מדרש: זאת חקת התורה אמר הקדוש ב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי (פרשה י"ט, ח').

ראיתי מן המחברים שהתעוררו על כפל לשון המדרש חקה חקקתי, גזרה גזרתי.

ואענה חלקי גם אני, כי הנה כבר ידענו כי יסוד העולם בכללו התורה והמצות, אשר בלעדה לא יתקיים העולם גם שעה אחת שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל"ג, כ"ה) כי היא הנותנת חיים לכל צבאות הבריאה בכלל. ומזה נבין מאמר חז"ל ויחד יתרו על כל הטובה רי"א זה המן שהיה בו כל הטעמים שבעולם וח"א זה הבאר שהיה בו כל הטעמים שבעולם והיו טועמים בו טעם יין חדש ויין ישן, וח"א זו התורה כו' (בילקוט יתרו). באור זה, דע כי מה שהקב"ה נותן לבני אדם נותן להם הפירות הגדלים באוצר שלמעלה, אבל לישראל עמו הוא נותן האוצר עצמו, והמעין הנובע נהרי נחלי הברכה והטובה הוא המן הוא הלחם שלמעלה שממנו יוצאים כל הטעמים ומזון כל חי, והבאר ג"כ יסוד כל המשקים, לכן היה מתחלף לכל הטעמים.

זה שנשתבחו אבותינו הקדושים שנתברכו בכל מכל כל, כי המעין נקרא כל על דרך כלל, לכן כאשר אמר עשו אל יעקב יש לי רב (בראשית ל"ג, ט') אמר לו יעקב עכ"ז יש לי יותר כי יש לי כל ואין קיצורין שלי חסר כלום כמשפט מעין הנובע. וזהו ויחד יתרו על כל הטובה זה המן והבאר וכן התורה היא אוצר הכל כאמרם ז"ל במדרש יש לך אדם קונה כסף אין בו זהב כו' אבל התורה יש בה כסף ויש בה זהב כו' (ריש תרומה) ומעתה עמוד והתבונן נפלאות כי כמו אשר במצות התורה יש חקיות ושכליות, כן בצבאות הבריאה תראה ג"כ ב' סוגים אלו, כי רובי הדברים מושגים בחכמה ושכל, כי מי אשר חנן ה' אותו בחכמה יבין איך הלחם והמזון משביע את האדם, ואיך המנוחה תתן מרגוע אל האדם, ואיך הקור והחום מזיק את האדם, ורוב אכילה ושתיה מחליש את האדם, וכלם הולכים מהלך החכמה. אבל יש ויש כמה פרטים בצבאות הבריאה אשר מציאותם וקיומם רק בדרך חק ואינם מושגים בשכל, כמו קיום הולד ט' חדשים ברחם אמו אשר רבותינו ז"ל (במדרש תזריע) קראו על זה מאמר חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי (איוב י', י"ב). ובע"כ כל סוג מתקיים מסוגו, היינו חקי העולם קיומם ע"י חקי התורה, והשכליים מחלק מצות השכליות, וכמו אשר קיום המצות החקיות קשים על המקבלים כן חקי העולם יותר קשים להתקיים מבלעדי נס.

ומעתה יפה אמר המדרש חקה חקקתי הוראתו על חקי העולם שהם מתוארים חקי כמו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו (ירמיה ה', כ"ב) גזירה גזרתי מורה על המצות שהם חק וגזירת המלך יתברך שמו עלינו לקבל אותם בדרך חק לא שנטריח שכלנו לחקור עליהם להבינם ע"פ שכל. וגם כי ישאלך מי לאמר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה אף אתה אמור לו חק הקב"ה הוא עלינו ומה לנו לחקור, וזה זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר היינו להשיב כן אל השואל:

אמנם הנראה לדעתי כי במאמר זה עצמו בא הקב"ה להפיס את דעתנו על הסתירו פנים פני התורה וזיו תפארתה הודן והדרן של מצות מעיני שוחריה דורשיה. והוא על דרך שמצאנו במדרש לך אני מגלה טעמה ולאחרים חקה (ריש פרשתנו) כי זה כלל גדול כל דבר המורק מכלי אל כלי אי אפשר שלא יתמעט ממנו מעט והמקבל לא ישיג מה שהיה ביד הנותן, וכאשר חזר המקבל הזה ונתן אותו לאחר בהכרח אצל השלישי יחסר עוד ממה שהיה אצל השני, והנה משה רבינו ע"ה קבל התורה מאתו יתברך נאמר עליו ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח', ו') ומפי משה רבינו ע"ה הגיעו הדברים אלינו בהכרח כי יגרע אלינו נטפי מים העמוקים ואנחנו חסרים בהשגתנו ממה שהי' אצל משה רבינו ע"ה, וזהו לך אני מגלה טעמה ולאחרים חקה.

ומה נעמו בזה דברי הכתוב ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי גו' ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה גו' (דברים ד', ה'-ו'). הנה אצל העמים הזכיר את כל המצות רק בשם חוקים, כי כמו אשר אנחנו אשר קבלנו ממשה בהכרח נגרע ערך השגתנו מהשגת משה ונתרחקו הדברים מן המעין הראשון עד כי נתחלקו לשני סוגים משפטים וחוקים. כן מאתנו והלאה ישתנו אצליהם בהכרח עד כי כולם נעשו חקים, וכל זה סבבנו אנחנו במה שאמרנו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים (שמות כ', ט"ו) וזהו מאמר זאת חקת התורה הוא בעבור אשר צוה ה' לאמר ע"י ממוצע זה משה ולא שמענו כל המצות מפיו יתברך, כי אם היינו שומעים מפי הקב"ה את כל התורה היינו גם אנחנו מבינים כמו שהבין משה שנאמר לו לך אני מגלה טעמה כו' והבן.

עוד יתכן בזה בהזכיר מאמרם ז"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמר להם לקבל תורה בא, אמרו לפניו וכו' מה אנוש כי תזכרנו גו' תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להם למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם כו' (שבת פ"א, ב'). והפליאה נשגבה וכי המלאכים לא ידעו ולא הבינו מעצמם את כל הדברים אשר דבר משה אליהם עד כי אחר דברי משה רבינו ע"ה חזרו והודו ואמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ וכל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסרו לו מתנות.

אמנם דע כי ידענו כי התורה הקדושה ארוכה מארץ מדה גו' והיא כמו מים שאין להם גבול וא"כ אם אחד עומד בצד זה מן המים וזה עומד בצד השני אין באפשר להם שיוכלו לראות זה את זה. וגם כי לעינינו יש לה גבול ותורה חתומה בידינו מבראשית עד לעיני כל ישראל, ובה תרי"ג מצות ולא יותר כמאמר חז"ל שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (שבת ק"ד, א') עכ"ז אין לה גבול מצד שהיא נדרשת בכמה פנים, וכל מאמר יש בו פשט רמז דרוש סוד, ובזה יש אל התורה ב' קצוות, היינו הפשט היא קצה אשר אצלנו, והסוד קצה האחרון אשר ביד המלאכים, וכמו שאנחנו העומדים מצד זה ובידנו הקצה אשר אצלנו היינו הפשט אין אנו רואים הקצה האחרון אשר ביד המלאכים, ואם יספרו לנו אשר מאמר לא תגנוב לא תגזול הוא למעלה עולם מלא עד אין ערך, לא יצוייר אצלנו הדבר בשכל ויהיה קשה להאמין זאת. כך העליונים לא יכלו לצייר ולהאמין אל אשר יאמר אליהם לאמר זה העולם מלא ורחב ידים אשר אתם רואים בעיניכם בשמים הוא למטה בארץ פרשה קטנה כמו לא תגנוב וכדומה. כי זה משפט שנים העומדים אצל הקצוות ושטח בלתי תכלית מפסיק ביניהם, היינו כי אנחנו עומדים בצד זה מן התורה אין אנחנו רואים הקצה אשר ביד המלאכים, כן המלאכים אינם רואים הקצה שבידינו, עד שהוצרך משה רבינו ע"ה להעיר אותם ולומר תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה לא תגנוב כו'. ומעתה כמו שאנחנו תמהים על הסוד עד שאנחנו קוראים אותו חק כי ענינו נעלם, עד שנאמר בו הנסתרות לה' אלהינו כן המלאכים תמהים על הקצה שלנו כי לא עלתה על לבם ואי אפשר להם לצייר זאת בשכל שיהיה הסוד והאור הגנוז דבר ה' אשר אליהם במחזה והמראה הגדול הנראה אליהם למעלה ישתנה למטה למצות מעשיות, לקנות בעד ב' גדולים ציצית לתלות אותם על ארבע כנפות הכסות, וכדומה מן המצות מעשיות עד כי האף אמנם שיאמינו בהכרח עכ"ז למעלה אצלם הדבר לחק כי הוא למעלה מהבנתם. מהו מאמר הקב"ה למשה שיאמר לנו אל תתמהו על החפץ כי כמו אשר אצלכם הסוד הוא חק ודבר נעלם כך למעלה המצות אשר צוה ה' לאמר אליכם הוא אצליהם חק ודבר נעלם, וזהו זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר:

עוד נראה להמתיק המאמר ע"פ משל לאיש פחות המעלה מאד הצליחו מעשיו והגיע להון ועושר, עד כי עלה על לבו להתקשר עם בתו עם בן הרב המורה, וישלח לקרוא את השדכן לביתו והבטיח לתת לו שכרו ככל אשר יצוה עליו, ויבקש אותו לאמר לך נא אל בית הרב ותדבר עמו אל אודות בנו, וילך השדכן וגם כי הדבר היה ראוי רחוק מאד בעיני הרב, כי מעודו לא דיבר מאומה עם איש פחות זה, וגם כל יקירי העיר אינם מדברים עמו מפני פחיתותו, אבל השדכן בחלק שפתיו הטה את לב הרב עד כי התקשר עמו, ויהי אחר החתונה ראה האיש הזה כי הרב אינו מדבר עמו כל מאומה, ויתפלא מאד לאמר איה יזדמן כזאת אשר מחותנים יהיו כמתנכרים זה לזה עד שהאחד לא יאבה לדבר עם חבירו, והגיעו הדברים אל אוזן הרב, ויאמר להשיב לו כי הוא שוגה בדעתו, הוא ישפוט כי השידוך וההתקשרות עם בן הרב הוא ראוי ונכון מב' הצדדים וא"כ אחר כי השידוך הוא ראוי יקשה בעיניו למה אין אני מדבר עמו ולמה אין אני משתעשע עמו, ובאמת לא כן הדברים אבל בהיפך מה שאין אני מדבר עמו הוא נכון וראוי מאד כי מה לי עם הפחות הזה ומה מהדברים אשר אדבר עמו, וגם כי התקשרתי עמו זאת יקשה בעיניו, זאת היא קושיא שאין עליה תשובה.

הנמשל הקב"ה התקשר עם בריה פחותה עם בשר ודם ונתן לו תורה חמודה, ויהי כקרוא איש יהודי בתורת האלהים ומוצא בה דברים נעלמים הוא מתפלא מאד מדוע לא יבאר לו ה' יתברך את כל דבריו במראה ולא בחידות, להסביר לו כל מאמר עד שיבין היטב, ע"ז באה התשובה מאתו יתברך כי האדם טועה בעצמו הוא חושב כי השידוך וההתקשרות אשר הקב"ה התקשר עמו היה ראוי ונכון מב' הצדדים וא"כ יש לו קושיא מדוע אין הקב"ה מראה לו פנים עד שידע ויבין את הכל, ובאמת לא כן הדברים רק בהיפך כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כ"ה, ב') וגם כי התקשרתי עמו זאת תהיה אצלו לחק ודבר נעלם, וזהו - זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר וא"כ אין לו לאדם להרהיב עוז בנפשו לחקור ולשאול ולדרוש ולבקש טעמים, אבל יחליט בלבו כי זאת היא חקת התורה ודבר נשגב ונעלם מה שצוה ה' אל בשר ודם מה יצדק אנוש עם אל עד שיזכה לתת בידו חמדה גנוזה כזאת:

עוד יתכן בזה עם מה שכתבנו במקום אחר חלק ראשון מזה הספר (פרשת בראשית) בבאור מאמרם ז"ל אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם הן יראת ה' חכמה וסור מרע בינה (איוב כ"ח, כ"ז) אז ראה ויספרה בסיני הכינה באהל מועד כו' (שמות רבה מ'). והמורם מדברינו שם (בהבדל השמיני) כי ע"כ לא נתן הקב"ה את התורה אל האבות הקדושים כי באמת התורה מחוייבת אל האדם מצד הסכמה כמו אשר הגוף משיג ומבין מאד מה שטוב לו ומה שמזיקו, כן וכן ברי הלב וטהורי הנפש היודעים ענין הנפש ובחינתה מהותה ומעלתה, יודעים כמו כן מה שטוב לנפש ומה שמזיק אותה. לכן האבות והשבטים ע"ה אשר חכמת אלהים היתה בקרבם וידעו סוד הנפש ובחונתה ידעו מעצמם מה הם תיקוני הנפש וכל הצורך אליה, וידעו כי כל מצות התורה מחוייבים מאד לא יספיק בלעדם, קיימו וקבלו כל התורה כלה עד שלא נתנה. רק אח"כ נתמעטו הלבבות ונתרוקנו מן החכמה ונשארו מצות התורה לב' מחלקות, היינו קצת מהם השיגו מעצמם כמו גניבה גזילה וכדומה. והרבה שלא התעוררו עליהם מדעת עצמם מאומה, כמו ציצית תפילין מזוזה לולב וכדומה. לכן אז ראה יתברך כי הגיע הזמן להעיר אותם ולתת לפתאים ערמה ונתן להם התורה כמאמר פתח דבריך יאיר מבין פתיים (תהלים קי"ט, ק"ל) וכאשר התורה אצל האדם בגזירת המלך יתברך היא מחוייבת אל המשיגים ואל הבלתי משיגים, מהו אז ראה ויספרה בסיני הכינה וגם חקרה, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, כלומר אתם מקבלים תורתי מפני המורא הגדול כי כפה עליהם ההר כגיגית, אבל באמת הלא יראת ה' היא חכמה כי החכמה עצמה מחייבת היראה והיראה מחייבת התורה וזהו וסור מרע בינה.

ובזה יתבאר מאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (דברים ו', ו') על דרך שמצאנו ברז"ל בקללות לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם כמו שנאמר בברכות אלה יעמדו לברך את העם אלא ואלה יעמדו על הקללה (ויקרא רבה ב'). ר"ל כי מדריגת ישראל למעלה מן הקללות לכן נאמר ואלה יעמדו על הקללה, וזהו ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך גו'. גם כי הקב"ה לפי כבוד אלהותו ראוי אל אהבה עודפת מאד על השגתך עכ"ז אין הקב"ה דורש מן האדם מה שאין בכח השגתו כי האהבה לא תקום ולא תהיה בלתי בלב המשיג ואהבתו היא כפי השגתו, לכן יפה אמר ואהבת גו' בכל לבבך, אבל אמר לו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך כלומר תדעו ותבינו כי באמת היה מחוייב לאהוב את הקב"ה הרבה יותר מכפי השגת לב אנוש:

סוף דבר כי עיקר נתינת התורה בדרך גזירת המלך שיקיימו אותה הוא מסבת חוסר ההבנה וקוצר המשיג שאינם משיגים בשכל וע"י הקבלה וההכרח ישמעו ויעשו אזהרת המזהיר, א"כ עיקר נתינת התורה ממאמר למאמר אינו כ"א מסבת החקים הבלתי מושגים בשכל. וזהו מאמרו יתברך למשה זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר, רק בעבור החקים היה ההכרח לאמר אליהם ולהזהיר אותם על התורה כי לולא החקים היו מעוררים או עצמם מצד השגתם על מצות אשר השכל מעורר עליהם:

מעתה הנה בהתבונן בהשגות בני אדם נמצאם על שלשה מחלקות, א. החכמים הטהורים והצדיקים השלמים המשיגים כל התורה בשכלם והבנתם שעליהם נאמר כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א', ב') כי חפץ בה מצד השגתו והכרתו, ב. אותם אשר מתחלה ילמדו לדעת את אשר הזהיר המלך הקדוש יתברך שמו ולבסוף הם זוכים אל מה שאמרו חז"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה (אבות ו') אז יתקיים בהם מאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה, והג. הפחותה מאד אותם שאינם חפצים רק למלאות חפץ התאווני ולבם צפון משכל כפראים במדבר, ולהם אין נ"מ בין דברים המושגים והבלתי מושגים ובשאט נפש יפנו עורף אל השכליות כמו אל החקיות. זה שהכתוב קובל ואומר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי גו' ואתה שנאת מוסר גו' (תהלים נ', ט"ז) כלומר מה לך לבקש התנצלות על החקים לומר שע"כ לא קיימת אותם בעבור שהם רק חק בלא טעם, הלא - ואתה שנאת מוסר גו' אם ראית גנב גו' וגם שזהו מן השכליות עכ"ז חלקך עמהם (ועי' בספר המדות בי"ב משער העבודה בשיורי המדות) ואמר עוד פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר גו' אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך. באור זה כי משפט הרשעים שאינם רואים חוב לעצמם ועושים כל רע ועכ"ז כאשר הם רואים הרע מאחרים העושים אז מבחינים הם ומרגישים בגנות המעשים ההם כמאמר חכמים המה להרע (ירמיה ד', כ"ב) כלומר מבינים הם ומבחינים את הרע שהוא רע, היינו כאשר רואים מעשים פחותים בהזולת, ולהיטיב בעצמם לא ידעו.

ומעתה המשך המאמר כך הוא פיך שלחת ברעה גו' תשב באחיך תדבר גו' אלה עשית גו'. באור זה כי הקב"ה לא ידון רוחו באדם רק לפי שכלו והשגתו וא"כ כבר אפשר להיות שנים עוברים עבירה אחת ואין משפטם שוה, ועכ"ז משפטי ה' אמת צדקו יחדו כי אין החיוב רק מצד השכל כמאמר ויוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א', י"ח) כי לולא השכל היה נידון האדם רק כבהמה, וא"כ כבר אפשר אל הרשע להבטיח את עצמו ולהשען על סכלותו, כמאמר אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וכמאמר אנשי רע לא יבינו משפט (משלי כ"ח, ה')¹ כלומר גם דבר המושג בשכל גם זאת לא יבינו (ומבקשי ה' יבינו כל, לא יפלא מהם דבר), אבל כל זאת היה התנצלות אם לא היה מבחין ולא היה מרגיש מאומה מה טוב ומה רעה, והיה דן גם אחרים לכף זכות, אבל אתה הלא פיך שלחת ברעה, ואתה מגנה אחרים העושים מעשים פחותים, א"כ הלא לך לב חכם להבחין בין טוב לרע, ומעתה סדר המאמר כך הוא אם ראית גנב ותרץ עמו גו' היינו שעושה בעצמו מעשים רעים וחטאים, ועוד שנית פיך שלחת ברעה גו' תשב באחיך תדבר גו' היינו שהוא שונא את אחרים העושים כמעשיו. והמשיך דבריו ואמר אלה עשית והחרשתי כלומר אלה הדברים אשר הצעתי לפניך תחלה אם ראית גנב גו' ועם מנאפים גו' אלה המעשים עשית והחרשתי, אבל אחיך ובן אמך אשר תתן דופי בהם הם יחייבו אותך. וזהו דמית היות, כלומר אתה חשבת כי ראוי להיות שאהיה כמוך כלומר לעשות עצמי כביכול כרואה און ולא יתבונן אבל לא כן הדבר כי אוכיחך ואערכה לעיניך, כלומר כמו שאתה רואה בעיניך כי הלא בראותך מעשים כאלה ביד אחרים הלא תדע ותבין להכריע אותם לכף חוב:

footnotes: ¹ ולכן יפה אמרו ז"ל בדור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל כי שארי עבירות יש להם התנצלות שלא ידעו שהוא רע אבל גזל הלא אתמול גזלו אצלו והרגיש מאד ברעת ענינו וא"כ איך תגזול היום את אחרים.