ואהבת לרעך כמוך (י"ט, י"ח) גמרא: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד כו' בא לפני הלל גייריה אמר ליה דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור (שבת ל"א, א').¹

footnotes: ¹ באור מאמר הלל דעלך סני לחבריך לא תעביד וחוץ לדרכנו אמרנו בזה על דרך משל לרך בשנים היתה לו ירושה גדולה ולא ידע מה לעשות, בא לפני דודו ושאל עצה מפיו, ויעשה בערמה ויאמר אליו אנכי אטפל עצמי לעשות מו"מ בעסק ידוע והבא המעות לידי והריוח יהיה לחצאין. אח"כ התעמר בו ויכזב ויאמר לפניו כי הפסיד במסחר זה כו"כ, ובמסחר זה כו"כ, והנער בראותו אשר רכושו הולך וחסר, וילך אל איש חכם ושאל ממנו עצה ויאמר לו מה יועיל לך עצתי, מה אומר לך עשה כך או כך ודודך יבוא ליעץ עליך ההיפך, ע"כ טרם כל אודיעך דבר א' דע כי דודך גנב הוא והוא שונא אותך ומבקש רעתך וכל רצונו להאבידך אותך ואת כל אשר לך, ואם תקח הדברים האלה אל לבך ולא תטעה בו עוד לחשוב עליו שהוא אוהבך אז יקל עלי לתת לך עצה, אנכי אדבר ואתה תשמע ותצליח. הנמשל כי בכל מצוה יש התנגדות היצר, ובכל דבר עבירה יש תאוה גדולה והיצה"ר מראה פנים כאוהב ורע, ומפתה את האדם מדוע תעזוב דברים מתוקים כאמרם ז"ל (חגיגה ט"ז) אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף אם יאמר היצה"ר חטוא והקב"ה מוחל לך אל תאמינו ברע ר"ל כי הוא מתחפש לפניך כאוהב ורע ושוקד בטובתך והנאתך, וע"כ אמר לו הלל טרם הכל אודיע אותך דבר אחד הכולל כל טובתיך והצלחתך דע לך כי דעלך סני מי שהוא שונא ואורב על חייך לחברך לא תעביד, לא תעשה אותו אליך כאח וחבר זה הוא עיקר חובת האדם בעולמו, ואידך נקל אח"כ פירושא הוא זיל גמור מה לעשות:

באור זה בהקדים מאמרם ז"ל תרי"ג מצות נתנו למשה בא דוד והעמידן על אחת עשרה בא ישעיה והעמידן על שש הולך צדקות ודובר מישרים כו' בא מיכה והעמידן על שלשה שנאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו', ח') חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות (ישעיה נ"ו, א') (מכות כ"ג).

ולהבין טעם הדבר מדוע עזב ישעיה וחיסר דבר אחד ממאמר מיכה, כי ישעיה לא הזכיר והצנע לכת כו', גם מהצורך להבין מאמר והצנע לכת עם אלהיך מה הוראת מלת עם כו'. אמנם מאמר עם אלהיך נראה שהוא על דרך מאמר חז"ל (בילקוט שופטים) תמים תהיה עם ה' אלהיך לכשתהיה תמים תהיה עם אלהיך. והרצון בזה על דרך שמצאנו בדברי חז"ל אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר כו' והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום כו' (שבת קל"ג, ב') וכמו כן מה הקב"ה תמים במעשיו כך מחוייב אתה להיות תמים. וזהו תמים תהיה עם ה' אלהיך לכשתהיה תמים תהיה עם ה' אלהיך כלומר תהיה דומה לו. וא"כ גם התנאי הזה והצנע לכת עם אלהיך הוא ראוי ומחוייב אל האדם יען כי גם הוא יתברך נאמר בו אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע (ישעיה מ"ה, ט"ו) וכמאמר טוב כעס משחוק (קהלת ז', ג') טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים משחוק שהוא שוחק עם הרשעים (שבת ל', ב')¹ וכבר מלתי אמורה בספר המדות (בחמישי משער התפלה) שזהו הענין במה שאמרו חז"ל לא כעוה"ז עוה"ב בעולם הזה אני נכתב ביו"ד ה"א ונקרא בא' ד' אבל בעולם הבא נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א (פסחים נ', א') כי הקב"ה כפי הנהגתו כך הוא נקרא (עי' מדרש ריש וארא) ובעוה"ז הצדיקים מתיסרים ביסורים, גם כי תוכם רצוף אהבה כמאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג', י"ב) אכן היא אהבה מסותרת, כמאמר הנזכר אכן אתה אל מסתתר כו' ולעינים נראה רק שנאה וכעס ח"ו, לכן הוא נקרא לעין ע"ש מידת הדין בא' ד', ונכתב ביו"ד ה"א כי האמת כן הוא כי הוא רחמים ואהבה.

footnotes: ¹ טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים משחוק שהוא שוחק עם הרשעים באור מאמר זה דע כי כבר נאמר יש צדיק אובד בצדקו (קהלת ז', ט"ו) היינו צדיק שאינו גמור שבהכרח יקבל עונש על החטאים שיש לו, ויש צדיק גמור כר' חנינא בן דוסא ועכ"ז היה חי חיי צער בדלות ועניות מסבת דורו שלא היה להם זכות ובמה יתפרנסו הלוה להם ר' חנינא זכיותיו לקיימם בעוה"ז, והם אם לא יעשו תשובה ישלמו לו בעוה"ב מחלקם הצפון להם כמאמר זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. וזהו טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז אם אינו מסבת הצדיקים עצמם רק משחוק מסבת השחוק שהוא שוחק עם הרשעים בעוה"ז, שהקב"ה משפיע להם כדי שיתקיים העולם ולא יהיה העולם חרב. כעס כזה טוב מאד לצדיקים כי עי"ז יטלו חלק חבריהם בג"ע. עוד יש לכוון בזה על דרך אמרם ז"ל (מכות כ"ד, א') התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ. כמו שראיתי באור הגאון מווילנא ז"ל על מאמר עצביהם כסף וזהב כו' כמוהם יהיו עושיהם כו' ישראל בטח בה' (תהלים קט"ו, ד'-ט'). אחר אשר אתה רואה כי עזרם ומגנם (של עובדי העצבים האלה) הוא, בטח אתה - ישראל בה' כי אם לעוברי רצונו כך כו'. וזהו טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז. גם שהמה בדלות ושפלות יש לנו לדעת שהוא רק טוב להרבות שכרם בעוה"ב. ומאין יתברר זאת. משחוק שהוא משחק עם הרשעים בעוה"ז, ואם לעוברי רצונו כך כו'. ולמען שלא נתפלא איככה נאמר על רע שהוא טוב אמר כי ברוע פנים ייטב לב. שעי"ז יתאמץ יותר בעבודתו יתברך. עוד יתכן במאמר טוב כעס משחוק. אשר ההוראה מזה כי גם שחוק הרשעים טוב רק כי הכעס טוב יותר היאמר אחד טוב להתענג בפורים מלהתענות בתענית אסתר אחר שאין דמיון זה לזה. אשר על דרך זה אמר המשורר ע"ה כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו (תהלים ק"ג, י"א). והבאור בזה על דרך שכתב בעל העקרים ז"ל (בשלישי לשני) על מאמר כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם כו' (ישעיה נ"ה, ט'). כי אי אפשר לומר על שני דברים שהאחד גבוה מן הב' בלתי כאשר שניהם גבוהים רק אחד גבוה יותר מן השני. לא כן אם האחד גבוה לאין שיעור אל גבהו והשני שפל בתכלית השפלות לא יפול עליו לאמר שזה גבוה מזה, וכאשר תשמע א' מדבר כן הלא תשפוט על כוונתו שאין ביניהם יחס ודמיון כלל, כי על הא' שהוא השמים יפול שם הגבוה בתכלית ועל הארץ לא יפול שם הגבוה כלל, כי היא שפלה בתכלית. כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם שאין ביניהם יחס כלל, כי מחשבת וידיעתו יתברך היא ידיעה במוחלט, וידיעתנו אינה ידיעה כלל. וזהו ג"כ מאמר כי כגבוה שמים על הארץ ודאי אין כוונת המדבר שהארץ גבוה ג"כ, כן גבר חסדו על יראיו לא שיראיו מעניקים ג"כ אליו יתברך במעשי המצות והוא יתברך מעניק אותם יותר רק באמת המה לא יתנו אליו יתברך כל מאומה כמאמר אם צדקת מה תתן לו והוא יתברך מידו הרחבה יעניקם ברכה בנדבה וחסד. ומעתה מה שהוא מעריך ואומר טוב כעס משחוק, מורה כי השחוק הוא ג"כ טוב. אמנם הוא על דרך שני פועלים העושים במלאכה אצל אדוניהם אחד יקח בשכרו מנה ואחד מאתים. הנה בעל המנה גם אליו טוב כי ישיג מנה, רק אל השני טוב יותר כי ישיג מאתים. כן טוב גם לרשעים כי ישיגו שכר מעט ממעשיהם בעוה"ז ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. ולצדיקים טוב יותר שכועס עליהם בעוה"ז שלא יתמעט זכותם לעוה"ב. זאת השמיעו אותנו חכמינו ז"ל שלא נחשוב אשר ההשפעה הטובה היא טוב והיסורים רק רע. לא כן הדבר רק הטוב נקרא טוב ופורעניות הוא טוב מאד. כאמרם ז"ל במדרש (ב"ר מ') טוב זה מדת הטוב מאד זו מדת פורעניות. ושאלו ואמרו וכי פורעניות טוב מאד אלא שהוא שוקד על הפורעניות איך להביאה. ר"ל ימהר להעניש בעוה"ז למען יהיו נקיים לקבל שכרם בעוה"ב:

אבל לעתיד במהרה תהיה האהבה אהבה גלויה ונראית לכל כמאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים (שיר ז', ז') שתהיה האהבה עם תענוגים לא עם יסורים כמאמר נחמו נחמו עמי כו' כל גיא ינשא כו' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו (ישעיה מ', א'-ה')¹ היינו האהבה והחסד יהיה נראה לעיני כלם לכן יהיה נקרא ביו"ד ה"א כמו שהוא נכתב קריאתו ככתיבתו וכמאמר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע כו' (מלאכי ג', י"ח). כי בעוה"ז כבר יזדמן כמאמר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים (קהלת ח', י"ד) כי בעוד אשר העבודה אינה מטוהרה יזדמן מעשה עבירה אצל הצדיק ובהיפך מצוה אצל הרשע וכוונת שניהם אחת היא וא"כ כאשר הצדיק אין צדקתו בשלימות לא יהל עליו אור חסדו יתברך באופן נגלה ועי"כ גם הצדיק האמתי בהכרח יסתיר מעשיו וצדקותיו לבלי יהרהרו הבריות אחר הקב"ה כאשר ייטיב עמו על צדקותיו יתפלאו ויאמרו הלא גם הוא מעשהו כן הוא. אבל לעתיד כאשר יתבררו ויתלבנו לבות בני אדם לבלי היות עוד לב מעורב רע בטוב כ"א כמאמר הנזכר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא כו' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא כו' (מלאכי ג', י"ח). היינו כי הצדיקים יזהירו כזוהר הרקיע ובליעל כקוץ מונד והקב"ה לא יסתיר מעשיו ומשפט הנהגותיו, אם כן גם הצדיקים לא יסתירו עוד מעשיהם והנהגותיהם.

footnotes: ¹ וכבר מילתי אמורה בספר המדות... ועי' בספר הנזכר כתבתי שם בשיורי המדות בשם ידידי הה"ג מו"ה נחום מהורדנא נ"י שזהו באור מאמר (תענית ל"א) וכל אחד מראה עליו באצבעו כמורה באצבע על הטוב הנגלה כי עין בעין יראו כי הטוב רק טוב וחסד:

וז"ש חז"ל חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה ולא הזכיר הצנע לכת שאמר מיכה כי גם הקב"ה לא יסתיר עוד מעשיו, כ"א - כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, ולא להסתיר עוד, והענין נחמד:

ומעתה נבאר מאמר מיכה הנ"ל הגיד לך אדם מה טוב כו' אשר לכאורה מלת אדם נראה כשפת יתר, אבל לדעתי תלה הכתוב הדבר באדם וביותר במקום זה לאמר כ"א אמנם מאד עמקו מחשבותיו יתברך וכגבוה שמים על הארץ נפלאים דרכיו ומצותיו מבינת אדם והשגותיו בכ"ז המצות אשר בין אדם לחבירו יש גם ביד האדם להבין בהם כפי הבנת אנושי כי טובים וישרים הם, ואם מצד אחד המה מרים כמה נעימים ומתוקים הם מצד השני. למשל המוצא מציאה חייב להכריז למען יבוא בעל האבידה ויקחנה ואותו אשר מצא האבידה הוא עני והמציאה שוה כמה אלפים ואם תשאר בידו הלא היה מתפרנס מעתה בריוח והוא מחוייב להשיבה אל בעליה, אבל אם תשאל את בעל האבידה אזניך תשמענה הפלגת המתיקות אשר במצוה זאת, וכן לא תגזול, והכנסת אורחים, אם על בעל הבית היא כבדה אבל מתוקה היא אצל האורח, לכן בבואו לומר עשות משפט ואהבת חסד אשר העשירים יביטו בו בפנים זועפות, לכן הקדים ואמר הגיד לך אדם מה טוב, כלומר שאל נא את אדם אחר, העשיר ישאל את העני וכדומה, והאדם הזה הלא יגיד לך מה טוב המצוה הזאת וכמה נעמה בטעמה וישרה:

ומעתה דע כ"א אמנם כל שלימות האנושי תלוי באהבת ה', עכ"ז לא תשיגנה יד איש כ"כ כ"א היחידים השרידים בעם, ולעתים כלם יגיעו אל האהבה השלימה כמאמר כי מלאה הארץ דעה כו' (ישעיה י"א, ט') ועוד הרבה מאמרים המורים על שלימות הידיעה ואהבה את ה' יתברך. וראוי לבאר באיזה דבר יזכה האדם את ארחו עד יגיע לאהבה את ה', אמנם חכמינו ז"ל כבר העירו אותנו ואמרו מרגלא בפומיה דר' מאיר גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתותי כו' ואני אהיה עמך בכל מקום (ברכות י"ז, א'). הורו בזה לרבות גם הדברים שאין השגחה ביד האדם עכ"ז הבטיחה אותנו התורה כי כאשר נמלא ידנו ברכה לעשות את אשר ביכלתנו יזכנו ה' להשיג גם את אשר אין ביכלתנו להשיג ומעתה ראה גם ראה כי אדני התורה נוסדו על שתי אהבות על ואהבת את ה' אלהיך, ועל ואהבת לרעך כמוך, על ואהבת את ה' אלהיך תלויים המצות שבין אדם למקום ועל ואהבת לרעך כמוך תלויים המצות שבין אדם לחבירו. ואהבת האדם את ה' יתברך גם כי דרכה בקודש נפלאה מאד מהמוני בני אדם אבל קרובה לבוא כאשר ישלים האדם את נפשו במה שבידו להשלים היינו כאשר אסף בחפניו כל המצות הכלולות במצות ואהבת לרעך כמוך.

ולכן יפה אמר הכתוב ואהבת לרעך כמוך אני ה', לאמר כאשר תאהוב את רעך כנפשך תזכה לדעת כי אני ה' ולבוא אל אהבתו יתברך אשר על ההיפך אמר ר' אבין היום אשר לא ידע את יוסף למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה' (שמות רבה א'). וזהו מאמר הלל אל הגר ואהבת לרעך כמוך זו היא כל התורה כולה כי החלק האחד הוא סבה אל החלק השני, והאהבה אשר תהיה בך לרעך היא תזכך נפשך אל האהבה את ה' אלהיך וכמדובר.