Ohel Ya'akov on Torah, Chayei Sara
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרש: רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד (משלי כ"א, כ"א) זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה כו' (לעיל י"ח, י"ט) אמר לו הקב"ה אני אומנותי גומל חסדים תפסת אומנותי בוא לבוש לבושי ואברהם זקן בא בימים. (פרשה נ"ח, ט')
עוד שם - עטרת תפארת שיבה (משלי ט"ז, ל"א) והיכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא ממי אתה למד מאברהם שכתוב בו למען אשר יצוה כו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה ואברהם זקן בא בימים. (פרשה נ"ט, א').
וכדי להבין תכלית כוונתם ז"ל בזה נעיר עוד במאמרם ז"ל (ילקוט במקומו): אברהם תבע זקנה אמר לפניו ריבונו של עולם אדם ובניו נכנסים למקום אין העולם יודעים למי מכבדים ומתוך שאתה מעטרו בזקנה ושיבה אדם יודע למי יכבד, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, מתחילת הספר ועד כאן אין בו זקנה וכיון שעמד אברהם נתן לו זקנה הדא הוא דכתיב ואברהם זקן בא בימים. אשר לכאורה יפלא מי זה יבוא אחרי המלך אשר כבר עשוהו משבח ואומר על כל אשר עשה והנה טוב מאד ובמדרש (בראשית): בוראן משבחן מי מגננן. עוד שם: אמר הקב"ה שלא יאמר אדם אלו היו לי ג' עינים ג' ידים כו' היה טוב יותר אמר הקב"ה אני ובית דיני המלכתי על כל אבר ואבר ובראתיו, גם מאמר שלמה המלך עליו השלום ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע (קהלת ג', י"ד) אם כן יפלא על אברהם עליו השלום איך ערב אל לבו לתבוע זקנה, כאלו מצא חסרון ומגרעת בבריאת האדם.
אבל הענין כך הוא, כי הנה האדם מורכב מגוף ונפש והגוף מיום יצירתו וראשית מצבו הוא בשלמותו באבריו וגידיו וחושיו המשלימים אותו וכאמרם ז"ל (ברכות ל"א) עינים לראות פה לדבר אזנים לשמוע כו' וכמו כן כל צרכי הגוף הנם הכל בשלמות מעת הבריאה אין נגרע דבר. אבל צרכי הנפש והם חכמה ודעת ויראת ה' עוד צריכים תיקון ועשיה כמאמר רז"ל אמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (מגילה כ"ה, א') כי האדם מעמל נפשו זוכה לקנינים האלו עם החיפוש אחר החיפוש כמאמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא (משלי ב', ד') ואמר כי ה' יתן חכמה כו' (שם פסוק י') ולא אמר נותן חכמה יען כי הקב"ה לא יקדים ליתן החכמה להאדם טרם ישאל עליה וטרם יבקשנה. והנה ידענו אשר לכל עניני וצרכי הגוף משובח להם הילדות והשחרות בעוד האדם רענן בכחו, אבל הזקנה הוא לו לחסרון גדול לעיני הבריות כי רבים יבחרו בנער מבזקן אם לישא אשה או לעמוד לשרת וכמוהם. זולת אם להוכיח לרבים ולהודיעם דרכי ה' לזה מוצלחת יותר הזקנה והשיבה כמו שאמר הכתוב שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים ל"ב, ז') וכמליצת אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה (איוב ל"ב, ז') כי ישאו פנים לזקן ויתנו מקום לדבריו.
ועתה דע לך כי כל הדורות שהיו עד אברהם עליו השלום היו מכעיסים ובאים וכל עסקם היה אך בעניני העולם, וגם אם לפעמים היה בהם עושה טוב לא היה שם עינו ולבו כי אם על עצמו ולא להשכיל ולהיטיב לזולתו. והמופת - נח ע"ה כי צדיק תמים היה ולא העלה על רוחו להוכיח בני דורו וליישר דרכם, ועל כן עד אברהם עליו השלום לא היה מקום לזקנה כי מה יתרון לאדם על ידה, אדרבה לכל עניניהם ועסקיהם רבה כמו רבה גנות הזוקן וחסרונם עצום מאד. אולם אברהם אבינו עליו השלום הוא החל להיות מוכיח לרבים להורותם ידיעת ה' כנודע וכאמרו ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ (בראשית כ"ד, ג') (רש"י בפסוק ז':) אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי ארץ שהרגלתיו בפי הבריות כו'. אשר על כן היה הצורך אליו הזקנה כי על ידיה יוכל לבצע מעשהו הטוב כי ישמעו רבים לדבריו וישאו אליו פנים ועל כן מצא את לבבו לשאול אותה מאתו יתברך, ואמר אב ובנו נכנסים למקום אין יודעים למי מכבדים. הנה אם כההוראה הפשוטה יפלא מאד שיעלה על לב צדיק כמוהו לבקש סבה להיות מכובד בעיני הבריות, אם לא שכוון שיתנו מקום למוסריו ותוכחתו אשר לזה צלחה הזקנה והשיבה וכו'. וזהו שהשיב יתברך חייך דבר טוב שאלת וממך הוא מתחיל, כלומר אך בך תחל הזקנה ואך כעתה הגיע עתה להמציאה בעולם, מה שאין כן עד היום היה ענינה אך למחסור וכמדובר.
וזהו דברי המדרש שלפנינו רודף צדקה וחסד כו' זה אברהם שנאמר למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' כלומר עשה צדקה עם באי העולם להיישירם בדרכי ה'. וזהו אני אומנותי גומל חסדים (על דרך הכתוב טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תהילים כ"ה, ח')) תפסת אומנותי בוא לבוש לבושי כמליצת הכתוב ועתיק יומין יתב ולבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא (דניאל ז', ט') כי גם לך יאתה הזקנה להיותך מורה ומצדיק הבריות. וזהו שהביאו ז"ל בסמוך עטרת תפארת שיבה והמליצו ואמרו והיכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא. הרצון היכן מצויה שתחשב הזקנה והשיבה, לעטרת תפארת, זאת לא תמצא כי אם בדרך צדקה, כלומר במצדיקי הרבים. וזה שכתוב וממי אתה למד מאברהם שכתוב בו למען אשר יצוה כו' זכה לזקנה כלומר לבעבור זה היה הצורך לו תפארת הזקנה למען יהיה מוצלח בצוותו להם דרכי ה' ואצלו נחשבה לעטרת תפארת אבל לא אל הזולת.
הנשמע מכל האמור כי ה' יתברך כרב חסדו יעמוד לימין הפונים לעבודתו לעזרם ולהועילם שיוכלו הפיק זממם הטוב אל הפועל כאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו (שבת ק"ד) רצוני כי יזמין לידו כל העילות והאמצעיים המסבבים לו קיום מעשהו והמועילים להשלמתה.
ובזה נבוא אל ביאור דברי רז"ל אמר ר' חמא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיטוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמיניחים אותו אומרים לה' הארץ וכו' וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אמרתי לו בני במה זכית לכך, אמר לי קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת, אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך (שבת קי"ט, א'). והכלל בזה הוא כי האמנם ידענו כי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ויתן גם לרשע חלקו תמורת מעשיו הדלים, אבל ההבדל רב ועצום בין השכר המגיע להרשע להמגיע להצדיק, כי אל הרשע יתן ה' תענוגות בני אדם שיתענג בם בעולם הזה, ולעולם הבא לא ישא את כל מאומה בידו, רצוני השכר נאבד ונשחת פה ולא יצמח לו מאומה על ידו לטוב הנצחיי,¹ לא כן הצדיקים כי מה שמשיגים מאת ה' יתברך בזה הוא להם לברכה שעל ידי כן יוכלו להוסיף עוז ואומץ בעבודת ה', ובזאת יהיה השכר ההוא להם לסבה להגדיל ולהעדיף שכרם יתר מאד. וזהו המרומז במאמר חז"ל הוי רץ למצוה קלה כו' ששכר מצוה מצוה (אבות ג'). כלומר שכר המצוה שמגיעך יהיה מסב אליך עוד מצוה. והנה איש לודקי' הנזכר כבד השבת כפי כחו ובמה שבידו, כמבואר שם שהיה משפטו לבחור בהמה היותר נאה לשבת והקב"ה הפליא לעשות עמו והרבה עשרו וסגולתו עד שזכה לכבד השבת בכבוד היותר נבחר ומעולה, הוא שלחן הזהב ועליו כל מיני מגדים, ומאז היה שכרו יותר עצום ורב מסבת השכר הקדום. וזה שאמר ר' חייא אשריך שזכית לכך רצה לומר שזכית לזה על ידי מעשיך הקודמים, וברוך המקום שזיכך לכך כלומר זיכה אותך בדבר המצמיח והמרבה שכרך שבעתים.
footnotes: ¹ והוא אצלי המכוון במאמר הכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כו' (דברים ז', י'). רצה לומר כי ה' יתברך ממהר שכר הרשע וגמולו הטוב בחייו למען השחיתו ולהאביד אותו בענינים מדומיים ולא ישאר כל מאומה בידו לעולם הבא. וזהו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כלומר להאביד השכר, על כן לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו:
ועל דרך זה יהיה ענין מאמר ה' יתברך לאברהם אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (ט"ו, א'). והוא כי אברהם עליו השלום היה דואג על עצמו פן ינוכה לו משכרו הטוב מסבת רוב הנסים שהפליא ה' עמו וכמו שזכרו ז"ל במדרש (במקומו) על זה היה דבר ה' אליו אל תירא, אנכי מגן לך. כלומר כל הנסים שעשיתי עמך עוד המה לך למגן ועזר שתוכל לבצע טוב מעשיך להכניס נפשות עמים תחת כנפי השכינה אחרי ידעם ויתברר אצלם אמיתת ענינך על ידי מה שהפלאתי עמך בכבשן האש ובמלכים, וראו כולם כי שם ה' נקרא עליך וילוו אליך וישמעו דבר מאחריך. ובזאת השכר שהשגת הוא ההכנה והעילה כי עוד ירב שכרך למאד כי על ידי כן תהיה בכל דרכיך משכיל ומצליח, וזהו אנכי מגן לך ועל ידי זה שכרך הרבה מאד. וזהו גם כן מה שאמר יתברך לאברהם ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (שם) כלומר על ידי מה שיהיה שמך גדול בגוים תצליח במעשיך ותשיג על ידי זה ברכת עולם, וזהו ברוך אברם לאל עליון כו' אשר מגן צריך בידך וכנזכר לעיל.
וזה שאמר אליו עוד וארבה אותך במאד מאד (שם) אשר מכבר הערנו למעלה על ב' השימוש ממלת במאד שהוא לאין צורך כי מהראוי היה שיאמר וארבה אותך מאד מאד, ולדברינו יאמר כי מעצמיית הברכה והשכר יצמח עוד רב טוב ועצום מאד וזהו במאד מאד, כלומר על ידי מאד תוליד עוד ברכות רבות למאד, וזהו גם כן המרומז בכפל לשון (וירא) כי ברך אברכך. ואולי זהו גם כן המרומז במאמר הכתוב וייטב אלהים למילדות וירב העם כו' (שמות א', כ') אשר רבים העירו מהו ההטבה למילדות במה שהיו העם רבים והולכים, ולדברינו יתכן כי האלהים יתברך אנה לידם דבר המרבה בשכרם מאד כלומר זכו ליותר מאשר יזמו לעשות.
ועל פי דרכנו נעמוד על מאמרם ז"ל במדרש ואברהם זקן בא בימים, אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג', ט"ז) אורך ימים בימינה לעתיד לבוא, בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה, ואפילו שהוא בא להשמאיל לאדם עושר וכבוד, ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה (פרשה נ"ט, ג'). הנה לכאורה דברי המאמר משוללי הביאור במה שכתב ואפילו שהוא בא להשמאיל לאדם שאיננו ממדתו יתברך. והקרוב בזה לדעתנו כי הוא מוסב על האדם הישר הרוצה ללמד לאדם זולתו דעת ויראת ה' והוא עם מה שאמרו ז"ל למיימינים בה אורך ימים איכא וכש"כ עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד כו' (שבת ס"ג), אשר מהצורך לתת טעם אל התפארות הכתוב בעושר וכבוד מה שהוא ענין ההבל והפחות, כאשר הפליג בהם החכם מכל אדם בכמה מקומות.
אבל דע לך ביאור מיימינים ומשמאילים הוא לשמה ושלא לשמה (כמו שכתב רש"י ז"ל) כי כמו שימין האדם היא יותר בריאה ברב אונים על שמאלו כי היא דלת הכח בטבעה ואיננה אך לעזרת הימין ולתמוך בה. כן העוסק בתורה ומצות לשמה ולעשות בהם נחת רוח ליוצרו הוא הדרך הימיני והעיקרי, והעוסק בתורה ומצות שלא לשמה מתקות השכר וכדומה, הוא הולך בדרך שמאלי. אך עם כל זה לא יגונה בשכבר החליטו ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי זהו הדרך והמבוא להמדרגה המעולה לשמה, ממש כיד השמאלית שהיא עומדת לעזרת הימנית וכאשר האריך בזה החסיד ז"ל בחובת הלבבות (פרק ד' מ"ד) עיין שם. וליותר המוכיח בשער אם ירצה להעיר לב איש המוני אל התורה והמצוה בתוכחות ומוסרים קשים יהיה כבד ממנו הדבר זולת במענה רך בהזכרתו לפניו הפלגת היעודים להיטיב לטובים כמו עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה (משלי ח', י"ח) וכאלה רבים הנודעים, והיא העילה היותר קרובה להטות לבבו אל הדרך הטוב והישר, ואחר כי ישים אל הדרך הטוב פעמיו גם כי יכוון בו שלא לשמה ממילא יבוא אל העבודה המעולה לשמה כי מתוך שלא לשמה כו'. וזהו המרומז במאמר החכם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (שם כ"ב, ו') כי הוא ע"ה בא ללמד דעת להמוכיח הנערים והבוערים לדבר על לבם ולחנך אותם במה שערב להם מהעושר והכבוד וכדומה. וזהו חנוך לנער על פי דרכו ומאז גם כי יזקין לא יסור ממנה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. ועל כן המשפט כי המוכיח לההמונים יהיה משופע בעושר וכבוד למען יהיו דבריו מקובלים על לב השומעים ויאמינו לקולו בראותם כבוד עשרו וסגולתו.
וזהו אורך ימים בימינה כו', ואפילו אם בא להשמאיל לאדם כלומר להוכיח לאחרים כי האם אמנם הוא מן המיימינים לשמה, עם כל זאת ברצותו להוציא יקר מזולל אין לו דרך אחר רק לזכותם על דרך שלא לשמה, וזהו אפילו אם בא להשמאיל לאדם עושר וכבוד, וזהו שהוכיחו ואמרו ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו כו' זכה לזקנה, וכאשר בארנו למעלה, אשר לענין הצוואה והתוכחה היה הצורך שיהיה מעוטר בהוד הזקנה שעל ידיה ישלים מעשהו וכאשר נתבאר באורך, כמו כן מהצורך שיהיה המוכיח מהודר בעושר וכבוד כי הוא דבר המועיל שיהיה מוצלח בתוכחתו לבריות וכמדובר. ואולי זהו הרמוז במאמר הכתוב (וירא) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו (י"ח, י"ט) כלומר למען יוכל לצוות את ביתו וישמרו דרך ה', למען יביא ה' הטובות אשר דבר לאברהם עליהם והוא העבודה שלא לשמה, ועל ידיה בא לשמה ומזה זכה לזקנה וברכת בכל.