Ohel Ya'akov on Torah, Behar
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שש שנים תזרע שדך כו' ובשנה השביעית שבת שבתון כו' וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה (כ"ה, ג'-ח').
וראוי להתבונן במה שהאריך הכתוב כ"כ והודיע אותו מספר הפרטים ומספר הכולל.¹
footnotes: ¹ וראוי להתבונן במה שהאריך הכתוב ולא אמנע טוב מאת הקורא ואציגה עמך מה שמצאתי בכתבי קודש של רבינו הגאון החסיד מו"ה אליהו מווילנא נ"ע אשר הם עתה ת"י הגאון ר' דוד לוריא מביחאב, והנני מעתיק הדברים ככתבם וכלשונם. יש בפסוק זה מלות יתירות בהשקפה ראשונה, אכן אם היה כותב רק וספרת לך שבע שבתות שנים הייתי אומר שאין מן הצורך למנות רק מנין השמטות לבד ולא השנים בפני עצמן, היינו כל ראש והתחלת השמטה יאמר היום שמטה אחת ביובל, ובראש השנים יאמר היום שמטה שנים ביובל, אבל פרטי השנים בפני עצמן אינו צריך למנות כלל. לכן כתיב תשע וארבעים שנה לומר כי צריך למנות כל המ"ט שנה, היינו כל שנה ושנה בפני עצמה. ועדיין הייתי אומר שאין צריך למנות השנים בפני עצמן רק קודם שבאו לכלל שמטה, אבל משבאו לכלל שמטה יאמר היום שמטה אחת וכאשר יבוא אל ראש השנה הח' יאמר היום שמונה שנים שהם שמטה אחת ולא יסיים לומר שהם שמטה אחת ושנה אחת, או שמטה אחת ושתי שנים (כי אין מן הצורך עוד למנות השנים בפני עצמן) לכן כתיב שבע שנים שבע פעמים, כי שבע פעמים ימנה שנים בפ"ע עד שימנה שבע שנים שבע פעמים, היינו בכל שמטה יחזור וימנה השנים בפ"ע הרי מוכח שצריך למנות תחלה השנים בפני עצמן גם צריך למנות אח"כ כמה שנים הוא בשמטה וגם השמטות צריך למנות. ועדיין הייתי אומר שאין צריך למנות השמטות אלא בסוף השמטה, וגם שאין צריך למנות השמטות שכבר עברו אלא אותה השמטה אשר אתה בה, היינו כאשר תעמוד בשמטה שלישית תאמר היום כו"כ שנים שהיא כו"כ לשמטה שלישית, אבל אין צריך לחשוב השמטות. שכבר עברו. לזה כתוב והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה פי' כל המ"ט שנים תמנה כל ימי השבע שבתות, היינו שתמנה כל השמטות שעברו ואם כן צריך למנות השבועות והימים גם אחר כך לחזור כמה שנים הוא בשמטה וכל השמטות שעברו. ולכך אנחנו סופרים בספירת העומר מתחלה כמה ימים בעומר וכמה שבועות עברו וכמה ימים בשבוע כי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, ואנו לומדים מג"ש וספרתם כמו שבשמיטה צריכים למנות השבוע בכלל ובפרט כמה הוא בשבוע וכל השמטית שעברו א"כ גם בספירת העומר צריכים למנות כן. ודלא כמ"ש בטור בזה ד' דעות א' שאין למנות רק הימים והשבועות אינו צריך למנות רק בסוף שבוע, ב' שאינו צריך לחזור ולמנות הימים בפרע כי כבר אמר כמה ימום הם במספר הספירה, ג' שאין צריך למנות את השבועות שעברו אלא יאמר היום כך ימים שהם כך ימים בשבוע פלונית, והד' כמנהגנו עתה. והאמת כי אנחנו חייבים מן התורה למנות כמנהגנו היום כך ימים שהם כך שבועות וכך ימים בעומר, ע"כ.
אמנם לדעתי כוונה בזה החכמה העליונה לתת לאדם עצה נדיבה איך יעשה חשבון על שנותיו ועל ימי חייו. משל לעני שהיה מחזיר על הפתחים זה כמה, ובבואו בימים נעשה בעה"ב בעיר קטנה והיה מתגאה לעיניהם ומתפאר שהוא עשיר גדול, נטפל לו אחד מבני עירו אמר לו סכל אתה תרגלת בלכתך מבית לבית לעשות חשבון על מה שיש לך וכל החשבון היה על פרוטות וכאשר היה בידך ערך ג' זהב ויותר היה בידך חשבון כי יש לך שלש מאות פרוטות, כן גם אתה תעשה חשבון על מעט הכסף אשר לך, והחשבון הוא על פרוטות ויפרוץ לרוב לאלפים ולרבבות, עשה נא מהם דינרי זהב ואז החשבון המוציא אלפים לא ישאיר גם עשרה אז תראה את עשרך וסגולתך ואז תבחון אולתך וסכלותך.
כן האדם כאשר יעשה חשבון על זמנו בעוה"ז, גם חשבון יהיה על ימים או גם על שנים יעלה החשבון למספר גדול שבעים שנה שמונים שנה ואז יהיה בעיניו כאזרח בעוה"ז, אכן אם יעשה מהם שמטות ומה גם יובלות אז לא יעלה בידיו כ"א ערך י' או י"א שמטות אז יבחון ואז ידע אם הוא תושב או גר.
ומה נכבד בזה מאמר המשורר ע"ה הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני (תהלים ל"ט, ה') אשר מאמר אדעה מה חדל אני אין לו באור כל מאומה. אמנם ענין שאלת דוד המלך ע"ה היה על דרך משל לאיש תככים היה שותף עם עשיר גדול מפני בקיאתו במסחרים יותר מן העשיר, וכעסתו צרתו היא אשתו העניה שיקנה לה תכשיטין כמשפט אשת העשיר, לומר הלא שותף אתה, כי היא לא ידעה שאין לבעלה בחנות זה רק עשירית מן הריוח, והיא הקניטה אותו ותבך עליו לאמר הלא שותף אתה ויש לך חנות מלאה סחורה, ראה נא אשת שותפך איך היא מקושטת בתכשיטים רבים ואני עלובה ושפלה בעיניך, ויהי למחר בבואו אל החנות ויאמר לחבירו העשיר בוא ונחלק ונעשה חשבון בינינו ויתפלא עליו מאד לאמר מה ראית היום הזה לעשות עמי חשבון, ויען העני ויאמר דע ידידי כי מה אשר אדרוש מעמך לעשות חשבון לא למען דעת כמה יש לי, רק לידע ולהודיע כמה אין לי תעמוד נא אשתי המרשעת על החשבון בזה ועיניה תראינה ואזניה תקשבנה כי סחורה זאת אינה שלי וזאת אינה שלי ולא תחשוב בנפשה שקר.
הנמשל כי האדם בראותו את עצמו בעוה"ז איש חי חיים הבלתי קצובים לו בזמן, והארץ לעולם עומדת, בא אליו היצר הרע ומסית אותו לחטאים ולעונות לאמר עוד רבות בשנים אשר תחיה, ואז תקח מועד לפרוע הקפותיך, והוא מטעה אותו בשנים שלא יהיה לו חיים בשנים ההם. לזה בקש ואמר הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, לא למען אדע כמה יש לי רק למען אדע מה שאין לי ולא יטעה אותי יצרי במה שאינו שלי, וזהו אדעה מה חדל אני הזמן שאני נמנע ממנו מלהשיגו (ועיין בששי משער היראה בספר המדות):