קדושים תהיו כו'. מדרש: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים אלא ללמדך כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש (שם).

אם תזכרו ראשונות מה שכתבנו כבר (קול יעקב שה"ש) בבאור מאמר שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי. והמורם מדברינו שם כי כמו אשר טבע האדם בעניני הגוף ממוזג כח האב בגוף הבן, וע"פ רוב טבע האב והבן שוים. כן במעלת הנפש וחסרונה תשוה נפש הבן אל נפש האב ונקל לבן צדיק ללכת בדרכי אביו אחר שאביו היה כבר צדיק, וכבר אמרו חז"ל שבשביל שגדרה שרה את הערוה במצרים ממנה זכו נשי ישראל לגדור ערותן, ובשביל שגדר יוסף את הערוה ממנו זכו בחורי ישראל לגדור ערותן כי מעשה אבות סימן לבנים ומעשה אבות יירשו בנים¹ כי בנקל ילכו הבנים בדרכי אביהם הצדיק וישתלשל זכותו על בניו ועל בני בניו לדורותם אחר הבחירה והחפץ, כהחוזר אחר ירושה מאבותיו.

footnotes: ¹ מעשה אבות סימן לבנים וכבר רמז שהע"ה על ענין זה במאמר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ', ז') ואביו החסיד ע"ה אמר אשרי האיש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד (תהלים קי"ב, א'). היינו שהוא חפץ ומשתוקק באמת בכל אות נפשו להקים את דברי התורה והמצוה, יסובב לו מזה - גבור בארץ יהיה זרעו כו', וזהו - מתהלך בתומו צדיק, מאמר בתומו יסוב על ההולך בדרך תמים מעודו בכל חפץ לבבו אז אשרי בניו אחריו.

וכמו שמבואר במדרש אתי מלבנון כלה (שיר השירים ד', ח') עד שאתם עוסקים בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם (שיר השירים רבה פרשה ד', י"ז) תשורי מראש אמנה זה אברהם שכתוב בו והאמין בה' (שם שם, י"ט). כי כבר ידענו כל התחלות קשות וכל ההתחלות יהיו בהכרח קטנים בכמות, אך אח"כ יהיו הולכים וגדלים ולא תמצא דבר שיעלה ויצמח מאין ומאפס ויהיה גדול במאד מאד, וישראל עושה חיל ברגע אחת כמאמרם ז"ל הנזכר אתמול בטיט ולבנים עכשיו אתי מלבנון כו'. וכמ"ש בילקוט מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו (תהלים קי"ח, כ"ג) זהו שאמר הכתוב מי זאת עולה מן המדבר, משועבדים בטיט ולבנים ועכשיו לארבעה דגלים, משיבים ישראל אף אנו תמהים על עצמנו ורוח הקודש אומרת מאת ה' היתה זאת כו'. אין זאת כ"א שהיה מה שהיה כבר, כי מעשי אבות נתעוררו על הבנים.

והעד הנאמן על זה המקרים הרעים אשר קרה אותם במדבר מהיפך אל היפך, כמו כל הנסיונות אשר נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר י"ד, כ"ב) ממש על דרך סוחר בא למלון והבעה"ב כבדו בסעודה גדולה ובכלים יקרים מכסף וזהב, ובתוך הסעודה הציץ האורח וראה את בעלת הבית ובניה הולכים קרועי בגדים ויחפים חשופי שת, אמר אין זאת כ"א שהוא משתמש בכלים שאולים והוא בעצמו אביון. וזהו שחורה אני במעשי, לומר כי כל מה שפעלנו רוח טהרה מאבותינו נוצצה בנו, וכל הרע הוא מאתנו, וזהו ונאוה אני במעשי אבותי.¹

footnotes: ¹ וכל הרע הוא מאתנו והוא הרצון במאמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים (דניאל ט', ז') ר"ל הטובות והצדקות אשר פעלנו לך ה' המה ולהיפך המעשים רעים אשר עשינו לנו בושת הפנים:

המורם מזה כי הטוב והקדושה מושפע אלינו מאבותינו אם רק נשמור ארחותינו לבלתי התגאל בגלולי הטמאות והתועבות וזהו מאמר אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו. (תהלים צ"ז, י') כמו ואביו שמר את הדבר כלומר כי זה דרכו יתברך מעולם, כי זכות הצדיק הוא שמור ובא אל צאצאיו הבוחרים ללכת בדרכי אבותיהם. הוא שומר נפשות חסידיו,¹ וזהו אור זרוע לצדיק ועי"כ - ולישרי לב יהיה שמחה, כי יהיה נקל להם ללכת באור אביהם הצדיק אשר הזריח עליהם, והשלים ואמר שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו שהוא זוכר לנו קדושות הקדושים אשר בארץ המה.

footnotes: ¹ אוהבי ה' שנאו רע והזהיר אותם ואמר אוהבי ה' שנאו רע, לאמר לא תעצבו מדאגה כי כאשר תרחקו עצמכם מן הרע רגזו הרשעים עליכם ויעשן בכם בחרון אפם. ע"ז הזהיר כי ח"ו אין לכם לדאוג ע"ז, אבל אתם אוהבי ה' שנאו רע כי הוא שומר נפשות חסידיו ומיד רשעים יצילם.

הוא שהסמיך הכתוב ואמר ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם, ולא תטמאו בהם כו' קדושים תהיו כו' כי כאשר תמצא רק העדר טמאה וגדר ערוה תמצא קדושה, כי הקדושה היא אלינו מורשה.

והסמיך לזה אזהרת אל תפנו אל האלילים כו' ואח"כ אמר עוד אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם כו' והרצון במאמר זה להודיענו ענין המבואר ברז"ל שאני מינות דמשכי (ע"ג כ"ז, ב') היינו כי יש כח במינות להמשיך את האדם מדעתו עד שלא ישאר על מעמד בחירתו הקודמת. ולכאורה אין הדבר מובן איה איפוא יתן יתברך כח במינות להעביר את האדם מבחירתו, הלא כבר אמרו ואלו רשע או צדיק לא קאמר (נדה ט"ז, ב').

אבל הבנת ענין זה מצאנו בדברי רז"ל (ריש פ' שמיני) חכמות בנתה ביתה זה הקב"ה דכתיב ביה ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג', י"ט), שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת שהגביה אותם וקרא אותם אלהות, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם, ואחר כל השבח הזה מי פתי יסור הנה הניחו דעתו של הקב"ה והלכו אחר דעתו של נחש, בשביל כך חסר לב אמרה לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב. באור הדברים ע"פ משל לשני ילדים הלכו מביתם ובאו אל בית השכן וראו בביתו מאכלים ערבים מאד, וגנבו ואכלו והילדים ההם היו אחד בן עשיר ואחד בן עני והיו מלמדים זכות על בן העני לאמר יצרו תקפו בראותו מאכלים ערבים ומתוקים וריחם נודף מאד, וחייבו את בן העשיר לא על האכילה כ"א על הכניסה לשם לאמר זאת צדקת אחרי ראותך המאכלים גבר היצר עליך לאכול מהם, אבל עכ"ז למה נכנסת לשם, כלום חסר לך בבית אביך די תאות נפשך.

וזהו מאמר הן הניחו דעתו של הקב"ה והלכו אחר דעתו של נחש. פירוש כי זה הוא ענין הכעס והקצף על שעלה על דעתם לעיין ולבקר על דבר מינות הטובה היא אם רעה, בע"כ כי האמונה רפויה בידם והמה עומדים בספק, ואין לך חטא גדול מזה כמאמר הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלהיך בעת מוליכך בדרך (ירמיה ב', י"ז). וזהו אל תפנו אל האלילים, לאמר - כמו שיש חילוק אם תרצה להתחבר אל מי שהוא גדול ממך תצטרך אתה להכנע לפניו בכמה מיני חניפות, ובכמה השתדלות עד אשר תמצא חן בעיניו שיתקרב עצמו אליך, ולא כן אם ברצונך להתחבר לאיש פחות אין מהצורך אליך אל השתדלות, כי גם אם תשרוק לו בדבור קל או תהיה קורץ בעיניך יעוף וידא ויתחבר אליך, עד שלא תוכל להפרד מאתו. זה שהזהיר אל תפנו אל האלילים כי גם בנטיה קלה תוכלו להתדבק ולהשתרש בגלולי טמאתם.¹ וכבר ידענו כי מדה טובה מרובה, אם כן ודאי אם יפנה לבבך מן הטמאה ותפרוש עצמך ממנה ממילא תשרה עליך רוח טהרה וקדושה.

footnotes: ¹ בנטיה קלה... לא כן להשיג קנין התורה והחכמה מהצורך אל יגיעה רבה והשתדלות גדולה כמאמר (חגיגה ט"ו) לא יערכנה זהב וזכוכית אלו דברי תורה שקשים לקנותם כזהב כו':

ולכן נאמרה פרשה זו בהקהל דבר אל כל עדת בני ישראל כו' קדושים תהיו כו' כמאמר ואל יאמר הסרים הן אני עץ יבש כו' והביאותים אל הר קדשי כו' (ישעיה נ"ו, ג') וזה שאמרו ללמדך כל הגודר עצמו מן הערוה אתה מוצא בו קדושה. לאמר כי אם תקח מאמר קדושים תהיו למאמר נפרד בלתי מחובר לענין שלמעלה יהיה המובן ממנו כי הזהיר על יגיעה ורוב העבודה להשיג הקדושה, מה שזה יפלא בעיני העם לאמר איך נעמול להשיג דבר אשר לא נדע מהותו, לזה באו חז"ל להורות ולומר מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים ללמדך כל הגודר כו' וא"כ אין אתה צריך אל עמל ויגיעה, רק לשמור את עצמך מכל רע וממילא תשרה עליך הקדושה.

והדמיון בזה הגונב מחבירו סוס או תרנגולת אשר נולד ונתגדל אצלו, אם ירצה הגנב להחזירו למקומו הראשון אין מהצורך אליו להטפל להשיבה לבית הבעלים רק להתיר אגודתה ולפתח הקשר אשר הוא אסור שם ויפתח הדלת, ובעצמו ילך אל מקומו הראשון, כמאמר ידע שור קונהו (ישעיה א', י"ג).

כן הנשמה נחצבת ממקום נעלה ונשא ממקום הקודש, והיא כצפור ביד האויל, הוא קושר אותה בצרור הבלי תאות הגוף עד היותה כאבן בעמקי מצולות התועבות והטומאות, אבל אם האדם ינתק מעליה אגודות מוטה ויתיר אותה חפשי מקשר הטומאה אשר קשר עליה, הלא מעצמה תמשוך עצמה למקורה הראשון כמשפט החלק להיות נמשך אחר הכלל. וזהו ושמרתם את משמרתי כו' ולא תטמאו בהם כו' קדושים תהיו והטעם - כי קדוש אני ה' אלהיכם, וא"כ קדושים אתם מן המקור מלידה ומבטן ואין עליכם רק להנזר מכל טומאה ותועבה (ועי' קול יעקב על מאמר צאינה וראינה בנות ציון):