ואומר אל אדוני אלי לא תלך האשה אחרי (כ"ד, ל"ט). רש"י: אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו.

הנה רבים העירו מה ראה הכתוב לרמז על זאת במאמר אליעזר אל לבן ובתואל ולא בדבריו הקודמים אל אברהם אדונו, כי שם נאמר אולי לא תאבה מלא בוי"ו, הלא יותר מהצודק היה לרמז במי שאליו נוגע הדבר הוא אברהם. והן אמת כי במדרש סמכו הדרש הזה על אולי הראשון שאמר אליעזר לאברהם וזה לשון המדרש (במקומו) ויאמר אליו העבד הדא הוא דכתיב כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב (הושע י"ב, ח') כנען זה אליעזר, בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי (פרשה נ"ט, טי'). ולכאורה לא ידענו מדוע רש"י ז"ל דקדק על אולי השני.

וכדי לבוא אל ביאור הענין נתבונן עוד מה היתה זאת לאליעזר ומה ראה על ככה לגלות זאת על אוזן לבן ובתואל לספר לפניהם מה ששאל את אברהם אדונו. והנראה לקרב הענין על דרך דמיון סוחר אחד שהיה מסחרו ממרחק תמיד על ידי משולחו והיה מביא לו סחורה משם בהקפה מהסוחר הכללי, ולזמן קצוב היה שולח לו על ידי שלוחו מחיר סחורתו והיה לוקח עוד סחורה בהקפה, והיה זה משפטו כל הימים. לימים עלה על רוחו לשלוח שלוחו אליו לקוח ממנו סחורה עד למרבה שיעלה לסך גדול ולא ישיב עוד המחיר לבעליו ולא יוסיף שלוח עוד אליו (על דרך לוה רשע ולא ישלם (תהילים ל"ז, כ"א) רצה לומר על דעת כן שלא ישלם). וכאשר הציע דבריו לשלוחו לא הוטב בעיניו הדבר כי לא יעשה כן כו', אמר לו השליח על דעתי כי לא ירצה עוד הסוחר לתת סחורתו באמנה ובהקפה. ענה אותו עזות מדוע לא יאבה כעתה לשלוח מה שלא עשה כן מקדם ומאז. השליח להיות מוכרח לקיים דברי משלחו הלך ובא אליו ואמר לו אדוני שאל ממני כי אלך אליך לקחת עוד ממך סחורה הרבה בהקפה כמאז, ואמרתי לו כמדומה לי שלא ירצה הסוחר, אמר לי אף על פי כן, הסוחר השכיל על הדבר מה שאמר לו שפת יתר כמדומה כו' והבין מזה כי מסתמא בעלילה בא עליו לקחת סחורה בהקפה ולא ישוב אליו עוד, ולא אבה הסוחר לשלוח על ידו, והוא אך מסבת השליח שגלל על שפתיו דברים שדיבר לאדוניו כדי שהסוחר יבין מזה ולא ירצה לתת.

הוא הדבר באליעזר כי היה מחזר למצוא עילה שלא ירצה לבן או שלא תאבה האשה למען השיאו בתו והיא תצלח מאד, בשיזכיר לפני לבן ובתואל מה שאמר לפני אברהם אולי לא תאבה מזאת ירגישו הם כי יש לפחד בדבר, כי לולא כן אין מקום להסתפק כי מי שזה לא יאבה לתת בתו ליצחק אם לא שיש בו ענין כמוס ומוצנע שעל כן עלה על לב העבד לומר אולי לא תאבה.

ועתה יצדק כי בעלי המדרש ז"ל סמכו הדבר על אולי לא תאבה שאמר לאברהם שהיה מגמתו ותשוקתו שלא תאבה האשה ללכת למען אשר בתו יתן לבנו ליצחק, אך הכתוב בא להוכיח ולרמז על הדבר כי כן הוא כי חפץ בבן אברהם ממה שחזר וסיפר כדברים האלה בפני לבן אין זאת כי להורות נתן בלבו שימאן בדבר ואך זאת היא לאות ולמופת גם על דבריו הראשונים לאברהם. וזהו הרמז במאמר אליעזר ללבן ואומר אל אדוני אלי לא תאבה ונכתב חסר יען כי עיקר הדרש מוכרח מהסיפור הזה. וזהו שפירש רש"י ז"ל אלי כתיב כו', והבן.