וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה (כ"ד, ט"ו) מדרש: תני ר' חייא שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום (פרשה כ"ח, ג').

וראוי לבאר איככה תלו חז"ל מצוה זאת בעושי רצונו של מקום יותר מבכל המצות!

אבל אם תזכרו ראשונות מה שכתבנו כבר (בקול יעקב אסתר על מאמר של כטוב המלך ביין) בבאור מאמר אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו כו' (קהלת ו', ג'). והמורם מדברינו שם כי הצדיק כל שעשועיו בימים שעברו כי נפשו יודעת כמה סחורות יקרות קנה לעצמו בהימים האלה, כמה אסף בחפניו תורה ומע"ט שזה היה עיקר בואו אל עוה"ז שהוא עולם המעשה. לא כן הרשע שכל מגמתו רק ורב שיהיו ימי שניו ר"ל כל תקותו רק על הימים העתידים, כי הימים הראשונים יפלו ממנו לא יאצר ולא יחסן מהם מאומה כמאמר הפוך רשעים ואינם (משלי י"ב, ז'). כלומר כאשר יהפכו פניהם להביט על הזמן העבר לא ימצאו מאומה על מה להביט, אבל ובית צדיקים יעמוד כי הצדיקים עשו להם בית נאמן מכל הימים שעברו כי פרי הימים נכון לפניהם וכל שעשועי הרשע רק בימים העתידים לבוא שיתעדן בתענוג זה, ובזה כאשר תתאוה נפשו כאשר צייר הנביא ע"ה את תכונת סובאי היין אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאד (ישעיה נ"ו, י"ב).¹ וזהו מאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ', י') אשר מלת בהם היא חסרת הבאור. אבל לדרכנו הנה משפט הצדיק והרשע במספר ימי חייהם ממש על דרך ב' עניים הלכו יחד לקבץ על פתחי נדיבים לא נפרדו איש מעל אחיהו וילכו שניהם יחדיו, רק אחד היה חכם והב' היה כסיל, ולא נמצא ביד הכסיל מעולם כי אם פרוטה אחת אותה אשר נתנו לו עתה והפרוטה הראשונה כבר אכל, והחכם לא עשה כן רק היה קובץ על יד ובהתאסף אצלו מאה פרוטות החליף אותם על זוזים והזוזים על סלעים ואח"כ החליף את הסלעים על דינרי זהב.

footnotes: ¹ זה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור כו' (תהילים צ', ד') גם אם מאמר זה נאמר על יומו של הקב"ה עכ"ז יכלול מוסר חכמה להעיר אותנו אל התשובה כמ"ש תחלה תשב אנוש עד דכא כו' והטעם - כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, ואלף הוא המספר הגדול הנאמר במקראות כמו הקטן יהיה לאלף (ישעיה ס', כ"ב) וכמאמר אדם אם אלף שנה יחיה כלא היה יהיה וא"כ יש לו למאס בעוה"ז ותאותו יען כי גם אלף שנים בעיניך כיום אתמול כו' כלומר אם ירצה אדם להביט בתכלית ימיו יקח משל מיום האתמול העבר, ככה יהיו כל ימיו כי אינם רק עוברים וכלים. וזהו בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש, כלומר כי הזמן התמידי הוא כמו החציר שבבקר יציץ ולערב ימולל, כן הזמן שבכל יום בבקר היום מתחדש וצומח ולערב ימולל היום ויבש, ואם האדם יבטיח נפשו על מחרתו כמאמר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאד (ישעיה נ"ו) עכ"ז העבר כבר אינו, וכמשפט הזה הלא יהיו כל ימי חייו, וכמליצת מאמר (בראשית ט') אל תבט אחריך כמאמר הנזכר הפוך רשעים ואינם כ"א יפנו לאחריו יראו כי איננו.

כן הצדיק יעשה בדעת ובחכמה ויבלה ימיו רק בתורה ומצות ויתחברו אחד אל אחד בקרסי עבודת הקודש שעליו, עד אשר יעשה משבעה ימים שבת ומד' שבתות חודש ומן החדשים יעשה שנים והכל ע"י מעשי הזמן. כי האף אמנם עצם הזמן חלף ועבר אבל הקנינים הנכבדים אשר קנה בהם חיים וקיימים ופעולתם עומדת לעד, כי יתחברו הלמוד והמעשה עד שבכלות שנה יש לפניו התורה והמצוה אשר אסף בחפניו שנה שלמה, ושארי מעשים טובים ותפלות של שנה תמימה. והוא כמו מי שקונה בעד מאה אדומים סחורה הנה נעשה מן הסחורה אדומים אח"כ בבואו אל ביתו, כן מי שהחליף זמנו לעשות ממנו תורה ומצות, בעוה"ב נעשה מן התורה והמצות חיים נעימים וזמן נצחי והצלחת עולם. לא כן הרשע מבלה ימיו בדברים רקים אשר לא ישיג מהם אחרית ותקוה, כמו אכילה ושתיה ושארי התענוגים לעולם אין לו בידו רק העת של עתה¹ כמאמר ושנות רשעים תקצורנה (משלי י', כ"ז). ממש כמו שהפקיד אצל אחד מאה אדומים והוא מחזיר לו זוז אחד בכל יום א"כ אין לו מכל מעותיו כ"א זוז אחד.

footnotes: ¹ וכבר מלתי אמורה בספר המדות (בששי משער היראה) שזהו אשר רמזו ז"ל במדרש (ריש ויחי) ימינו כצל עובר לא כצלו של כותל או צלו של אילן אלא צלו של עוף בשעה שהוא עף, כי חיי האדם המה ממש על דרך עני בא אל עשיר וביקש ממנו הלואה מאה סלעים, והוא ישלם לו בכל שבוע דינר אחד ובתוכה יעלה לו גם רוחים כך וכך פרוטות רוחים והשאר על הקרן, והעשיר פנה אליו עורף, וישאלו אותו הלא הוא נותן ריוח גדול, ויענה ויאמר הוי אוילים אתם חשבתם כי הוא יתן לי בעד חצי, דינר שלם לא כן הדברים כי ככה הוא עושה לי בעד מאה סלעים יתן לי דינר אחד כי הוא לא יסלק לי כי אם דינר דינר וטרם יבוא הדינר השני לידי יכלה הראשון. כן הדבר בחיי האדם כי לא יתנו לו מלמעלה רק רגעים, רגע אחר רגע א"כ אין אל האדם רק הרגע אשר הוא בה עתה, כי העבר איננו, והעתיד פן לא יבואנו, וההוה אשר בין העבר והעתיד אינו רק רגע אשר ע"ז נאמר וחלדי כאין נגדך (תהלים ל"ט, ו'). זהו שבארו ז"ל במאמר ימינו כצל עובר לא כצלו של כותל או כצלו של אילן כי אותו צל עומד כמה שעות, רק כצלו של עוף בשעה שהוא עף עושה בכל רגע צל חדש וראשון ראשון נעקר ואיננו (וכבר כתבתי דברים כאלה בספר עין המים ע"ש בהמתקת דברים):

וזהו ימי שנותינו בהם שבעים שנה, הוראת מלת בהם כאותו שאומר יש לי פרוטות במאה אדומים שבע"כ כוונתו שיש לו פרוטות סך מסויים עד שיוכל לעשות מהם ע"י חליפין מאה אדומים, כן היה מאמר המשורר, אם תרצה להביט על זמן בני האדם על כל הפנים לא תראה בו רק ימים, רק הימים הם אשר בהם תוכל למצוא חשבון של שבעים שנה. וזהו ימי שנותינו בהם שבעים שנה ר"ל בהם יכול להיות ע' שנה אבל לעיני האדם אין לו רק ימים אשר עליהם נאמר יבלו בטוב ימיהם (איוב כ"א, י"ג) ר"ל יכלו ימיהם בכליון גמור. וכמו שסיים הן לא בידם טובם ר"ל כי לא קנה לו קנין נצחי בימים שעברו. וזהו ג"כ מאמר כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ (שם ט"ו, כ') ר"ל כי זה משפט הרשע אשר זמן ההווה הוא בעיניו תמיד למשא, ותוחלתו רק על הימים שיבואו אולי יהיו טובים מאלה אשר לו עתה, ולאיש כזה הלא אין לו כל מאומה לא ימים ולא שנים. וזהו כל ימי רשע הוא מתחולל וא"כ ומספר שנים נצפנו ונעדרו מן העריץ (והכתוב הזה מדבר מרשע ורע לו כי תחלה היה מאמרו מצדיק וטוב לו).

וזהו מאמר אליהוא בן ברכאל אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה (שם ל"ב, ז') חלק הזקנה לב' חלקים, היינו זקני ת"ח וזקני ע"ה, וההבדל ביניהם כי זקני ע"ה אין להם רק ימים, וזקני ת"ח יש להם שנים. וחשיבות הזקנה בשניהם ג"כ על ב' בחינות חלוקות. כי זקני ע"ה אין חשיבותם כ"א ברבוי הדברים אשר בהם כי הם יכולים לספר מעשים רבים מכמה זמנים שחלפו עליהם אשר ראו בעיניהם כמאמר (ברכות נ"א) ממהדורי מילי. וזהו אמרתי ימים ידברו זה הוא מעלת הימים שיש בפיהם לדבר ולספר הרבה, אבל ורוב שנים יודיעו חכמה.

המורם מכל זה כי העליון יתברך צוה אותנו לספור ממחרת הפסח חמשים יום כי מפסח ועד עצרת נטהרו ישראל מזוהמת טומאת מצרים והיו צריכים להיות מוכשרים לקבלת התורה בעצרת כי שבע שבועות היו צריכים לטהר עצמם כמבואר ליודעים. ע"כ אמר וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה כאותו שמונה מעותיו ומאסף הפרוטות להחליפם על סלעים וכאשר יגיע לסלעים יחליפם על דינרים, אבל אם יאכל הפרוטות ויפסידם לא יעלה בידו מאומה, וכל זה מסבת יקר הדינרי זהב בעיניו, כן הימים האלה יקרים מאד להכין א"ע בהם לתורת ד'.¹ ע"כ הזהיר הכתוב ואמר שבע שבתות תמימות תהיינה שלא תכלה ושלא תפסיד יום אחד מהם, וז"ש אימתי הן תמימות בשעה שישראל עושין רצונו של מקום כי אז יהיו גם הימים תמימים:

footnotes: ¹ כן הימים האלה יקרים ועד"ז ג"כ דייק הכתוב (פ' בהר) ומפרש לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים ובתנאי שלא תכלה אותם כ"א יהיו קיימים, וזהו והיו לך ימי שבע כו' תשע וארבעים שנה שיהיה בהויה קיימת: