Ohel Ya'akov on Torah, Devarim; Epilogue
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר אברהם בערוש אחר כי אלהי אברהם ית"ש היה בעזרי, ומלא את ידי ואמץ את זרועי להשלים המלאכה אשר החלותי, אשר כבר כמו נואש בעיני הייתי, ראתי לחבר אל האהל הנבחר הזה דרוש יקר אל חתימות הספר.
וימת שם משה עבד ה' כו' ויקבור אותו בגי כו' ולא ידע איש את קבורתו כו' ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו כו' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כו' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (ל"ד, ה'-י').
להבין המשך הכתובים וקשורם נקדים לעמוד על עומק דברי רז"ל ויתעצב על לבו אמר ר' ברכי' משל למלך שבנה פלטין ע"י אדריכל ראה אותה ולא ערבה לפניו על מי יש לו לכעוס לא על אדריכל, כך ויתעצב אל לבו, א"ר אסי משל לעשיר עשה סחורה ע"י סרסור והפסיד על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, כך ויתעצב אל לבו (בראשית רבה פרשה כ"ז, ד').
ולבוא אל באורי הדברים העמוקים האלה מהצורך להציע פה מה שנתבאר אצלי בטעם התעלמות גמול הנפשות וחיי עוה"ב אשר חכמינו ז"ל אמרו על זה כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה (ברכות ל"ד, ב', סנהדרין צ"ט, א') וכבר התעוררו רבים וכן שלמים הלא כל מזמה לא יבצר מן האדם לבד ענין הגמול בעוה"ב איך הוא ומה הוא הוא צפון וסתום ועין לא ראתה (עי' רמב"ם הלכות תשובה פרק ח' ט' ובפי' המשניות ריש פרק חלק ובספר העקרים בכ"ה משלישי) אבל הסכת ושמע טעם נכון ונכבד בענין העמוק הזה והוא בהזכיר מאמר שלמה המלך ע"ה ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף (קהלת ג', י'-י"א). וכמה נבוכו בו המבארים החדשים מקרוב באו, כי יטו בתוהו לא דרך דברי החכם הנבחר הזה ע"ה במה שכתב מבלי אשר לא, שהכפיל מלות ללא צורך, אבל אחר ההשקפה הנאותה הנה החכם מכל אדם הזה הרבה לדבר גבוהה גבוהה על מעלת האדם ותבונתו על יקר שלמותו והוד תפארתו וכמו שיתבאר אי"ה לפנינו.
דע כי כבר כתב הרמב"ם ז"ל בספר המורה (בע"ב מראשון) וז"ל דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד כו' ולפי הענין הזה נאמר באדם לבדו שהוא עולם קטן עכ"ל. ודבריו נובעים ממקור מים נאמנים כל מה שברא הקב"ה בעולם ברא באדם (באבות דר' נתן פרק ל"א). וענין האדם וכל סדר בנינו והרכבתו כבר הורו אותנו חכמינו ז"ל ואהיה אצלו אמון אומן (משלי ח', ל') התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דפתראות ופנקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה, כך הוא הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם (בראשית רבה פרשה א', א'). והרצון במאמר נפלא זה כי הקב"ה ברא את העולם רק בעבור התורה כמאמר לא נברא העולם אלא בשביל התורה שנקראת ראשית ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח', כ"ב) (שם) ובצאת ברואי העולם אל המציאות מכח אל הפועל יצאה עמהם גם התורה וכחותיה ונתגלו בעולם, ואצל מי היו אצל הנבראים ולא שהיו בהם דרך תורה ודרך מצוה, רק היו כחות נטועות בחלקי הנמצאות על דרך טבע כמו כח הרחמים בנשר, כח האכזריות בעורב, הקדושה ביונה, הצניעות בחתול, וכן כל כחות התורה, עד שחכמינו ז"ל אמרו אלמלא לא נתנה התורה היינו למדין צניעות מחתול, גזל מנמלה, עריות מיונה שנאמר מלפנו מבהמות הארץ (איוב ל"ה, י"א) כו' (עירובין ק'). ובאין ספק מה שאמרו חז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כלה עד שלא נתנה (קידושין פ"ב, א') ומהיכן למד תורה אם לא כי בחכמתו הנפלאה השיג כל כחות הנמצאות ושיער בזה קומה שלמה שחידש יתברך בעולמו, כמאמר מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו', ג') וביאר הגאון מהר"ל מפראג נ"ע כי המילוא של כל הארץ זהו כבודו יתברך. ולכן התורה הקדושה הכוללת תרי"ג מצות כנגדן יצאו הכחות לאור המציאות אל הנמצאים והנמצאים תרי"ג סוגים (עי' זוהר תולדות קל"ד, ב') בלתי כי אצל הנבראים היו הכחות בחק הטבע לא יחליפנו ולא ימירנו, כמו הרחמים בנשר אין בו רק רחמים לא אכזריות, הקדושה ביונה אין בה פריצות, וכן כלם שומרים פקודתם המוטבע בהם. ואח"כ כאשר נתגלו הכחות האלה בעולם רצה הקב"ה לעשות צמצום מכל סוגי הנמצאים לכלול כלם יחד שיהיה כולל כל כחות הנמצאים למען יהיה בו דבר והפכו, כחות והפוכי כחות, הרחמים אשר בנשר, והאכזריות אשר בעורב, הענוה אשר בחמור, והגאוה אשר בסוס. כי התורה הקדושה יש לה צורך גם לכחות גם להפוכי כחות כמאמר לא תחמול ולא תכסה עליו (דברים י"ג, י') הנה כמו שצותה התורה לרחם על דכאי רוח כן מצוה עלינו להתאכזר על רשע ובוגד, וכן בכל מדה כי הבורא יתברך לא ברא מדות רעות ח"ו וכלם מדות טובות כאשר ישתמשו במקומם. אשר על זאת נשתבח דוד המלך ע"ה ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א' י"ח, י"ד) כי כוון יפה בתשמישי כחותיו והיה קולע תמיד אל מטרת כוונת הבורא יתברך בהשפיעו בו כח זה על מה זה בא. כלל הדברים כי כחות כל הנמצאים נתלקטו לאחד אחד ונתקבצו ונתמזגו בהאדם למען יהיה בו בחירה שיוכל בשכלו לבחור לו להימין ולהשמאיל, להרע ולהיטיב, לרחם ולהתאכזר, לכעוס ולסבול וכדומה חליפות וצבא רב יהיה בידו. הבחירה אל כלם אל דבר והפכו.
זהו עומק כוונתם ז"ל במה שאמרו ואהיה אצלו אמון אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה בי הביט הקב"ה וברא את העולם.¹ הבט ימין וראה עוד מה שמצאנו בדברי חכמינו ז"ל בספר הזוהר ויאמר אלהים נעשה אדם בתר דאשלימו לעבידתייהו כל אומן ואומן אמר להון קב"ה אומנתא חדא אית לי למעבד דיהא שותפות לכלנא אתחברו כלכו כחדא למעבד ביה כל חד מחולקא דיליה ואנא אשתתף עמכון למיהב ביה מחולקא דילי והיינו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. עכ"ל (פנחס רל"ח, ב'). והם הם הדברים אשר בגמרא הנ"ל כל מה שיש בעולם יש באדם.
footnotes: ¹ וזה עומק כוונתם ז"ל במה שאמרו ואהיה אצלו אמון וכו' חכם לב יקח דעת להבין בזה עומק כוונת מאמרם ז"ל אמר ר' סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם עשה מלאכי השרת כתין כתין חבורות חבורות מהם אמרו יברא כו' חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אמר אל יברא שכלו שקרים וכו' עד שמלאכי השרת מדיינים אלו עם אלו בראו הקב"ה אמר להם מה אתם מדיינים כבר נעשה אדם (בראשית רבה פרשה ח', ה'). אבל כבר התעוררו רבים מגדולי הקדמונים ע"ה אם הקב"ה שאל את פי המלאכים מדוע בראו טרם נתפשרו ביניהם להעלות דעת מוסכמת. אמנם לדרכנו הנה הדברים האלה משולבים עם דבריהם ז"ל (שם בסמוך) אמר הקב"ה אם אני בורא אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים, אשר בההשקפה הראשונה לא ידענו מהות החקירה אשר חקר יתברך הלא אם יברא את האדם מן התחתונים יהיה מת ואינו חי ותהיה בריאה לבטלה, וכאשר יברא אותו מן העליונים יהיה חי ואינו מת מה שהמציאות טוב באין ספק, א"כ מה לחקור בזה, יבראנו מן העליונים ויהיה חי ואינו מת. אבל הוא הדבר אשר בארנו כי תכלית החקירה במאמר אם אני בורא אותו מן העליונים כו' כי הבורא יתברך רצה לברוא בעולם הנוכחי עוד בריאה אחת חדשה מכל וכל, כי כל מה שברא בחמשת ימי המעשה מהם עליונים צבאות השמים שהמה קיימים באיש, ומהם תחתונים שאינם קיימים רק במין כי הם מתים מיתת עולם והעליונים קיימים קיום עולם, ואחר שכבר היו ב' סוגי הנבראים האלה רצה יתברך להמציא ענין חדש מה שאינו עוד בעולם, והיתה החקירה בזה אם אני בורא אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת וזה כבר יש לי, ואם אני בורא אותו מן התחתונים הוא מת ואינו חי וזה ג"כ כבר יש לי, אלא אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים באופן שיהיה הוא כלול מכלם ויהיה בידו לבחור אם לעלות על סולם השלמות להיות חי נצחי כעליונים או למות מיתת עולם כתחתונים, והוא פי' יקר לנבון דעת. ומעתה הנה המלאכים בהתווכחם יחד אלו עם אלו מהם שאמרו יברא ומהם אמרו אל יברא אלו הגידו מעלות שהוא גומל חסדים, ואלו הגידו חסרונות שהוא כלו שקרים, ואחר אשר הנמצא הזה שהם מתווכחים על מציאותו יש בו מעלות ויש בו גם חסרונות יפה אמר יתברך כבר נעשה אדם כי אחר שיש בידו דבר והפכו אם כן כבר נשלמה בו כוונת מציאותו ואופני תכונתו, כי זאת רצה יתברך בבריאת האדם שיהיה בכחו להטות עצמו לאיזה מהסוגים אשר יבחר, וזהו עד שהם מדיינים אלו עם אלו בראו הקב"ה ואמר להם כבר נעשה אדם ודעהו.
אמנם לברר הדבר הזה במופת לעיני השמש למען דעת ולהבחין דבר גבורות וחין ערך האדם אשר עשה האלהים להפליא בא שלמה המלך ע"ה בחכמתו הנפלאה ואמר ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם כו' גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף (קהלת ד', י'-י"א). וכוונת דבריו אלה להעיר אותנו על ענין יקר, כי בהתבונן בעניני האדם וכחותיו מצאנוהו ראינוהו גדול ורחב ידים עד קצוי הבריאה כמאמר הבדרשי (פרק א') שמים לרום וארץ לעומק ורוחב לב נבון אין חקר ידיו רב לו לאסוף בחפני מדעו כל גלילות ארץ בחכמתו ישיג, מן הראם הנורא עד הרמש הדק מהארז בלבנון עד האזוב בקיר, בתבונתו יעלה שמים יעוף וידא על כנפי המציאות אשר מעל לרקיע, יבין וישכיל תהלוכות הגלגלים הרמים, קביעת המזלות תנועת הכוכבים, ישער מדתם וקומתם, משטרם ופעולתם ופנה למעלה, יגבה לבו לדרוש ולחקור בגבהי מרומים עד כנפי הכרובים, ונבט לארץ והוא מוצא את עצמו על הארץ השפלה והאפלה, נכספה וגם כלתה נפשו לעלות ולראות את פני אדון כל המעשים לשבוע נעימות עוז ותעצומות בחצרות קודש בהיכלי כבוד המלאים זיו ומפיקים נוגה. ושא נא עיניך וראה מאמר שלמה המלך ע"ה בספר חכמת שלמה (פרשה ז') ידעתי שכונת העולם וכח היסודות ראשית אחרית ומחצית כל מועד ותמורת הימים (עיין רמב"ן בהקדמתו לפי' התורה הביא מאמר זה והעתיק ואיך יעשו הזמנים) הענין אשר לבהמות כו' את הכל אני יודע הנסתרות והנגלות עכ"ל. ואיככה יזדמן כח נפלא זה בקרב האדם הלא החכמה תעיד כי לעולם לא יכסוף אדם לאכול מה שלא אכל מעולם ולא טעם ממנו מעודו, ולא יתאוה ללבוש מן הגוונים שאינו מכיר בהם, ולא יכסוף להתקרב ולהסתופף בצל מי שלא ידענו לא ממציאותו ולא ממעלתו, ועינינו רואות כי יש באדם תשוקה והשגה באלהות השגה במערכת השמים וצבאיהם כאמרם ז"ל (מגילה כ"ד, ב') הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא ראו אותה מימיהם, וידיעתו מקפת את כל הנמצאות מהעצמיים הפשוטים הנבדלים וצורות הגלגלים וקביעתם ותנועתם, את כלם ישא רוח האדם ויכיל בנפשו את כל המדעים. הנה בזה יש לנו מופת חזק על יקר האדם ומעלתו כי רבה היא. כי בעצם וראשונה נברא כן ממוזג ומקובץ מכל חלקי הנמצאות מן העליונים ומן התחתונים וכלם נכללים בו ובמה שבתוכן וכן ידיעתו מקפת את הכל וידו בכל גם בעליונים גם בתחתונים וכלשון הזוהר הנזכר אתחברו כלכו כחדא למיהב ביה כל חד מחולקא דיליה ואנא איהב ביה מחולקא דילי.
ומעתה הנה המופת הגדול הזה שאמרנו דעת שפתי החכם ע"ה ברור מללו, והוא ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו את הכל עשה יפה בעתו. הורה בזה על הדברים שאמר הוא עצמו בספר חכמת שלמה ואיך יעשו הזמנים, והחליט ואמר גם את העולם נתן בלבם, התבונן כי בדבריו הקצרים האלה כלל כל מה שהוכחנו כי כל מציאות העולם בכללו נמזג ומקובץ בלב האדם, עלית קיר קטנה ככף איש והוא מלא והוא כולל עולם מלא. והמופת ע"ז מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף, פי' ממה שאנו רואים שלא יבצר מן האדם ולא נמנע ממנו דעת שלא יוכל למצוא המעשה אשר עשה אלהים אבל ימצא וישיג את הכל מראש ועד סוף מה שנעשה ומה שיעשה מה שיש בעולם השפל ומה שיש בעולם העליון כל מזמה לא יבצר ממנו, וכמ"ש הוא עצמו בספר חכמת שלמה ויחנני דעת כו' ראשית אחרית כו', א"כ בע"כ שהוא כולל בהרכבתו את כל העולם והוא מלא מכל סוגי הנמצאים אשר בעולם ודע והבן:
ואחר הדברים והאמת האלה לבי ראה חכמה ודעת בטעם התעלמות דרך גמול הנפשות בעוה"ב, עד שחז"ל אמרו כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה כו'. כי הנה ממוצא הדברים שאמרנו אשר האדם אחרון הברואים הוא ממוזג ומקובץ מכל חלקי המציאות אשר נמצאו לפניו בששת ימי בראשית מן העליונים ומן התחתונים כלם האצילו מכחם והשתתפו בהרכבת האדם כהוראת מאמר נעשה אדם לבאורם ז"ל בס' הזוהר דיהא שותפות לכולנא. הנה מסבת הרכבתו הנפלאה הכוללת הזאת כבר תמצא ידו להשיג ולהתבונן בכל המעשים אשר עשה האלהים וידיעתו מקפת את כל הנמצאות אשר ישימו משטרם בעוה"ז, יען כי כל מציאות עוה"ז נמצא בו בעצמו. וכמ"ש בעל ארחות צדיקים ז"ל, וז"ל כי אי אפשר להכניס מי הים בנוד קטן אם לא שהכל כלול בו שע"כ קראו חז"ל לאדם עולם קטן ע"ש. אמנם עניני עוה"ב שנכלל בריאתו ביום השביעי כמ"ש הרמב"ן ז"ל בשער הגמול, שמתחלת היצירה רמז הקב"ה על הויה של עולם והוא מונה והולך סדר הבריאה של כל ששת הימים, והוראתם ורמיזתם עד יום הז', וברך אלהים את יום השביעי והתחיל עולם הבא, ובמדרש: ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב', ב') ברך הקב"ה העולם הבא שמתחיל באלף השביעי. הנה מסוג מציאות בריאתו לא נמצא באדם מאומה כי לא נשתתף בהרכבת האדם רק כל מה שנעשה לפניו בששת הימים כי האדם הוא הנברא אחרון למעשה ששת הימים, אולם היום השביעי הלא היתה מציאותו לאחר מציאות האדם לא נמשך מסוגו ורמיזתו אל מציאות האדם והרכבתו כל מאומה. ויפה נאמר עליו עין לא ראתה כו' כי בדבר הזה אין ביד האדם הרגשה והתבוננות כל מאומה (עיין בספר העקרים בל"ג מרביעי). וזהו שאמרו מאי עין לא ראתה אמר ריב"ל זה יין המשומר בענביו (ברכות ל"ד, ב'), היינו שלא יצא מן הכח אל הפועל בששת ימי המעשה והאדם לא השיג מן מהותו ואיכותו כל מאומה. תן לחכם ויחכם:
וכבר נתבאר למעלה (פרשת בראשית) על מאמר המדרש אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה טיבו של אדם אמר להם הקב"ה חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה כו' אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעים העבירן לפני האדם אמר זה שור וזה חמור כו'. ומלאכי השרת נעדרו ידיעה זאת יען כי שמות הנבראים כל אחד לפי כחותיו ומדותיו ושימושיו, וגם האישים העליונים גם להם חלק הקב"ה לכל אחד מדותיו והמה מובדלים ומפורדים במדותיהם, יש בזה מה שאין בזה, אשר ע"כ אין מלאך אחד עושה שתי שליחות כי הוא משולל ממדות הפכיות לכן הם משוללים מידיעה זאת לנקוב שמות הנבראים בהיותם נעדרים ההבחנה בכח כל אחד ומהות מדתו. אבל האדם בעבור שהוא כלול מכל הכחות ומכל המדות אשר בעולם מדות והפוכי המדות, כחות והפוכי כחות עיניו תראינה ותחזינה תכונת המוני הברואים לצבאיהם והבחין והתבונן בכל נברא מהותו ואיכותו ומדתו, והבין מה שמו הנאות לו, וכמ"ש בספרים קדמונים:
ומה יקרו לי בזה דברי פי ידידי הרב מו"ה יצחק יהודה הכהן נ"י בבאור דברי המדרש שיר השירים המשובח שבשירים המעולה שבשירים המסולסל שבשירים נאמר שירים ונשבח למי שעשה אותנו שירים בעולם (שיר השירים רבה פרשה א', י"א). באור הדברים על דרך מאמר אחד מי יודע, אחד אני יודע אחד אלהינו שבשמים ובארץ. דע כי אין החרוז הזה להתנצל בפני המלאכים משרתי עליון אשר אליהם יקשה הדבר הזה שהחריד יתברך כ"כ על בני בשר לקחת אותם לו לעם ולעשות להם נסים גדולים ונפלאים, ובעת יספרו את החסד אשר נעשה עמהם יבוא ה' אלהי וכל קדושים עמו לשמוע מפיהם ספורי יציאת מצרים כמבואר בספר הזוהר (פרשת בא מ', ב') ונראה הדבר בעיני המלאכים כמו זר כי אדם להבל דמה, והקב"ה יעשה ממנו מה שיעשה. אי על זאת נתייסדו החרוזים האלה להורות לפניהם על מה הרים יתברך קרן האדם כ"כ ולהחריד בעבורו את כל החרדה הזאת ושואל בפניהם ואומר אחד מי יודע כו'. כי הנה כבר נתבארו על מאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם כי שם אלהים מורה היותו יתברך בעל הכחות כלם כמ"ש הטור (באו"ח סי' ה') ולכן נקרא יתברך אלהי האלהים ואדוני האדונים, כי שרי מעלה המה מוגבלים בכחות מיוחדות אשר חלק להם יתברך איש איש למלאכתו אשר המה עושים להשפיע על ידו בעולם השפל, זה הוא שר של אש, זה שר של מים, זה לבשל הפירות, זה לרפא את החולה, וכדומה מדברים פרטיים אשר כל אחד לו מדה מיוחדת וכח מוגבל ומשוער אל פעולתו הפרטיית. וה' יתברך נקרא אלהי אלהים כי הוא יתברך העליון על כל המשפיעים האלה אשר מידו הרחבה והמלאה ישיגו כלם כל שפעתם ומחיתם וכל צרכי פעולתם כמאמר ואתה מחיה את כלם וצבא השמים גם הם לך משתחוים כעבד המקבל פרס מרבו. ומה גם הברואים השפלים לצבאיהם ומיניהם וסוגיהם יש לכל אחד כח פרטי ומדה פרטית, הרחמים בנשר, האכזריות בעורב, הקדושה ביונה כו' וכדומה כל הברואים כנודע לחכמי הטבע. אשר ע"כ לא ידעו המלאכים לקרוא שמות אל הנבראים, כי זה מותר האדם מן המלאך שהוא כולל כל הכחות אשר בעולם כל אשר יצא אל גדר הויה ומציאות שע"כ הוא נקרא עולם קטן, וכמו שהוא יתברך הוא האלהית בעל הכחות כלם של כל העולמות כן עשה את האדם שיהיה כולל בו ובמה שבתוכו כל הכחות, ואם כן יפה אמר יתברך אל המלאכים חכמתו מרובה משלכם, כי הם אינם משיגים בלתי אותו כח הפרטי הנמזג בהם והכח אשר אל הזולת מה שאינו מאותו הסוג אין להם עוד השגה בו לא בעולם העליון (כי עולם הגלגלים אין להם חלק בהשגת עולם המלאכים ועולם המלאכים אינם משיגים עולם הכסא) ולא בעולם התחתון. והאדם מעוטר בענין יקר זה כי הוא נברא למטה ונאצל מן הכחות אשר בכל העולמות, אשר ע"כ נאמר עליו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב, ט') כי עיקרו קשור ונטוע למעלה ומשתלשל כחבל עד נואה אל גוף האדם (עי' בספר הזוהר (ויקרא י' ע"ב)) דכלהו עלמין מתקשרין דא בדא ודא בדא בהאי שלשלת דאתקשר דא בדא והכל ע"י האדם שנאמר עליו יעקב חבל נחלתו (ועי' נפש החיים ח' א' י"ד א' משער הא') ע"כ הוא כולל כל ההשגות וכל המדות אשר בכל מעשה בראשית גם בגבהי מרומים, כמאמר שזכרנו הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא ראו אותם מימיהם. ע"כ היה אדם הראשון מכוון וידע איזה שם נאות לזה, והשם הנאות לזה, כי הוא הלא השגתו מתפשטת בכל היצורים כלם למיניהם ואישיהם. וזהו מאמרם ז"ל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (ברכות ו', א'). כי רק ישראל להיותם בני אדם שנאמר עליו נעשה אדם בצלמנו כו' שהוא כולל ומשיג כל הכחות אשר בכל העלמות הוא היודע ועד, כי הוא יתברך הוא האחד האמת המשפיע מטובו אל כל מעשי בראשית ואין עוד זולתו בכל העולמות. וזהו אתם עשיתוני חטיבה אחת היינו יחוד שלם, כן עשה יתברך את האדם חטיבה אחת (עיין ערוך שפי' חטיבה הוא ציור ודבר הניכר. ועיין מ"ש בבאור זה אלי ואנוהו כו' וזהו את ה' האמרת היום כו' האמירך כו') כלומר נתח אחד הכולל בהשגתו מלמטה עד למעלה עד כנפי החיות. וזהו ששואל ואומר אחד מי יודע הלא אחד רק אני יודע כי רק אני יודע לייחד שמו בכל העולמות, וזהו אחד אלהינו שבשמים וגם בארץ.¹
footnotes: ¹ וזהו ששואל אחד מי יודע וכו' עוד שאל אותם ואמר שנים מי יודע כו' כי עוד יש טעם על שחיבב יתברך את האדם יותר מן המלאך כי המלאכים אמרו תנה הודך על השמים והקב"ה נתן את התורה רק למטה לבו"ד יען כי בתורה יש ב' חלקים, צדק ומשפט, משפט הוא אשר בין אדם למקום, וצדק הוא אשר בינו לבריות, והמלאכים לא היה בכחם לקבל רק אותו חלק אשר בינם למקום אבל אשר בין אדם לחבירו לא שייך בהם, כי איך שייך להזהיר להם לא תגנוב לא תגזול כאמרם ז"ל גניבה יש ביניכם כו', וא"כ לא היה בכחם לקבל רק לוח אחד מן הב' לוחות אבל את השני המדבר ממצות שבינו לחבירו לא היה אפשר להם לקבל, ע"כ יפה שאל ואמר שנים מי יודע, ומי הוא המשיג הצדק אשר בהם הלא שנים רק אני היודע אותם ומבחין ישרם עד מאד והם שני לוחות הברית. ואמר עוד שלשה מי יודע כשואל ומתמה וכי יש לכם השגות בכחות מתחלפות וממדות שונות זו מזו הלא צבא לכם בחק הבריאה להיות איש איש מבין ומאזין ויכול באותו הכח הנשפע אליו אבל לא במה שחלק יתברך לחבירו שע"כ היה מהצורך לשלוח אל אברהם ג' מלאכים, זה שמתייחס אל החסד להציל את לוט, וזה שמתייחס אל הגבורה להפוך את סדום, וזה לבשר את שרה אבל האדם הישראלי הוא הלא נעטר בכל סגולות אלה וכאלה, כי הוא נצר ממטעי קודש מאברהם איש החסד מיצחק אשר מדתו פחד יצחק, ומיעקב איש האמת. ממש על דרך שר גדול היה לו פקיד בחצרו זה כמה שנים, ולזמן בא אל ביתו איש חכם גדול והיה רך בשנים ויבחר בו השר ויקחהו אליו שיהיה הוא פקיד ונגיד ומשגיח על כל נכסיו, וקצב לו לשנה על אחת שבע על השכר אשר נתן אל הפקיד הראשון, והראשון עומד ומתמה לפני השר ויאמר אליו לא ידעתי אדוני מדוע העלם הזה מצא חן בעיניך אשר לא מצאתי אני, והשר לא השיב מאומה ובתוך כך הביט השר בעד חלון ביתו כי הרבה כלים טעונים עוברים בדרך המים אשר בין שדותיו, ויאמר אל הפקיד הזקן הזה העומד לפניו צא נא ושאל מה הכלים הטעונים ויצא וישאל ויבוא לפני השר ויגד לו כי הרבה עצים יעברו ילכו, ויאמר אליו השר שאל נא של מי הם ויצא וישאל, ויבא ויאמר של סוחר פלוני הם, ויאמר אליו השר שאל נא כמה נתן מחיר כל מדה ויצא וישאל, ויבא ויאמר לו כך וכך, ויאמר אליו השר שבה נא והתעכב עמדי, וישלח ויקרא לפניו את העלם החכם הנ"ל, ויבוא לפניו ויאמר אליו השר צא נא ושאל על הכלים הטעונים האלה ויצא והתעכב שם ואח"כ בא לפני השר ויאמר אליו הכלים טעונים עצים מהם לבנינים ומהם לעשות מהם כלים, והם של סוחר פלוני, וכך וכך נתן בעד כל מדה, וכך יעלה עליהם הוצאה עד אשר יביאם הסוחר אל מחוז חפצו, אז אמר השר אל הפקיד הזקן עתה ראה בחון מעלתו וחשיבותו בעיני, כי הדבר אשר אני מתקן עמו מהצורך לי שלשה אנשים ויותר כי הוא הלך רק פעם אחת וחקר ובחן את הכל בחכמתו ותבונתו. וזהו שלשה מי יודע שלשה רק אני יודע שלשה אבות כי אני הוא אשר בי הכח הכולל כחות של שלשת אבות ולכן לא אמר שלשה אבות רק שלשת, כי אצלי הכחות מתאחדות גם יחד וא"כ ראו עתה כי במקום אשר אעשה אני את פעולתי מהצורך אל שלשה מלאכים שיעשו פעולתם, וא"כ לא תתפלאו עוד על יקר האדם בעיניו יתברך.
ומעתה דע כי השירים העולים מפי הנבראים המבוארים בפרק שירה כל אחד משורר על עצמו, כי אינו מכיר ענין הזולת, בלתי האדם בחיר הנבראים הכולל כל הכחות אשר בכל מעשי בראשית הוא אומר שירה כנגד כל הברואים, כמו שנתבאר למעלה (בראשית י') על מאמר ברכו ה' מלאכיו כו' ברכו ה' כל מעשיו כו' ברכי נפשי את ה'. ר"ל אני אני הוא הנבחר לברך את ה' בעבור כל הנבראים לסוגיהם. וזהו מאמר המדרש שיר השירים המשובח שבשירים (שיר השירים רבה א', א'), כי השיר הנכבד אשר בפי האדם הוא המשובח והנעלה מכל השירים להיותו מוכלל ומעוטר מפי בעל כח מכל הכחות של מעשה בראשית. ואמרו עוד המעולה שבשירים כי כל הברואים אינם משיגים את שלמעלה מהם, גם הגלגלים אינם משיגים עולם המלאכים, ועולם המלאכים אינם משיגים עולם הכסא, והאדם לבדו הוא עומד למטה בארץ והשגתו מעולה מאד נעלה עד עולם הכסא וזהו המעולה שבשירים. ג. המסולסל שבשירים כי כל השירים אשר נאמרו בעוה"ז היו במקום מוגבל, שירת הים במקום שנבקע הים, שירת הבאר במקום הבאר, שירת דוד ביום הציל ה' אותו מכף אויביו ומיד שאול, אבל השירה אשר אנחנו מעותדים לשורר בעתיד נאמר עליה מכנף הארץ זמירות שמענו כו' (ישעיה כ"ד, ט"ז), ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (תהלים צ"ח, ג'). וזהו המסולסל שבשירים שהוא מסלסל ומקיף וכולל את כל העולם עד אפסי ארץ כי שיר השירים נאמר רק על בחינה זאת שנהיה בה לעתיד ולכן ראוי אלינו שנאמר שירים ושבחים למי שעשה אותנו שירים בעולם, ר"ל על שזיכה אותנו ביקר נפלא זה אשר אנחנו נהיה המובחרים אל שיר הנבחר המקודש הנאדר בקודש בכל סוגי המעלות השלשה אשר זכרנו:
ומעתה הנה זה חלק אדם מאלהים ונחלת שדי ממרומים, כי בקוטן אנושותו מצאנו גדולתו כי כל טוב אדוניו אשר בידו ערוכים ושמורים כפי ארחות התורה וכחותיה. וכמו שנתבאר מאמר המדרש הנזכר התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בי הביט וברא את העולם, היינו כי המדות והכחות אשר בתרי"ג מצות התורה נאצלו ונתגלו לאור במציאות הנבראים שהם תרי"ג סוגי' ואח"כ כלם צמצם אותם הקב"ה, וכללם באדם שיהיה הוא עולם קטן והוא בנוי ומשוכלל ג"כ בתרי"ג חלקים רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכדבריהם ז"ל בספר הזוהר (תולדות קל"ד, ב') לית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בבר נש דלא הוה לקבליה ברי' בעלמא כו'. ולכן כאשר האדם ישמור את התורה ימשיך הכחות ממקורם אל כל המציאות ויתקיים כל העולם על ידו, וכמאמר וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות (אבות ה', א'). ובהיפך כאשר האדם ישחית דרכו על הארץ יסובב על ידו הריסת הנמצאים כלם עד כי גם השמים ילבישו קדרות וערפל ישימו כסותם כמאמר שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם (יואל ב', י') כמו שהיה בזמן המבול אשר לרוע מעשה האדם נשחת הסדר כלו עד כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, וגם מקצת המלאכים הורידו לארץ כבודם ונפלה משמים ארץ תפארת הדרתם, והמזלות לא שימשו אז. אז התורה תתמרמר ותתן קולה, אחר כי היא היתה כלי אומנותו של הקב"ה לבריאת העולם ונתקיים בה מאמר ויקו לעשות ענבים ויעש באושים (ישעיה ה', ב') תתן בקולה קול ענות חלושה על הודה והדרה, איך שלחה נטישותיה, איך שלחה נערותיה, מדותיה וכחותיה, ולעיניה צעירים שחקו על משבתיה.
זהו שאמר ר' ברכיה ויתעצב אל לבו משל למלך שבנה פלטין ע"י אדריכל ראה אותה ולא ערבה לפניו, על מי יש לו לכעוס לא על אדריכל, כלומר כי הוא מצטער על עלבון האומן כן הקב"ה התעצב כביכול על עלבון התורה כי היא היתה כלי אומנתו של הקב"ה, ותאר הכתוב את התורה בשם לב כי כמו הלב בבעל חי הוא חיי הגוף, כן התורה היא חיי עולם על דרך כלל ועל דרך פרט, וזהו ויתעצב אל לבו ר"ל התעצב על אור התורה, איך נחשכו כוכבי יפעתה וקרני זהרה אשר הפיצה אל הברואים, כחותיה ומדותיה וכמו שנתבאר. אמנם ר' אסי אמר בזה באור אחר, ואמר משל לעשיר עשה סחורה ע"י סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, כך ויתעצב על לבו. באור דבריו כי כבר נתבאר מפי הראשונים ז"ל כי הקב"ה שלח את הנפש אל העוה"ז לעשות מלאכת האלכימיה לצרף וללבן את הגוף עד שישוב גם הוא להיות רוחני לא גשמי, ועתה כאשר ראה יתברך כי הדבר בהיפך לא זאת לבד אשר הנפש לא הפך את הגוף שיהיה גם הוא רוחני אבל גם זאת שהגוף הפך את הנפש כמאמר ה' יתברך לא ידון רוחי באדם (בראשית ו', ג') כלומר אין עוד תקוה שיהיה הרוח דיין ושופט את הגוף להנהיג אותו אל אשר יהיה דעת הרוח ללכת, כי הלא בשגם הוא בשר כי גם הרוח נתעבה ונתגשם כמו הגוף.
וזהו שביאר ר' אסי ויתעצב אל לבו משל לעשיר עשה סחורה ע"י סרסור והפסיד הוא משל נמרץ על הסחורה שכוון הקב"ה, כי הקב"ה הוריד הנשמה למטה להעלות גם את הגוף ותהי להיפך כי לא היה ריוח אל הגוף רק הפסד, גם אל הנשמה על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, כך ויתעצב אל לבו היה קובל כביכול על הפסד הנשמה אשר בהאדם.
ומה יפה אף נעים דרשו חז"ל במדרש בשגם הוא בשר בשגם הוא משה (מדרש במקומו) לאמר כמה גדול ההפסד שהפסידו בהשחיתם דרכם על הארץ, כי הלא יכולת האדם להתעשר בצדקה ועוז עד שיגיע למדרגה כמו משה, כי גם משה רבינו ע"ה היה ילוד אשה, וזהו בשגם הוא בשר גם משה רבינו ע"ה היה בשר ודם וראה המסחר הגדול אשר עשה משה עם נשמתו עד אשר העלה ואשר הביא גם גופו הטהור לבחינה רמה ונשגבה עד שלא כהתה עינו ולא נס לחה.
וזהו שאמר הכתוב וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב כו' ויקבור אותו בגי כו' מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו כו' ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו כו' ויתמו ימי בכי אבל משה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כו' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כו'. והמשכת הכתובים וקשורם ביאר אחי השלם הרב מו"ה שמחה פלאהם נ"י בדרך נחמד מאד ונמשך לדברינו, כי הכתוב בא לספר ולהפליג ההפסד שהפסידו ישראל, ואח"כ סיפר הפלגת ההפסד מצד עצמו, והזכיר תחלה הפסד ישראל שאבדו אבדה כזאת במקום מגונה מול בית פעור (גם בזה אות לטובה כי גם במקום מגונה היותר פחות והיותר גרוע מכל המקומות ירד הטל של תחיה ויבוא גם שמה מלאך ה' להחיות את משה ואז יהיו בטוחים גם כל מתי חו"ל הישנים באדמת עפר במקומות פחותות) ונוסף לזה ולא ידע איש את קבורתו כי אם היה נודע מקומו איה היו עכ"פ הולכים ומתאספים על קברו כמו שהלכו לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה (שופטים י"א). ואח"כ בא להפליג את ההפסד מצד עצמו ואמר ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה (דברים ל"ד, ז'). באור זה כי הנה אם נשפך מנורה עם שמן זית והיה בה שמן עד שתוכל להדליק כל הלילה, והשמן נשפך מיד בתחילת הלילה היה ההיזק מדת השמן הנצרך על י"ב שעות, ואם המנורה כבר דלקה ב' וג' שעות ואח"כ נשפך השמן שבנר אז לא היה ההיזק כ"א שמן הנצרך על ח' וט' שעות, וכן אם כבר דלקה י' וי"א שעות אז ההיזק קטן מאוד כי כבר לא היה שמן הנשפך רק מעט מזעיר, אמנם אם ראינו שהמנורה כבר דלקה השיעור הראוי אל השמן שבנר והנר היה במלואו לא נחסר מן השמן כל מאומה והנר הזה נשפך אז אין ערך ואין שיעור אל ההפסד העצום הזה, כי אחר שהיתה בו סגולה יקרה זאת שכבר דלקה השיעור הראוי אל מדת השמן אשר במנורה והשמן לא נחסר והנר מלא כאשר בתחלה היה בכחה להדליק כן כל ימי עולם. זהו שהפליג הכתוב ההפסד במיתת משה כי הלא ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה, ולא נתחסרו כחותיו מאומה וא"כ אחר שהיתה בו סגולה יקרה זאת הלא היה בכחו לעמוד חי עוד כל ימי הארץ. ואחר כל הדברים האלה - ויתמו ימי בכי אבל משה התנחמו ולא בכו עוד. והטעם - ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כו' וישמעו אליו בני ישראל כו', וחשבו כי השמש אשר באה זרחה עוד הפעם. אבל זה אינו - ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כו'.
ואתה ה' חננו והקימנו כימי עולם ושבו בנים לגבולם, אמן:
תם ונשלם ספר דברים