אשירה לה' כי גאה גאה.

הנה מכבר העירו רז"ל במדרש על הכפל הזה גאה גאה.¹

footnotes: ¹ ובקצרה נוכל לבאר הכפל הזה עם מליצת הפייטן הגאוה והגדולה לחי עולמים והוא עם מה שכתבנו בחלק הא' (פרשת וישב) בבאור המלוך תמלוך עלינו אם משול כו', כי כן משפט החכמה העליונה אשר כל המתגאה נשפל וכמאמר המדרש (פרשת נח) למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עצמו לפיכך זכה לגדולה, והמשפט הזה יקיף כל הנבראים מלבד הבורא יתברך כי בעשותו גאות יתגדל ויתכבד בפי כלם כמאמר זמרו ה' כי גאות עשה כו'. וזהו שדייק במתק לשונו ואמר הגאוה והגדולה כלומר שתי אלה לא תמצאנה חוברות בלתי לחי עולמים כי אך אצלו יתברך תבוא הגדולה אחר הגאוה ולא אצל הזולת. וזהו אשירה לה' כי גאה גאה כלומר אשירה למי שמתגאה ונתגאה היינו מתרומם ומתכבד על ידי הגאוה.

והנראה לדעתי בבאור הדברים בהקדים מאמר המשורר ה' עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלז לבי ומשירי אהודנו (תהילים כ"ח, ז'). הנה ההוראה ממלת ומשירי, כי ההודאה והשיר המחוייב על הטובה הוא בלתי מתנגד אל טבע ורצון משיגה, אבל כן הוא מטבע וחק האדם כי מדי השתעשעו בטובתו שהשיג ירחש לבו רנה ושיר ויתנוצץ בו תודה וקול זמרה, אבל התורה הקדושה באה אך להורות לפניו למי יודה ולמי ישבח לומר כי יש לו להודות למי שכל הטובות באות ממנו ולא לעסוק בשבח עצמו או אחרים האינם בלתי אמצעים בין המטיב ובין המקבל כי הלא יותר טוב ונאה להודות אל הסבה הראשונה וזהו ה' עזי ומגני כו', ונעזרתי ויעלוז לבי כלומר אחרי כי נעזרתי היה לבי עלץ ורוחש שירים ומשירי אהודנו כלומר אמרתי השירים האלה המתעוררים בי מוטב להודות בם את הראוי אל ההודאה:

ומעתה נבוא אל הענין כי הנה אחרי בא אל ישראל טובת גאולתם והצלתם ממצרים נתנו לבם לשורר ולהלל על הגדולה ועל התשועה שהשיגו. וכפי משפטי השיר היה ראוי אליהם לסדר נוסח ומליצת השירה מהדברים הנעשים עמם במצרים ולכלול בה כל התלאה שהיה להם בעבר ולשורר על כל הטוב שהשיגו עתה, ויהי השיר שב אל עצמות המשוררים כענין ברכת אשר גאלנו וגאל את אבותינו, והם לא עשו כן אבל הסבו כל השיר והשבח בספורי פרסום שמו וגדולתו יתברך. אמנם הטעם בזה הוא כי כל טובות העולם הזה אין אמתת עניינם ידוע אל בעליהם אם לא יהיה טובם לאכזב ויש לחוש בהם פן ישנו את תפקידם ומה גם טובת הגאולה אשר כפי שזכרנו למעלה הנה המשוררים ההם הבינו בעצמם כי טובתם וגדולתם איננה בטוחה להם כי יתמידו בה לנצח וכי אין זאת טובה עולמיית כי עוד עתידים להיות גולים לאחר זמן, גלל כן לא רצו לתת פני השיר אל עצמם היינו לשורר על טובתם העתידה להתבטל אבל אמרו שירתם על כבוד שמו וגדולתו יתברך שנתפרסם על ידי המופתים הנוראים שעשה במצרים שזהו ענין העומד קיים לעד.

ממש כשני מחותנים שנתקשרו על ידי שדכן ועשו סעודת אירוסין וכטוב לבבם ביין התחילו להתווכח בין שלשתם לאמר שמחת מי גדולה מחבירו, וגמרו אומר כי שמחת השדכן עודפת במעלה על שמחתם כי האמנם קטנה היא נגד שמחת המחותנים אבל ודאית היא כי כבר בידו מעות השדכנות, לא כן המחותנים כי אולי יזדמן כי אחר זה יתפרדו זה מזה ואין להם שמחה למפרע.

הנמשל מובן מאליו וזהו אשירה לה' כי גאה גאה כלומר על כן נטיתי קו שירתי לשורר לה', היינו מהדברים שפעלו פרסום גדולתו וגבורתו, כי גאה גאה כלומר כי הגאון והגדולה שנתגאה ה' בעת ההיא הנה עד כהיום הוא בבחינה הזאת. וזהו שרמזו המשוררים האלה בסוף השירה ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, כלומר כבר נכון כסאו עד עולם והסיבה לזה - כי בא סוס פרעה כו' אשר על ידי זה נגמר פרסום גאונו וגדולתו, והבן: