את השירה הזאת. מדרש: כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבה לומר מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת, כך הן הצרות באות עליהן והיו אומרים שירות בלשון נקבה, לכך עמדו בבל מדי יון אדום ושיעבדו את ישראל, אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות בו שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות (ישעיה ס"ה, ט"ז) וכתיב ששון ושמחה ישיגו וגו' (שם ל"ה, י') באותה שעה אומר שיר לשון זכר שנאמר שירו לה' שיר חדש (תהלים קמ"ט, א') (פרשה כ"ג, י"א).

להבין דבריהם נקדים מאמר הנביא כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה' (ישעיה כ"ו, י"ז). וכלל הענין הוא כי אנחנו מתפארים לפניו יתברך ואומרים אף אורח משפטיך ה' קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש (שם פסוק ח') לא כאותם שנאמר עליהם והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו (שם ח', כ"א).

משל לשתי נשים עגונות המצפות שיבואו בעליהם אחת צופה שיבוא הוא וצרור הכסף בידו, אשר אם יאמר לה המבשר בא בעלך אבל לא הביא עמו דבר הנה תתהפך שמחתה לאבל. והשניה אוהבת את בעלה ותקוה לראותו הנה היא תשמח עמו גם אם יבוא בידים רקניות.

כן אנחנו האף אמנם כי יעדו לנו הנביאים חזות קשות על ימות המשיח עם כל זה אנו מחכים ומצפים עת בואו, וזהו אף ארח משפטיך ה' קוינוך, והטעם - לשמך ולזכרך תאות נפש, כלומר כי עיקר מגמתנו ותאות נפשנו להתעלס באהבים עם בעלנו עושנו. וכי יקשה עליך לאמר מדוע בבוא איזה צרה יהמו ויצעקו מכאב לב הלא היסורים שאנחנו סובלים הוא סבה להתקרבות הגאולה, הנה על זה החריץ הנביא ע"ה ואחז דמיון על צעקתנו מאשה הרה כי היא גם היא כל רצונה וכל חפצה להתעבר, ועם כל זה בהקרב חבלי הלידה תחיל תזעק מר על כאבה יען כי זהו מטבע הכאב שיהיה המרגיש בו צועק ונוהם עליו. וזה כמו הרה תקריב ללדת, כלומר שהיא מקרבת עצמה להתעבר ולהוליד גם כי נפשה יודעת כי תחיל תזעק בחבלים, עם כל זה תבחר ותחפוץ בתכלית הדבר כן היינו מפניך ה'.

ומעתה הבנת דבריהם כך הוא כי הנה הזכר והנקבה שניהם פועלים להביא זרע היולד אבל אין חלקיהם שוה כי הנקבה תשמח בו אחר אשר תסבול עצבון הריונה וחבלי לידתה, לא כמוה הזכר שהוא מקבל השמחה בלי שום צער ובאין אנחה כלל. וזהו החילוק בעצמו בין שמחת העולם הזה לשמחת העתיד, כי לעניות דעתי אנחנו שמחים על כמה מקרים מכאיבים מפאת אמונתנו כי על ידם יסובב טובותינו, ממש כשמחת הנקבה, אבל לעתיד נהיה שמחים רק על טובות אמתיות בלי סבל שום צער כמאמר ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, ולכן מדמה שירת העתיד אל שמחת הזכר שאינו סובל שום צער בסבת השמחה.

ומעתה מה נמרצו דברי המדרש כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבה כו', כך הן הצרות באות עליהן כו', אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות בו כו', וכתיב ששון ושמחה ישיגו וגו', באותה שעה אומר שיר לשון זכר שנאמר שירו לה' שיר חדש, רצה המשורר ע"ה במה שכתב על העתיד שירו לה' שיר חדש, תהלתו בקהל חסידים, כלומר עד היום היתה שירתנו אך ממדת חסידות שהיינו מקבלים הרעה בשמחה, לא כן לעתיד כי יהיה המשפט להללו על טובותיו האמיתיות וזהו ישמח ישראל בעושיו כו', (ועיין תוספות פסחים קי"ו ב' בד"ה ונאמר כו', שהביאו שם דברי המדרש שלפנינו והבינו המאמר בדרך אחר קצת עיין שם):

ובזה יתבארו דבריהם ז"ל בסמוך: ויאמרו לאמר, נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהם שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים (פרשה כ"ג, י"ב). ויש להעיר על זה כי מאמר זה היה ראוי לכתוב אחר גמר השירה, לאמר כמעשה השיר הזה ישירו גם בניהם ובני בניהם, אבל לא יתכן להקדים לקבל על דורות הבאים טרם שאמרו הם בעצמם. ומה גם כי הדרש הזה כבר הוכיחו ז"ל ממאמר אז ישיר שר לא נאמר אלא ישיר להורות כי כן קבלו עליהם לשיר תמיד על כל הצלה ועל כל גאולה שישיגו וא"כ מה צריך עוד על מאמר שלפנינו.

אבל הנראה כי המאמר הזה בא להתנצל על מה שיש לשאול עליהם מדוע אמרו השירה בלשון סתום ואך על דרך כלל כמו כי גאה גאה כו', עזי וזמרת יה כו', הלא יותר מהראוי היה לומר השירה בפרטות ולתת תודה על כל דבר ודבר שסבלו במצרים וניצלו מהם, כי זה כלל גדול כי הברכה הפרטיית חשובה מן הכלליית, כי בכל ברכה והודאה החיוב על האדם לבאר דבריו היטב על דרך הפרט.

ועל זה בא כמתנצל ואומר כי ההכרח היה לסדר השירה הזאת על דרך כלל יען כי יסדו אותם גם על הצלות העתידות, ממש כהעושה בגד לעצמו או לאיש ידוע הוא מתקנהו כמדת לובשו, לא כן העושה בגדים למכור לכל מי שיזדמן ודאי כי הוא עושה בלא מדה. כן אם היה ענין השירה אך על שעה ההוא ולא לדורות היו פורטים כל ענייניהם והצלותיהם איך ומה היו, אמנם אחרי כי סדרו השירה הזאת גם לדורות לכל מי שיצטרך לשיר אם כן לא יכלו לשיר אותה כי אם על דרך כלל לספר מעשי ה' וישועתו.

והמשך המאמר כך הוא אז ישיר כו', (וכדברי הדרש שר לא נאמר אלא ישיר). לרמוז כי השיר הזה עתידים ישראל לשורר אותו גם לדורות, ולכן ויאמרו לאמר כלומר אמרו השירה בלשון שתהיה ראויה להאמר עוד אחרי כן. וזהו שבארו ז"ל ויאמרו לאמר נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהם שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת כו', ומטעם זה נאמרה גם כן בלשון נקבה וכנזכר לעיל: