אספה עלימו רעות חצי אכלה בם (ל"ב, כ"ג). ובגמרא: חצי כלים והם אינם כלים (סוטה ט', ב').

הנראה בזה על דרך מאמר איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבואים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי, לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש כו' (הושע י"א, ח'-ט') עוד מאמר הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעיה י', ה'). באור הדברים כי בשר ודם הכועס הנה הכעס הוא כח משונה בו עתה ממה שהיה תחלה, וכאשר יעשה שפטים באחד הלא הכעס הוא הוא אשר ממנו ומאתו יצא. אמנם הקב"ה שאין לומר עליו שינוי רצון ח"ו, א"כ מאין יהיה מציאות אל הכעס בחקו יתברך אם לא כי המקטרג בעצמו הוא הכעס.

למשל סנחרב ונבוכדנצר רדפו את ישראל ודאי היה שר שלהם המקטרג והוא בעצמו הכעס של הקב"ה, והוא בעצמו המטה אשר בו היה רודה את ישראל, ואין כח אחר מעורב למעלה, והנ"מ בזה כי כאשר נשבר המטה נתבטל הכעס ואינו כי בשר ודם הכועס על חבירו ואומר להכותו מאה מלקות ונשבר המקל אחר חמשים מכות הבשביל זה יתרצה שלא להכותו עוד, הלא בידו לקחת מקל אחר ועמו ישלים לו המכות כפי כעסו. אבל הקב"ה כי אין לפניו כעס אחר כ"א המכה הוא הכעס א"כ כאשר נשבר המכה באמצע ינצל המוכה ממנו כי לא ישאר כעס אחר במקומו שיבוא הוא להכות המכות הנשארות להלקותו, כמאמר הפח נשבר ואנחנו נמלטנו (תהילים קכ"ד, ז').

ולדברינו אלה הנה מאמר זה בשורה טובה לישראל אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי פי' כי אין לו זעם אחר כי אם המטה והוא הזעם וא"כ גם כי כעסו גדול כ"כ עד כלה ח"ו עכ"ז הלא אנחנו בטוחים כי גם עליו יעבור כוס כי אינו נצחי ובאין ספק תתמלא סאתו ויכלה כחו באמצע ההכאה, וזהו חצי כלים והם אינם כלים, ואם עוד יעלה על רוחך לאמר כי הקב"ה ימסור אותנו אל יד מי מהזולת, כי הלא עדיין לא כלה הכעס, זה אינו כי אין בו כעס אחר כמו שיש בבשר ודם. וזהו כי אני ה' לא שניתי (פי' להכות שנית) ואתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג', ו') כי אתם נצחיים אבל המכה אינו נצחי כי הלא סופו להשבר ואתם תהיו לפליטה.

וזהו איך אתנך אפרים כו' אשימך כצבואים לכלות אתכם כי הלא שבט המכה אותך אינו נצחיי ובבוא קצו ישבר, ואני לא אעשה חרון אפי ולא אשוב לשחת אפרים, כלומר לבקש לי מטה אחר להשלים המכות כי אל אנכי ולא איש, כלומר שאין לי כעס אחר, והבן: