וקראתם בעצם היום הזה ד' במסורה וקראתם בעצם היום הזה, וקראתם דרור בארץ (בהר) וקראתם בשם אלהיכם (מלכים א' י"ח) וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי (ירמיה כ"ט)

ולבאר מאמר המסורה נזכיר קצת מאמרים המדברים בענין זה. הנה הנביא ע"ה אמר בשם ה' התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו כו' (ישעיה נ"א, י"ז). הורה בזה כי הישועה תלויה אך בידנו אם אנחנו לא נשקוט רק לבקש רחמים על כל חמדת ישראל על הר ציון ששמם כמאמר אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ (שם ס"ב, ו') כי איך ישקוט לבנו בעבור חיי צער שאנחנו מושפעים עתה הלא טוב לנו להרחיב פה בתחנה ובקשה למלאות לנו שובע שמחות את פני אדוננו קדושנו יתברך שמו ולא יסוג אחור לבנו בעבור זה, לחמנו לחם צר הבא אלינו בעצב ויגיעה רבה, עד כי נתקיים בנו מאמר בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה', ט') היינו ביגיעת הנפש והנשמה והשכל אשר כחות הנפש נתנו באדם רק בעבור עסק התורה והעבודה, ועתה אנחנו מעבידים אותם בפרך לכל עבודות הפרנסה להשיג מחיתנו כיום הזה, לא לעולם הבא וכדי בזיון וקצף אם שפחה תירש גברתה ואין דן דיננו, כי אנחנו ראויים למעמד נכבד מזה כאותו אשר לא ראה טוב מימיו. הה זכרו זאת והתאוששו הלא אבינו יוצרנו הכין כל טוב רק בעבורנו ומצפה מאד לפתוח אוצר הנחמד להריק ברכתו אלינו ומקונן מאד על מניעת הטוב מאתנו כמאמר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה (ירמיה י"ג, י"ז) ובגמרא: מאי מפני גוה מפני גאותם של ישראל שניטלה מהם כו' (חגיגה ה').

משל לאחד שלא זכה לגדל בן להכניסו לחופה והיה לו הון עתק והיה מרבה תפלה ותחנונים עד כי זכה לגדל בן מופלג מאד במעלות ושלימות, והיה אביו דואג מאד להלבישו בגד נאה ומפואר שלא תשלוט בו עין רעה, ומדי שנה בשנה בבואו מן הדרך הביא לבנו זוג בגדים יקרים והניח אותם באוצר בחדר משכבו למאן לא תשורנו עין, כי אמר עד אשר אזכה ויגיע עתו עת דודים להכניסו לחופה אז אפתח אוצרי הטוב להלביש את בני חמודות, עד כי לימים נתמלא האוצר מלבושים יקרים ומעטפות אשר לא שלטה בהם עין, ובהגיע התור הנכבד להכניסו לחופה וימת הנער על פני אביו ובמר לבו היה משפטו ללכת בכל יום אל בית האוצר והיה משתטח על פניו ובוכה על כל מלבוש ומלבוש ועל כל תכשיט, לאמר בני בני מי ילבוש הבגדים היקרים האלה ולמי כל אלה לפני.

הנמשל כי אבינו שבשמים הכין בעבורנו אוצר כל כלי חמדה וכל סגולה יקרה לא שזפתה עין רואי כמאמר עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה ס"ד, ג'). ובעת חורבן בית המקדש אמר הקב"ה לירמיה: (בפתיחה למדרש איכה) אני דומה היום כמי שמוליך את בנו לחופה ומת בתוך חופתו והקב"ה הולך כביכול בכל יום אל בית האוצר לראות בטובת בנו יחידו אשר הכין בעבורו ובוכה ומקונן מאד איה בני יקירי איה בני מחמדי כמאמר חז"ל (חגיגה ה') במסתרים תבכה נפשי מקום יש ששמו מסתרים אשר שם גנוזים וטמונים כל טוב בית ישראל, וזהו מאי מפני גוה מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם כו'.

ולזאת בא הכתוב לעורר אותנו מתרדמתנו עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש כו' כי כה אמר ה' חנם נמכרתם כו' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפם עשקו ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם כו' (ישעיה נ"ב, א'-ה'). באור זה על דרך ב' שכנים היה להם בתים מפוארים סמוכים זה אצל זה ואחד היה עני והשני היה עשיר, ויהי כי הקיפו הימים והעשיר תקע אהלו בכפר על כמה שנים הוא וכל בנו ביתו עמו, ואת ביתו השכיר אל שוכר אחד על משך הזמן אשר יש לו לשבת בכפר, ויקח ממנו שכר דירה הרבה מאד, וכראות העני מה שעשה העשיר שהשכיר את ביתו ולקח שכר הרבה, ויאמר אל בני ביתו על מה אנחנו מחשים על מה אנחנו יושבים פה בחוסר כל ברעב ובצמא, נעקור גם אנחנו דירתנו ונקבל גלות עלינו ונהיה גולים ומטולטלים עד המקום ירחם עלינו וישיב אותנו אל בתינו לשלום, והסכימו כלם לדעתו ויאמר לו ומה תעשה לבית זה עד אשר נשוב בשלום, ויאמר אליהם אם הייתי יודע זמן הטלטול ואורך הגלות הייתי משכיר הבית לאחרים כמו שעשה שכני, אכן אני מבטיח את נפשי שיחנני ה' במהרה יושיעני ושבתי בשלום אל בית אבי, ואם הבית יהיה מושכר ביד אחרים מה אעשה אני, לכן זאת עצתי לתת הבית אל אחד שישב בו בלא שכר על כל הזמן שנהיה נעים ונדים על תנאי אולי ישיבנו ה' במהרה מחוייב האיש ההוא לצאת מדירתו גם באמצע הזמן, ויעש כן וישב שם איש אחד והוא וב"ב הלכו באשר התהלכו ויעברו עליהם ימים רבים והמה נעים ומטולטלים ומאומה אין בידיהם במה לבוא אל בתיהם, אז התמרמר העני הזה עד מאד ויאמר אל בני ביתו דעו בני כל הגרות והטלטול המר הזה באין ספק הגזירה כן היתה עלינו ומה' יצא הדבר לא נוכל דבר עליה רע, אבל אנחנו מחוייבים לקבל הכל בשמחה אכן ע"ז ידוה לבי על זאת חמרמרו מעי על שבת נכרי וזר בביתי זה כמה חנם אין כסף, כ"א ידעתי שאתמהמה הזמן הארוך הזה הייתי משכיר את ביתי והשגתי שכר הרבה ואני מבטחוני לבוא ולשוב אל ביתי בימים אחדים נתתי לו הדירה ועתה אני גולה ומטולטל זה כמה וזה יושב בביתי בחנם.

הנמשל בעת נגזר מאתו יתברך לתת אותנו תחת יד פרעה זמן קצוב וידוע חשב ה' שלא ישעבד עמנו חנם וגזר שיכלכל אותנו מטוב מצרים, כמאמר בשבתנו על סיר הבשר כו' כי איך יתכן שנהיה עבדים חנם. לא כן עתה אין אנחנו מקבלים מהם מחייתנו וכל צרכי פרנסתנו, ובכוונה היתה כך מחכמתו יתברך בעבור כי הגלות הזה היה בלא זמן קצוב לאמר אולי ישובו מיד, כמאמר היום אם בקולו תשמעו יגאלנו מיד בחנם. ועתה אחר אשר גרמו העונות והאריכו הימים ועדיין בן דוד לא בא, וכל משך הזמן הארוך הזה אנחנו גולים ומרוחקים, יתנחם הקב"ה כביכול לאמר מה זאת אשר חנם נמכרתם כו' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם והיה זמן מועט ועכ"ז לא היה בחנם ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם כו':

וכמה התמרמר החסיד ע"ה במאמרו הנכבד אלי אלי למה עזבתני (תהלים כ"ב, ב') וראוי להתבונן על השתמשו במקום הזה בשם זה ולא בשם הויה ב"ה, או בשם אלהים. אבל נבין הדבר ע"פ משל לעשיר אחד שמרד עליו בנו עד שחרה אפו עליו כ"כ עד שגרשו מביתו, והנער היה מתגורר מבית לבית למצוא לו מקום ללון עכ"פ ולא מצא, ויאמר אליו איש אחד אך שמע לעצתי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך והרימה פעמיך למסעות עם עניים מרודים, ויהיה בעיניך כאלו נולדת עני מלידה מבטן ותאכל לחם, וייטב הדבר בעיני הנער ויהי בהכינו את עצמו ללכת ויאמר אל לבו למה יגרע ממני העיר הזאת מהתהלך בה מבית לבית אולי אוכל לקבץ עכ"פ על הוצאות הדרך, וילך ויסבב את העיר ויתנו לו כלם יותר ממה שנותנים לשארי עניים, ויתן דעתו ללכת גם אל בית אביו וילך ויעמוד על הפתח האב, כאשר ראה אותו זעק בקול גדול צא בן בליעל מביתי, התחיל הנער בוכה ואומר אם גרמו עונותי שתסיר ממני רחמי האב על הבן אל נא תסיר ממני רחמיך וחסדיך הפשוטים אשר בהם אתה מתחסד על כל באי ביתך וכל דופקי שעריך ואין אתה שואל על שום עני מה מעשיו והנהגותיו.

הנמשל כי אבינו מעולם הלא גדלו רחמיו וחסדיו להטיב עמנו בכמה מעלות טובות ביקר וגדולה למעלה ראש ועתה אם אמנם עונינו ענו בנו למנוע מאתנו חסדיו הנפלאים והרמים (כרחמי האב על הבן) המיוחדים לרחם עלינו עכ"ז למה נגרע לבלתי ירחם עלינו עכ"פ בשם חסד אל כל היום אשר ממנו מתפרנסים זכאים וחייבים. וזהו מאמר אלי אלי למה עזבתני, הלא אתה זן ומפרנס את כל העולם כלו אשר ע"ז יורה שם אל ולמה נגרע אנחנו מהם ומהמונם:

ואולי יתכן עוד בבאור מאמר אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי על דרך מי שהולך לקבץ נדבות בעבור אחר אשר אם אחד לא ירצה לתת נדבה יעלה נגדו עזות וירחיב פיו ויאמר לו הלא אני אינני נוגע בדבר ואני מטריח עצמי לבקש ולקבץ רק בעבור אחרים. על דרך זה ממש היתה טענת דוד המלך ע"ה אלי אלי למה עזבתני שלא לתת לי מענה על תפלתי הלא רחוק מישועתי דברי שאגתי כלומר לא בעבורי אני שואג כ"א בעבור צרכי הכלל כדעת ר' יהושע (פסחים ק"ט, א') כי עלי לבי דוי על בית ישראל ועל עם ה' אשר אין להם משען ומשענה זה כמה:

ויותר יתכן בזה על דרך מאמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי כו' (תהלים כ"ז, ד'). דע כי שאלותינו מאתו יתברך שתים המה על צרכי הנפש ועל צרכי הגוף וכל אחת מתפשטת לענפים הרבה, אבל ההבדל בין ב' סוגי השאלות כי בצרכי הגוף בהכרח תקדם התשוקה בלב השואל, כי הלב יודע את שהוא צריך ואת שהוא מתאוה אז הוא שואל שאלתו מאת הממלא משאלות הלב. כמו אם יבקש חיים או פרנסה ורפואה בע"כ קדמה אליו הידיעה כמה הוא נחוץ אל הטובה ההיא ואז יבקש עליה, אבל זאת לא שמענו שישאל אחד מאתו יתברך שיתן לו לב לחפוץ בפרנסה ובחיים, זאת לא תמצא לעולם כ"א את אשר לבו של השואל יחפוץ בו, אותו הוא מבקש. אכן בצרכי הנפש הדבר בהיפך כ"א יהיה האדם במדרגה במצותיו חפץ מאד, אז הוא מאותם שאמרו עליהם הבא לטהר מסייעים אותו (יומא ל"ח, ב') אבל אם לבבו ריק מכל רק הוא יודע כי חסר לו מה והוא מרגיש כי בע"כ יש חסרון בנפשו, כי לא יבקש מאת ה' ולא יתנפל על מה שהרבה חכמים אנשי השם מרבים תפלה ותחנונים א"כ בע"כ אין לו לב לחפוץ במה שראוי לחפוץ, ויתן מועצות בנפשו לבוא ולבקש מאתו יתברך שיתן לו לב טהור לדעת ולהבחין מה שראוי לבחור ולחפוץ. וזהו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, כלומר שאלתי דבר אחד מאת ה' ומה היא - אותה אבקש שאלתי היתה שאבקש ושאתנפל רק ע"ז שיהיה שבתי בבית ה' כל ימי חיי כו'.¹

footnotes: ¹ שאלתי... אותה אבקש אמר הכותב ואני בספר שמן המור (ברביעי לראשון) כתבתי עד"ז ביאור נחמד מאמר שוחר טוב יבקש רצון ודורש רעה תבואנו (משלי י"א, כ"ז) והמאמר סתום וחתום. אמנם לדעתי הבאור בזה ע"ד שכתב החכם מהרנ"ו בטעם המליצות שהמשיל הכתוב דרך החכמה ללחם, ודרך הרשעה למוץ כמאמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח (תהלים א', ד'). כי כמו אשר להוציא לחם מן הארץ מהצורך אל עבודה רבה, חרישה וזריעה, טללים וגשמים, כן אל קנין השלימות יצטרך האדם חרישת המוסר, וזריעת הלמוד, וטללי הדעת וגשמי השכל והבינה, לא כן דרך הרשעה נמשל למוץ או לקוץ ודרדר שבו נאמר וקוץ ודרדר תצמיח לך (בראשית ג', י"ח), רמז על מדות הפחותות והמגונות כי יעלו מאליהן ויצמחו כצמח השדה, אבל בזעת אפיך תאכל לחם היא מליצה על מדות המאושרות והמשובחות אשר להשיגה יצטרך האדם לעמול בזעת אפו כמאמר אם תבקשנה ככסף כו' אז תבין כו' (משלי ב', ד'). וזהו שוחר טוב יבקש רצון כלומר האיש המעולה השוקד על הטוב והישר ואחר כל מדה נכונה משפטו לבקש על נפשו מי יתן והיה לו רצון היותר נפלא אל התשוקה בשקידת התורה, כי בזולת השקידה לא יהיה לו כל מאומה, אז מהצורך אליו לבקש לעצמו גם את הרצון, כי כל שיגדל ויתוסף רצונו עוד יתוסף קנין הטוב בנפשו. וזהו שוחר טוב ההכרח אליו לבקש רצון, הוא צריך לבקש ולחפש את הרצון ובהעדר הרצון לא ישיג כל מאומה, ובהיפך ודורש רעה תבואנו כי החפץ במעשים רעים הוא אינו צריך לחפש אחריהם ולעמול על השגתם כי אך אם ישרוק להם יחד גדודים יבואו מאליהן. ומעתה יפה אמר הכתוב אחת שאלתי מאת ה' שאותה אבקש שיהיה לי חפץ היותר נמרץ עד כי אעורר כל חפצי לבבי לבקש ולהתפלל עליה, וכאשר יענני ה' ויזכני להשיג שאלתי אוסיף אבקשנו עוד יותר ויותר, כי כן משפט החכמה כל עוד שתתוסף באדם עוד יותר תתוסף בלבו התשוקה לצעוד מעלה מעלה. (ועי' אוהל יעקב פ' בשלח על מאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ובקול יעקב איכה על מאמר זכרה ירושלים באורך) והבן בזה:

עוד יש הבדל בין צרכי הגוף לצרכי הנפש כי צרכי הנפש מבוררים הכל בכתב מיד ה' עלינו השכיל זהו הדרך הטוב ומה הוא דרך הרע, לא כן צרכי הגוף אם אמנם החושים המה מבקרים ומבדילים בין טוב לרע כמו חוש הטעם מבדיל בין מר למתוק וחוש הראות מבדיל בין נאה למגונה. עכ"ז אין ביד האדם לברור לעצמו הטוב מן הרע כי לפעמים הרעב והצמאון נוח לו יותר מן אכילה ושתיה, וכן הנאה ומגונה יתחלפו אצל האדם לפי התחלפות הזמנים והמקומות ושארי מקרים שונים עד שעל ידי כן אמר הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כו' ובחרת בחיים ולא אמר ובחרת בחיים ובטוב לומר כי החיים הוא טוב ברור באמת.

ועל כן המבקש חיים ארוכים אינו טועה, אבל לפרוט הבקשה על טוב מדומה כמו בקשת ההון והכבוד כבר נאמר יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה', י"ב). וכמ"ש בבאור מאמר המדרש טוב ה' לקויו יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו ר"ל אם הנפש היא הדורשת צרכיה, אבל המבקש טובות הגוף אשר כפי ידיעתו יתברך הטובות האלה שהוא מבקש יסבבו לו רעה והיזק לא ימלא לו הקדוש ב"ה בקשתו (עי' קול יעקב איכה במקומו) ואולי שזהו ביאור מאמר כי אתה שומע תפלת כל פה, לרבות בכל לשון שיבקש ולא תפלה של כל לב כי כאשר הלב יבחור ויבקש על ענין רע ימנע ממנו שאלתו. וזהו מאמר אלי אלי למה עזבתני, אף הוא משיב אמרים לעצמו ואמר רחוק מישועתי דברי שאגתי ר"ל כי הדבר אשר אני שואג ומבקש הוא רחוק מישועתי לא תבואני טובה על ידו רק רעה והיזק:

ומעתה נלכה ונשובה אל דברי הנביא עליו השלום להמתיק גם דבריו הראשונים אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן, ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק (ישעיה נ"א, י"ב).

באור המאמר ע"פ משל למלך שכעס על בנו וגרשו מביתו ומעירו, והנער הלך נודד ללחם איו, עד כי מצד ההכרח הלך לדפוק על דלת איש פחות אולי יהיה לו אצלו עכ"פ מקום ללון, ויקם לקולו והכניס אותו לביתו ויפקח את עיניו וירא בנועם צורתו ודמותו כי אל עבר פניו תאיר חכמתו, ויחמול עליו לקחת אותו אל ביתו שישרת אותו ולעבוד עבודתו, ויעברו עליו כמה שנים עד כי שכח עמו ובית אביו והיה עושה מלאכת הכפרי כאלו הוא עבד עולה מלידה מבטן, לימים מת הכפרי והיה עובד את בנו אבל בנו היה איש רע ובליעל והיה מעביד אותו בחומר בלבנים ובכל עבודה קשה, וגם לא נתן לו לחם חקו כראוי, וימר לו מאד וישאל את נפשו למות. ובימים האלה נתגלגל על המלך כי נעצב על בנו כי לא שמע ממנו דבר זה כמה, ואין לו שום ידיעה לא ממנו ולא מקומו איה ואנה הוא, ויתייעץ ללכת לתור את הארץ וילך הלוך ונסוע הוא ואחזת מרעיו וילכו ויתורו את כל פני המדינה ובכל מקום בואו צוה להכריז בשוקים וברחובות לאמר כל מי שיש לו שאלה מאת המלך לבקש משפט איש על חבירו או עבד על רבו יבואו כלם לפני המלך לשפוך שיחם לפניו והוא יריב את ריבם וידין את דינם, ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ויבאו כמה עבדים בבקשות מתחלפות, ויבוא גם בן המלך בתוכם לקבול על רבו שהוא עובד אותו, ולא הכיר את אביו והיה בוכה ומתחנן לפניו לאמר חמול נא עלי כי אני עבד לאיש רע אכזרי מאד והימים אשר אביו היה חי היה מספיק לי מחסורי, מפתו אכלתי, מכוסו שתיתי, אבל מיום שמת הזקן הזה לא ידעתי מרגוע יגעתי באנחתי עד מאד, ויהי כראות המלך את בנו מחמדו וכשמעו מפיו הדברים האלה ויפול על צואריו וישקהו ויבכה במרירות לב ויאמר אליו בני בני איך שכחת גאונך וגאותך, איך שכחת אשר לך המלוכה ממתנת, ובהיותך בביתי כמה שרים וסגנים השתחוו מול הדרך ותפארתך, ועתה איך ירדת פלאים ואת כל אלה שכחת ולא שאלת לך רק למצוא חן בעיני הכפרי להקל מעליך עול עבודתו, ושיוסיף לך בפת בגו.

הנמשל מובן מאליו כי אנחנו שכחנו מעלת סגולתנו יחוס אבותינו ויקר מחצבנו כמאמר היינו מעולם לא משלת בם לא נקרא שמך עליהם (ישעיה ס"ג, י"ט) וכאשר הרשע כונן חציו על יתר להשחית אז אנחנו צועקים אל ה' לאמר הצילנו נא והסר מעלינו מר המות. וזהו תשובת הנביא והתפלאותו מי את כגונח ומתפלא הוי איך יתכן אליך שתשכח מי אתה ולהיפך ותיראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית, ולמה לא נתת את לבך לבקש את פני אביך להשיבך אל ביתו להיות נושע בה' תשועת עולמים.

וז"ש הפייטני צרות רבות סבבונו קראנוך ה' כו' פי' עד שלא סבבונו צרות כאלה היינו מחשים וסובלים ולא התפללנו, אבל מאין נמשכת השכחה הזאת אלינו איך נהייתה זאת בנפשותינו להגיע אל היסח הדעת כזה, עד שע"כ בא הנביא ע"ה להבטיח אותנו אם יתמהמה חכה לו כו' (חבקוק ב', ג'). אמנם כאשר נתבונן מעט נמצא ע"ז מליצה נפלאה בדברי הנביא ע"ה משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיה כ"א, י"ח). ונבין הענין על דרך משל לעשיר נכבד שהיה חשוב מאד בחצר המלך ומגודל הקנאה שהתקנאו עליו קצת אנשים העלילו עליו עלילת מות, וישלח המלך לקחת אותו ויבואו פתאום אל ביתו והוא שוכב על מטתו ויקחוהו ויורידו אותו אל בית הסוהר עמוקה מאד ובמחשכים הושיבוהו אפל ולא נוגה לו, ובעת שהוליכו אותו אל בית האסורים היה שואל אותם לאמר עכ"פ הגידו לי מה חרי האף הגדול הזה ולא ענו אותו דבר, כי גם הם לא ידעו עליו אשמת דבר ויהי כאשר הורידו אותו שמה נפלה עליו תרדמה וירדם, ויהי כאשר הקיץ משנתו שכח כל המעשה אשר נעשה עמו והיה חושב כי הוא בביתו אשר דרכו תמיד להרגיש אור היום מבין בקיעי החלונות כמציץ מן החרכים את נצוצי השחר, וכאשר לא ראה מאומה אמר כי עוד לא האיר היום וילט פניו ויישן עוד, ואח"כ כאשר התעורר ויפקח את עיניו לראות אם היום יאיר והנה חושך סביבותיו ויתפלא מאד על אורך הלילה הזאת מכל הלילות, והמלך נעצב מאד על אהובו וראה שאינו מובא לפניו אמר ללכת אל המקום שהוא שמה והטה אזנו לשמוע מה מעשהו בבית הזה וישמע אותו איך הוא בוכה ואומר אוי לי על שברי איך ארכה הלילה הה מי יתן ויאיר הבוקר ואקום ממטתי, ויען המלך ויאמר הוי סכל התחשוב כי אתה בביתך בחדר משכבך ועל מטתך שאתה רגיל לראות ולהכיר בעפעפי שחר, הלא אתה היום אסיר אל בור מקום אופל וצלמות ולא פעם ולא פעמים היה יום ואח"כ לילה ואין לך כי אם להפיל תחנה ובקשה לפני כי הנני קרוב אליך מאד דבר ואנכי אשמע.

הנמשל כי בימים מקדם בזמן שביהמ"ק היה קיים היינו יודעים ומכירים אימתי יאיר היום אשר יצוה חסדו ומדת הרחמים, ואימתי לילה היינו שליטת הדינין, כי היה אלינו דרכים לדעת זאת אם מפי הנביאים ע"ה, ואם ע"י עשן המערכה, ולשון של זהורית, וכדומה הרבה סימנים, ואז היינו מתעוררים לתקן את אשר עלינו לתקן. אמנם עתה בעת החורבן נתקיים בנו מאמר המקונן במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג', ו') ואותותינו לא ראינו לדעת אימתי עת רצון ומתי יכשר להרבות תפלה ואנחנו מחשים הוזים שוכבים על מטות הדמיון כי כל הזמן הארוך הזה הוא רק לילה והוא הכלול במאמר חבי כמעט רגע עד יעבר זעם (ישעיה כ"ו, כ') ואם כן יקשה לך איך יזדמן לילה ארוכה כ"כ.

וזהו משא דומה הנביא חזה ברוח קדשו שיגיע עת ויהיה דממה אין פוצה פה ואין דורש ומבקש רחמים, רק זאת לבד יאמרו וזהו אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל כפלו שאלתם כמתפלא מאד על אורך זמן הלילה הזה מכל הלילות. ותשובת הקב"ה ע"ז: אמר שומר אתא בקר, כלומר הלא טעות גדול יש בידכם כי לא פעם אחד בא זמן הבקר להאיר היום שיהיה אפלתך כצהרים כמאמר חז"ל (ברכות דף א') ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע אלא שגרם החטא וזהו אמר שומר אתא בקר לא פעם ולא שתים היה זמן גאולה ועכ"ז וגם לילה והלילה נמשכת עוד ואין אתה יודע שום סימן מהזמנים שלמעלה רק אם תבעיון בעיו כי בך הדבר תלוי ומה גם בימים האלה ודאי הזמן מסוגל מאד לתפלה כמאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך (דברים ד', ל'):

ואולי יש להמתיק בזה מאמר רחוק מישועתי דברי שאגתי על דרך שאמר במקום אחר יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי (שם ס"ט, ד'). כי אנחנו מקדימים תשובה על שאלת הקב"ה מדוע באתי ואין איש כו' הקצור קצרה ידי מפדות כו' (ישעיה נ', ב') לאמר כי הקב"ה קובל עלינו למה אין אנחנו מתפללים על חורבן בית המקדש, וגם כי אנחנו מתפללים ע"ז כמה פעמים ביום אם בתפלות ואם בברכת המזון, ע"כ אין הדברים נאמרים מפי המדבר רק בעבור שכבר למוד הוא בלשונו לדבר כל הסדר והוא רגיל כך אבל הלב רחוק מזה. וישראל משיבים כי גם זאת שבט אלוה עלינו כי נתקיים בנו מאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי (איכה ג', ח') כי על ידי זה שלא שמע ה' לתפלותינו מאז ועד עתה לכונן יהודה וירושלים כבר נעשה אצלנו אבלות ישנה.

והדמיון בזה לאחד בא אל הבית ושומע תינוק בוכה מתגעגע על אמו שיצאה לשוק, הלא תראה כי האיש הזה יש בידו לכוון השעה ולדעת אם אמו יצאה כבר או שיצאה זה עתה ממנו, והיינו כי יבחין זאת בעצמיית בכייתו כ"א אמו יצאה זה רגע ודאי יצעק וישא קולו וישאג אמי לאמר אולי תשמע צעקתו ותחזור אליו, אבל אם כבר עברה שעה או שתים אחרי שהלכה אז לא יבכה בחמימות כ"כ כי כבר לבבו ריק מזה, כי יודע הוא שאמו רחוקה ממנו, ואת קולו לא תשמע ואז דרכו לנהום בנהימה כאלו הוא בוכה אבל בכה לא יבכה.

וזהו יגעתי בקראי נחר גרוני, והטעם - כלו עיני מיחל לאלהי, כי ארכו עלינו הימים עד מאד. וזהו - אלי אלי למה עזבתני זה זמן כביר עד שכבר יצא מלבו הבטחון, עד כי גם בעת היותי עומד ושואג בתפלה התפלה אצלי רק על דרך מצות אנשים מלומדה, אבל רחוק מישועתי דברי שאגתי לא יעלה על רוחי להשיג ישועה ע"י שאגתי, כ"א היה בא אלינו נביא נאמן ויגיד לנו כי עתה העת וכל מה שתבקשו יהיה נשמע בשמים ודאי היה כל איש שופך לבו בבכי ותחנונים עד כלות הנפש, לא כן כמו שאנחנו עתה כלו עיני מיחל כו':

המורם מדברינו שלא יאמר האדם שבהכרח ידום, ישא ויסבול ויהיה כמחריש ומתאפק מלבקש רחמים על בית ישראל ועל עם ה', ועל ציון וירושלים, כי כבר מוזהרים אנחנו חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, כי אין הדברים כן, כבר עבר הזעם וכמאמר הנזכר ראויין היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כו' כי אבינו המרחם יתברך משתוקק מאד זה כמה לקרב ישועתנו, רק הישועה תלויה בידנו כמאמר הנזכר אם תבעיון בעיו שובו אתיו.

עוד כלל אחר אמרו רז"ל במדרש (ריש פ' תשא): והיה שדי בצריך (איוב כ"ב, כ"ה) עשה אותו בצרך שיהיה עמך בצר שמגיע אתכם שנאמר עמו אנכי בצרה (תהילים צ"א, ט"ו) (פרשה מ', ד') וכן אמרו במקום אחר: יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב (תהילים כ', ב') זהו שאמר הכתוב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה (תהילים צ"א, ט"ו) אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל והם מבקשים אותי יהיו משתפים כבודי עמהם באותה שעה אני עונה אותם שנאמר יקראני ואענהו למה עמו אנכי בצרה (ילקוט שם).¹ והורה במאמר יענך ה' ביום צרה לאמר הגם כי זה כלל גדול ברז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה (סנהדרין מ"ד) עכ"ז המציא לנו אופן גם ביום צרה עצמו אם התפלל שתהיה תפלתו נשמעת.

footnotes: ¹ ובדרוש לראש השנה רמזתי הדברים במאמר המסורה ג"פ הצר וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר כו' (במדבר י', ט'), וליוצא ולבא אין שלום מן הצר (זכרי' ח', י'), כי אין הצר שוה בנזק המלך (אסתר ז', ד'), באור זה כי אנחנו מתפלאים ומתמיהים הלא אנחנו מתפללים ותוקעים ומריעים ואין עינינו רואות פעולה טובה מכל זה, וזהו וכי תבאו מלחמה על הצר הוא השטן הוא היצה"ר כו' ועכ"ז וליוצא ולבא אין שלום מן היצר. התשובה על זאת כי אין הצר שוה בנזק המלך כי אין אנחנו מתעוררים כי אם על נזק שלנו לא על נזק המלך, וזהו מאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה (תהלים מ"ב, ד') כאשר אני מתעורר ובוכה ומוריד דמעות אינו רק על הלחם לשבוע גם בעת אשר אקשיב ואשמע באמרם אלי איה אלהיך לא יעיק אותי זאת ולא אצטער ע"ז:

וזהו יענך ה' גם ביום צרה ובתנאי - ישגבך שם אלהי יעקב ר"ל אם תשים כל מגמתך רק על שמו יתברך ודאי לא תשוב ריקם תפלתך כי גם שננעלו שערי תפלה זה רק כשהתפלה על עצמך ועל מחיתך לא כשתהיה עיקר התפלה למען שמו ולמען כבודו יתברך. כמו שנרמז במאמר הנזכר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי פי' אם היא רק על ענין שלי. שלישית צריך אתה לדעת שלא תהיה תפלתך על דרך אגב כמו כל התפלות אשר אנחנו מתפללים רק בעבור היות נוסח התפלה כן ואנו רגילים לומר כל תפלה בזמן הקבוע לה ויש לפנינו כמה תפלות מסודרות על בנין ביהמ"ק ועל קבוץ גליות ואנחנו אומרים אותם בעבור היותם כלולים בין סדרי הברכות והתפלות.

וכבר אמר הנביא כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לכל הגולה כו' וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם (ירמיה כ"ט, ד'-י"ב) אשר מלות והלכתם והתפללתם המה אך למותר אחרי אומרו וקראתם אותי. ויפה כתבנו בזה למעלה (פ' ויצא) על מאמר ויפגע במקום, ובמדרש (במקומו) אין פגיעה אלא לשון תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי (ירמיה ז', ט"ז). אשר באין ספק אין כל תפלה נקראת כן כי אם תפלה שהיא מסבת פגיעה, למשל אדם שהוא צריך לבקש דבר מרעהו ורעהו יעשה בקשתו בע"כ, הדבר תלוי בתנועות הליכתו וטרחתו כי אם הטריח את עצמו ללכת אליו לבקש שאלתו ובקשתו אז גם רעהו יקשיב וישמע לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו, כי הוא רואה כמה הוא מטריח את עצמו ללכת אל ביתו לבקש על זאת. אמנם אם היה מטייל בשוק ובא זה נגד פניו ופגע בו ועמד לדבר עמו באיזה ענין ובתוך הדברים נזכר כי יש לו שאלה אחת לבקש ממנו אז ודאי לא ימלא לו שאלתו כי יאמר ללבבו הלא לא שאל זאת מאתי רק בעבור כי פגע בי בשוק ודיבר עמי עלה על רוחו לשאול שאלה זאת, ואם היה באמת דחוק לדבר זה והוא צריך לזה למה לא הלך בכוונה מכוונת אל ביתו.

וכמו שספרו חז"ל אצל יעקב אבינו ע"ה בלכתו חרנה כי עבר מקום הקודש ולא שת לבו אל המסלה אשר דרך בה אך כאשר הרחיק ללכת זכר את אשר עשה ואמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי, ולולא שעבר דרך שם לא היה מחייב את עצמו להתפלל גלל כן תפלתו מתוארת ע"ש פגיעה יען כי אך פגיעתו במקום הקודש הסבה תפלתו. וזהו שסמכו ז"ל מאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי, כלומר הלא אין אתה משולח מהם לבקש מלפני עליהם זולת מה שאתה פוגע אותי בהיותי מדבר דברי אליך תמיד נשאך לבך להתפלל עליהם, לכן אל תפגע בי כהפוגע הנזכר. והחסרון הזה תמצא בכל תפלות שאנחנו מתפללים לא כן אם היינו מתאספים ביחוד לקבוע מקום וזמן לאמר לכו ונלכה לבקש רחמים מאת אבינו שבשמים שירחם עלינו ועל בית מקדשו, קרוב הדבר מאד שיקבל ברחמים וברצון את תפלתנו.

וזהו מאמר המסורה להעיר אותנו שלא נדבר על לבנו שיש לנו להמתין על עת רצון, כי לא כן הדברים רק וקראתם בעצם היום הזה בכל עת ובכל יום שאתה עומד בו כמאמר היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה, ז') וזהו וקראתם בעצם היום הזה, וקראתם דרור בארץ. אך בתנאי שלא תבקש בעבור שמך כ"א וקראתם בשם אלהיכם וכמאמר המדרש הנזכר שתפו צערי עמכם. התנאי הב' וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי שלא תהיה התפלה על דרך אגב ועל דרך מקרה רק וקראתם אותי והלכתם בכוונה מכוונת רק אלי להתפלל ולבקש רחמים אז באין ספק אלהים יענה את שלומכם: