וישובו המים על מצרים כו' (י"ד, כ"ו). ילקוט: והמים להם חמה שירד סמאל ואמר לפניו רבונו של עולם לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים, והיה משמיע קולו לשר של ים ונתמלא עליהם חימה וביקש לטובען, מיד השיב לו הקב"ה שוטה שבעולם וכי לדעתם עבדוה והלא לא עבדוה אלא מתוך שיעבוד ומתוך טרוף דעת, ואתה דן שוגג כמזיד אונס כרצון כיון ששמע שר של ים, אותה החימה שנתמלא על ישראל החזירה על מצרים שנאמר וישובו המים ששבו מישראל על מצרים.

ראוי להבין כוונת מאמר אותה החימה כו', מה דיוק מלת אותה.

ונקדים לזה מאמר המשורר נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה ישובו רשעים לשאולה כו' (תהילים ט', י"ז). ובילקוט (במקומו): נודע ה' משפט עשה בדין שעשה במצרים שנאמר וידעו מצרים כי אני ה' בפועל כפיו נוקש רשע זה פרעה ומצרים כו', ישובו רשעים לשאולה אמר ר' אבא לדיוטא התחתונה שבשאול ע"כ. והנראה בתכלית כוונת הדברים כי באו ז"ל להורות לנו דבר חדש אשר מלבד שנענשו המצריים על ישראל שעבדו עבודה זרה על ידי כפייתם כאלו עבדו הם בעצמם, הנה עוד הוסיף יתברך והכביד משפטם יותר ויותר על המגיע להם על עבודת עצמם. כי כבר אמר החכם ע"ה כי ברב חכמה רב כעס (קהלת א', י"ח) כו', היינו שאין משפט הזולת מאומתנו על העבירה שעבר כמשפט איש הישראלי כי לו לב חכם ורוח דעת להכיר רעת העבירה וגנותה כי הבל היא מעשה תעתועים, ועל כן בהתהפך אותה החימה שהיתה על ישראל על המצריים היה משפטם כפלי כפלים על העונש המגיע להם בעד מעשי עצמם.

וזהו נודע ה' משפט עשה כלומר נודע ה' עם המשפט שעשה וכדברי הדרש בדין שעשה במצרים. ומבאר סבת חריצת המשפט מה הוא ואומר בפועל כפיו נוקש רשע כלומר נתן מוקשים לרשע בעבור החטיאו פועל כפיו המה ישראל, וזהו שדרשו בפועל כפיו נוקש רשע זה פרעה ומצרים, ומבאר עוד איככה נתוודע זאת ואמר - ישובו רשעים לשאולה, ודרשו לדיוטא התחתונה שבשאול אשר מזה יבחן כי הוא יתברך העמיק עליהם המשפט כל כך אך בעבור החטיאם את ישראל ונהפך עליהם משפט הישראלי,¹ וזהו דברי הילקוט הנזכר לעיל מיד השיב הקב"ה וכי לדעתם עבדוהו והלא לא עבדוהו אלא מתוך שיעבוד קשה ומתוך טרוף הדעת, מיד אותו החימה שנתמלא על ישראל החזירו על מצרים כלומר עשה בהם אותו המשפט עצמו הראוי על חטאת ישראל והפך עליהם את הדין:

footnotes: ¹ וזה יהיה הרצון במאמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו יעם את ה'. והוא כי בראותם גודל הפלגת העונש שהשיגו המצריים עבור חטאת ישראל אחזה גם אותם רעדה ופחד ממש כאשר יפתה אחד את חבירו לאיזה מעשה רעה לגנוב או לגזול וכדומה, וכאשר רצו לעשות בו שפטים התנצל ואמר דעו כי לא מלבי הוא אבל חבירי זה פיתני ואפת ויצא הדין שיקבל המפתה המשפט הנחרץ מב"ד אבל חייבו את המפותה ההוא לעמוד ולראות במשפטו למען יקבל מוסר בראותו המכות הראויות אליו לולא שחבירו היה בעוכריו. וזהו וירא ישראל את היד הגדולה, כלומר יותר מן הראוי להענישם על מעשה עצמם הנה מזה הבינו כי הוא אך בעבור החטיאם אותם וע"כ וייראו העם את ה' וכו':

ולהמתיק הענין יותר נקדים לבאר מאמר הילקוט: וקבצתי את כל הגויים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל כו' (יואל ד', ב'), יכול על עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, ת"ל על עמי ונחלתי ישראל. והדבר פלאי מה חדשו ז"ל אם מקרא מלא הוא, אבל באור המאמר על פי משל לעשיר שנתדלדל ונשאר בעל חוב לנושים רבים ולא נגשוהו מאומה מפני הרחמנות, ונתחסד עמו סוחר אחד ולקחו שיהיה אצלו משולח ויסע עם סחורותיו וימכרם בהקפה לשלם לזמן ידוע. ויהי בבואו שמה לגבות המגיע מהם ולא היו להם לשלם ויגוש אותם ויתפשם והכה אותם בחמת רוחו, ואחד מבעלי החובות האלה היה קרובו של הסוחר ויכתוב אגרת אל הסוחר על כל הדברים הרעים אשר עשה עמהם. ויהי כבוא המשולח לביתו תפשוהו בעלי חובות שלו ויסרו אותו בשפטים גדולים, ויתפלא עליהם מאד לאמר למה תעשו כה לעבדכם הכי נעלם מכם רוע מצבי כי בביתי אין כל, ויענו ויאמרו רשע מדוע עשית אתה הדבר הזה עם פלוני ופלוני אשר גם המה אין בידם לשלם. כן הרשעים עובדים עבודה זרה וגילות עריות ושפיכות דמים ועם כל זה הוא יתברך מרחם עליהם לאמר הלא יצרם גבר עליהם למלאות תאותם רק בהיות ישראל אצלם בגלות ואין מרחם עליהם ועוד עזרו לרעה כמאמר ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד (ישעיה מ"ז, ו') וכל התנצלותם כי עושים שליחות ה' יתברך ליגוש אותנו על עונותינו, אז גם ה' יתברך יגוש אותם על עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. וזהו וקבצתי כו', והורדתים אל עמק יהושפט כו', יכול על עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. וזהו מיד אותה החמה שנתמלא על ישראל מחזירו על המצריים. כי כאשר הם נוגשים אותנו שאנחנו נשלם חובותינו מיד אותה החמה תתגלגל עליהם שישלמו הם חובותיהם:

עוד יותר נוכל להעמיק בכוונת המאמר הנזכר לעיל נודע ה' משפט עשה בהקדים מאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם (י"ח, י"א), הנה לדעתי היתה כוונת יתרו בזה לתת מופת נמרץ על השגחת ה' יתברך בתחתונים כמו בעליונים, ושם רסן בפי המינים הדוברים עתק לאמר כי הוא רק אלהי השמים משגיח בעליונים לבד, כמאמר רם על כל גוים ה', ר"ל שהם יחליטו עליו יתברך כי הוא ישכון מרומים ואין כבודו להשגיח בעולם השפל הזה, וזהו על השמים כבודו לומר כי כן יחייב כבודו להשגיח רק ברום שמים ולא למטה בארץ וכבאור בעל עקידה ז"ל אשר יומרוך למזימה (תהלים קל"ט, כ'), ועל היותר גברה הדיעה הזרה הזו בפרעה ועמו עד כי משה ע"ה הוכרח לברר לו על פי מופת ואמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, היינו כאשר יראה עונש הקב"ה בהרשעים וברכתו וטובתו בהצדיקים הנה מזה יתברר לו כי הוא יתברך הוא העושה משטרו כבשמים כבארץ, אך עם כל זה יש מקום לבעל הדין לחלוק ולומר שאין ראיה משכר הצדיקים ועונש הרשעים מטעם כי כבר מבואר מפי סופרים ומפי ספרים כי השכר והעונש אינם הסכמיות מאת הגומל אבל הם מוכרחים בטבע כי השכר כרוך בעגולת המצוה והעונש בהעבירה ממש כהאוכל סם המזיק (וכבר הארכנו בבאור ענין זה בחלק הראשון פרשת בראשית על מאמר ויצו ה' אלהים על האדם בהבדל השני שם) ואם כן מקום להם לומר שאין הוכחה מהעונש והשכר על השגחת ה' למטה, יען כי הם פועלים בטבע, אמנם באמת היה למשה עד היותר נאמן להוכיח על אמתת השגחתו יתברך וכי לו השמים אף הארץ לעשות בהם כרצונו, והוא כי מדת הדין שהיתה מתוחה על ישראל נהפכה על מחטיאיהם ונתן מצרים כפרם על כי המה הזידו וגרמו להם כל המעשים שעשו.¹

footnotes: ¹ מדת הדין שהיתה על ישראל נהפכה על מחטיהם. ואולי זהו ירמוז במאמר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל כלו' איך עשה שפטים במצרים על הזידם להחטיא את ישראל, וזהו ג"כ ותרא את עני אבותינו במצרים (נחמיה ט', ט') ודרשו ז"ל זהו פסל מיכה וע"ז שעשו, ואעפ"כ ואת זעקתם שמעת על ים סוף ותתן אותות ומופתים כו' כלומר הפכת ועשית עונש בפרעה ועבדיו והטעם כי ידעת כי הזידו עליהם כלומר הם גרמו לישראל לעשות התועבות ההם:

הנה מזה יבחן בהכרח כי הוא יתברך השופט כל הארץ והמשגיח לענוש החייב ולזכות הבלתי חייב גם כי ידיו עשו הרעה כי לולא כן וישאר השכר והעונש אך בטבע ככל דברים המזיקים בעצמותם אם כן איככה היה מתהפך נזק העוברים בפועל על הגורמים חטאתיהם, הלא אם יכוף אחד את חבירו ויתן סם המות לתוך פיו ודאי כי ימות האוכל לא המאכיל ופה היה מתהפך עונש חטאת ישראל על מצרים גורמי עונותיהם הנה מזה נתאמת אצלם כי הוא יתברך המשגיח אל כל יושבי הארץ לגמול את כל איש כפי בחירתו הטובה אם רעה.

וזהו מ"ש יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים (ובדרש מכירו הייתי לשעבר ועתה ביותר) כלומר ישנו בהשגחתו גם למטה בארץ, והעד - כי בדבר אשר זדו עליהם, כלומר כי בדבר אשר זדו להחטיא את ישראל נתהפך עליהם. וזהו נודע ה' משפט עשה כלומר על ידי המשפט הגדול הזה שהחריץ על מצרים נתוודע אמתת השגחתו בעולם השפל הזה. ומבאר בעצמו סבת ההוכחה ואמר בפועל כפיו נוקש רשע, כלומר על חטאת ישראל נוקשו המצריים וכנ"ל, ואם יהיה העונש אך כטבע כל דבר המזיק לא היה מקום אל המשפט הזה אם לא כי זאת היתה מאתו יתברך השופט צדק בידעו כי הם הזידו עליהם כנזכר לעיל: