ולקחתם לכם ביום הראשון מדרש: א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנו יודעין מאן הוא נצח אלא מאן דנסיב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצח כך ישראל ואוה"ע באים ומקטריגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ב"ה ולולביהון ואתרוגיהון בידיהם אנו יודעים דישראל נצחו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון (פרשה ל', ב').

והמאמר פלאי כי למה לנו הידיעה ומה הוא המופת במה שלוקחים אתרוג ולולב.

ונקדים לזה מאמר רז"ל אורח טוב מה הוא אומר כמה טרחות טרח בעה"ב הזה בשבילי כמה פת הביא לפני כמה קערות הביא לפני כמה כוסות הביא לפני כל הטרחות שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי (ברכות נ"ח, א').¹ באור הדברים שלא יאמר אדם אחטא ומה לו להקב"ה בזה הלא לא יגיע לו הפסד מזה ח"ו, כי לא כן הדברים כבר אמרו חז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם כו' להפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם כו' (אבות ה'). כי זה כלל גדול אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (ישעיה ג', י') לאמר כי יש הבדל בין צדיק שהוא טוב עם ה' ואינו עושה טוב עם אנשים ובין צדיק שהוא טוב לשמים וגם לבריות. כמו שזכרו ז"ל אמרו צדיק כי טוב וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק טוב (קדושין מ') ונוחל ב' עולמות העוה"ז והעוה"ב והיא מדה כנגד מדה כי מי שהוא פועל טוב עם הבריות בעוה"ז הקב"ה ג"כ נותן לו טובה בעוה"ז אבל מי שהוא טוב עם ה' ואינו עושה טוב עם הבריות בעוה"ז הוא לא יוכל להשיג בעוה"ז מאומה וזהו אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

footnotes: ¹ אורח טוב מה הוא אומר...אורח רע מה הוא אומר פת אחת אכלתי כוס אחד שתיתי כל הטרחות שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשביל עצמו ובשביל בני ביתו. והדברים מפליאים מאד כ"א הבעה"ב קבל את זה בפנים יפות ואת זה בפנים זועפות, א"כ למה אתה קורא את זה אורח טוב ואת זה אורח רע, וכי תאמר שהבעה"ב קבל את שניהם בשוה ושניהם בטובה א"כ האורח רע אומר שקר, וכי אין עוד דברי שקר בעולם רק זאת ומה להגמרא לכתוב דברי שקרן, ואם נאמר כי הבעה"ב קבל את שניהם בשוה ושניהם ברעה א"כ האורח טוב אומר שקר, וא"כ אין לדברים האלה מציאות בעולם בלתי שהבעה"ב קבל את שניהם בשוה, ושניהם בטובה, ושניהם אומרים אמת, כי לשקר מה לנו להזכיר רק שניהם דבר אמת בפיהם ועכ"ז אחד מהם הוא אורח טוב ואחד מהם הוא אורח רע, ופתרון החידה הזאת כך היא, כי דרך אנשים כאשר יקח אחד אורח הגון לתוך ביתו הוא מכבדהו במאכלים חשובים ומעדנים, לא כמאכל שלחנו בכל יום ולא זאת לבד שיכין מטעמים לכבד בהם את פני האורח והוא בעצמו יאכל מה שאכל אתמול, כי א"כ יהיה נראה קנאה בסעודה ולא יאבה האורח לאכול ולא לטעום כל מאומה ובהכרח יראה להכין סעודה שיאכל גם הוא עם האורח, ואם יש להבעה"ב בנים בהכרח יראה להכין סעודה יקרה בעבור כלם שיאכל עם האורח הוא עם כל בני ביתו. ועתה צאינה וראינה ההבדל אשר יזדמן בין אורחים כי אותו אשר לבו ישר וטוב יעשה חשבון גדול כי הבעה"ב פזר עליו הרבה ועושה חשבון לא ממה שהכניס לתוך פיו בלבד רק מכל מה שראו עיניו שעלה על השלחן לפני כל הב"ב, הלא את כל הפזור הגדול אנכי גרמתי לו שהיה מוכרח לעשות הוצאה גדולה על ידי, וז"ש כמה פת הביא לפני כמה קערות וכמה כוסות הביא לפני, לא הזכיר שאכל כ"א אשר העלה ואשר הביא על השלחן הכל היה הלא רק מסבתי. ואורח רע מה הוא אומר פת אחת אכלתי כוס אחת אינו עושה חשבון רק ממה שהכניס לתוך פיו אבל כל הטרחות שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילו, אבל האורח טוב מכיר בטובה ואומר כל הטרחות שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי והבן בזה כי אמת וישר הוא:

וכדמיון הזה ג"כ להיפך אוי לרשע רע כו' כי מי שהוא רע רק לשמים אפשר שלא יפגע בו רע בעוה"ז כי גמול מעשיו הרעים ישיג בעולם הגמול ומה לו פה להענישו, לא כן מי שפועל רע בעוה"ז אל הבריות אליו מריעים גם בעוה"ז ממש על דרך א' הביא סחורה למכור על יד, ומשפטו שלוקח אצל קרוביו מעט מעות אשר יש להם ומביא סחורה למכור אותה בין סחורותיו לגמול חסד עמהם, ובבוא אדם לקנות סחורה מסחורותיו שהם שלו נותן אותם להם בהקפה, לא כן אם יקחו מהסחורות של הקרובין אז יצוה ויאמר אל הלוקח הסחורה שישלם תיכף ומיד, ואומר להם טעם הדבר כי אנכי רב אונים וכביר כח להמתין ואני אסבול המתנת המעות, לא כן הדלים האלה מה הם מרויחים מעט מן מעט א"כ מה כחם לייחל ולהאריך נפשם.

הנמשל כבר נאמר ה' זכרני ופקדני והנקם לי מרודפי, אל לארך אפך תקחני (ירמיה ט"ו, ט"ו) כי רק הוא יתברך כביר כח להאריך אפו ועכ"ז אמרו ז"ל מאריך רוחי' וגבה דיליה (בבא קמא נ' וירושלמי שקלים פ' ה') לא כן מי שחוטא נגד בני אדם קצרי יד להמתין הקב"ה יפרע ממנו תיכף בעוה"ז. וזהו מאמר ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך כו' (ירמיה י', כ"ג) ממש כמאמרנו כי אם תקח סחורה מאת עובר אורח מוכרח אתה לשלם תיכף. וזהו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, וזהו להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם ובעבור כי קלקולם והפסדם נראה פה בעוה"ז יתראה ג"כ חורבנם בעוה"ז.

וכדמיון הזה אפשר לבאר מאמר הנזכר ע"ד שמצאנו בגמרא כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל וכאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל ואמרו שם שקודם ברכה לה' הארץ ומלואה ולאחר ברכה והארץ נתן לבני אדם. וטעם הדברים משל לבעל מלאכה עושה כלים, ומשפטו שלוקח דברים חמריים אשר מהם ומגולמיהם יעשה את הכלים המהוללים כפי חכמתו ודעתו ויגיעתו, ואם יבקש אחד מאתו שיתן לו כלי בחנם יענה ויאמר לו אמת הדברים כי מחוייב אנכי לוותר לך מחכמתי ויגיעתי במלאכת עשיית הכלי, אבל עכ"ז הדבר החמריי והגולם אשר ממנו הכלי נעשית צריך אתה להשיב לי ואשובה אראה ואעסוק במלאכתי לעשות כלי אחר.

הנמשל כבר אמרו מפי סופרים וספרים כי מהברכות שמברכים להקב"ה על כל דבר ודבר מהברכה הזאת נעשה כל דבר השפעה לכל מין ומין מעין ברכתו, והקב"ה כביכול מוותר מלאכתו וחסדו ועכ"ז הברכה שהיא היא הדבר אשר ממנה יולד וממנה יצמח דבר השפע אל המין הזה ודאי אנחנו צריכים להחזיר אל הבעלים ית"ש, ומזה ימשך ויהיה מושפע שפע הדבר אל העולם, ולכן אמרו כי הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל, וזהו שאמרו להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ועד כהיום מתקיים הכל רק ע"י מאמרות ע"י הברכות וההודאות והרשעי' מעבירים הברכות וגורמים רוע הסדר בכל העולם:

ומעתה דע הגם כי רבותינו ז"ל אמרו כי העולם מתנהג ע"י יחידי סגולה ע"י השרידים בעם כאמרם כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ולצוות לזה (ברכות ו) עכ"ז הלא הם אמרו והם אמרו לפיכך נברא אדם יחידי (סנהדרין לח) כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם. וזהו מאמר אורח טוב מה הוא אומר כל הטרחות שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילי. ובדרך כלל נאמר עלינו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מ"ג, כ"א) לאמר כי אלה הם עיקר כוונתי וחפצי בבריאת שמים וארץ לכן עליהם מוטל אשר תהלתי יספרו ועכ"ז המופת על הדברים האלה כהיום תמצא מבואר במאמר המדרש שלפנינו. כי הנה במקום אחר מצאנו מליצתם הנפלאה כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא משל לשועל שמצא כרם ובקש להכנס בתוכו ולא היה יכול מה עבד צם תלת יומין עד דכחיש ותשש ועאל בהאי נקב ואכל ושמן בעי למיפק ולא יכול חזר וצאים תלת יומין אוחרנין עד דכחיש ותשש וחזר היך מה דהוה ונפק כך האדם כמה דבר נש עאיל לגווא עלמא כך הוא נפק ערום מכל! (במדרש קהלת ה') ואין חלק לאדם בעוה"ז בלתי את אשר לקח לו אל עבודת בוראו יתברך כמו תפילין וציצית ולולב וכדומה הם הם הפרקליטים ההולכים לפניו כמאמר צדק לפניו יהלך (תהלים פ"ה, י"ד).¹

footnotes: ¹ צדק לפניו יהלך ומה יפה אף נעים רמז הכתוב בדברים האלה, יש דרך ישר לפני איש כי יש בני אדם שאינם רוצים לתת צדקה בזמן חייהם כאותו שאמרו עינו רעה כו' רק בעת מותו והוא רואה החרב כבר מונחת על צוארו אז מתיירא מאד מן העונש והוא מצוה בהצוואה כי כאשר ימות יתנו כך וכך אל העניים. והכתוב לא כן אמר רק צדק לפניו יהלך קודם שילך הוא ילך הצדק תחלה ואח"כ ישים לדרך פעמיו, לדרך כל הארץ. וההבדל בין הנותן צדקה בחייו בין הנותן לאחר מותו היא ראית פני השכינה במיתתו כי אם בחייו לא נתן ולא אבה להביט בפני העני, וגם אם נתן פעם ארוחה לעני לא היה יכול העני להסתכל בו כי ראה כי רעה עינו בו אז לא יוכל גם הוא להסתכל בפני השכינה. זהו שאמר דוד המלך ע"ה אני בצדק אחזה פניך (תהלים י"ז, ט"ו) אחר כי אני נתתי בעצמי את אשר נתתי היינו בעודי בחיים פה בעה"ז ובפנים יפות על כן אחזה פניך. וזהו גם כן והלך לפניך צדקך (ישעיה נ"ח, ח') והיינו קודם מותו, אז כבוד ה' יאספך שיזכה בעת אסיפתו לראות בכבוד ה', והבן.

וזה אשר הקב"ה מבשר אותנו לאמר כי אנחנו המה המנצחים בדין למעלה וכל העולם מתקיים בזכותנו, הגם כי יש רשעים גדולים אשר אוכלים ושבעים הרבה יותר ממה שנשיג אנחנו, עכ"ז הלא האמת יורה דרכו כי בהם נתקיים מאמר כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן (דברים כ"ג, כ"ה).

למשל כאשר תבוא אל הבית ותראה שלחן ערוך ואנשים מסובבים אוכלים ושותים ותרצה לדעת מי הוא בעל הסעודה ומי הוא האורח הנה יש ויש לפניך שלשה סימנים, הא'. כי הבעה"ב לוקח מנה ומניחה ליום מחר, לא כן האורח כי אין לו רשות רק לאכול זה עתה לא להניח על זמן שאח"כ.

שנית כי הבעה"ב פושט ידו תחלה אל הקערה.

שלישית כי הבעה"ב בידו לברור לעצמו מנה היפה בעיניו לא כן האורח.

וזהו ולקחתם לכם כלומר שתקח מן העולם ד' מינים אלו לעבוד את ה' וכזאת יהיו הדברים לכם כלומר שיהיו נשארים אצלכם למען צדק לפניו יהלך ללוותו לעוה"ב. שנית למהר לקחת את הדברים האלה מיד ביום הראשון תיכף אחר גמר החתימה הטובה. שלישית פרי עץ הדר כו' ממש כמו בעה"ב שהוא בורר היפה לעצמו, משא"כ הזולת אין להם זכות בעוה"ז רק כמאמר הנזכר ואכלת ענבים כנפשך שבעך כו'. ומזה תדע ותאמין כי אתה המנצח והעיקר והצדיק הוא יסוד העולם, וזהו מאן דנסב באיין בידיה אנו יודעים דהוא נצח, כלומר הגם כי כולם אוכלים בעוה"ז ואינו ידוע מי הוא הנוצח והלוקח במשפט רק ממה שאנחנו מקיימים מצות השם ב"ה מטוב העוה"ז וצדק לפניו יהלך היינו שיהיה שמור גם לעוה"ב מזה יתברך כי אנחנו הם המנצחים והלוקחים במשפט (ועי' קול יעקב קהלת על מאמר גם כל האדם אשר נתן לו ה' עושר ונכסים כו').

ועם דרכנו מה מאוד יתבאר מאמר המשנה כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך (אבות ו) והדבר כמו זר בעיני האדם איככה יאמר עליו אשריך בעולם הזה. אמנם דע כי כל המעשים הנעשים משותף בהשגתם טוב ורע, למשל הלחם והמים אין בהם ובהשגתם שום ערבות ומתיקות ועידון והאדם אוכל אותם רק לשבור רעבונו והוא רק מצד ההכרח, לכן גם הרע מרוחק ממנו כי כל אוכלי לחם לא ישיגו ממנו ח"ו שום חולי ונזק. לא כן האוכלים למעדנים בשר ויין המשמש מהם משיג ערבות ועונג נפלא, אכן כמה רעות יזדמנו על ידיהם וכמה חולאים יסבב האדם לעצמו מן המאכלים האלה אם לא ישמור רק הראוי לבישולם ותיקונם. כש"כ בהשגת העושר והכבוד שבהכרח יכתתו רגליהם למקומות רחוקות יעברו ארחות ימים ונהרות בסכנות גדולות עד כי נוכל לומר צינים ופחים בדרכי העשירות.

ומעתה דע כי בדבר הברכה וההבטחה יש בה ב' ענינים, א'. להשיג הטוב ב'. השמירה מן הרע כמסודר בפרק יושב בסתר עליון כו' (תהלים צ"א) ועל אלו השתים יסבו ילכו אלו השני שמות. כי על מניעת הרע מן האדם לא יתכן מאמר טוב לך רק אשריך שנצלת מן הרע ועל מושג הטוב ראוי לומר וטוב לך.

ומעתה המאמר כפשוטו לאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן לא אבטיח אותך להיטיב לך בעולם הזה כי אין כאן מקום לקבל שכר המצות רק זאת הבטיח לאמר אשריך בעולם הזה שתהיה נצול מכל רע המושג אל המחזר אחר התענוגים וטוב יהיה לך בזמן העתיד לעוה"ב: