Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (ט"ו, כ"ו).
הנה מכבר העירו רבים בזה אם אין מכה רפואה למה? והנראה בבאור הענין בהזכיר פירוש המפרשים על בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא להחיות כו', והוא כי צרכי האדם נחלקים לשני סוגים מהם הכרחיים שלא יספיק לו בלעדם כמו מים לחם ומזון וכדומה, מהדברים שאין להתקיים בהעדרם, ויש מהם דברים תענוגיים אשר בהעדרם לא יחסר אל האדם מהשלמת קיומו דבר אבל הוייתם אך לתת עונג ועדן אל בעליהם, וזהו: בורא נפשות רבות וחסרונם - מוסב על דברי ההכרחיים אשר העדרם הוא חסרון אל הקיום, ועל כל מה שברא להחיות מדבר מן המותרות, ומעתה נחקורה נא אל מי משני סוגיות האלה נייחד התורה והמצוה שנתן לנו יתברך, היינו אם שהיא אצלנו הכרחיי להחיותנו אשר בלעדה לא היינו יכולים להתקיים כלל, או כי גם בזולת התורה והעבודה היינו מתקיימים בעולם הזה כמו שיש קיום לכל הנבראים אבל הוא יתברך חפץ חסד והפליא טובתו אתנו להוסיף שלמות על שלמות הראוי (כענין יפיפית מבני אדם) לזכותנו ברב טוב הצפון לעולם הבא בתורתו ולהשתבח בעבודתו, כי אם יהיה אל התורה בחינת קנין עודף לגדל ולרומם קרן האדם יותר ממה שראוי אל בחינה האנושית הנה יש לו להתפאר ולהרהיב בנפשו עוז בהיות לו יתר שאת על ידי התורה, לא כן אם מבלעדי התורה היה האדם חסר השלמות ונעדר התקומה והתורה משלמת ומעמדה אותו על כנו הראוי לו איך אם כן יתגאה במה שהוא נעדר החסרון כאשר לא יתגאה הבלתי מחוסר אבר, ולהיפך הרשע ראוי אליו קלון וחרפה במה שהוא חסר מהראוי להיות כבושת כל בעל מום.¹
footnotes: ¹ וזהו כוונת דברי הנביא אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו כו' (מלאכי א') מלת ואמרתם תהיה צווי כמו ואמרתם זבת פסח ור"ל כי יש עליכם להתבונן במהוה האהבה ולא תעלו על דעתכם כי מסבת מעלתכם העודפת על כל ע"כ הקב"ה אוהב אתכם, לא כן הדבר כ"א הקב"ה שמח בכם במה שאין אתם חסרים מאשר ראוי להיות והעד - הלא אח עשו ליעקב כו' ואת עשו שנאתי כלומר אם קיום התורה הוא ענין מהמותרות על שלמות הראוי אין מהראוי לשנוא את הבלתי שומרה אם לא כי הוא נעדר ומחוסר השלמות הראוי:
ואל החלוקה הזאת רמז הכתוב אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי (איוב י', ט"ו) רצה לומר כי בצדקותיו אין לו להתפאר שלא קנה על ידיהם קנין עודף בלתי העדר החסרון, וכמאמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת (אבות). היינו כי רק בהשלימך התנאי הזה נשלם יצירתך ואם יחטא ויאשם הנה אוי לנפשו כי משחתה בה.
והנפקא מינא השני אם היה יכולת בידינו להסתפק בעולם הזה באין תורה אזי (בשגם כי הוא תוסיף שלמות ברוח האדם על כל זה) היתה עלינו למשא וכמליצתם ז"ל לא מעוקצך ולא מדובשך (במדבר רבה פרשה ז', י'), כי בוודאי על כל פנים ולכל הדעות לא יפול דבר מכל אשר דברו חז"ל זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות (יומא ע"ב, ב'), לא כן אם בבלעדה היה האדם מגואל נגוע ומוכה, והקב"ה בחמלתו שקד על רפואתו והצלתו כמאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד', כ"ב) ודאי כי אין לאדם לקוץ בתורתו יתברך, ועוד יחייב את עצמו להתאמץ בכל עוז ללמוד וללמד לשמור ולעשות להשלמת רוחו ונפשו.
והן אל כוונה זאת הסכימו רז"ל במה שאמרו כל העוסק בתורה יסורין בדלים ממנו (ברכות ד'), ההוראה כי אם לא יעסוק בתורה אין לו להתרעם על הקב"ה לומר שהוא מביא עליו יסורים, אבל הנה היסורים מוכנים ועומדים אתו מכבר, בלתי בעסקו בתורה הוא פועל בעצמו כי יבדלו היסורים, וזהו כל העוסק בתורה יסורים בדלים ממנו. וזאת הקדים יתברך לדבר אלינו טרם קרבנו לפני הר סיני ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך (ט"ו, כ"ו), כלומר במה שתקבלו תורתי תשיגו רפואת תעלה מבל מחלה ומכל יסורים:
עוד באור על זה בהקדים מאמר הנביא שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו (ישעיה נ"ז, י"ט). באור הדבר דע כי מה שזכרו הנביאים ז"ל מאמר רפואה וארוכה מחלה ונגע אינם מדברים ממחלת הגוף ומרפואתו, אבל עיקר עסקיהם היה מענייני הנפש אשר בהיות הנפש בלתי מטוהרה מחלאת זוהמתה והיא נכתמת ומגואלת בהבלי מדות הרעות תארו אותה על שם חולה, כמו שזכר החכם ע"ה פעמים רבות חולה רעה ראיתי כו' וכן אחר שתתכבס מעונה וסר ממנה נגע חטאתה יפול עליה מאמר רפואה כמו ארפא משובתם (הושע י"ד, ה') וכמאמר השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו הושע פן יראה בעיניו כו', ושב ורפא לו (ישעיה ו', י').
ועתה דע לך כי זה כלל גדול, כל היותר רחוק מן התורה ומן הקדושה הוא יותר מוצלח ויותר שבע ומעונג בטובות העולם הזה כמה שידענו מהשגת פרנסת הנבראים שהיא יותר קלה מהשגת המדברים, וכן העמים יותר מעם בית ישראל הקרובים אליו יתברך, והשגת הכהנים מועטת מהשגת הזרים, עד כי הנביאים הקרובים והנאמנים בכל ביתו מרוחקים מן העולם הזה מכל, עד שהיה אליהו לבוש אדרת שער ומאכלו לחם ומים. ואם אין טעם הדבר מבואר אצלנו בפרט עם כל זה בדרך כלל ידענו מן החכמים הראשונים כי כמו שהאדם החולה מצמצם מאכליו ומשקיו שלא להשחית גופו כן משפט הקרובים אל ה' בעלי הנפשות הקדושות כי שקד יתברך על שמירתם להבדיל אותם מכל התענוגים המדומיים שלא ייתגאלו בפת בגם ושלא יכתימו נפשם בחלאת התאוות החומריות, והנביא ע"ה ייחד הדבר הזה אל הרפואה. וזהו שאמר שלום שלום לרחוק כלומר הרחוקים מהשם מושלמים ומוצלחים בשפע רב ובכל תענוגי עולם הזה, ולקרוב אמר ה' ורפאתיו כלומר לישראל עם קרובו המעיט התענוגים המדומיים למען הפק רפואה לנפשם היקרה.
וזהו שהזהיר יתברך אותנו בדרך כלל ויאמר אם שמוע תשמע כו', כל המחלה כו'. והוא על פי דמיון לאחד שהיה מבקש להיות משרת אצל קצין גדול אמר לו בעליו אבל תדע כי אם נתת את לבך לשרת בביתי למען תהיה מאוכלי בשר הבריאה ולהתענג בדשן המטעמים, הנה תהיה נחדל גם מלחם ומזון, אבל מהצורך אליך שלא לתת לב כלל אל התענוגים כי אם לשרת אותי ולשמור עבודתי בתמידות ולסוף ממילא יגיעך התכלית הטוב.
כך אמר הקב"ה לישראל אם שמוע תשמע כו', כלומר אם רצונך להקשיב ולשמוע לקול ה' אלהיך (וזהו הוראת שמוע תשמע מקור עם הפעולה) והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו, כלומר אם כן תקבל עליך הנה זאת אני עושה עמך - כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, הכניס כל התאוות הזרות והפלגת השלוה והתענוגים המדומיים תחת שם מחלה להיותם בעוכרי הנפש והמסבבים מחלתה, וזהו אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, רצה לומר לא ארבה לכם מוהר התענוגים כמו שהרביתי להאומות, והטעם - כי אני ה' רופאך השוקד על שלמותך והצלתך.