דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו כו' (י"א, ב'), גמרא: אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם (ברכות ט', א').

וכבר העירו בזה גדולי המפרשים ז"ל כי הלא גם אם לא יאמר אותו צדיק ועבדום כו', עם כל זה האם אין מהצורך אליו יתברך לקיים דבר הבטחתו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

והנראה על פי משל שני מלכים עשו מלחמה ימים רבים ואחר כך הסכימו ביניהם לבלי להשחית עוד ולהמית אנשים רבים מעורכי המלחמה רק לבחור איש אחד לצבא, ושני אלה ילחמו זה את זה ועל פיהם יקום דבר, היינו אותו שינצח הנה מלכו יעלה ויתפוש ממלכת השני, ויעשו כן, ויבחרו השנים ויכרו בור עמוק להתנוסס מי בהם יוכל לשאת את השני להפילו הבורה, ויעמדו שני המלכים לראות בהאבקם יחד מי ומי ינצח, וילך האחד ויחזק ידו בהשני וישאהו על שכמו להפיל אותו הבורה, ויהי כי הקריבו אל שפתו ויתחזק השני ההוא על נושאו עד כי השליך אותו אל תוך הבור ויעל מלכו ויתפוש המלוכה, אחר כך ענה המלך על בחירו זה לא אכזב בך כי איש חיל אתה להכות צרים אחור, אבל עם כל זה תדע את חטאתך מה שנתת לו להחזיק בך להרים ולשאת אותך על כתפו עד שפת הבור כי בראותי כי הסכן הסכנת לרדת אל ירכתי בור הכני לבי מכה על מכה באמרי אבד מנוס ממני ואני וממלכתי חטאים.

הנמשל הקב"ה הבטיח לאבינו אברהם ע"ה כי גר יהיה זרעך כו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והנה ידענו כי ביזת מצרים לא היתה נחשבת נגד ביזת הים כמאמר המדרש על תורי זהב נעשה לך זה ביזת הים עם נקודת הכסף זה ביזת מצרים, ואם כן עבור קיום ההבטחה לא היה מהצורך אל העם למהר שלל ביזת מצרים כי יקחו את שללם על הים בטח (ומה גם לפי מה שכתוב במ"א כי גמר הגאולה היתה ביום ז' של פסח בהתמלא סאת מצרים לקבל דין ענשם, בלתי כי ישראל לא יכלו להתמהמה גם עד היום ההוא כמו שידוע בספרים, ואם כן בצאת ישראל ממצרים בי"ד בניסן עדיין לא הגיע זמן הבטחת וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לקיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול) אבל מדאגה שלא יאמר אותו צדיק לעת עתה בראותו כי יצאו ממצרים ריקם, ועבדום כו' קיים, ואחר כך כו' לא קיים בהם על כן היה מהצורך לצוות דבר נא כו' וישאלו כו' כדי שלא יאמר אותו צדיק נואש על ההבטחה טרם ראותו קיומה:

עוד יתכן בזה בשום לב אל מה שדייקו ז"ל כדי שלא יאמר כו', קיים בהם ואחרי כן כו', לא קיים בהם אשר מלת בהם פעמים היא לאין צורך, ועוד יותר מהנכון היה שיאמרו כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים והיה מוסב הענין על הפועל והמבטיח לאמר את זאת קיים ועשה וזאת לא קיים, אבל במה שסיים ואמר קיים בהם מורה שהענין מדבר לא מהפועל בלתי מהמקבל הפעולה.

וזה יתבאר עם מה שכתבנו למעלה אשר מבלתי יכולת העם להתמהמה במצרים למלאות ארבע מאות שנה שנאמר לאברהם הוציאם יתברך קודם הקץ, והעבודה הנשארת חוב עליהם הטיל יתברך עלינו בגליות האלה עד כי נזכה אי"ה לגאולה שלימה במהרה.

ועתה דע לך כי מה שאמר יתברך לאברהם בהבטחתו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הנה זמן קיומה בעת תשלום עבודת ה' ארבע מאות שנה כמו שכתוב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כו', ועל כן לא היה מהצורך עוד כי יבוזו העם במצרים ויצאו ברכוש גדול בעוד לא שלמה עבודת גלותם, אולם עילה אחרת היתה בזה,אשר עבורה החריד יתברך ואמר למשה דבר נא כו', וישאלו כו' וכבאור הדרש כדי שלא יאמר אותו צדיק, והוא על פי משל לאחד שעלה בדעתו להיות מתפרנס מאשר יהיה טבח ומחלק המנות בסעודת אנשים, וכדי להתלמד הדבר שאל מאותם הרגילים לבוא על כל סעודה ועל כל שמחה להגיד לו סדר וקדימת המאכלים איזה מהם עולה ראשון על השלחן ואיזה הבא אחרון, ויגידו לו כי בראשונה נותנים דגים ואחר כך צלי עם חזרת, ויהי בעיר איזה סעודה והוא בא ועומד לפניהם להושיט להם המאכלים כמשפט שהגידו לו והנה על השמחה היו קרואים הרבה מסובים על שני שלחנות זה מול זה והנה בהגישו לפניהם הדגים לקח בידו שני קערות דגים ויציגם אחד על שלחן זה ואחד על שלחן השני, ויהי בעלותו הצלי והחזרת לקח כמו כן קערת הצלי בידו האחת וקערה עם חזרת בידו השנית ויציגם הצלי על שלחן אחד והחזרת על שלחן השני, ויהי בעיניהם כמצחק לאמר מה לך איפוא לתת לפנינו החזרת אחר כי לא נתת לפנינו הצלי.

הנמשל מובן מאליו כי האמנם עדן לא היה מגיע זמן הבטחת רכוש גדול לגולי מצרים בלתי לאותם שיושלם הגלות על ידם, עם כל זה היה מקום לבעל דין לומר הנה גולי מצרים יאכלו המרורים קושי השעבוד ודור האחרון יקחו חלקם ברכוש, וזהו שדייקו ואמרו כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותו קיים בהם מורה על הגולים ההם אשר כבר שבעה נפשם מן המרורים, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם כלומר בלתי בדור אחר אשר לא עמל בו כעמל הדור ההוא: