Ohel Ya'akov on Torah, Chukat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובגמרא: אמר ר' יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי (שבת קי"ח, ב').
דע כי כבר בארנו מאמר המדרש כצל ימינו על הארץ ואין מקוה (דברי הימים א' כ"ט, ט"ו) אין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהן שהן מתים כו' אימתי בשעה שנטה למות (בראשית רבה פרשה צ"ו, ב'). באור זה כי כבר נאמר כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם גו' (הושע י"ד, י') זה הוא כלל גדול על חיי האדם בכלל ובפרט, כי האם אמנם כלם אוהבים חיים, כצדיק כרשע, אבל ההבדל כי רשעים רוצים בחיים לתכלית תוהו להתענג בדשן נפשם, אבל הצדיקים חפצים בחיים רק למלאות צבאם עלי ארץ בעבודת ה' ובתורתו, ולהשביע נפשם בצחצחות אשר בה כמאמר נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך (תהלים ס"ה, ה') וכמאמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' גו' (שם כ"ז, ד'). והמופת על זה אמר הכתוב יבוא שלום ינוחו על משכבותם גו' (ישעיה נ"ז, י"ב) כי הרשעים אינם שבעים מחייהם אשר חיו, וביום מיתתם דומה בעיניהם כי היום נולדו ובאו לכלל חיים והם מוכרחים למות, והמה ממש כמי שלועס דבר מאכל בפיו ופולטו מיד כי ילעוס, כן כל היום לא יוכל להשביע נפשו. לא כן הצדיקים עליהם נאמר על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשוב חשבונו של עולם פי' כמו הסוחר שעושה חשבון על סחורתו אם עולה מחירה כפי המעות אשר הוציא עליה, כך הצדיק יעשה חשבון על תורתו ומעשיו אם עולים כפי הזמן אשר עבר עליו בחיים. וכמו אשר הסוחר העושה מסחרו במרחקים כאשר יגמור וישלים מו"מ שלו יתאוה ויצפה לבוא לביתו מהרה, כן הצדיקים ככלות זמן עבודתם והמה רואים שכבר השלימו חפץ העבודה הראויה להם הם שמחים בצאתם, כמ"ש בצדיקי ויסודי העולם זקן ושבע ימים, בשיבה טובה, כי הצדיק צדק לפניו יהלך ונפשו תשבע מן הטוב אשר פעל ועשה בימי חלדו, וזהו - יבוא שלום ר"ל בשמחה, לכן - ינוחו על משכבותם.
וזהו שאמר המדרש ואין מקוה אין מי שיקוה שלא ימות כי לא יתאוה להנצל ממנו רק הן הוא משוש דרכו רק אם הוא בזמנו הראוי לו, וזהו אימתי בשעה שנטה למות שכבר נשלמה עבודתו ונפשו תשבע מפרי ידיו בהצדקות ומע"ט שעשה בחייו, וכמו כן ההבדל בפרטי חפצי העוה"ז כי גם הצדיקים מבקשים שלימות הדברים המחזיקים אותם והמאשרים חייתם אבל רק למען פעולתם הטובה, והמופת כי ישמחו בחלקם ההכרחי ולא יבקשו יותר, לא כן מי שרוצה לאכול לא למען שישביע רעבונו כ"א למלאות תאותו עליו נאמר איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה (קהלת ו', י"ב) פי' שאינו שבע מתאותו ולא חסרה תאותו מאומה ממה שהיתה קודם השיגו העושר וכמו שבארנו בספר קול יעקב (במקומו):
עוד תראה הבדל בין בעל תאוה ובין החכם השוקד רק להשלים זמנו בתורה ועבודה, אחר אשר נבין מאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך (דברים כ"ו, י"א). כי הנה יש מן הכלים שהם כלי הכרח והם ג"כ כלי חפץ שהם נחמדים מצד עצמם, גם אם לא מצד פעולתם. והנה כאשר תראה את אחד שהוא קונה לביתו את הכלי הזאת כמו מורה השעות, ורצונך לדעת את כוונתו אם בעבור תכלית פעולתו ואם בעבור תאותו. דע כי אפשר לברר זאת אם אתה רואה אצל שכנו מורה השעות ומשמיע מספר השעות כפי הראוי למחצה לשליש ולרביע, וכל השכנים שומעים כי הוא מכה בקול גדול, וא"כ בעבור פעולת התכלית אין מהצורך אליו לקנות מורה השעות כי ישיג התכלית ע"י שכנו הקרוב אליו כאלו מורה השעות עומד בביתו, וכאשר הוא הולך וקונה אותו ודאי הוא בעבור תאותו, ולזאת לא לבד שלא תשבע נפשו ממה שיש לשכנו מורה השעות כ"א עוד יוסיף קנאה ותגדל תאותו.
הנמשל הקב"ה משפיע ברכה לישראל והלוי יקח ממנו המעשר והתרומה חלקו הראוי לו, ובזאת תבחון את שניהם אם הם מתאוים להון ועושר כמשפט הבעל תאוה שהוא חפץ בגדולה ולפרוץ לרוב, אז תראה הבדל גדול ביניהם כי הישראל יעלוז וירנן מטוב לב על הברכה אשר ברכו ה', ישמח וישיש כי הגיע אל מה שלבו חפץ, והלוי ישבע קלון וחרפה מדאבון נפשו כי מנעו ה' מכבוד וגדולה זאת, וגם מקנאתו אשר יקנא את הישראל איך הגיע הוא אל הצלחה גדולה הזאת, לא כן אם בכל מאויים הם מצפים רק על הפעולה להשביע נפשם לעבוד עבודת הקודש שעליהם, אז הלא שניהם שוים בברכת ה' ויחדיו ישמחו ויעלוזו (ואולי עוד תקטן שמחת הישראלי משמחת הלוי) כי הישראלי לא ישמח רק בפעולת הברכה אם יזכה, לא ככסילים החושבים כי לעולם חוסן, והלוי גם הוא ישמח כמוהו כי מה ממנו יהלוך אם אין הברכה תחת ידו הלא יתקיים בו ברבות הטובה רבו אוכליה (קהלת ה', י') כי יאכל את חלקו כל חלב דגן תירוש ויצהר.
זה שהזהיר הכתוב ושמחת בכל הטוב אשו נתן לך ה' אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך היינו שתהיה שמחתכם שוה מצד הפעולה לא מצד התאוה כי כאשר תהיה שמחתכם בעבור התכלית אפשר שתהיה שמחת שניהם שוה:
ההבדל השלישי בין נפש תאוה ובין חכם השמח בחלקו מצד פעולתו, כי זה משפט הבעל תאוה כאשר ישיג תאותו ותתמלא משאלתו אח"כ תקטן הנאתו ושמחתו כמאמר חז"ל מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק (סוכה מ"ו) כי זה משפט התשוקה אשר מציאותה רק אחר ההעדר. כי כל מחמדי ותענוגי העוה"ז לא יערבו אל נפש האדם בלתי טרם השיגו הדבר שהוא נכסף אליו אבל בהשיגו הדבר יופג ממנו ערבותו ומתיקותו כמאמר נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק (משלי כ"ז, ז') וא"כ כל מה שירבה הונו ויגדל עשרו תתמעט הנאתו ושמחתו. לא כן מי שאין שמחתו כ"א מצד הפעולה לא יגרע משמחתו דבר, ועוד בהיפך ישמח בכל פעם יותר, כי כל יותר שיתעלה בפעולת תכליתו יתקיים בו מאמר מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק. וזהו מ"ש ושמחת בכל הטוב גו' כלומר שלא יופגם ולא יתמעט הטוב ההוא אצלך מנועמו וטובו הראשון (וכמ"ש באורך בספר קול יעקב על מאמר זכרה ירושלים ימי עניה גו').
וזהו מאמר המשורר ע"ה צמאה לך נפשי כמה לך בשרי גו' כי טוב חסדך (תהלים ס"ג, ב') גם מכל חיותי מה שאני הגעתי וזכיתי עד אשר שפתי ישבחונך כן אברכך בחיי על העבר על שזכיתי לכך, בשמך אשא כפי לבקש על העתיד, וגם אם כמו חלב ודשן תשבע נפשי עכ"ז ושפתי רננות יהלל פי. ר"ל שלא תתמעט שמחתי כמשפט השמחים אלי גיל בטובות העוה"ז אשר בהכרח תתמעט שמחתם אחר השיגם תאותם, ואנכי לא כן עמדי כמשפט מי ששמחתו מצד פעולת התכלית. אשר ע"כ א"ר יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי, כי כל חפצי באשתי לבנות את ביתי בנין עדי עד, וכן לשורי לא הייתי מתאוה רק לעבודת השדה להגיע אל פעולת התכלית.