וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם. והרעתם בחצוצרות גו' ונזכרתם לפני ה' אלהיכם גו' וביום שמחתכם ובמועדיכם גו' ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם (י', ט'-י').

דע כי זה כלל גדול על כל דברים החשובים שפעולתם משני עבריהם, באור הדברים כי התורה חשובה למטה לעבדה ולשמרה ללמוד וללמד, וג"כ חשובה למעלה כי היא מגינה ומצלת להוגיה ושומריה, אבל דע כי כפי חשיבותה למטה כן יהיה חשיבות פעולתה למעלה והסימן על זה כבר מבואר במאמר רז"ל כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנא' התרפית ביום צרה צר כחך (משלי כ"ד, י') (ברכות ס"ג, א') מאמר ביום צרה נמשך למעלה ולמטה כלומר כי אותו שהתורה חביבה עליו שלא יתבטל מלעסוק בה גם ביום צרה ולא יעצרנו הגשם והשלג לא עיף ולא כושל בו כמ"ש אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט, י"ד) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה (ברכות ס"ג) לכן גם למעלה מגינה עליו להצילו וביום רעה ימלטהו ה' לא כן אותו אשר אהבתו את התורה דלה ורזה, ומרפה עצמו מדברי תורה ביום צרה אז גם למעלה אין התורה מגינה עליו ביום צרה וזהו התרפית ביום צרה אז ביום צרה צר כחך וכן אמרו חז"ל אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (אבות ו').

וכן שבת פועלת ב' פעולות, למטה היא מקדשת את שומריה ותכניס בלבם יראה וקדושה כמבואר מסגולות השבת, וכן מלמעלה היא מאירה ומזכרת לטוב את שומריה להשפיע להם ברכה ושמירה לאין שיעור, ועם כל זה חשיבותה ופעולתה למעלה תלוי בחשיבותה אשר למטה כמאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי (ויקרא כ"ג, ב') ר"ל אם תקרא אותם מלמטה מקראי קודש ותסגל בהם תורה ומצות אז אלה הם מועדי, ר"ל אשפיע עליכם ממקור העליון מקדושת השבת. וזהו ג"כ אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם (שמות ל"א, י"ג) ר"ל כאשר תשמרו את השבת למטה זה יהיה לכם לאות ולמופת כי אני ה' מקדשכם למעלה.¹

footnotes: ¹ כאשר משמרים השבת יהיה אות ומופת וזהו ענין מאמר שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך (דברים ה', י"ב) כי הנה מצאנו לחז"ל שאמרו אמר רב הונא היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד חייא בר רב אמר משמר יום אחד ומונה ששה ימים במאי קמיפלגי מר סבר כברייתו של עולם ומר סבר כאדם הראשון (שבת ס"ט, ב'). והנה שמירת השבת לולא הצווי אולי היה האדם בוחר לעצמו יום א' בשבוע ליום מנוחה לנוח מעצבו, מיגיעתו במלאכתו, כמשפט ישראל במצרים, אבל העושה כן הוא אצלו שבת אחר המלאכה והיגיעה והמנוחה טפלה אל היגיעה, ומונה ששה ומשמר יום אחד, לא כן המקדש שבת מחמת מצות השם ב"ה יום השבת הוא העיקר והששה ימים המה טפלים כמבואר בשער הקדושה, לכן אמר שמור את יום השבת לקדשו ולעשותו כמשמר קודם המלאכה והיגיעה כאשר צוך ה' אלהיך פי' כאשר צוה לאדם הראשון שלא עשה עדיין מלאכה והיה משמר יום אחד ומונה ששה:

וכן השופר ישמש ב' פעולות למעלה להחריד ולהבעית השטן מלהסטין, ולמטה לבהל את היצה"ר שהוא ג"כ השטן כאמרם ז"ל הוא השטן הוא היצה"ר כו'. והשיעור למעלה כמו למטה היינו כי אם יתבהל האדם ויעמוד מחטוא גם למעלה יתבהל השטן ויעמוד מזעפו, ואם האדם איננו מתפעל מקול השופר המקיץ אותו כמאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג', ו') אבל הוא עומד על עמדו ואינו משים את לבו לזה, גם למעלה יתחזק השטן להשטין ולקטרג ואינו חרד מאומה, ואין השופר מעורר רחמים כלל.

והנה במלחמה לא היה בא השופר להעיר לב העם אל התשובה, כי מלבד השופר יש להם התעוררות ביתר שאת ממורא הלוחמים וחרדת הצרים אותם, ולא היה השופר רק לעורר למעלה רחמים וחסד, לכן יפה אמר וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, ונזכרתם לפני ה' אלהיכם, כי למטה אין צורך לפעולת השופר להזכירם.

אבל בר"ה מהצורך אל השופר שיפעול למטה ולמעלה, וזהו וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון – לתשובה, גם כי הימים ימי שמחתכם ומועדיכם אשר אז האדם יושב שמח וטוב לב ואולי יאכל וישבע וירום לבבו, ולזאת פעולת השופר להזכירו שיתן אל לבו כי אינו רק אדם, וזהו והיו לכם לזכרון, ואז - אני ה' אלהיכם, מלמעלה לרחם עליכם ע"י השופר.

ומה גם לפי מה שכתבנו במקום אחר מחבורנו כי הזכרון והשכחה הנאמר למעלה כמאמר הגמרא (ברכות ל"ב) שמא לא תשכח לי מעשה עגל גם אלה תשכחנה כו' הוא ענין קשה מאד לציירו כי אינו צריך אל המזכיר להזכירו, או איך תצוייר בו יתברך השכחה הלא אין שכחה לפני כסא כבודו. אבל דע כי כל המדות המשמשות בינו יתברך ובינינו אין לייחס אותם בפעולתם והשתנות מדתם בו יתברך ח"ו כי כבר ידענו מאמר נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך (תהלים מ', ו') כי כלם משכנם אצלנו, כמו האהבה, והרחמים והחמלה, והזכרון כלם מיוסדים על בחירתנו הטובה כי כאשר אנחנו נאהוב אותו יתברך יאהוב אותנו ואם נזכור אותו יזכור אותנו. כאשר כלל דוד המלך ע"ה ואמר לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפיצה גו' אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד (דברי הימים א' כ"ח, ט')¹ ומאמר ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה', ולא אמר את ה' כי כן משפט חסרון סימן הפעול להורות במאמר אחד שתי כוונות דבר והפכו. כמו שתמצא מאמרם ז"ל ורב יעבוד צעיר זכה יעבוד לא זכה יעבד (בראשית רבה פרשה ס"ג, ז') ורז"ל הוציאו זאת מחסרון סימן הפעול כי אם היה אומר ורב יעבוד את הצעיר לא היה בכח המאמר רק כוונה אחת הגדול יעבוד את הקטן אבל עתה שניהם במשמע, ורב יעבוד את הצעיר ויש במשמע את הרב יעבוד הצעיר, לכן יפה ביארו ז"ל זכה יעבוד כו' (ועי' מזה למעלה ריש תזריע). כן מאמר כי כל לבבות דורש ה' מורה כי הדרישה והאהבה אשר אצלנו לבוראנו יתברך היא עצמה פועלת דוגמתה מבוראנו אלינו.

footnotes: ¹ וכבר מלתי אמורה במקום אחר מחבורנו בבאור מאמר אני לדודי ועלי תשוקתו (שיר ז', י"א) כי כבר אמר החכם האהבה סבת הנאהב לא סבת האוהב ז"ש אמת כי אני לדודי, אבל - ועלי תשוקתו התשוקה אשר הקב"ה משתוקק לי היא עלי וע"י כי כאשר אני מחזק את אהבתי אליו יתברך בתשוקה גדולה אז גם הקב"ה משתוקק לי, וזהו ועלי תשוקתו כי האהבה היא סבת הנאהב:

ובזה יתבארו דברי חז"ל מאי טעמא מהדר אפי' דקו"ף מרי"ש אמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל ברשע (שבת ק"ד, א') ולשון רש"י ז"ל: מהדר אפי' דקו"ף לשנא מעלי' הוא שאחוריו של רי"ש לגבי הקו"ף שאין הקב"ה רוצה להסתכל בפני רשע ועכ"ז דברי חז"ל אינם דברי בדאי ח"ו רק מובנים היטב כמו שאמרנו, כי השנאה אשר אל הרשע להקב"ה היא בעצמה השנאה אשר להקב"ה אל הרשע, ומעתה הנה הפעולה אשר אנחנו עושים בתקיעת השופר רק להזכיר אותנו שלא נשכח את מלכנו יתברך ואז גם הוא יתברך לא ישכח אותנו, וזהו ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון להעיר אתכם איך לעמוד לפני אלהיכם אז אני ה' אלהיכם כאשר תעשו כן אעשה גם אני: