ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק (י"ז, ט'). מדרש: למה יהושע? אמר לו זקינך אמר את האלהים אני ירא (בראשית מ"ב, י"ח) ובזה כתיב ולא ירא אלהים (דברים כ"ה, י"ח) יבוא בן בנו שאמר את האלהים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים (פרשה כ"ו, י"ג).

והדבר פלאי וכי בעבור שאמר יוסף את אלהים אני ירא שוב מהצורך אל מי שנאמר בו ולא ירא אלהים ליפול בידו דוקא, הלא באמת כל שבטי ישראל גם כי לא נאמר אצליהם את אלהים אני ירא עם כל זה מקובל ומאומת אצלנו שהיו יראי אלהים באין ספק כלל, רק אצל יוסף היה מהצורך אל הכתוב לכתוב כן מפני ההזדמנות ואם כן אין מההכרח אל עמלק ליפול ביד יוסף דוקא.

והנראה כי באו ז"ל להשיב בזה על מה שיש לשאול לכאורה במה שהאשים הכתוב את עמלק ואמר עליו ולא ירא אלהים מי זה אמר אשר הנכרי אשר לא מזרע ישראל הוא מחוייב להיות ירא אלהים עד שתהיה שלילות היראה נחשב לו לעון וחטא, הנה על זאת הוכיחו ואמרו יבוא בן בנו של מי שאמר את האלהים אני ירא כו'. והוא על פי משל לשני אחים שהיו בעיר אחד עשיר ואחד עני, והיה העשיר מפרנס את העני והיה מספיק לו כל מחסוריו ממאכלים ומשקים ומלבושים וכדומה והיה דרכו תמיד לתת לאחיו העני המלבוש אשר הפשיט מעצמו אחרי בלותו ואחרי אשר נהפך הודו למשחית, והעני הזה בלובשו את המלבוש ההוא אחר איזה ימים ראה אותו העשיר והנה המלבוש תלוי עליו, ולבו מגולה החוצה ובטנו נראה לחוץ, ושאל אותו העשיר על זאת ויתנצל ויאמר מה אעשה אחי כי נתת לי הלבוש הזה אחרי משחתו וכבר אין בו קרסים לחבר את שוליו, ויתעשת העשיר לבחון את אחיו ולנסותו ויקחהו וילך עמו אל סוחר אחד ויקח אצלו ממין אחד על שני מלבושים אחד בעבורו והשני בעבור אחיו אחר ימים אחדים פגע בו בשוק והנה הוא הולך עוד כדרכו מעולם, ויהי העשיר מתווכח עמו לאמר הבט נא וראה כי עתה נעשו המלבושים בזמן אחד ואותו שאני לבוש בו הוא ביפיו והדרו ובטוב תארו, ויען העני בשחוק ויאמר האם רצונך לשנות חקי הטבע הלא זהו משפט וחק הטבע אל העני להיות כנפי כסותו פתוחים בלתי מחוברים, העשיר הזה בהכרח קבל תשובתו, ויהי היום והיו שניהם על סעודת נשואים והיה הבדחן מתחפש ובא בדמות עני במלבושיו ובכל תנועותיו ויחרדו לקראתו כל הקרואים לראות אותו ומעשהו והציץ בו גם העשיר ההוא וירא והנה שוליו מחוברים בקרסים, אז אמר אל העני עתה אין לך תשובה כי הבדחן הזה מתחפש עתה ונוהג מנהגי העני בכל הדברים וכנפי כסותו מחוברים יבחן בזה כי גם העני באמתו הולך כן כי כן דרך המתחפש לבלי השאיר שריד מכל המעשים והתנועות המיוחדים לאותו שהוא מתחפש בדמותו.

הנמשל כבר מובן כי הכתוב האשים את עמלק והפליג ואמר עליו זכור את אשר עשה כו', עד ולא ירא אלהים, אך כדי שלא יתנצל לאמר כי הנכרי אינו מחוייב להיות ירא אלהים בשום דבר ואינו ראוי על זה לעונש כלל, הנה המכריע על זאת הוא יוסף שהיה מתנכר במצרים ומתחפש בדמות נכרי עד שלא היה מדבר עם אחיו כי אם על ידי מליץ, ועם כל זה לא נצר על דל שפתיו מלאמר את אלהים אני ירא, ואם היה משפט הנכרי שלא להיות ירא אלהים איך אם כן הוציא יוסף דבר זה מפיו הלא יהיה נתפס על ידי זה ליהודי, אם לא כי גם הנכרי מחוייב להיות בו יראת אלהים ואם כן מגיע עונש לעמלק ורק על ידי יוסף, וזהו יבוא בן בנו שנאמר בו את אלהים אני ירא ויפרע מאותו, שנאמר בו ולא ירא אלהים, והבן: