דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון (י"ד, ב'). ובילקוט: כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אמר הקב"ה זו היא ההבטחה שהבטחתי לו יחזרו לאחוריהם שכל כסף וזהב שכינס יוסף היה נתון בבעל צפון וכשחזרו נטלוהו כו'.

וראוי לעמוד על זה מדוע פסל את ביזת מצרים, ונזכיר מאמר רז"ל בגמרא (ברכות ט') דבר נא באזני העם וישאלו כו', בבקשה ממך כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן כו', לא קיים בהם, וכבר ידוע מה שיש להעיר בזה.

והנראה כי עיקר המאמר אינו כמשמעו לומר כי ישיגו בצאתם רכוש רב אבל יש בזה הוראה אחרת, והוא עם מה שידענו (ממדרשי רז"ל) מחסדי אלהינו יתברך כי ברצותו למסור אותנו לאיזה מלכות הוא מקדים ומגביה אותו למעלה ראש, והראשון היה פרעה כי לקט יוסף כל הכסף וישם תחת יד פרעה ובזאת נקבץ כל הכסף והזהב למצרים עבור ישראל, היינו לרומם ולנשא קרן מלכם הרודה בם. וזהו המרומז במאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל (לקמן י"ח, ח') כלומר כי ראה משה את יתרו מצטער על מפלת מצרים ועל אבדת רכושם כמוכח ממאמר ויחד יתרו, על כן הקדים ואמר לו אל יפול לבבך על השפלתו ועל ירידתו כי כל גדולתם מתחלה לא היתה כי אם על אודות ישראל. ולכן הבטיח הקב"ה לאברהם כי כאשר יצאו ישראל ממצרים יצא עמם כל הנכנס בעבורם, וזהו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, כלומר גם הרכוש שיכנס בעבורם יצא עמהם.

אמנם הנפקא מינה בזה כי אם נפרש המאמר כפשוטו כי בישרו יתברך שיתעשרו עושר גדול אם כן האפשר לקיים הדבר בכל כסף שישיגו, לא כן כמו שאנחנו מפרשים עתה שהבשורה היתה על הכסף שלקט יוסף אם כן לא תתקיים הבטחה עד שיטלו הכסף הזה דוקא מה שהיה טמון אצל פי החירות, וזהו מאמר הילקוט כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וזהו אמר הקב"ה זו היא הבטחה שהבטחתי לו כו'. אמנם אברהם ע"ה הבין המאמר כפשוטו ועל כן היה מקום אליו חלילה להרהר כי יש כזב בהבטחה על כן ביקש יתברך את משה לאמר דבר נא באזני העם וישאלו, וזהו צחות לשונם ז"ל כדי שלא יאמר אותו צדיק כו', ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים, אשר זה המאמר יסוב לפי דעתו על ביזת מצרים אבל כפי הכוונה שהבין ה' יתברך בהבטחת ואחרי כן יצאו כו', לא היה מהצורך להחריד על ביזת מצרים כלל כי תתקיים בהאוצרות שגנז יוסף והבן: