ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם (כ"ה, י"ז).

ראוי להתעורר מדוע תלה היראה במצוה זאת יותר מבשארי מצות.

ונקדים מאמרם ז"ל במדרש (שם בסמוך) ד"א וכי תמכרו ממכר כו' אל תונו כו' הדא הוא דכתיב ובצעם בראש כולם (עמוס ט', א') ר"ש בר אבא בשם ר' יוחנן משל לסאה שהיא מלאה עונות מי מקטרג בה גזל (פרשה ל"ג, ג'). והדבר כמו זר כי המשל הוא יותר נעלם מן הנמשל, כי מי ראה סאה שהיא מלאה עונות, וכי העונות נמדדות במדה או במשורה כאשר מודדים דברים גשמיים וחמריים. גם ראוי לתת טעם על מה שאמרו בגמרא הרי שגזל סאה חטים טחנה כו' אין זה מברך אלא מנאץ (בבא קמא נ"ד) ואין הדבר מובן למה יהיה עוד מנאץ, מה קלקל בברכתו יותר ממה שקלקל בגזילתו.

ועם דרכנו נחקור ג"כ למה קבע יתברך הפרנסה ע"י עמל האדם ועסקיו כמאמר רז"ל יכול ישב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה (ספרי) מה צורך להקב"ה בעסק האדם על הפרנסה. כבר הורה אותנו במאמר הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו כו' אלא אנכי ה' עושה כל כו' (בראשית רבה א'). אמנם שלמה המלך ע"ה העיר אותנו במאמרו הנכבד ואמר תומת ישרים תנחם וסלף בוגדים ישדם (משלי י"א, ג') ודע כי שלמה המלך ע"ה בא לבאר בזה מה שמצאנו בתורה ב' פעולות מחולפות בדבר אכילת האדם פעם נאמר ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח', י') ופעם נאמר ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים (שם ל"א, ב'). הנה מבואר ב' פעולות מחולפות כי מאמר ואכלת ושבעת וברכת כו' מורה כי האכילה היא סבה להביאו לעבודת ה' ליראה לאהבה אותו, ואחר כך אמר ההיפך כי אחר השביעה יבוא לעשות רע בעיני ה' וכאמרם ז"ל אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר (ברכות ל"ב).

אמנם דע והבן כי יסוד אכילה ושתיה אל האדם הוא ענין נטוע מזוהמת הנחש, כי האדם צריך לאכול ולהשלים תמורת הניתך, כנודע מאדם הראשון, ומשפט כל היסודות להמשך אחר התחלתם ואחר שרשם אשר יצאו משם. והקדוש ב"ה מרוב רחמיו על האדם יסד שלא יטעום אדם כל מאומה מן המאכלים אשר בעוה"ז בלתי אם יתייגע עצמו תחלה למצוא מאכלו כמאמר בזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג', י"ט) ובדרך היגיעה קבע יתברך מצות הרבה הולכים על סדר מעשי האדם, כמו בחרישה יקיים לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, ובזריעה שדך לא תזרע כלאים, לקט, שכחה, פאה, תרומות ומעשרות. ובטרם שיגיע הלחם אל פיו כבר מלא ידו לה' במצות הרבה והם יגינו על האדם להמשיך את לבו ונפשו ליראה ולאהבה לקדושה ולטהרה, כי ממקום קדוש יהלכו וצדק לפניו יהלך כו'. וכמו שכתבנו למעלה (פ' קדושים) בבאור מאמר אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל ישובו לכסלה (תהילים פ"ה, ט'), פי' שלא תהיה האכילה סבה להביא את האדם לידי עון וחטא. והשיב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (שם) היינו שתהיה סבת הפרנסה סבה כשרה וגם ה' יתן הטוב ולכן צדק לפניו יהלך והקדוש ב"ה ישפיע לו מחסוריו מאוצר הברכה הטוב כמאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כו' (דברים כ"ח, י"ב).

וזהו ענין שאלת הכתוב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו (תהלים כ"ד, ג') היינו להשפיע ולהביא אל נפשו יראה וקדושה ושארי מדות טובות, ובאה התשובה ע"ז - נקי כפים ובר לבב ר"ל אין אתה צריך אל דבר, רק להיות נקי כפים להרחיק עצמך מן הסבות המביאות הפרנסה מבלעדי ה'. וזהו אשר לא נשא לשוא נפשי כו' וא"כ ודאי ישא ברכה מאת ה' ועם הברכה ישיג גם כן צדקה מאלהי ישעו, כי אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. וזאת היתה ג"כ בקשת אבינו יעקב ע"ה אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך מלשון הרע ונתן לי לחם לאכול לשמור אותי מג"ע היך דאת אמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל כו' (בראשית רבה ע'). היינו כי כאשר ישיג פרנסתו ומחייתו רק מידו הקדושה יתברך ודאי צדק לפניו יהלך ויהיה נשמר מכל דבר רע, ולהיפך אם האדם יבקש לו סבות נשחתות להביא טרפו ומזונו, יגזול ויעשוק יגנוב ויחמוס, יגזול מחבירו סאה תבואה, אם לא זאת לבד שלא עשה שום מצוה בהשגת פרנסתו אבל עוד עשה כמה עבירות, כמו לא תחמוד, לא תגזול, לא תשנא את אחיך. וכמו שמזונו בא מענין רע כן יהיה נמשך אל ענין רע כמאמר רז"ל ממקום טינופת באו כו' (ע"ג י"ז, א') וכמאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים (יחזקאל ד', י"ג). ומה מאד מבוארים הדברים האלה במאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה כו' (מלאכי א', י') עד וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם ונשא אתכם אליו (שם ב', ג'), והבן:

וזהו שאמרו הרי שגזל סאה חטים כו' ובירך עליו המוציא אין זה מברך אלא מנאץ משל לאחד שבא אל בית המשתה והעלו לפניו על השלחן כמה מיני תבשילין, מה עשה לקח את כל התבשילין והמרקחות ועירב אותם ביחד ומלא כרסו מהם והלך ובירך את בעל הסעודה על שהחיה את נפשו, השיב הבעה"ב ואמר לו אם היית יודע את החליים הרעים אשר הסיבות עליך ע"י המאכלים שנתתי לפניך, ואם היית משיג להשכיל לדעת הסכנה הגדולה שתבוא עליך מפעולת האכילה, ודאי היית מקלל אותי, רק אתה בסכלותך תחשוב כי זה יהיה לך למשיב נפש ולכלכל את רעבונך ולכן תברך אותי, אבל אנכי איככה תערב לי ברכתך אחר שאני יודע קלקול אכילתך.

כן מי שגזל ואכל, הקב"ה לפניו גלוי וידוע העבירות אשר יעשה אחר כך בזוהמות האכילה ההיא, כי יהיה נמשך אל הרע כמאמר הנזכר ונשא אתכם אליו, ולכן אין זה מברך אלא מנאץ. ומעתה יפה המשילו זאת לסאה מלאה עונות פי' סאה חטים גזל ואכל, ומדי אכלו והשביעו עצמו מהם יעשה עבירות הרבה מסבת אכילתו הסאה ההיא, וזהו מי מקטרג עליו גזל לאמר כי הגזל גרם וסיבב לו כל הרעות האלה הנמשכות לו מן האכילה.

ולבוא אל הענין נקדים דברי המשורר ע"ה אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך כו' הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' (תהלים קכ"ח, א'-ד')¹ ועם דרכנו אולי יעלה בידנו כוונה נכונה על מאמר רבותינו ז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים כו' (ברכות ח', א') שהוא קשה לשמוע עד מאד. אבל נקדים עוד מאמר ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו כו' ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו זולל וסובא (דברים כ"א, י"ט) וראוי לדעת מדוע יתפשו בו גם שניהם אביו ואמו ואין די באחד מהם. ב'. כי אחר מאמר סורר ומורה אין עוד מן הצורך שיאמרו איננו שומע בקולנו והוא רק שפת יתר. ג'. מאמר זולל וסובא מה הוסיפו עליו מן הדופי במאמר זה יותר על הדברים הראשונים כי כבר ידענו כי הוא נידון רק על שם סופו, כי לפי המעשים של עתה לא היה ראוי למשפט כזה ואיה איפוא ירגישו בו הב"ד מה יהיה בסופו ומה שיגיע לו מן הרע עי"ז.

footnotes: ¹ הנה כי כן יברוך גבר אמנם על דרך הפשט מאמר הנה כי כן אינו מובן ומלת כי נראה כשפת יתר. וכבר שמעתי בשם מחבר אחד שהכוונה במאמר זה כך הא כי תחילה פורט כל המעלות הפרטיות אשר יש לירא ה' אשרי כל ירא ה' כו' יגיע כפיך כי תאכל כו' אשתך כגפן פוריה כו', וא"כ כאשר ירצה אחד לברך את המתברך אין מהצורך אליו לפרוט פרטי הדברים כי די שיאמר אליו בברכתו שיהיה ירא ה' ויהיו לו כל הברכות בכלל הברכה הזאת. וזהו הנה כי כן ר"ל אחר שהדבר כן שהירא שמים הוא מוצלח כ"כ יש די שיבורך גבר ירא ה' ואז הכל בכלל. אבל אין זה פשט המאמר כי אם כן היה מהצורך שיסיים הכתוב יבורך גבר ירא ה' לא ירא ה' שהוא שם התואר, ועל דרך ברכה ועל דרך צווי הוא נקוד בקמ"ץ כמו ירא את ה' בני ומלך (משלי כ"ד, כ"א) ומלבד זה הנה אחר שכבר השלים ברכותיו התעשת עוד הפעם וקרא אליו את המתברך וברכו שנית ואמר יברך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כו', דבר זה אינו מובן כל מאומה כי היה ראוי להסמיך אל הברכות ערוכות לחשבון אחד ואח"כ יחתום דבריו ויאמר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', ומדוע הפסיק במאמר זה והכניסו באמצע, גם מה שהשלים במאמר שלום על ישראל ג"כ אין לו קשר אל הדברים שלמעלה. אמנם מה שנראה בעיני על דרך הפשוט הקרוב הוא מה שכתבתי בזה בספר שמן המור, והוא כי כוונת המשורר ע"ה בשיר הנכבד הזה הוא ממש על דרך כוונת ר' יצחק כשאמר לו ר' נחמן ליברכן מר (תענית ה', ב') אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאחד שהיה הולך במדבר והיה רעב וצמא ועיף ומצא אילן כו' עד אמר לו אילן אילן במה אברכך כי הרי פירותיך טובות הרי צלך נאה כו' יהיה רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. והענין הזה עצמו ביאר המשורר לאמר כ"א יאמר לברך את הירא ה' אין לו במה לברך אותו כי מה הוא חסר הלא אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים כו' ומה הוא חסר. התחכם ואמר הנה כי כן אחר שהדבר כן שהירא שמים יש לו כל אלה א"כ יבורך גבר ירא ה' בברכות אחרות, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כו' וראה בנים לבניך כי בנים כבר יש לך בניך כשתילי זיתים כו', לכן זאת ברכתי וראה בנים לבניך גם ראה שלום על ישראל שיהיה לך נחת גם מן כלל ישראל כי נ"ר שלך כבר יש לך והוא פי' יקר לדעתי.

והנראה כי עיקר הטעם במשפטו הנחרץ עליו כ"כ כי כמו אשר שלמות הגוף מוסד על רחמי האב והאם כי יגדלו את בניהם וצאצאיהם לעיניהם, כן שלימות הנפש תלוי ג"כ אך בהם כי אביו ואמו ידריכו אותו במישרים וילמדו אותו תורה ויראת שמים כמ"ש ושננתם לבניך (דברים ו', ז'). ולכן רבים הם המקראות אשר הזהירו את האדם לשמוע לקול הוריו שמע בני מוסר אביך (משלי א', ח') שמעו בנים מוסר אב (שם ד', א') שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך (שם כ"ג, כ"ב) והבן מוכרח לשמוע מוסר אביו מפני צרכו אליו שהוא מספיק לו מחסוריו כי כל מזונו הוא משיג רק ממנו והוא מסור בידו, לכן הוא רואה את עצמו כי הוא מוכרח לסור אל משמעתו ולקבל את דברי מוסריו, אשר ע"כ רוב עניים המחזרים על הפתחים בניהם אינם סרים למשמעתם אחר כי אינם מתפרנסים מיד אביהם אין מוראו עליהם, וכמו כן אותו שהוא למוד לגנוב מבית אביו וללכת אל בתי משתאות לאכול הוא ג"כ לא יכניע את עצמו לשמוע מוסר אב אחר כי אינו צריך להתפרנס ממתנת ידו כ"א יקח בעצמו כל מה שיתאוה. אם כן הלא יהיה פרא למוד מדבר באין יראה ומוסר ויהיה משולח ונעזב אל כל תועבות ה' אשר שנא, וזהו הצעת מאמר הנ"ל ותפשו בו אביו ואמו כו' ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה. כלומר באין ספק יהיה סורר ומורה לה', והטעם - כי גם אם איננו שומע בקולנו עכ"ז הוא זולל וסובא, היינו כי יש יכולת בידו למלאות מחסוריו וכל אשר שאלו עיניו גם שלא מדעתנו. וזהו איננו שומע בקולנו (ועכ"ז) הוא זולל וסובא וא"כ מי יכוף אותו או מי יכריחו לשמוע אלינו, ולכן ראוי הוא לדון אותו על שם סופו.

ומה יפה ביאר הנביא ע"ה הענין שאמרנו ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו כו' עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם (ירמיה ה', כ"ג) והנה מאמר עונותיכם הטו אלה הוא כמורה על דברים האלה והעונשים שהזכיר תחלה, ובאמת לא הזכיר תחלה מאומה מן העונש ועל מה הוא אומר עונותיכם הטו אלה. אכן במאמר זה בא הכתוב לתת טעם מספיק על דבריו הראשונים ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם כו' שהוא באמת רחוק מן השכל, כי גם אם לבם ריק לירא מפני ה' בעבור היותו רב ושליט, עכ"ז היה להם לירא עכ"פ שלא יתן להם מלוא תאותם וכל צרכי מחייתם. על זה ביאר ואמר אני אגיד לכם סבת הדבר, עונותיכם הטו אלה כו' כי אם הייתם מתפרנסים מידו יתברך ומצפים לישועתו בהכרח היה מתקיים מאמר ידע שור קונהו והיו מוכנעים וסרים למשמעתו אבל כאשר לקחו להם דרך אחר להתפרנס מעושק וגזל לכן מה להם להכנע ולקבל מוסרו הלא גם אם הקב"ה לא יתן להם הלא ביד יקחו.

וזהו מאמר המשורר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו אשר עינו ולבו רק לשמים, יגיע כפיך כי תאכל כו' אשתך כגפן פוריה כו' בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך כי אתה עינך ולבך לשמים ובניך עיניהם ולבם עליך, כי הם מתפרנסים על שלחנך הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' ר"ל זאת היא סבה להביאו אל יראת ה' הנותן והמשפיע והמשביע לכל חי.

וזה שאמרו גדול הנהנה מיגיעו שהיא הסבה האמתית להביא את האדם ליראה את השם יתברך יותר ממי שמתפרנס מאחרים ורוצה להשיג יראת ה' יש בזה קוצר המשיג ועומק המושג. ונוכל להמתיק הבאור עוד יותר כי מאמר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', הוא כמו מדמה מלתא למלתא שבדבריו הראשונים הזכיר שבח הבנים המתפרנסים מידי אביהם - בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך שבע"כ יהיו הבנים סרים למשמעתו כי פרנסתם ומחייתם רק מידו, כן ליראה את ה' מהצורך שתהיה התחלה בעבור שהוא זן ומפרנס אותו, כמו שהקפיד הכתוב הנזכר ואמר ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש. וזהו הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' וא"כ הזכיר תחלה המשל ואח"כ הנמשל לבאר לנו כי בזולת זה אין לפני האדם דרך אחר אל היראה, וא"כ יפה אמרו גדול הנהנה מיגיעו כו' ולדעתי הוא הבאור האמתי בדברי החכמים הקדושים ז"ל.

וזהו מאמר ולא תונו איש את עמיתו, ועי"כ תגיע בטח ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם הזן והמפרנס אתכם, ואם לא תבקש לך סבה אחרת ועיניך ולבך יהיה רק לשמים שלא לעשוק ושלא לבנות שלא לקחת בחזקת היד ודאי ויראת מאלהיך, והענין נכבד: