ובגמרא: בשעה שאמר הקב"ה לדוד האתה תבנה לי בית לשבתי (שמואל ב' ז', ו') מה היו פריצי הדור עושין היו הולכים אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימתי יבנה ביהמ"ק אימתי בית ה' נלך והיה דוד אומר אע"פ שהם מתכוונים להכעיסני אני הייתי שמח בדבריהם דכתיב שמחתי באומרים לי בית ה' נלך (תהילים כ"ב, א') והקדוש ב"ה אמר לו כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקימותי את זרעך גו' הוא יבנה בית לשמי גו' אשר בהעוותו גו' (שמואל ב' ז', י"ב-י"ד) ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים, חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח (משלי כ"א, ג') (מכות י', א' ירושלמי שקלים פרק ב').

וראוי להתעורר על מהות השמחה שאמר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך כי די היה מה שלא היה מצטער מדבריהם. גם מהות התמיה שאמר הקב"ה לדוד האתה תבנה לי בית אין אנו רואים בזה מן הזרות כי מדוע לא יבנה דוד את הביהמ"ק ואם בעבור הטעם שאמר הכתוב כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים גו' אם כן אימתי שיבנה תשאר הקושיא כי לא ישבתי בבית גו', והוראת הה' התימה במאמר האתה תבנה לי בית לאמר כי לא יתכן זאת אשר דוד יבנה הבית, והדברים קשים לאמרם כי האף אמנם אין ראוי לבנות הבית ע"י דוד בע"כ הוא מסבת איזה טעם נסתר מה שלא ישיג שכל אנושי אשר דוד לא יבנה ושלמה בנו יבנהו.

עוד מהצורך להתבונן במה שהביאו ז"ל מאמר עשה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח אשר מאמר נבחר מורה כי ב' אלו פועלים פעולה אחת והם בבחי' אחת רק הקב"ה יותר יכשר לפניו לבחור באחת (משפט וצדקה) ומניח השנית (הזבח) כמו ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים (דברים י', ט"ו) אמנם דברים שהם בבחינת שונות בענינים מתחלפים רק המשיג אינו יכול לקחת את שניהם והוא צריך לקחת את אחד מהם ולהניח השני, כמו השוקל ברעיוניו מה לעשות עם מעט המעות שבידו, אם לעשות לעצמו מלבוש או לקנות כלי נאה לביתו, ע"ז נופל מלת טוב, כמו טוב פת חרבה ושלוה בה גו' אם כן יותר טוב לקנות דבר שיסבב שלוה לא דבר שיסבב מחלוקת.

ועם דרכנו נעמוד ג"כ על המשך מאמרו יתברך אל דוד כי ימלאו ימיך גו' והקימותי את זרעך אחריך גו' הוא יבנה בית לשמי גו' אני אהיה לו לאב גו' אשר בהעותו והוכחתיו גו', מה מקום למאמר אשר בהעותו כו' להזכירהו פה בין דברי ההבטחה, כי בזה הלא נתבשר בשורה רעה שעתיד בנו לחטוא והוא ענין זר מאד במקום זה (ועיין מה שכתבנו בזה בקול יעקב אסתר על מאמר על כסא מלכותו):

אמנם הנראה בבאור ענין זה עם מה שכתבנו במקום אחר מחבורנו כי כל מוסדות יצר הטוב ויצר הרע אשר בנפש רק על הצדק והיושר, ועל החמס וגזל וכדומה מן המעשים, אשר ע"כ דאג משה רבינו ע"ה ואמר והיה כי יביאך גו' ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת גו' השמר לך פן תשכח גו' (דברים ו', י"'-י"ב). ראה כי כל דאגתו היתה רק מזאת הסבה, גם כי מה שישיגו בהיתר ישיגו עכ"ז דומה הוא לגזל, אוכל את שאינו שלו כמו שחשש הכתוב על יפת תואר לאמר גם כי התורה התירה עכ"ז סופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, כמאמר רע ירוע גו' (משלי י"א, ט"ו). וז"ש חז"ל השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן (חולין ז', א') וכתבו התוס' (שם ב' בד"ה הא אתמר עלה) דמחמרה אנפשה בדבר אכילה אשר ע"כ קראוהו תקלה שהוא כמו אבן נגף וצור מכשול להכשל בחטא, והקב"ה הוא שומר נפשות חסידיו שלא יפלו במצודת היצר הרע. זהו שאמר שלמה המלך ע"ה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (משלי כ"א, כ"ג) הורה במאמר שומר פיו ממאכלים רעים וחטאים ולשונו מדבורים רעים אז ישמור מצרות נפשו ויהיה לבו נכון בטוח כי הקדוש ב"ה שומר נפשות אמוניו.

ומעתה כוונת המאמר כך הוא כי הנה כבר היה נודע ביהודה ובישראל ע"י נתן הנביא אשר דוד לא יבנה הבית, רק הם חשבו הדבר לחוק שאין טעמו מושג, לא כן הדברים כ"א השומר אמת לעולם ישמור עתיו ורגעיו. כמו שהתורה נתנה לישראל בזמן הראוי להנתן ולא נתנה אל האבות הקדושים כי הם היו גבורי כח עושי דברו וקיימו כל התורה מעצמם, אשר עליהם אמר דוד המלך ע"ה אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהילים קי"ט, א') כמאמר המדרש (ויקרא רבה ב') ואחר כך כאשר נתמעטו הלבבות אז ראה ויספרה וגילה סודו בעליל לארץ והכניסה בברית להגות בה תמיד ולקיים כל מצותיה. כן כל זמן שהיה לישראל מנהלים טובים ומדריכים ישרים לנהלם בצדק ובמשפט היה גופם טהור מגזל, ומכל הנאה משל אחרים והיתה נפשם טהורה מכל סיג עון ואשמה. וזה שאמרו במדרש (בפ' תבוא) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה בשכר המצות שאתה עושה בשדה כו' תהיה ברוך בעיר ע"י ברכת השדה כמאמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י', כ"ב) שתהיה שמור מכל מקרה גופניית ונפשיית כמאמר המדרש (ב"ר י"א) ולא יוסיף עצב עמה זה האבל כמה דאת אמר נעצב המלך על בנו (שמואל ב' י"ט, ד'). רמזו בזה דבר יקר לכלול מה שאמרו במקום אחר ארורים הרשעים שמהפכים מדת רחמנות למדת אכזריות והכוונה בזה שהקב"ה מטיב לרשעים ונותן להם שלוה ומתוך כך הם חוטאים ואם כן הם מהפכים מדת רחמנותו יתברך שרצה להטיב להם לאכזריות כי מזה יצמח להם רעה גדולה לאבדם מן העוה"ב¹ וכאשר הקב"ה מטיב לצדיקים מתקיים בהם מאמר כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כו' (דברים ל', ט') כש"כ שלא יתחרט ח"ו לא כן הרשעים אשר מן הטובה תצמח להם רעה כביכול הקב"ה מתעצב על הטוב אשר נתן להם.

footnotes: ¹ רמזו בזה דבר יקר ומה יפה רמז הכתוב על ענין זה במאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (דברים ל', ט"ו) ואח"כ הזכיר הדברים האלה אבל בערבוביא ואמר העדותי בכם היום גו' החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה להורות כ"א ישמור את דרכו כפי התורה והמצוה אז יהיו החיים והטוב שכנים זל"ז ואגודים יחד לברכה, אבל כאשר יהיה נלוז בדרכיו אז יהפך הסדר וגם ברבות הטובה יהיה לו רעה גדולה והחיים והטוב יהיו לו לקללה ויהיה בכלל מאמר מיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם (סנהדרין ע"ב, א'). וזהו החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ר"ל אשר על שניהם שייך לתארם גם בתואר בברכה גם בתולה קללה כי במיתת רשעים כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה (משלי י"א, י'):

זה שאמר ברכת ה' היא תעשיר אך ראה נא והזהר ולא יוסיף עצב עמה וע"ז באו רז"ל לבאר מה הוא העצב כמה דאת אמר נעצב המלך על בנו כלומר הקב"ה מתעצב על בנו שהטיב עמו ונהפך לו לרעה רק תהיה הברכה אצלך כמאמר הנזכר ברוך תהיה בעיר ממה שאתה ברוך בשדה. והמשיך את דבריו ואמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך גו' וברכך בארץ גו' ובכל זה יקימך ה' לו לעם קדוש גו'. וזהו מאמר ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך (שם כ"ח, ב') ותהיה הברכה סבה לברכה והצלחה נצחיית כי הברכות יהיה סבה להביא אותך ולהשיגך לשמוע בקול ה' ואז יקויים בך מאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהלים קכ"ח, ב') אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. וא"כ כל הימים אשר ישראל היו מתנהלים במשפט וצדקה אשר באלה נאמר עשה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח לא היה מן הצורך אל ביהמ"ק. לא כדעת ההמון שהיו חושבין כי הוא רק חק מאתו יתברך שאין דוד בונה הבית וא"כ טוב לקצר ימיו כדי שיבנה ביהמ"ק, ובאמת לא כן הדבר כי כל הימים אשר בן ישי חי הלא המשפט והצדקה אשר עשה בכל עת נבחר לה' מזבח. וכמאמרו יתברך לדוד כי טוב יום בחצריך (תהילים פ"ד, י"א) שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה להקריב (שבת ל', א'). לכן יפה אמר יתברך לדוד האתה תבנה לי בית גו' כלומר אתה אין מהצורך לך. אבל פריצי הדור היו חושבים בדעתם כי מאמרו יתברך האתה תבנה לי בית גו' הוא אך על דרך חק שלא לבנות הבית כל הימים אשר דוד חי היו הולכים אצל חלונותיו ואומרים לו דוד אימתי יבנה בית המקדש, אימתי בית ה' נלך, והיה דוד אומר אע"פ שהם מתכוונים להכעיסני אני הייתי שמח בדבריהם, דכתיב שמחתי באומרים לי בית ה' נלך לאמר כי שמחה ושבח הוא לו. ממש על דרך שר גדול היה לו מגריסן בביתו שהיה אומן חכם לעשות תבשילים על צד היותר טוב, ויהי כי זקן האיש האומן הזה דרוש דרש השר אחר רופא מומחה להחזיקו אצלו בביתו, וימצא רופא גדול במדינה רחוקה, וגמר אומר עם הרופא שיבוא לשכון כבוד בגבול נחלתו, ובתנאי שלא יבוא כל זמן אשר המגריסן הזקן הוא בחיים רק אחרי מות המגריסן אז ישלח ויביאהו אצלו, והיו עבדיו מצפים על מיתתו לאמר מתי ימות המגריסן הזקן הזה ויבוא הרופא החכם אצלנו, וכשמוע השר את דבריהם כעס עליהם מאד ואמר להם שוטים מה אתם חושבים וכי חקה חקקתי או גזרה גזרתי שלא יבוא הרופא בחיי המגריסין, או תחשבו כי צר לי המקום להחזיק את שניהם בביתי על כן עיניכם נשואות וכלות וצופות מיתת הזקן הזה, לא כן הדברים כ"א בטחתי בחכמת לב המבשל הזקן הזה אשר כל הימים שיהיה הוא המבשל והמעריך לחם שלחני לפני תמיד לא יזיק אותי שום מאכל, ואני בטוח מכל חלי ומכל מחלה שלא תהיה בקרב ביתי, וא"כ למה לי רופא כי אם אחרי מות המגריסין אז אני דואג ולכן הכינותי לי את הרופא שיבוא לביתי, וא"כ למה יכבד עלי אריכות ימיו של הזקן הזה הלא טוב לי שלא אחלה משאחלה ואתרפא ע"י רופא כמאמר אוקיר לאסי' עד לא תצטרך ליה (ירושלמי תענית פרק ג', ז') ר"ל כי יש שומע לרופא רק בעת מחלהו אשר בהיותו על ערש דוי הוא שומע אל הרופא ומקבל הסמים אבל משפט החכם לא כן כי הוא שומע אל הרופא המצוה אותו להתנהג במנהג יפה עם מאכליו כדי שלא יחלה וזהו אוקיר לאסיא עד לא תצטרך ליה ר"ל כדי שלא תצטרך לי'.

הוא הדבר בדוד המלך ע"ה כי לפי דעת פריצי הדור היה פגם ועצב לדוד שאין ביהמ"ק נבנה בימיו, וע"פ האמת לא היה צורך לביהמ"ק בימיו ואם כן יפה אמר שמחתי באומרים לי גו' המה היו מתכוונים להקניטו ולהכעיסו, והוא היה עלז ושמח כי שבח ותפארת הוא לו. וזהו והקב"ה אמר לו כי ימלאו ימיך גו' והקימותי את זרעך גו' הוא יבנה בית לשמי ומובן מעצמו כי בנו לא יהיה שלם לפניו יתברך כמוהו. וזהו מ"ש אשר בהעותו והוכחתיו גו' ואז יהיה צורך אל ביהמ"ק, אבל אתה חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבנות, שנאמר עשה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח ועי' עוד מה שכתבנו בבאור מאמר (שבת ל') כיון שאמר זכרה לחסדי דוד אבי מיד נענה (סוף ספר קול יעקב):