Ohel Ya'akov on Torah, Bo
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא וכו' (י"ב, כ"ו).
כבר התעוררו בזה רבים מהמפרשים מדוע החליפו ז"ל (בסדר ההגדה) תשובות השאלות מסדר שהם כתובים בתורה כי מאמר והגדת לבנך כו', אמרה התורה לשאינו יודע לשאול והם ז"ל לקחו מאמר זה לתשובה על שאלת הרשע, לי ולא לו. גם ראוי להבין מדוע החליטו ז"ל על השואל הזה לכם ולא לו ולא אמרו כן בשאלת מה העדות כו', עד אתכם מה יתרון במלת אתכם על מלת לכם.
אבל הנראה לדעתנו כי הם ז"ל לא החליטו לכם ולא לו על ידי דיוק מלת לכם, אבל החליטו זאת על ידי הוכחה היותר מוכרחת. כי הנה אם יראה אדם בבית רעהו שעושה המשרת ענין זר שהוא נוקב כותלי הבית וכדומה, הנה אם לו לב חכם ישאל אל המשרת בזה הלשון אמור נא ידידי למה צוה עליך אדוניך המלאכה הזאת. והוא כי החליט תחלה בלבו אשר באין ספק לא היה עושה המשרת העסק הזה מלבו אם לא כי מוטל עליו לסור אל מצות אדונו ואל משמעתו לכן הוא שואל את פיו להגיד לו הטעם והסבה שכוון בזה אדונו. אמנם האויל יעיז ויאמר אל המשרת למה אתה עושה כן ומדוע תעמול בזה. והוא כי טפש לבו מהבין כי בעלות על המשרת רוח המושל מחוייב לעשות ככל אשר יצוהו.
ועתה ראה איך רמז הכתוב ענין ההבדל הזה בצחות לשונו וכמו שזכרו ז"ל חכם מה הוא אומר מה העדות כו', אשר צוה ה' אלהינו אתכם. מורה בלשונו כי הוא שואל לאביו אולי אתה יודע מה היתה הסבה אל אדונך שצוה עליך כן (וזה מובן מעצמו שהוא מחליט על העבדים אשר אחר דברי אדוניהם לא ישנו, ואם כן כלל בזה גם את עצמו) ולכן קבע לו הכתוב תשובה כנכון להעיר אותו על טעם המצוה והוראתה. לא כן שאלת מה העבודה הזאת לכם, ההוראה כי השואל מחליט ואומר מדוע המלאכה הזאת בידכם ומה לכם העבודה הזאת, וזה אינו מעלה על לבו כי עלה עלינו עול מצות אדון כל הארץ שאין לנטות עוד ימין ושמאל, ואם כן ממילא על ידי שאלתו זאת הוא מחליט ואומר לכם ולא לו כלומר שאין צורך כלל לעמול בעניינים כאלה.¹ ולזאת הלבישו אותו קללה כמדו ורמזו לו תשובה בעבור זה עשה ה' לי כו', לי ולא לו. והאף אמנם כי ביחוד נאמר זה אל הבלתי יודע לשאול עם כל זה נרמז בו תשובה גם לבן רשע במה שדייק בעבור זה עשה ה' לי להורות לי ולא לו. ויפה המליץ עליו המגיד ואף אתה הקהה את שניו כו', אלו היה שם לא היה נגאל כי אחר שהוא מחליט בלבו דעות נפסדות כאלה היה נשאר במצרים לדראון עולם. וזהו ואמור לו בעבור זה כו', רצה לאמר אין לך לחוש להתעבר עמו ולאמר לו באר היטב אתה אין לך חלק במצוה ולא נחלה בתורה כי על ידי זה תהיה בטוח שלא יבוא אליך פעם שנית.
footnotes: ¹ והוא הרצון במאמר החכם מכל אדם עליו השלום אל תען כסיל כאולתו כו' (משלי כ"ו, ד') ענה כסיל כאולתו (שם פסוק ה'). וכבר העירו ז"ל (שבת ל') ואמרו שהוא סותר דברי עצמו כו'. ולדרכנו יתכן כי הנה הרשעים יתחלקו לב' סוגים יש רשעים כי יחפרו אחר טעמי מצות כי כל עוד שאינם יודעים איזה טעם המצוה בעיניהם כמו זר ויהיו מלעיבים במצות השם ית' רק אחר אשר ידעו טעם המצוה ותהיה מקובלת על לבם יעשו אותה כהלכתה. והאמנם כי הוא דרך רע ומעשה כסילות עכ"ז יעץ החכם ע"ה ואמר ענה כסיל הזה כאולתו והטעם - פן יהיה חכם בעיניו לומר כי אך לי לב חכם ואני הוא החוקר על פעולת כל מצוה ולא כהפתאים המאמינים לכל דבר עושים ואינם יודעים מה עושים. אמנם יש עוד רשע רע הרבה גרוע מן הראשון. אשר בבואו לשאול טעם המצוה עיקר רצונו להשבית מעשה המצות וללעוג עליהם אך למען היות לו כסות עינים בפני הנשאל יאמר דבריו באופן שיובנו כי הוא שואל טעם המצוה. ודבר זה מסר החכם ע"ה לעיני בחינת הנשאל לעמוד על מגמת השואל ההוא וכאשר יבין כי ברמיה הוא בא ותואנה הוא מבקש איך לפטור ולהתנצל הזהירו הכתוב אל תען כסיל כאולתו. כי לא תפעול מאומה אבל יהיה לועג גם על דבריך ופן תשוה לו גם אתה היינו כי אתה עלול להכוה באש לשונו ולהלכד בחרמי פיו:
והם הם דברי דוד המלך ע"ה הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי (תהלים קל"ט, כ"א-כ"ב). דע כי ההנהגה הראויה אל מבקש שכל ונוהג בחכמה כי בהמצא לפניו אדם רשע עקש ונלוז במדותיו יתן בלבבו לשנוא אותו, כמאמר אוהבי ה' שנאו רע (שם צ"ז, י') אבל לא יריב ולא יתקוטט עמו שזהו ללא צורך וכבר הזהיר אל תתחר במרעים כו' (שם ל"ז, א'). אכן בהמצא לפניו אפיקורוס חרוץ שהוא מחליק דבריו ולוכד חכמים בערמה אין די שישנא אותו אבל מהצורך אליו להתעבר עמו ולעשות סיבה עד שיהיה האפיקורוס שונא אותו.
והדמיון בזה לאחד שיהיה טוב הלבב מאד עם כל אדם, גם אל שונאיו לא חרה אף, פעם בא גנב לביתו וירבה להתקוטט עמו מאד וישאלו אותו מה לך זה היום כי תרבה אף וכעס על הנבל הזה אשר לא ראינו ממך כזאת מעולם, אמר להם מעולם היה די מה ששנאתי הרשעים בלבי אבל לא כן הגנב הזה אשר מהצורך אצלי לסוך בעדי שלא יגנוב דבר מעמדי, על כן אין די מה שאשנאהו בלבי אבל ההכרח אתי להרבות עמו ריב וקטטה עד שיהיה הוא שונא אותי וירף ממני מבוא אלי הביתה. וזהו הלא משנאיך ה' אשנא כלומר רק שנאה בלב. אבל ובתקוממיך היינו האפיקורסים - אתקוטט, ותכלית שנאה שנאתים עד כי לאויבים היו לי רצה לאמר שישנאו אותי: