Ohel Ya'akov on Torah, Beshalach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עוד במדרש: דבר אחר ולא נחם אלהים אף על פי ששלחם פרעה לא נתנחם הקב"ה, משל למה הדבר דומה למלך שנשבה בנו והלך אביו והצילו מן הלסטים והרגן, והיה הבן אומר לאביו כך וכך עשו לי כך וכך הכו אותי ושעבדו אותי, אף על פי שהרגן לא היה מתנחם. כך עשו המצריים שעבדו את ישראל כו', הביא עליהם הקב"ה עשר מכות וגאל את בניו ואף על פי כן היה אומר איני מתנחם עד שאהרג לכולן וכו', וכתיב מצרים לשממה תהיה (יואל ד', י"ט) (פרשה כ', י"ב).
הנה מהראוי לשום לב ולמצוא בהנמשל דברים שזכרו בהמשל כך וכך עשו לי כך וכך שעבדו אותי שהוא מורה על דבר שנתוודע לו אחר כך בשכבר הוציאו מיד הלסטים, וגם מהראוי לעמוד על טעם הנטירה והנקמה עד לנצח כמאמר הנביא ההוא מצרים לשממה תהיה.
והנראה בבאור הענין עם מה שזכרנו למעלה בדרוש ראה ראיתי כו', כי ישראל היו מעונים ומרודים במצרים בגוף ובנפש כי כמו שהעבידו גופי אומתנו בכל עבודה קשה כן הרעו אל נפשותם על ידי עשותם לעיניהם מעשה תועבותיהם ועבודות עצביהם וכענין ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וכמאמר הכתוב וירעו אותנו המצריים ויענונו (דברים כ"ו, ו') הכפיל ואמר וירעו ויענונו לעומת שני סוגי השעבוד ששעבדו בנו ואמר וירעו אותנו על קלקול נפשותינו ויענונו מוסב על עוני הגוף וזהו פקוד פקדתי אתכם (היינו עצמותכם, רצה לאמר קלקול נפשותם) ואת העשוי לכם.
ובזה נבוא אל הענין בהזכיר מאמר הכתוב ולקחתי אתכם לי לעם וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים (שמות ו', ז'), והוא על פי דמיון לבעל מלאכה יקרה שנתפס הוא וכליו לבית הסוהר וכמו שהיה הוא מעונה במכות ויסורים כן כל כליו היקרים שלטו בהם ידי זרים להשחיתם בעשותם בהם מלאכות זרות, אולם ההבדל ביניהם כי העול והסבל שסבל הוא היה מרגיש אך בהיותו במאסר, ויהי אך יצוא יצא מבית המאסר כבר נעשה חפשי ולא הרגיש עוד שום עוצב, לא כן הפסד כליו כי גם אם בעודו במאסר הבין הפסדם עם כל זה לא היה הדבר מורגש ומוחש אצלו להיותו בטל ממלאכתו ולא היה משתמש בהם מאומה, אבל בצאתו מבית המאסר והתחיל לעסוק במלאכתו הנה אז ידע את כל אשר עשו לו בעלי הסוהר כי בכל עת אשר לקח איזה כלי למלאכתו ראה משחתו וגודל קלקולו והרגיש מעט מעט בכל פעם שהוצרך לשנות מכלי אל כלי ראה הפסדו יותר ויותר.
כן ממש ישראל כל זמן שהיו במצרים היו מעונים בגופם בסבלות עבודתם ומיד בצאתם נחה שקטה כל עבודתם וכל סבלם, לא כן שעבוד וקלקול נפשותיהם כי בעודם במצרים לא הרגישו דבר ממשחתם יען כי לא עסקו ולא השתמשו כלל בענייני הנפשות לבחון אותה מה טיבה, אבל אחר כי יצאו והתחילו לעסוק במלאכת הקב"ה בתורה ובמצות בכל פעם שצוה לנו איזה דבר אשר מהצורך אליה איזה מדה טובה הנה אז נחפשו קלקולי הנפש והיה לה בקורת על כל משחת והיה מורגש כל טומאה הנדבק בהם במצרים המעכרת אותם ומדותיהם.
וזהו שבארו ולא נחם אלהים לא יתנחם הקב"ה משל כו', והוא ממש כמו ספור הבן לאביו לאמר כך וכך עשו לי כן אחר שכבר יצאו ישראל ממצרים נתגלה בכל פעם יותר ויותר מקלקול מדותיהם ותכונת נפשותיהם. וזהו ולקחתי אתכם לי לעם וידעתם כי אני ה' המוציא כו', ר"ל אחר אשר אקרב אתכם לעבודתי ותתחילו לעסוק במלאכתי או אז תדעו ותבינו אמתת פעולת הגאולה כי היא תועלת נפשיי לא בעבור הגוף לבד: