Ohel Ya'akov on Torah, Emor
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובסמוך: יש קול יוצא לטובה ויש קול לרעה, לטובה וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי (דברים ה', כ"ה) מהו הטיבו את אשר דברו, ר' חייא בר אדא ובר קפרא חד אמר הטבה כהטבת נרות, וחד אמר הטבה כהטבת קטורת (פרשה ל"ב, ד').
והמאמר סתום מאד אין חזיונו נפרץ.
אמנם הקשב ושמע את אשר כבר כתבנו למעלה (פ' יתרו) על מאמר ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וישב משה את דברי העם אל ה', ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן כו' ויגד משה את דברי העם אל ה'. הנה רבותינו ז"ל בגמ' (שבת פז) כבר התעוררו בכתובים האלה כתיב וישב משה וכתיב ויגד משה מה א"ל הקב"ה למשה ומה אמר משה לישראל ומה השיבו ישראל למשה כו'.
ואמרנו בזה דברים נכונים כי מצאנו ראינו בדברי המדרש (ריש שיר השירים) על מאמר ישקני מנשיקות פיהו ר' יוחנן פתר קרי' בישראל בשעה שעלו להר סיני, משל למלך שבקש לישא אשה בת טובים שלח אצלה שליח אמרה רצוני לשמוע מפיו, כיון שחזר אותו שליח היו פניו שוחקות ושיחותיו אינן נשמעות אמר המלך דומה שאמרה רצוני לשמוע מפיו, כך ישראל היא בת טובים, השליח זה משה, המלך זה הקב"ה, בשעה ההיא וישב משה את דברי העם אל ה', ומהו ויגד משה אלא ע"י שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן כו' ויגד משה את דברי העם אל ה', אמר לו כך תבעו. ההוראה בעומק הדברים האלה כי מאמר וישב משה עם מאמר ויגד משה ענינם אחד. בלתי כי מתחלה בבוא משה לפניו יתברך היה בוש להוציא הדבר משפתיו כ"א מתוך שתיקתו ושחיקת פניו היה ניכר כי דברים עצורים יש בלבו אשר באמת גם ישראל היו בושים לומר למשה את דבר התשובה כפי החפץ והרצון אשר בסגור לבם, התחכמו ואמרו למשה לשון קצרה מאד כל אשר דבר ה' נעשה. ומרע"ה הבין עומק הכוונה אשר בדברים האלה, אבל הוא ע"ה היה בוש ג"כ לבאר לפניו יתברך עומק מחשבתם, כמאמר וישמע ה' את קול דבריכם היינו לא שאני אמרתי לו רק הוא יתברך שמע בעצמו את קול דבריכם בדברכם אלי.
וזהו הרמז במאמר וישב משה את דברי העם אל ה', ממש כהמשיב דבר הניתן בכלי כן היו דברי העם עצורים אתו, וכאלו הביא הדברים עצמם והראה אותם לפני ה', אבל משה לא פירש את דברי התשובה כפי מה שהיה מבין בעומק כוונתם, והקב"ה אמר למשה (אחר שהביא התשובה הנ"ל) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור וישמע העם בדברי עמך, וכאשר שמע משה מפי הקב"ה שבעצמו ובכבודו יבוא אז ויגד משה את דברי העם אל ה'. שזהו ההבדל בין מאמר וישב ובין מאמר ויגד, כי מאמר וישב מורה שהשיב אותן הדברים עצמם בצלמם ודמותם, ומאמר ויגד מורה המשכת הדברים, כי תחלה היה למשה בושה מלהגיד עומק תשובתם אבל אחר אשר שמע מפי הקב"ה שיבוא בעצמו, אז ויגד משה את דברי העם אל ה' וכלשון המדרש כך תבעו ודו"ק:
ומעתה יתבאר יפה אף נעים מאמר הכנסת ישראל אל משה רבינו ע"ה הן הראנו ה' אלהינו את כבודו כו' היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כו' (דברים ה', כ"א-כ"ב) והכתובים אין להם באור. אמנם דע כי המדריגה המעולה הזאת שזכרנו שוויתר הקב"ה לישראל ונתן להם כל מה ששאלו כמליצתם ז"ל במדרש שה"ש (שם בסמוך) ושמעין לינוקא מה דהוא בעי וברגע אחת זכו כלם למעלת הנבואה, ומה הריוח בזה אם בשעה קלה הפסידוהו. אבל דע כי מה שנתעלו ישראל אל מדריגה מעולה כזאת היה על דרך שמצאנו לחז"ל שאמרו קודם שיצא הולד לאויר העולם מלמדים אותו כל התורה כלה כו' (נדה ל', ב') והאמנם שאינו זוכר מאומה מכל הלמוד הזה, עכ"ז הוא פועל התרשמות ופועל דמיון באופן שאם יבחר אח"כ בעמל התורה יהיה נקל אל הלב לצייר ולקבל את הלמודים ההם אחר ההתרשמות הגדול שהיה נמזג בו מלידה מבטן.
אשר ע"כ כתב הכוזרי (בעשרים מחמישי) בעל התורה הממרה הוא טוב מאשר אין לו תורה, כי הוא כבר הקנתהו תורת האלהים מנהג מלאכותי השקיף בו על מדריגת המלאכים, אע"פ שחטאיו בלבלו אותו והפסידוהו, נשאר לו ממנו רשמים ונשאר באש הכוסף. כן כוונה החכמה העליונה להופיע ולהבריק לפניהם לעיניהם האור היקר הזה ולהטעימם את מתקו למען תתעצם התשוקה בנפשותם כי מעתה יהיה כוספם חזק לבקש מה שנחסר מהם מה שכבר היה בידם, כמשפט המוהר שנותנים המחותנים אל הזוג גם כי מטבע הנהוג שיהיה כסף הנדוני' הולך לאבוד, עכ"ז יחפצו בו להרבות לו עשרת אלפים כסף ויותר, וכל זה למען השאיר בידו התשוקה ויערב לו כל עמל וכל יגיעה כדי להגיע אל הרכוש שהיה בידו כבר.
כדברי האלה שמעתי מפי ידידי הצדיק וחסיד הרב מו"ה חיים ר"ז נ"י והוסיף חכמה וטוב ואמר כי ע"כ ראתה חכמתו יתברך לעשות להם ההכנה המזגית על דרך שעושים לתינוק במעי אמו למען יתרשמו ויתעצמו בנפשותם השלמיות האלה אשר יעד עליהם הנביא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר (ישעיה מ', ה') את הכל הקנה יתברך אלינו בעת כלילותנו להשלים המתן הנבחר הזה בעתיד בראש שמחתנו כמאמר והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי (הושע ב', י"ח) ובגמרא ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה (פסחים פ"ז). וכמו שכתב רבינו מנחם עזריה מפאנו ז"ל (חקור דק חלק ד' סי' ח') כי קבלת התורה במעמד הנבחר היה רק פועל דמיון ועל העתיד יעד אותנו הנביא ע"ה כי מלאה הארץ דעה את ה' כו' (ישעיה י"א, ט') ואמרו ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם (שבת פ"ח, א') ר"ל אותו ההתגלות וההשגה המופלגת שהיה להם בעת מעמד הר סיני אותה השגה תהיה אצלם לעתיד בקיום מתמיד כאמרם עתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים ולומד עמהם תורה (ע"א ל"א, א'). ולכן יפה שאלו ישראל אחר שכבר קנו בנפשותם ההתרשמות הזה, אמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו וכזאת ראינו היום הזה כי ידבר אלהים את האדם וחי, ר"ל כבר נתברר אלינו ע"י פועל דמיון זה כי כן יהיה בזמן העתיד, אשר עתיד הוא שידבר את האדם וחי ועתה למה נמות, ר"ל א"כ מן המותר הוא להסתכן עצמנו מעתה כי תאכלנו האש הגדולה הזאת, כי בעבור פועל דמיון יש די בפעם אחת לגלות עיני בשר לחזות מראות אלהים קדושים, עד שנאמר עליהם נפשי יצאה בדברו וירד עליהם טל של תחי' שעתיד להחיות בו את המתים כל זאת היה מן הצורך בעבור עשות הפועל דמיון, ואחר שכבר נעשה יש לחוש אל הסכנה וכמדובר, והדברים ישרים ונעימים:
ומעתה יפה אמר הרב מוהר"ר יצחק יהודה הכהן נ"י בבאור פלוגתתם ז"ל על מאמר הטיבו כל אשר דברו חד אמר כהטבת נרות וחד אמר כהטבת קטורת. כי אותו שאמר כהטבת נרות היתה דעתו כי ישראל שגו ב' פעמים בתחלה שגו על שהפליגו לבקש רצוננו לראות את מלכנו, ואח"כ שגו יותר אחר שהקב"ה מלא שאלתם מיאנו הם ואמרו אל משה קרב אתה ושמע ואל ידבר עמנו אלהים, הלא יותר מן הטובה היתה להם אם היו שומעים התורה מפי הרב לא מפי התלמיד והיו למדים ולא משכחים. רק עתה במה שביארו ואמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו היום הזה ראינו כי עתיד הוא שידבר אלהים את האדם וחי כו' וכמו שביארנו. הנה בדבריהם האלה תיקנו את כל דבריהם גם מה שהפליגו לשאול תחלה גם מה ששאלו אח"כ, לאמר כי מה ששאלו תחלה הלא הרבה מן הטוב פעלו לנפשם מזה שכבר נתרשם בלבם הפועל דמיון, ומה שחזרו אחר כך מדבריהם ואמרו אל משה קרב אתה ושמע נתנו טעם לדבריהם במאמר ועתה למה נמות, כי כבר יש די בעבור הפועל דמיון ואין מן הצורך גם לא מן הראוי להסתכן עוד.
וזהו שאמר הקב"ה הטיבו כל אשר דברו, וכדברי המ"ד כהטבת נרות כי בהטבת נרות הלא נתקן דבר שהיה תחלה מלוכלך ומזוהם, כי הדברים שאמרו למשה בתחלה ואח"כ במה שחזרו מהם היו הדברים זרים וקשים מאד בעיני משה. רק עתה במאמר הן הראנו כו' אמר הקב"ה אל משה הטיבו כל אשר דברו כבר תיקנו בזה את כל דבריהם וא"כ ההטבה הזאת היא ממש כהטבת נרות לתקן את אשר צריך תיקון. אכן השני סובר כי ההטבה הזאת היא כהטבת קטורת, וההטבה הנזכרת בקטורת לא היתה בעבור לתקן את המזוהם רק ההטבה היתה בהקטורת עצמה. כן דעתו בבאור מאמר הקב"ה אל משה הטיבו כל אשר דברו, כי הקב"ה בא לבאר לו לא כדעתך שאתה מתפלא על דבריהם מתחלה שעל כן היה בוש לומר הדברים בפירוש לפניו יתברך כמו שזכרנו, וכן כמו זר בעיניך מאמר קרב אתה ושמע אבל אני אומר לך הטיבו כל אשר דברו. ולא שעתה תיקנו את אשר קלקלו, כי גם למפרע היו הדברים נכוחים וישרים בעיני, וזהו הטיבו כל אשר דברו ולא היה בהם מעולם שמץ דבר הבלתי הגון, לכן יפה ביאר מלת הטיבו כי ההטבה הזאת כההטבה אשר בהקטורת ודו"ק: