ובגמרא: על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשוב חשבונו של עולם כו' (בבא בתרא פ"ח).

וכבר צווחו קמאי איך היתה כזאת לדרוש במאמר ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון ע"כ יאמרו המושלים ביצרם כו' כי זה דבר רחוק מאד.

אבל קורא נעים הסכת ושמע כי דברי חכמינו ז"ל נאמרו באמת וישר כלם נכוחים למבין, כי זה כלל גדול וידוע לבני אדם כלם מאמר דוד המלך ע"ה לשלמה בנו כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין (דברי הימים א' כ"ח, ט') ויודעים ג"כ כי הוא יתברך מלכותו בכל משלה ולא לפניו חנף יבוא ומאין מלא לב בני אדם לעשות רע, אבל גם זאת ביאר הכתוב ואמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו (תהלים ל"ו, ב') ר"ל כי הפחד אינו קרוב לו, כי היצר בא אליו בערמה, לאמר לימים רבים ולעתים רחוקות יהיה מה שיהיה ואל תדאוג דאגת מחר שהוא לאחר זמן, והוא מאמין לדברי היצר בעבור כי לעת עתה הוא מוצא את עצמו בריא וחזק באין מחסור כל דבר, ורואה את עצמו נער ורך, רענן בכחו עצמותיו מלאו עלומיו, כמאמר עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה (איוב כ"א, כ"ד). ומצורף לזה מה שידענו בדרך כלל כי אין הקב"ה חפץ בשינוי הטבע, וכפי הטבע הוא רואה את עצמו בריא וחזק בגופו ומאודו כי הון עשיר היא קרית עוזו ואומר בלבו בל אמוט גו' (תהלים י'). אבל התבונן נא בהדברים אשר הנביא אומר הוי הירדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד גו' וגם הוא חכם ויבא רע ואת דבריו לא הסיר גו' (ישעיה ל"א, א'-ב') ומה זה השבח שאמר על הבורא יתברך וגם הוא חכם, ומה השבח במאמר ויבא רע גו'.

אמנם המאמר בא להעיר אותנו לאמר הן אמת כי לא מהרה כ"כ יגזור יתברך על שינוי הטבע אבל הוא יתברך הוא נורא עלילה ולו נאוו עלילותיו כי יביא רע על האדם ולא ישנה בזה חק הטבע כל מאומה כאשר עשה בימי מרדכי ואסתר שלא נשתנה שום דבר שיצא מהטבע רק הנהיג בחכמתו הנפלאה והפליא לעשות כל סדרי השתלשלות פרטי הדברים עד כי נעשתה תשועה בישראל וצדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו, וזהו הוי הירדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו גו' וגם הוא חכם ויבא רע ואת דבריו לא הסיר, כלומר את הרע הביא ועכ"ז לא הסיר מאומה כח הטבע לשנותו ולהפכו כי לא גזר על המצרים שיחלשו ולא על הסוסים והרכב שיתמעטו, כי אם הראה להם בים נודות נפוחים וחשבו כי הם המצריים אבותיהם שנטבעו בים, ואמרו אין ראוי אלינו לעזור את אויבינו (עיין מדרש איכה (ד') על מאמר עודינה תכלינה עינינו כו' בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושיע):

והנה הבטחון הזה שאין הקב"ה חפץ בשינוי הטבע היה למואב ביתר שאת ויתר עז, כי שמעו כי באה אזהרה מאתו יתברך אל תצר את מואב גו' (דברים ב', ט') ואין עוד בטחון יותר חזק מזה כי הקב"ה חלילה לו מעשות כדבר הזה מה שהוא נגד התורה, הלא מה שהוא נגד הטבע ג"כ אין חפצו לעשות מכש"כ מה שאמר בעצמו אל תצר את מואב גו', והיתה סבה כי בא סיחון מלך אמורי וכבש את ארץ מואב כמאמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון (חולין ס'), ומעתה הדבר הזה ידיו רב לו להבהיל ולהפחיד לב אנשים לבל יבטחו על עצמם כל מאומה כי אין עוד בטחון יותר חזק מבטחונו של מואב אבל הוא יתברך הלא הוא נורא עלילה וגלגוליו וסבותיו לא ידע אנוש.

וזהו מאמר על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון בעבור כי עתה העיר נקראת ע"ש סיחון יכולים ישראל לקחת אותה, ע"כ קחו מוסר ויאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשוב חשבונו של עולם כי אין אדם בטוח בעצמו כל מאומה, והענין נכבד למבין.