מי כמוך באלים ה'. ילקוט: מי כמוך לא כאלו שאחרים קוראים אותם אלהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו, אף להם ולא ירחון, ידיהם ולא ימשון, רגליהם ולא יהלכו, לא יהגו בגרונם (תהלים קט"ו, ה') אלו פה להם ולא ידברו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (שם ס"ב, י"ב).

הנה מה שדרשו מי כמוך באלו שאחרים קוראים אותם אלהות הוא בעצמו מאמרם ז"ל (בילקוט יתרו) לא יהיה לך אלהים אחרים וכי אלהות הן הלא כבר נאמר כי לא אלהים המה ומה תלמוד לומר אלהים אחרים שאחרים קוראים אותם אלהים, אמנם עם כל זה ראוי לשום לב על כלל המאמר מי כמוך כו', איך יתכן לקחת מופת על גדולת אלוהותו יתברך מפאת היותו נעלם ומרומם מאלוהי זרים מעשה ידי אדם, וחלילה חלילה להעריך כן אלהי כל הארץ.

ולבוא אל הענין נעמוד תחלה על מאמר המשורר ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה' (שם קי"ג, ג') גם מאמר הנביא כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי (מלאכי א', י"א) אשר מלת שם נראית אך למותר כי מה יבצר כשיאמר ממזרח שמש עד מבואו מהלל ה'.

אבל בהתבונן מעט הנה לא היה יכול לומר מהלל ה' יען כי באמת יש ויש כמה עובדים לכוכבים ומזלות השמים וכדומה מהעצבים, אבל במה שאמר מהלל שם ה' נכלל בזה כוונה אחרת. והוא על פי דמיון לגדול אחד שהיה מהולל ומפורסם בכל פאתי ארץ, ויהי איש מרמה נסע מעיר לעיר ורימה את העולם ואמר על עצמו שהוא הגדול ואסף הון רב ועשו לו כבוד גדול, וכאשר שמע הגדול ההוא מעשי הרמאי הזה שמח מאד לאמר הלא על כל פנים הנה שמי נכבד הוא עד כי כל המתלבש והמתהדר בשמי יתכבד באנשים על ידי טעותם לאמר כי אני הוא.

כן הדבר בהעובדים עבודה זרה כי האף שהמה מוטעים בדרכם ויקראו אלהים ללא אלהים עם כל זה הלא העילה בזה היא מפני שחושבים על העבודה זרה שזהו האלהים האמת, ואם כן הלא בין כך יתכבד שם האלהות, וזהו ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', רצה לומר גם אותם שמכבדים לעבודה זרה הוא בעבור שטועים וחושבים שהוא ה', ואם כן גדול שם ה', וזהו כי גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי.

ומעתה זהו שרצו ז"ל במאמר שלפנינו מי כמוך באלים מי כמוך באלו שאחרים קוראים אותם אלהות, כי הנה לפי דברינו מקום לומר כי יש התנצלות להעובדים עבודה זרה לומר כי מ"מ למען שמו עשו כל מה שעשו. לזה אמרו מי כמוך באלו שאחרים קוראים אותם אלהות ואין בהם ממש, ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו כו', אלו פה להם ולא ידברו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדבור אחד כו', אשר מהראוי להבין שפת יתר שאמר הכתוב פה להם ולא ידברו כי די היה לומר לא ידברו לא יראו לא ישמעו. אבל המאמר נחלק לשני דברים כי הנה כל מה שנזכר בו יתברך פה ועין ואוזן וכדומה כלם הם לשבר את אוזן האדם, מה שהוא יכול לשמוע, אבל באמת אינו גוף ואין לו שום דמיון כלל, וכמו שכתב החבר (מאמר ב', ב') שמות הבורא כלם נלקחות מפעולות הברואים. ואם כן תתגנה העבודה זרה בשתים: אחד - במה שיש לה פה, והשני - כי גם עם הפה לא תדבר, יש לה עין - וגם לא תוכל לראות, וזהו עצבי הגוים כסף וזהב כו', פה להם ומלבד הגנות הזה גם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, וזהו שסיים הילקוט ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו, אלו פה להם ולא ידברו, כלומר גם פה להם גם לא ידברו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדבור אחד:

עתה נחזור על דברי המשל הנזכר לעיל פעם היה אחד מתחפש ברמיה ואמר על עצמו שהוא הגאון המפורסם ועשה מעשה הצבועים הלובשים לבושי צניעות גם לא הסתכל מד' אמותיו וספרו בידו ודבריו מועטים. וכאשר שמע הגאון את כל הכבוד שעשו לו, לא האשים אותם בזה מאומה כי רק עיני בשר להם אבל נתן האשמה בהנבל הצבוע הזה שרימה בהם, לימים בא אחד מלובש כאשר ילבשו ההוללים מתנהג בקלות זולל וסובא לא תואר ולא הדר לו, לא תורה ולא חכמה, ואמר על עצמו שהוא הגאון הנזכר לעיל והאמינו לקול דברו והרבו לו מאד מוהר ומתן וכבוד גדול, כששמע הגאון הדבר הזה נתן האשמה עליהם, לאמר האמנם כי גם הראשון רימה בהם וטעו בו עם כל זה נתן להם מקום לטעות במה שהיה מתדמה למעשי וענייני אנשי הרוח, לא כן הנבל הזה אחרי ראותם נבלת ענייניו איך עלה על דעתם לטעות בו ולחשוב עליו כן.

הוא הדבר בהעובדים אלהים אחרים כי אם היתה יראתם מתדמית בצד מה לערך האלהות, אף שבאמת איננה כלום עם כל זה היה ראוי לזכותם ולומר הלא טעו ושגיאות מי יבין, אבל אחרי כי אין להם דמיון כלל וכלל כי לאלהיהם יש פה גם עינים גם אזנים, ועוד זאת כי גם עם הפה אינם מדברים, ועל הקב"ה נאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, מה שאין הפה יכול לדבר, ואם כן האשמה בראש השוגים ההם כי אין דבר בו שיהיה מקום לטעות על ידו, וזהו מי כמוך באלים ה' וכדברי הילקוט הנ"ל כלומר ואיך יתכן לטעות בדבר רחוק כזה.