ובסמוך: ר' לוי פתח הן אתם מאין ופעלכם מאפע וכו' (ישעיה מ"א, כ"ד) הן בלשון יוני הוא אחד אמר הקב"ה אומה אחת אתם לי מאומות העולם מאין מאותם שכתוב בהם כל כו' כאין נגדו ופעלכם מאפע אמר ר' לוי כל פעולות טובות ונחמות שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל אינם אלא בשביל פועה אחת שפעיתם לפני בסיני ואמרתם נעשה ונשמע תועבה יבחר בכם אותה תועבה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה מאותה תועבה הביאו לפני קרבן שנא' שור או כשב או עז כו' (פרשה כ"ז, ז').

וטרם נבאר המשכת דבריהם נבאר תחלה מאמר כל פעולות טובות כו' אינם אלא בשביל פועה אחת שפעיתם ואמרתם נעשה ונשמע. והנראה כי כוונתם ז"ל בזה נמשכת אל מה שאמרו (למעלה בסמוך) א"ר ירמיה בר' אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו הדא הוא דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ג, כ"ג), והרצון בזה עם מה שכתבנו למעלה (פ' ויקרא) על מאמר המהולל ברוב התשבחות אשר כל המעשים טובים וכל המדות הישרות אשר בבני אדם של הקב"ה הם שנאצלו ממנו והרחמים והחסדים אשר תמצא בהנבראים המה מושפעים ובאים מיוצר הכל ב"ה אשר זרע ואשר נטע חסדיו בעולם ונתן רחמים בלב האב לרחם על בנו ואיש על רעהו והמקבל טובה יודה את הנותן ויהללהו בשערים אבל מדי דברו בו זכור יזכור להודות את המטיב העליון ב"ה המאציל הכחות החמודות האלה ונטע סגולות יקרות כאלה בלבות בני אדם. וזהו המהולל ברוב התשבחות כלומר כל התשבחות אשר נשמע מפי המהללים ומודים אל המטיבים עמהם כלם אך כבודו יתברך מהולל בהם וכמו שכתבנו שם באורך.

כלל העולה מדברינו הנ"ל כי כל פעולות טובות אשר בבני אדם וכן השבחים והתהלות אשר ישתבחו בהן בעלי המדות טובות והצדיקים השרידים בעם כלם הם של הבורא המאציל העליון ב"ה ואין לאדם חלקו המיוחד לו כ"א הבחירה לבדה כמאמר ובחרת בחיים (דברים ל', י"ט) ועל השאר כבר אמרו הבא לטהר מסייעין אותו (יומא ל"ח, ב') וזהו מאמר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת כל מי שפעל עם אל כלומר שנשתתף עם הקב"ה כביכול כי הוא המאציל והעוזר האמתי הנותן לאדם כח לעשות חיל עכ"ז יבוא ויטול שכרו:

ודע כי הדברים האלה גם שלא נאמרו בלתי על פרטי בני אדם, עכ"ז תדע כי גם הכלל כיוצא בהן כי מעת שקבלו על עצמם לסבול עול תורה על שכמם גם שזה הוא ענין למעלה מכח אנושי, מעת ההיא והלאה ה' עוז לעמו יתן. וכבר רמז דוד המלך ע"ה במאמר מבואר אשר לעתיד יודו גם העמים אשר נתנו כתף סוררת אל התורה הנה אז יודו האמת ויאמרו כי אם היו שומעים ומקבלים אותה בתחלה ודאי היה הקב"ה מסייען לקיים אותה כמו שנאמר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קל"ח, ד'). כלומר יודו לך כי אלו שמעו אמרי פיך היו זוכים ג"כ לשיר בדרכי ה' היינו לקיים התורה והמצות (עי' קול יעקב שיר השירים על מאמר קמתי אני לפתוח לדודי) כי גם ישראל היו חלושים לזה המעמד, רק הנותן לעיף כח הוא נתן להם כח לעשות חיל וזאת הרויחו לעצמם רק ע"י טוב בחירתם שענו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. וזהו כל פעולות טובות ונחמות שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל אינם אלא בשביל פועה אחת שפעיתם ואמרתם בסיני נעשה ונשמע כלומר אין לכם חלק בו כ"א הדבור לבד. וזהו מאמר ויאמר לי עבדי אתה (ישעיה מט, ג') כלומר השפיע בי כח ועוז לעבוד עבודת הקודש ולעשות כל מה שעשיתי ותאר את ההשפעה הזאת ע"ש אמירה כי כל השפעתו יתברך כן הוא כי הוא אמר ויהי:

ומעתה נבוא לבאר המשך המאמר, אך נקדים מאמר המשורר ע"ה שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך כו' ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה לרקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך (תהילים מ"ה י"א-ט"ו) אשר רז"ל דרשו מאמר זה (ריש פ' לך) על אברהם אבינו ע"ה. והנה המשורר ע"ה דיבר הדברים האלה על דרך משל ומליצה, ונבין תחלה המשל ואח"כ נעמיק להתבונן בענין הנמשל, וגם אנחנו נבחור לקרב הענין על דרך דמיון לעשיר גדול היה צריך לקחת אשה וראה בתולה בעלת מעלות טובות ומשובחות אצל עני אחד, וקרא אותה אל ביתו וידבר על לבה שיקח אותה לו לאשה, אבל אמר לה כי הוא צריך תחלה ללמד אותה כל סדר ההנהגה הראוים לה מעתה, והתחיל מסדר לפניה ויאמר דעי בתי כי נפשך ריקה דלה ועניה ואביך עני ודל וכל משפחתך דלים ורקים, רעבים וצמאים ובחוסר כל, והיה דרכך עד היום להחניף את השכנים שתהיה רגילה אצלם בכדי שתוכל לשאל מהם דבר, אם איזה כלי או מאכל או משקה ושארי חפצים שלא היה יכולת בידך להשיג, היית דורשת ומבקשת מהם, ומהיום הזה והלאה אין לך עוד לעשות כאלה כל כבודך שתשבי בביתך כמאמר כל כבודה בת מלך פנימה (תהילים מ"ה, י"ד), ולא תצאי ממפתן חצרי וטירותי החוצה, והנערה בשמעה זאת נבהלה מאד ותאמר איך אוכל להיות שכולה וגלמודה כאסיר אל בור, הן זה דרך בני אדם להיות מעורב עם אנשים, ויען ויאמר חלילה לי זאת לסגרך היום הזה בביתי אשר לא תראה אדם עוד, כאותם אשר בבתי כלאים החבאו, רק ההבדל הוא כי עד עתה היה דרכך להשכים ולהעריב לדפוק על פתחי נדיבים כמשפט הדלים, ומעתה יהיה הדבר בהיפך כי כלם יהיו משכימים לפתחך, זה לדרוש בשלומך ולהשתעשע עמך, וזה יבוא וישאל ממך טובה יותר ממה שהיית שואלת ממנו.

הנמשל דע כי אנחנו מוזהרים להיות מרוחקים מטובות זמניות מדומיות ואין מהראוי אלינו לקחת מפרי עוה"ז כ"א ההכרח מה שלא יספיק בלעדו, כמאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' (אבות ו') וכל ישענו וחפצנו וכל מחמדינו ראוי להיות רק כמאמר משיח ה' אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' כו' (תהילים כ"ז, ד'). וכאשר תשים עינך ולבך תראה אשר הרבה מגדולי הצדיקים היו מוכללים בכל שפע טוב העוה"ז והעושר והכבוד הכל לפניהם כי כן חפצו יתברך להטיב לטובים ולישרים בלבותם, רק ההבדל הוא בין הצדיקים והרשעים ממש כדברי המשל הנ"ל, כי הרשעים רודפים אחר הטוב להשיגו לא כן הצדיקים כי הטוב משתוקק אליהם להתלונן בצלם כמאמרם ז"ל בהאבנים שהניח יעקב תחת מראשותיו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת כו' וכמאמר ויקם השדה והמערה תקומה היתה לו.

וכן אמרו (בילקוט) ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד (מלכים א' י"ח, כ"ג) אותו שעלה לשם האלהים בא בעצמו אל אליהו ואותו הפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל נביאי הבעל ד' מאות וחמשים איש וכלם לא יכלו לזוז רגלם מן הארץ עד שאמר לו אליהו לך עמהם כי שמו יתברך מתקדש גם על ידך.

ועל דרך כלל אמרו רז"ל: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי לו (אבות ו'). כלומר שהעולם ומלואו רודף אחריו כמאמר ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך (דברים כ"ח, ב') לא שיהא לך מהצורך לרדוף אחריהם כהרודף אחר הכבוד כו' רק ובאו עליך כל הברכות האלה מעצמם והשיגוך. וכמאמר על פי הגורל תחלק נחלתו (במדבר כ"ו, נ"ו) ואמרו ז"ל שהגורל היה קורא ואומר אני של פלוני. וזהו מאמר כי תקדמנו ברכות טוב תשית לראשו עטרת פז (תהלים כ"א, ד') מאמר כי תקדמנו מורה על האמור כי הטוב יבחר בך טרם תבחור בו אתה ובטרם תחפוץ אותו, כי זה לשון קדימה בלה"ק בב' בני אדם והקטן מקדים א"ע לקבל פני הגדול, וזהו ג"כ מאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כו' ובחרת בחיים (דברים ל', ט"ו-ט"ז) ומדוע לא הזכיר את שניהם לאמר ובחרת בחיים ובטוב, יען וביען כי הטוב יבחר בך ע"ד כי תקדמנו ברכות טוב, רק חיים שאל ממך וזהו ובחרת בחיים.

ומעתה מליצת המשורר ע"ה נתבארה יפה אף נעים שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, וכל זה לרמז אל האדם הרוצה להתדבק ולהסתופף בצלו יתברך שהוא צריך לעזוב כל הדברים אשר התרגל בהם מלידה מבטן ולבל ידאוג כי א"כ יהיה נעזב ומשולח מכל. ע"ז ביאר לו כי הדבר בהיפך ויתאו המלך יפיך וכדברי המדרש (ריש פ' לך): לייפותך בעולם ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם כי כל הטובות אליך יבאו ואתה תשב ותתלונן רק באהלי תורה כי כל כבודה בת מלך פנימה כו' אבל לרקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך:

ומעתה נבאר המשך לשון המדרש אך נחזור אל דברי המשל הנ"ל אשר התנה העשיר עם האשה אשר לקח, ותאמר אליו האשה מדוע לא יזדמן כן בשארי בני אדם להתנות תנאים כאלה בעת ההתקשרות, ויאמר לה כי מי שנתגדל בין עשירים אינו צריך לתנאים כאלה כי למוד הוא בכך לחיות חיי כבוד ונחת, לא כן הנערה הזאת אשר בתולדתה היא מבין עניים ונתגדלה בין עניים ודלים ועתה היא עלתה פתאום על גפי מרומי ההצלחה ונתגדלה עד מאד היה מהצורך אליה להתלמד ולהתרגל בלמודי הכבוד ונימוסי הפאר והיופי.

וזהו מאמר הקב"ה לישראל הן אתם מאין מאותם שכתוב בהם כל כו' כאין נגדו כלומר שורש שלכם דל ורזה מאד ופעלכם מאפע, כלומר כי לשעה קלה העליתי אתכם על כל רק בעבור דבור אחד שאמרתם לפני בסיני נעשה ונשמע, וא"כ כפי השורש שלכם הלא אתם למודים לבחור בטוב עוה"ז ועתה הלא נכנסתם עמי בברית מה שראוי אליכם להיות גוי קדוש, כהני ד' תקראו, משרתי אלהינו, וראוי אליכם א"כ לעזוב ולמאס בכל המון הבלי התענוגים ולא תבחרו בכל טובות עוה"ז ומחמדיו, ולא תאמרו כי א"כ תהיו חסרים ונעדרים מכל טוב ע"ז אמר כי לא כן הדבר רק הטוב יבחר בכם, לא כאותן אשר עשו את העגל בעבור היותם נמשכים אחר העבודה הנהוגה בארץ אשר יצאו משם החושבים כי ההנהגה מסורה ביד מערכת השמים אשר עי"כ התנהגו מאז לעשות טלסמאות מצורות הכוכבים והמזלות ועשו את העגל מכוון למזל שור אשר בהמזלות, כמו שכתב האבן עזרא (פרשת תשא), ואצלכם לא כן הדבר כי כמו אשר הדורשים אל צבאות השמים ואל המזלות יחפצו להשיג מהם הטוב המיוחד ומושפע מכל מזל ומזל כן המזלות יבקשו וירדפו להמשיך שפעתם אל הנזיר מהם ונבדל מעבוד אותם כי הם משתוקקים להתקרב רק אל העובד אלהים. וזהו תועבה יבחר בכם אותה תועבה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה מאותו שור תביאו לפני קרבן:

אמנם דע כי ההבדל בין הרודף אחר הטוב ובין מי שהטוב רודף אחריו הוא קדימת הזמן כי אם יסבב סבות וירדוף בהם אחר הטוב יוכל להשיגו במהרה לא כן בישועת ה' נאמר הוחילי לאלהים כו' (תהילים מ"ב, ו') וכאמרם ז"ל עשה דברים לשם פעלם כו' (נדרים סב) וסוף הכבוד לבוא.

אכן שלמה המלך ע"ה העיר אותנו כי עכ"ז טוב לאדם להשליך כל טוב עוה"ז מנגד שלא להתאמץ ולבקש סבות למהר השגתו ולהקדים את בואו וזה אשר אמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ', כ"א). ונמתיק הענין ע"פ משל לעני שהיה מהלך בדרך לקבץ מנדיבי עם והיה מתגורר כמה שנים בדרך, נטפל אליו עני שירד מנכסיו ונתדלדל זה ימים לא כבירים, וילכו שניהם יחד ונתארחו בבית אכסניא אחת אשר הבעה"ב היה מפורסם למכניס אורח גדול שמו מאד, והיו יושבים ג' או ד' שעות ומצפים שיתנו להם לאכול ולא נתנו לפניהם, ויאמר אליו העני החדש למה אנחנו מחשים וממתינים כל כך נלך ונבקש את בעל הבית שיתן לנו לאכול, ויגער בו העני הזקן (כי הוא היה בקי בדבר) ויאמר לו שים יד לפה עד שיקראו אותנו אל הלחם, בתוך כך באו אנשים סוחרים אל הבית ויתנו קול לאמר מהרו ותנו לנו לאכול ולשתות, וילכו מהרה וישימו לפניהם לאכול ויתנו להם כל אשר שאלו, והאיש הזה משתאה מחריש לאמר למה לא אעשה גם אני כן, והזקן סותם את פיו שלא ידבר מאומה, ואח"כ כאשר הלך הבעל הבית לאכול אז אמר אל העניים האלה קומו אכלו בלחמי, וישבו עמו ויאכלו וישתו וייטיבו לבם וילינו בטוב, ויאמר העני הזקן לחבירו מה זה חרדת עלי לדחוק השעה ולא כך אמרתי לך שיגיע העת ויתנו גם לנו לאכול, וזה משיב ואומר עכ"ז מדוע נשתניתי מן הסוחרים הלא הם מהרו ובקשו וניתן להם, ויאמר אליו הזקן הלא למחר תראה הבדל גדול בינך וביניהם, וישכימו ממחרת ללכת לדרכם והנה הבעה"ב יושב עם הסוחרים לחשוב חשבונו עמהם כמה מגיע בעד לחם, וכמה בעד בשר ודגים, וכמה בעד יין ושכר, אז אמר לו הזקן ראה עתה אם ראשיתך היה מצער היית יושב ומצפה ומייחל לחסדו והתחסד עמך ולא תשמע קול נוגש ותלך מאתו בשלום, ולהיפך הסוחרים שמהרו עצמם לבקש תפקידם עתה ראה נא את החשבון הערוך לפניהם.

הנמשל מבואר במאמר שלפנינו נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, לאמר הן אמת כי יזדמן נחלה הממהרת לבוא תיכף אחר הבקשה אבל ואחריתה לא תבורך כי תהיה צריך לתת דין וחשבון על כל טובה שתשיג מטובות עוה"ז. כמאמר חז"ל (אבות ג') החנות פתוחה והחנוני מקיף כו' והגבאים מחזירין כו' לא כן הצדיקים שמואסים בטובות עוה"ז כ"א הטוב רודף אחריהם כמו שכתבנו למעלה על אחריתם נאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם בשלום ואין מחריד להם דבר לא ישמעו קול נוגש:

עוד באור על מאמר המדרש הן אתם מאין כו' (עיין קול יעקב סוף רות ובמגלת אסתר על מאמר ביום השביעי כטוב לב המלך ע"ש וינעם לך):