לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (י"ט, י"ז).

באור זה על דרך מאמר חז"ל אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני (אבות א', י"ד) הורה בזה כי כבר נאמר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע (משלי י"ג, כ') וחז"ל הזהירו מאד ואמרו עשה לך רב כו' (אבות שם). כי אם אין לאדם מושל אחר כ"א בחירתו הוא מסוכן מעצמו כי מי יודע הישלוט ברוחו, עד שע"כ אמר דוד המלך ע"ה פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני (תהלים כ"ה, ט"ז) וברז"ל - (ילקוט במקומו): וכי יחיד היה דוד כו' וכי עני היה דוד כו' אלא אמר דוד לפני הקב"ה לפי ששמתני למלך על בניך עיניהם תלויות בי כו'. ואני יחיד כנגדם, וכמו שזכרנו בדרוש הקודם, וזהו וכשאני לעצמי מה אני אם כבר ידענו אין אדם רואה חובה לעצמו. ובמקום אחר אמרו את הכל עשה יפה בעתו מלמד שייפה לכל אחד ואחד אומנותו (ברכות מ"ג, ב') ולא אמר לכל איש ואיש להורות כי לא ייפה הדרך לפניו כ"א כאשר הוא ביחידות אבל בהיות איש יחד פני רעהו יהיה עליו מבחין ומכיר את מעשיו ואת תהלוכותיו רעהו עליו והוא על רעהו. כי זה חק הטבע אשר האדם על עצמו התאוה מטעת אותו עד כי אומר מותר, אבל על רעהו אין התאוה שולטת בו כי מעולם לא שלטה התאוה באדם על זולתו כ"א על עצמו ועל גופו, ולכן יפה אמרו ז"ל שייפה לכל אחד ואחד בהיותו יחידי. (ועיין מ"ש עוד בזה פרשת בראשית ולהלן פרשת אמור ובשיורי המדות פ"ח משער האהבה ותמצא עונג לנפשך ובט"ו משני מס' שמן המור).

ומה נמרצו בזה דברי המלך החכם ע"ה אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו (משלי כ"ז, כ"ב) ומה שהוסיף בהפלגתו זאת גם את הריפות בעלי לא ידענו מאומה מה מליצתו בזה, כי כפי הנראה אין הפלגת המשל רק על הכתישה שגם על ידה לא יתפעל להסיר קליפת אולתו אבל מה לי אם עם הריפות או בלא הריפות. אבל הקשב נא ושמע כי דברי פי חכם חן עתיקים ועמוקים, כי הנה כבר נזדמן חכם הוכיח בני אדם על רוע מעלליהם וכאשר הלכו מאת פניו התחיל אחד אומר לחבירו וכי המוכיח אומר שקר ח"ו וכי נכון תעשה במה שתבשל בשבת האם ראית כזאת בישראל, ויען זה ויאמר אליו ואתה יש לך הבדל בין בשר ובין חלב, ובין טרפות ונבלות, ויתודע הדבר אל המוכיח והתחיל משחק ומתפלא לאמר עם כל אלה יותר יחפוץ כל אחד לחפש בבית יד של חבירו ובאמתחת של עצמו אינו רוצה לחפש, כי זה בודק מעשי חבירו וחבירו בודק אותו. ומעתה יפה אמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי. הוסיף בדברי המשל את הריפות לבאר לנו ענין נכבד. כי הנה התוכחה עם היותה מצוה גדולה הוכח תוכיח כו' עכ"ז יש בה תנאי ג"כ כאמרם ז"ל יכול אפילו פניו משתנים כו' (ערכין י"ז, א') וא"כ זאת העצה היעוצה מפי חכמים להגיד התוכחה אל הכלל, וזה יעמוד בין השומעים ויבין כי אליו כוון המוכיח ויגיע אליו התועלת בלא בזיון באין מכלים דבר. אמנם כל זה הוא באם ישכיל ויבין אשר כוונת כל המוסר מפי המוכיח רק בעדו ודאי ישמע ויתן אל לבו אכן אם יעמוד בין עדת השומעים המוסר ויאמר אל לבו מי יודע אל מי כוון המוכיח, אולי על פלוני אלמוני, אז הוא דומה ממש כאלו תכתוש אותו בתוך הריפות כי כאשר תכתוש אותו יחד עם הריפות, יאמר אין כוונת הכותש עלי רק על הריפות ובהכרח אין דרך בעדו כ"א לכתשו לבדו אז ידע כי את מי כותשין אם לא אותו, וזהו אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות, בעלי, לא תפעול מאומה ולא תסור מעליו אולתו.

ועם דרכנו נעמוד על כוונת מאמרם ז"ל חמשה דברים צוה כנען את בניו אהבו זה את זה ואהבו את הגזל ואהבו את הזימה כו' (פסחים קי"ג, ב') אשר לכאורה יפלא הלא כל מה אשר צוה כנען לא צוה רק מדות רעות ונשחתות, ואיך הכניס בתוכם מדה טובה אהבו זה את זה. ולדרכנו יתכן מאד כי הוא צוה להם אהבו את הגזל ואת הזימה כו' הלא ממשפט הגנב כאשר הוא רואה אדם זולתו שגונב (ועוד גם ממנו) ודאי ישנאהו, ירחיקהו ויתעבהו, וכן כאשר יראה בחבירו דבר ערוה יבזהו כמו שזכרנו כי על זולתו הוא צופה ומביט ומרגיש היטב פחיתות העול ורשע כסל, וא"כ כבר אפשר כי הצוואה - לא תעמוד, לא תקום, ולא תהיה, כי אז ישפוט גם על עצמו פחיתות מעשיו לזה הזהיר אותם ואמר אהבו את הגזל ואת הזימה, ואהבו זה את זה היו כלכם בעצה אחת, יעשה הוא ועשה גם אתה ולא תתפעל מזה דבר.

ועל פי הנ"ל יתבארו דברי הכתוב שלפנינו כי בא ליתן תנאי למתי יועיל מה שיביט האדם ויבחין במעשי זולתו לדון ממנו על עצמו, ואמר שאין זה כי אם בשיהיה רעך אהוב עליך כמוך או אז יהיה מבטך והבחנתך בו פועל מה שתפעל ההסתכלות במראה הלטושה הנ"ל. לא כן אם לא יוחן בעיניו רעהו ומה גם באם הוא שונא אותו, אזי נוחם יסתר מעיניו ולא ישית לב אל המסילה דרך הולך ולא ישוב כי יאמר ללבבו כי הסכלות אך ברעהו, ובזה לא יתן עיניו על בושת אולתו ולא יגהה מזורו ממנו. וזהו - לא תשנא את אחיך בלבבך, ובזאת - הוכח תוכיח את עמיתך, כלומר תוכיח את עצמך עם עמיתך שעל ידו תבוא לך התוכחה, וזהו ולא תשא עליו חטא כלומר לא תגולל החטא והעדר ההבחנה רק עליו אבל תדין ממנו על הכלל והוא יהיה לך לעינים שאין שום אדם מכיר בגנות מעשיו. ממש כהמסתכל בזכוכית שאיננה מוזהבת מצדה הב', רצוני גלוי' מעבר המראה ביתה שאין מהטבע שתתהפך המראה אליו ולא תאוה לו דמותו כי תשלוט הראיה ותעבור מהמראה והלאה, כן הרואה והמביט על דרכי זולתו השנוא עליו לא יתהפך המראה אליו כי יהיה תולה העורון בו לבדו וזהו שהזהיר הכתוב ולא תשא עליו חטא: