Ohel Ya'akov on Torah, Bereshit
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרש: אימתי נבראו המלאכים ר' יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים הדא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח עושה מלאכיו רוחות (תהילים ק"ד, ג') ר' חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים הדא הוא דכתיב ועוף יעופץ על הארץ וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וכו'ובשתים יעופף (ישעי' ו', ב') ר' לולני בר טברין אומר בשם ר' יצחק בין על דעתיה דר' חנינא בין על דעתיה דר' יוחנן הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעו אלא אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מיאתי (שם מ"ד, כ"ד) מי אתי כתיב מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם. דבר אחר כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך (תהילים פ"ו, י') בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו מפני שנושאין עמו במשאו אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא את העולם הוא לבדו מתקלס בעולם הוא לבדו מתהדר בעולמו, (פרשה א', ג').
ותכלית כוונתם ז"ל בזה הוא עם מה שהזהירה התורה בפרשת משפטים: זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (שמות כ"ב, י"ט) ופירשו הרמב"ן ז"ל וזולתו מהמפרשים כי הוא מוסב על מערכת השמים ושרי מעלה העומדים ממעל לו יתברך אשר על פיהם מורק ומשתלשל שפעת הטובות מאתו יתברך אלינו. כי מכבר נודע אשר מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. וכן ממשפט מלכי בשר ודם כי רבים אשר אתם שרים וסגנים ראשיים שניים ושלישיים אשר על ידם ינהל צבא חילו, כן גם למעלה יש שרים ממונים זה למעלה מזה שעל ידיהם ירד מטה כל פרטי הטובות המושפעות מאתו יתברך לברואיו.
וכבר ידענו מהחכמים הקדמונים שידעו והבינו התמנות השרים למחלקותיהם על מה כל אחד ממונה וידעו גם כן איזהו הדרך הקרוב להם להשגת תועלתם ממנו אם בעשיית דמותו וצלמו להשתחוות אליו או להסך עליו נסך או לזבוח ולהקטיר לפניו כמבואר בדברי המורה ז"ל באורך. ועל זה הזהירה אותנו התורה הקדושה: זובח לאלהים יחרם. לבל נהיה משוכים אחריהם להקריב להם קרבן ולא נכבדם בכבוד ומורא חס ושלום בלתי לה' לבדו.
וכי ישאלך לבבך לאמר למה לא יחפוץ ה' ביקרם הלא המה מובחרי ברואיו צבאי מרום רואי פני המלך ולא כן הוא ממשפט מלך בשר ודם כי יאבה ויחפוץ ביקר לגיונותיו. התשובה בזה כי מלך בשר ודם לא תכון מלכותו כי אם באמצעות שריו ויועציו כי המה לו לעזרה להנהגת המדינה. ובלעדם לא יעצור כח אף להנהגת עיר אחת קטנה על כן הקילוס יחוייב להם מצד הדין כי גם עליהם עול וכובד משא המדינה. על כן המשפט על המלך לחלק להם מכבודו ושיתקלסו בקילוסו כל אחד לפי ערכו וכח ענינו. לא כן מלכותו יתברך שאיננו צריך לשום סעד ועזר חס ושלום משום נברא ולכן אין מקום לשרי מעלה שישיגו ההידור והקילוס מבני אדם.
וזהו מה שאמרו במדרש הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע כו' אלא: אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי כו' עד: מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם. והנמשך מזה: בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו מפני שנושאין עמו במשאו כי הוא צריך להם להחזיק במעוזו למען תכון מלכותו ע"כ ראוי הקילוס גם אליהם אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא את העולם ולכן הוא לבדו מתקלס ומתהדר בעולם.
ומעתה יפול בלב האדם שאלה להקשות ולשאול על עיקר הווייתם אם המוחלט הוא אשר המה לא לעזר ולא להועיל אליו יתברך להנהגת עולמו. ונאמר בתשובת השאלה הזאת על פי מאמר הכתוב דוגמת המוזכר וזה תארו: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ', ג') ובמדרש: (ילקוט במקומו) אחרים שמאחרים את הטובה מלבוא בעולם. אשר לכאורה לא ידענו מה ראו רז"ל להוציא מלת אחרים מפשוטה ולדרשה לשון איחור, ואחשוב בזה כי הם ז"ל כוונו בדבריהם להשיב על השאלה הנזכרת וכמו שנבאר, והוא על ב' פנים.
הא' עם הנודע והמפורסם כי השפע המוצאת מידו יתברך אין ערוך לגודל קדושתה ובהירות רוחניותה וזוהר דקותה כי מנוגה נגדו אור לה מסביב עד שעבור גודל יקרת ערכה וזיוה והדרה אין די כח והשגת יד אנושי לסבול שפעת אלהים המאירה. אשר על זאת ראה יתברך להכין עבורנו דרך ומבוא איה איפה יושג שפעתו אלינו לחיותנו כיום הזה והוא להושיט טוב שפעתו אל צבאי מרום העומדים בין ה' ובינינו ועל ידי השתלשלות הרקת ההשפעה מיד ליד לממונים שונים זה למטה מזה וכולם יקחו ערובתם ממנה בזאת ימעטו וישוחו גבהי רום ערכה הנכבד ותורק מבשמי מגדים השמימיים ותלבש מעטה העולמיי לאט לאט עד כי יהיה בכח יד האדם לקבלה בהיותה נעשית ראוי' לו כמדו (ואין לנו להאריך בזה כי בכמוה נאמר במופלא ממך אל תדרוש).
ולך נא ראה קורא ישר כי המשורר האלהי ע"ה העמיס דברינו אלה במאמר קצר: כי שמש ומגן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה' (תהלים פ"ד, י"ב) דימה הוא ע"ה הממוצעים הממונים להוריק ההשפעה (המתוארים על תואר אלהים כמוזכר למעלה) למגן החוצץ בין השמש לעין הרואה בכדי שיוכל ליהנות מאורה לבל תבהיק נוכחו יותר מכדי כח יכלתו לקבל אורה, כן הממונים להריק ההשפעה על ידם המה אצלנו למגן ומחסה מבריקת אורה כי קרן פניה וזהו כי (בבחינת) שמש ומגן כן ה' אלהים.
המורם מדברינו כי לעילה גדולה פקד ה' צבאי מרום במרום ולטוב מועיל בראם אלהים אך עם כל זאת אינם ראויים לחלק כבוד שלמעלה גם כי מרבים הם עשות עמנו טובה וחנות.
ויתבאר הענין על פי דמיון להמזמין על שלחנו כמה קרואים והושיבם על השלחן ממעלה עד למטה מגדולם עד קטנם ובהביא הקערה עם המנות לפניהם לוקח הבעל הבית הטוב והמובחר ממנה ואחר כך הוא מושיטה להיושב סמוך לו והוא גם הוא בורר לו חלק היפה והנותר מושיט אל מי שאחריו וכן כולם עד כי להאחרון יגיע חלק הפחות והגרוע מכולם.
פעם נזדמן אשר האחרון הזה היה מאור עינים ולא ראה ולא ידע כל זאת ויהי בהגיע אליו חלקו מיד חבירו שלפניו החל לחזיק לו טובה על שהגיע לו חלקו, אמרו לו מיודעיו הלא תדע כי כולנו משל בעל הבית אכלנו והוא (רצה לומר המושיט אליך) הקדים ואכל ממנה את כל חלבה ואשר הותיר משבעו נתן גם לך, לכן אתה על מה עתה באת להחזיק לו טובה אם על מה שאכל לעצמו הטוב ואם על מה שהגיע אליך הלא איננו שלו, טוב לפניך ליתן תודות לבעל הסעודה כי מטובו שבענו.
כן הדבר בעניננו כי כל מלאך הממונה להריק הברכה אלינו נהנה בראשית מטוב דקות רוחניותה וזיו קדושתה ואחריו לשני לו וכן כולם, ולפי רוב השתלשלותה מדרגה למדרגה שלמטה ממנה כן תשיגנה הדלות והרזות כי הממוצעים ימוצו חלבה ממנה ואחר משילין אותה אל העולם השפל הנוכחי ומובאת אל האדם בהיותה ראויה אליו כפי קט כח קבלתו.
ואם כן למי ראוי להחזיק טובה אם אל המקבלים הממוצעים הלא לעצמם מקבלים אם על הנשאר המגיע לנו הלא טוב לנו לתת ההודאה לבעלים.
וזהו טעם לא יהיה לך אלהים אחרים מוסב על איסור ההקרבה וההקטרה לאמצעיים הנבדלים המתוארים על שם אלהים כי אינם כדאי לקבל חלק מכבודו יתברך כענין הכתוב אני ואפסי עוד. (צפני' ב', ט"ו) וכי תאמר הלא המה מריקים שפעת ה' יתברך להאדם בל תדמה בנפשך כי הוא יתברך צריך להם כי מכבר נאמר: אנכי ה' עשיתי כל. אבל כל עילת מציאותם הוא אך למען יאחרו התכת ההשפעה מבוא בעולם עד אשר תהיה ראויה לבני אדם, וזהו שביארו במדרשם ז"ל: אחרים שמאחרים את הטובה מלבוא בעולם כלומר לעילה זו נוצרו מראש להיותם מאחרים טוב ההשפעה מלבוא בעולם מטעם המדובר, והבן.
הפן הב' עם מה שידענו כי הוא יתברך שמו איננו רק פועל טוב וחפץ חסד ומרבה להטיב וכל הברכות והטובות הנובעות ממקורו המבורך אין ערוך להפלגת עדנם ועוצם טובם בריאות ומלאות, והן לזאת ראה אלהים ויוכח מאז כי לא טוב היות האדם לבדו המקבל הברכה והטוב מאתו יתברך מבלעדי הממוצעים שיעמדו בין ה' ובינו. ממש כהאב החפץ בבנו להרבות לו מכל הטוב והערב מהמאכלים ערבים וכדומה, והוא אך אם הבן חזק הטבע בריא המזג שיוכל שאתם, לא כן אם הוא מדגיש בו כי הוא חלש בטבעו אשר בקל יזיקו לו המאכלים הערבים משפטו להמעיט ולהקטין טובותיו כפי כח סבלו.
הוא הדבר והוא הענין באבינו הקדוש יתברך שמו כי בהשקפתו על האדם אשר בארץ שאין ידו משגת לקבל רוב הטוב המושפע ובא מידו הרחבה והמלאה כי על נקלה ימוטו עליו און ויחטיאו אותו לה' חס ושלום כענין הכתוב: וישמן ישורון ויבעט (דברים ל"ב, ט"ו). ואף גם זאת, כי מניעת הטוב תיישר הולכי ארחות עקלקלות כאשר הועד בכתובים. ולאשר כי זאת איננה ממפעלי הי"ת כי מאתו לא תצא הרעה ומגמתו וחפצו הוא אך להטיב חייבה חכמתו יתברך להמציא לנו אמצעיים נבדלים המה מערכת השמים וצבאיהם למען יקבלו שפעתו יתברך כמות שהיא בגנזיו והמה יחלקו שללה אל שוכני ארץ ותאחז במשפט ידם להעריך מנת איש כפי הראוי לו וכאשר יוכל שאת ולמנוע מהראוי למניעת הטוב.
וכאשר יעידון ויגידון דברי המשורר עליו השלום המוזכרים למעלה: כי שמש ומגן ה' אלהים. והרצון כמו שעילת המגן הוא לחצוץ בעד אור השמש להמעיט אורה הבהיר למען לא תחשכנה עיני הרואה מראות בקרני אורה, כן מציאות מערכת השמים לעילה זו הוא, כי אין בכח האדם לסבול ולקבל רב הטוב הבא מאתו יתברך.
וזהו: כי שמש ומגן כן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה'. כלומר אין מעצור לה' מליתן, כי זהו מגמתו וחפצו אבל המניעה הוא מפאת קוצר יד המקבל כי עבורו מהצורך אליו לצמצם מתן שפעתו על ידי השתלשלות המערכת והעד: לא ימנע טוב להולכים בתמים (סיום הפסוק) כלומר אשר ידעם כי כחם רב לקבל ודאי כי לא ימנע מהם.
ומעתה נבוא אל הענין על פי דמיון, עשיר אחד היה לו בן במרחקים ללמדו אומנות וכמוהם והיה משלח לו תמיד עם העוברים ושבים כסף לצורך הוצאותיו, והיה מחזר תמיד אחר עובר ושב. אולם משפטו היה כאשר הודיעו אותו מאיש ישר ונאמן הנוסע לשם שתק ושחק ולא שת לבו לזה, ובהתוודע אליו מאיזה איש כילי ורע עין אשר אין להוציא כל מאומה ממנו כי אם בקושי גדול חרד לקראתו לשלח מעותיו על ידו.
ויהי המה כמשתוממים לדעת מה ראה על ככה ומה הגיע אליו כי לא יחפוץ בנדיבים ונאמנים ויבחר בכילי הזה, אמרו לו הלא ידעת כי יעבור על בנך ימים או עשור טרם יכלה לקחת הכסף ממנו אחת אחת, כי תת לא יוכל ועינו רעה בשל אחרים, ענה ואמר תדעו ותאמינו כי אך על ידי כילי הזה טוב לי לשלוח הכסף לבני, כי לא יוכל בני לבזבז על ענינים פחותים כדרך הנערים כי בטורח רב יוציא מכילי הזה לרעבון נפשו יום יום, לא כן אם אשלח ביד נדיב ושוע החרד להשיב כסף לבעליו, ובני להיותו להוט אחר הוללות האוילים וחמדת התעלולים יבזבז כל הכסף על שעה אחת לשמוע קול שרים ושרות וירבה במחול משחקים ודומיהם.
הנמשל מובן מאליו, כי לולא מערכת המזלות והוברי שמים אשר על ידם יתאחר ויתעכב השפעה היתה לצור מכשול לבני אדם כי קצר כח סבלם לקבלה כמות שהיא בערכה הרב לבל תטרידם משבילי צדקתם כי בקל יחטא האדם ויאשם על ידיה. גלל כן היתה עצתו אמונה יתברך לשלחה לעולם הזה באמצעות צבאיו והם יעצרו על ידה ויאחרו פעמים מבוא רק בזמנים קצובים ולבני אדם פרטיים ויקפצו ידם מתת לאדם יותר מכפי כח סבלו ויכלתו.
וזהו דברי הילקוט: לא יהיה לך אלהים אחרים והטעם דרשו ז"ל שמאחרים את הטובה מלבוא בעולם כלומר כל עיקר מציאותם הוא רק עבור שמאחרים את הטובה מלבוא וכנזכר לעיל, ולזאת אין מקום שישיגו ההידור וההודאה בעולם. זולת לו יתברך נאוה התהלה כי אין מעצור לו מתת ברכתו מיד ליד, והמניעה היא אך מצד המקבל וכמדובר.¹
footnotes: ¹ דע כי אחד היה אברהם אשר זכה בהוד מפעליו והדרת צדקותיו לקחת מתן זוהר שפעת אלהים מאתו יתברך בלתי ממוצע שיעמוד בין ה' ובינו. ומטעם זה מתוארה ברכת אברהם עליו השלום "בכל" כלומר כליל כאשר היא באמנה אתו יתברך באוצרו הטוב בלי מחסור על ידי הממוצעים (ואחריו נתברך גם יצחק בברכה זו ואצלו מתוארה "מכל" ושל יעקב "כל" שהם השיגו מקור הברכה ומעין שפעת הטובה כאשר היא למעלה במעונה הצח אין נגרע ממנה דבר). ומה נמרצו בזה דברי יושר מדרשם ז"ל (פרשת חיי) וה' ברך את אברהם בכל: מי יעלה בהר ה' זה אברהם. ומי יקום במקום קדשו זה אברהם כו'. עד: ישא ברכה מאת ה'. הרצון, כי אברהם עליו השלום עם בר לבבו ונקיון כפיו זכה כי היה לאל ידו לעלות ברום המעלות לקבל שפעת אלהים מידו יתברך הנדיבה ממש בלי ממוצע כלל וזהו ישא ברכה מאת ה'. ובזה יתכן מה שסיימו ז"ל: אברהם היה מברך את הכל ומי מברך את אברהם הקב"ה. אשר לכאורה יפלא מאד מה ששאלו ומי מברך את אברהם האם יעלה על הדעת כי תבוא הברכה מהזולת חס ושלום. אבל לפי המדובר יצדק מאד כי שפעת ברכת אברהם עליו השלום היתה שלולה ממערכת הוברי שמים ובעצמו היה עולה ונושא הברכה מאת ה' בלי אמצעי כלל והוא היה האמצעי בין ה' ובין עמי הארץ להריק להם הברכה והטוב (וכאשר יתבאר במקומו) וזהו אברהם היה מברך את הכל ומי מברך את אברהם, הקב"ה. כלומר מידו הנדיבה ממש: