ובהקבץ דברינו אלה נתבונן בינה על כל פרטי הענינים הנזכרים למקומותם במושבותם ונמצאם כי כולם מתוארים ונקובים בשם ראשית. והוא על הכוונה שאמרנו. כי ידענו אשר מלת ראשית יאמר על דבר שהוא ראש והתחלה סביית אל המסובב ממנו. שורש ויסוד אל אשר ממנו צומח ומסתעף מכח גזעו הראשיי. כמו אב, שהוא מתואר "ראשון" מצד בנו הבא מכחו והיוצא מגזעו. וכן זרע הזרוע הוא "ראשון" לצמחיו העולים על ידו.¹ ונזכירם אחת אחת.

footnotes: ¹ והוא המוזכר במדרש ז"ל (ריש מגילת אסתר): משה ראש לנביאים. אהרן ראש לכהנים. שהכוונה בזה מובן לכל משכיל, כי המה היו כנחל נובע להשפיע להשואפים למוץ משד מבועם הנאמן ולתת מהודם עליהם. ומהם הורק ונשתלשל לנביאים ולכהנים הבאים אחריהם, ומכחם האצילו בעדם וכמו שיתבאר באורך על מקומו בע"ה:

התורה הקדושה אשר בידנו עתה תואר ראשית לה כמאמר הכתוב הנזכר לעיל: ה' קנני ראשית דרכו. וכבר ביארנוהו כי התורה הנוכחית היא לנו לראשית והתחלה סביית אל התורה החדשה הנמשכת ממנה המיועדת במאמר הנביא: כי תורה מאתי תצא (ישעיה נ"א, ד'). והיא העולה לנו על ידי חלקה הראשיי הנאחז במצודתנו.

וכאשר נחרוש בתלמיה ונשדד שדמותיה בקיום מצותיה וחקותיה, תעלה לנו צמיחת פרי המושכלות הצפונות הרמוזות בה. כלה כמות שהיא בין אישים העליונים (וכנזכר למעלה). ממש כזרע הזרוע אשר תואר ראשית לו אל מה שגדל ונצמח מכחו.

יציאת מצרים כמו כן נקראת ראשית כמאמר הכתוב: (פרשת בא) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. (שמות י"ב, ב') אשר לכאורה מלות כפולות דבר הכתוב, ראש חדשים, ראשון הוא. (וכאשר העירו בזה רבים מהמפרשים ע"ה) ובמדרש: אמר להם הקב"ה אין לכם חודש אחר גדול מזה, לפיכך נקרא ראשון שנאמר ראש חדשים (פרשה ט"ו, א') עד כאן. וההרגש מבואר הלא עדן לא הוחלט על החודש הזה שום מעלה וגדלות ממה שאין חודש אחר גדול ממנו.

אבל לפי המדובר יצדק מאד. כי החודש הזה עם היותו מעומס במרבית הנסים והמופתים הנפלאים והעצומים, נעשה בו רמז תשועה וקצה סגולת ההרווחה, עד שהוא כשרש פורה, לכל הנסים והטובות הנפלאות, העתידים לעורר מן הוא והלאה בחדשים המקיפים אחריו. כי ממנו צומחות והוא האב לכלם. כי החל לעשות תשועה בארץ וזמנו היה לסגולה. כי גם היום יצוה ה' חסדו עלינו ובחדשו נמצאנו.

והוא שאמרו במדרש: החדש הזה לכם כו'. משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו קבע בו ראשי חדשים. וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה. שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידים ליגאל. שנאמר: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז', ט"ו) וכו'. ובו רמז להם לישראל, שהוא ראש להם לתשועה. (פרשה ט"ו, י"א).

ועל כן החדש ניסן, שבו יצאו ישראל ממצרים, הוא ראשיתיי ונכבד בשתים: א'. מצד היותו ראש וראשון אל הסגולה החדשה הנמשכת ממנו לכל חדשי ניסן הבאים אחריו. והב'. להיותו ראשון להחדשים להמקיפים בשנה והנמנה תחילה.

וזהו שייחסו הכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים כלומר הוא ראשיתיי בסגולתו לכל חדשי ניסן בשנות העולם כי בו נרמז תשועת ישראל. עוד זאת, כי: ראשון הוא לכם לחדשי השנה. פירוש כי הוא הנמנה תחילה.

וזהו שרצו ז"ל, אין לכם חדש אחר גדול מזה. כלומר, גם כי בשנים המקיפים כלול גם החדש ניסן, והוא הגדול והמעולה שבהם, לחדש בו חידושים המקווים. עם כל זה, החדש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, הוא היותר נעלה וגדול יתר מאד, מפאת היותו התחלה סביית לירות במו חצי סגולתו. וזהו: לפיכך נקרא ראשון, שנאמר ראש חדשים. כלומר הוא להם לראש וראשון מפאת הנמשך ממנו אליהם, והבן.

ועתה הסכת ושמע נא עוד מאמר רז"ל (שם בסמוך): דבר אחר, "ראשון הוא לכם". כביכול הקב"ה נקרא ראשון. שנאמר: אני ראשון ואני אחרון (ישעי' מ"ד, ו'). וציון נקרא ראשון שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה י"ז, י"ב).**** ועשו נקרא ראשון שנאמר: ויצא הראשון (בראשית כ"ה, כ"ה).**** ומשיח נקרא ראשון שנאמר:ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. (ישעיהו מ"א כ"ז) יבוא הקב"ה שנקרא ראשון ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון ויפרע מן עשו שנקרא ראשון ויבוא משיח שנקרא ראשון בחודש הראשון שנאמר: החודש הזה לכם ראש חודשים. (פרשה ט"ו א') הנה ממאמר הנכבד הזה נצטיידנו בלקח טוב: כי גם הבית המקדש וציון מתוארים ראשונים. והאמנם לא עמדנו בסוד ה' לבוא עד תכלית רצונם ז"ל במה שקראו להם על שם ראשון. (על פי עזרת ועדות הכתובים) עם כל זה, הקרוב אצלנו לומר, כי הוא נמשך אל דברינו למעלה. כי מאז הלוך הלכנו בגבולותיה ונירש אותה ואת בנותיה, גם הוא לעתיד הוכן כי עוד יבוא יום ונשוב לבצע מעשה הירושה ולגמור ענינה. (וכמו שכתבנו בביאור: "למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ") והן לכוונה זו תתואר תחילת ביאתנו לתוכה על שם ראשון, יען כי היא ההתחלה וסבה גורמת אל הירושה העולמית.¹

footnotes: ¹ ואולי הוא הרצון בדברי הכתוב שזכרנו: ראשון לציון הנה הנם. ולירושלים מבשר אתן (ישעיה מ"א, כ"ז). כי התחלת אחיזתם ורשתם ארץ ישראל הנה הוא ענין ראשיתיי והכנה יסודיית אל הירושה העתידה וזהו: ראשון לציון הנה הנם. מוסב על הירושה הראשונה. ולירושלים מבשר אתן. כלומר, מן הירושה ההיא צומחת גם כן הבשורה לירושלים על הזמן המקווה. וזהו: ולירושלים מבשר אתן כלומר לעתיד:

והוא הדבר גם כן בבית המקדש. כי הבית ההיה לנו מלפנים, הוא היה ההכנה ויסוד אל בית העולמים, העתיד להתכונן על ידי ה' יתברך בעצמו. ועל פי הטעם האמור למעלה. על כן הצודק, כי יקרא ראשון כלומר ראשון אל המסובב ממנו. ואולי שזהו גם כן הרצון במאמר הכתוב שהביאו ז"ל במאמר הנזכר לעיל: כסא כבוד מרום מראשון. כלומר הבית העליון המקווה, בנינו יתהווה ויחודש, מכח הבית הראשון. הוא הבית שבנה שלמה שתיארוהו ז"ל ראשון. וזהו: כסא כבוד מרום מראשון (נמשך למה שאמר (שם ג') בעת ההיא יקראו לירשלים כסא ה') כלומר יתרומם ויתנשא מסיבתו.

וטרם נשימה קנצי למה שרצינו לבאר בדרושנו זה, אביא עוד אליכם עד נאמן על נושא עניננו, כי אמת וישר הוא. והוא מאמר רבותינו ז"ל: אמר ר' אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהם שנאמר: וימנע מרשעים אורם (איוב ל"ח, ט"ו). ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבוא. (חגיגה י"ב, א').

אשר לכאורה מן התימה הוא על קורא הדורות מראש, שיברא דבר מה שהצורך יהיה למנעו מן העולם ולגנזו, האם יבצר ממנו מלברוא לצדיקים לעתיד לבוא אור חדש ולא לבראו בששת הימים ולגנזו. וכמו כן דברים זולתי' המובאים ברז"ל, הגנוזים לזמן העתיד, מבהמות ולויתן כנודע.

אבל הוא הדבר שאמרנו כי לעתיד לבוא לא יפליא יתברך עשות להמציא ענינים מחודשים אשר לא היו מעולם: כי אין כל חדש תחת השמש. וכנזכר לעיל ועל כן היה חיוב הבריאה לחדש ולהמציא הווייתם, ולסיבת רעת האדם שאיננו כדאי לשמש בהם עמד וגנזם לעתיד לבוא.

ומעתה הקרוב אצלנו לומר כי על זאת התורה הקדושה פתחה דבריה במאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובדרש: את השמים לרבות תולדותיה ואת הארץ לרבות תולדותיה. להורות, כי השמים והארץ וכל ההוויות והטובות שנתהוו בעולם, אינם זולת ראשיות והתחלות יסודתיות וסיבות גורמות, אל ההוויות העתידים להתחדש לעתיד, והכינם יתברך לאבן מוסדות למציאת העולם החדש שכולו טוב שהוא עיקר הבריאה ברצון האל יתברך.

וכמו שביארו ז"ל במדרש: את השמים שמים החדשים ואת הארץ הארץ החדשה. ורצונם: כי ההוויות העתידים להתחדש בזמן העתיד, המה עיקרי הבריאה וכל סיפורי מעשי בראשית הנוכחיים המה ספורות למו, כי את כל אלה ידו יתברך עשתה, לכונן השמים והארץ החדשים וכל תולדותיהם, אשר מהם יצמיח מוצא חידושם. אשר על כן אמר הנביא עליו השלום ביעודיו הנפלאים: כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות. (ישעיה סה, י"ז). תואר על חלקי התחליות והראשיות שמשמשים ובאים עד היום, אבל תוחלתנו כי בקרוב יחדש ית' עולמו בתשלום שלימות הבריאה.

וזהו גם כן מה שכתוב: אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו הנני עושה חדשה עתה תצמח (שם מג, י"ח). מוסב על כל הנסים והטובות הנעשו כבר והמה אך ראשיתיים ויסודיים למה שיתהווה לעתיד. ועליהם אמר: אל תזכרו ראשונות. כי כל עצמיית הזכירה הוא על כי עדן לא נגמר ענינם מכל וכל, כמשפט הבעל חוב המשלם מקצת חובו אשר מהצורך להם הזכירה או רשימה בפינקס על כמות הנתינה ועל מותר החיוב, אבל אחר תשלום החוב כולו אזי אין מקום לזכירה. כן לעתיד לבוא ישלים יתברך מעשיו הנפלאים ואז לא תזכרנה הראשונות כי אין מקום עוד לזכירתם.

וזאת אשר דיבר שלמה המלך עליו השלום על שניהם: (בנושא דרושנו) מה שהיה הוא שיהיה. מוסב על מה שהמציא וחידש יתברך בבריאת העולם. "היה", אך כדי שיוכלו להתהוות אחר כך. וכנזכר לעיל. "ומה שנעשה", מוסב על הנסים והפלאים שחידש ה' גם המה אך למען שיעשה. ועל כן סיים ואמר: אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה. ומובן כדברינו.