Ohel Ya'akov on Torah, Emor
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש כו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון (כ"ג, ב')¹
footnotes: ¹ ולא אמנע טוב מהציג פה מה ששמעתי בשם רבינו הקדוש הגאון רבינו אליהו מווילנא זי"ע כי הכתוב התחיל לומר אלה מועדי ה' שההוראה כי רצונו לכתוב המועדות ומה זה שכתב פה ששת ימים תעשה מלאכה מה ענין שבת לפה. ואמר הגאון ז"ל כי גם מאמר ששת ימים תעשה מלאכה מדבר רק מן המועדות כי המועדים בכלל המה ששה ימים בחג הפסח ב' ימים הראשון מקרא קודש כו' ביום השביעי מקרא קודש, שבועות יום אחד, סוכות ב' ימים ביום הראשון מקרא קודש ביום השמיני מקרא קודש, ראש השנה יום אחד בחודש השביעי באחד לחודש, א"כ המה ששה ימים ויש עוד יום אחד יום הכפורים אבל אין דינו כאלו ששת הימים כי בכל אלה מותר לעשות מלאכת אוכל נפש לבשל ולאפות ויוה"כ דינו כשבת שגם זה אסור. וזהו שאמר ששת ימים אשר בהמועדים תעשה מלאכה וביום השביעי זה יוה"כ שבת שבתון כו'. ועם דברי רז"ל נתבאר לי מאמר וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא כו' כי כל הנפש אשר לא תעונה כו' ונכרתה מעמיה אשר לכאורה אין זה טעם על מאמרו וכל מלאכה לא תעשו מה ענין תענית למלאכה אבל עתה יתכן מאד. כי בדבר הזה נגלה ונבדל יוה"כ מכל המועדים כי בכולם הותרה מלאכת אוכל נפש כי הכתוב לא הזהיר בהם רק כל מלאכת עבודה לא תעשו אבל מלאכה שאינה עבודה היינו מלאכת אוכל נפש מותר, משא"כ ביוה"כ אמר וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה לאסור גם מלאכת אוכל נפש, והטעם - כי כל הנפש אשר לא תעונה כו' ונכרתה מעמיה וא"כ אחר שאתה מחוייב להתענות מה לך למלאכת אוכל נפש:
הנראה בבאור מאמר שבת שבתון ע"ד שמצאנו ברז"ל (שמות רבה י"ג): לא ייעף ולא ייגע (ישעיה מ', כ"ח) במי אני יגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים כו'. ומעתה יש שובת בשבת ומוצא מנוחה לעצמו ויגיעה להקב"ה לסבול עוונותיו כמאמר הנביא ע"ה שהביאו חז"ל הוגעתם ה' בדבריכם (מלאכי ב', י"ז) כי ע"י שביתתם ממלאכה מתאספים אגודות אגודות לספר עם רעיהם, וכל המרבה דברים מביא חטא ומה גם המרבים בשמחה של הוללות גדול עונם מנשוא וזהו שבת שבתון לה'.
והדמיון בזה מלמד תינוקות נתן אל תלמידיו מנוחה על שעה או שתים והוא הלך בעבור איזה ענין והתלמידים כאשר היתה להם הרוחה הכו איש את רעהו ועשו מעשים רעים במכות ופצעים עד שפך דם עליהם, עד שנתהפכה מנוחתם לפני המלמד ליגיעה גדולה וכבדה:
עוד נראה לומר בבאור שבת שבתון על דרך אחד הביא לבנו מורה השעות זייגר נחמד ונתן לו במתנה כבואו מן הדרך למען יהיה לבנו נחת רוח ממנו, והנער התחיל משחק עמו בכל פעם וקלקל אותו ונשחתו אופניו וגלגליו עד כי נהפך אל הנער הזה הנחת ליגון וצער גדול, וטענת אביו היה כלום עשיתי לך זאת ליגון הלא אנכי כל ישעי וכל חפצי היה שיהיה לך תמיד נחת רוח ממנו לא שיהיה סופו לתוגה וצער.
כך הקב"ה נתן אלינו שבתות שהמה מתנה טובה מבית גנזיו יתברך למען ינוח כל אחד מעצבו ומרגזו, מעבודתו ומעמלו, כמאמר שבתות למנוחה לא שהשבת יהיה סבה לאנחה, כי כאשר יבלו את היום הנכבד הזה בהבלים בדברים בטלים ובהוללות הלא יהיה אחריתם כיום מר. וזהו שבת שבתון ר"ל שתהיה ההתחלה מנוחה וסופה לעוה"ב ג"כ מנוחה, לא שתהיה מנוחה שתסבר אח"כ עונש מר ח"ו: