לא תעשוק את רעך ולא תגזול כו' (י"ט, י"ג).

שלמה המלך ע"ה הזהיר ואמר אל תגזל דל כי דל הוא כו' (משלי כ"ב, כ"א). ומה מאד ראוי להתבונן בטעם אזהרתו שאמר כי דל הוא, וכי גזל העשיר מותר הלא התורה אמרה משפט אחד לכלם לא תעשוק את רעך ולא תגזול!

אמנם לדעתי הורה אותנו החכם ע"ה ענין יקר מאד, והוא בהזכיר מאמר הנביא ע"ה שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לד' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף כו'¹ אך איש אל יריב כו' כרובם כן חטאו לי כו' (הושע ד' א'-ז'). הנה ענין הריב שאמר כי ריב לד' עם יושבי הארץ כך הוא, כי הנה התקשרותו יתברך עמנו לאהבה אותו ולירא מפניו ולשמוע בקולו הוא לב' סבות, אחת בחול ואחת בקודש. א'. התורה והמצוה חמדה גנוזה שנתן לנו להאיר עינינו, ללמדנו יראתו ונועם דרכו בקודש. ב'. הוא הלחם אשר נאכל שפע חסדיו הנפלאים, וסדרי השפע גם הם בקודש דרכיהם כי היינו מביאים מעשרות ובכורים ושארי קדשים לירושלים להקריב, הבעלים היו מוסרים אותם ליד הכהן, והכהן עומד ומשרת מניף ומקטיר ומתפלל להוריד ההשפעה מאוצרו הטוב מן השמים. וביותר בעליות הרגל כי הרגלים המה זמן קבוע אל הורדת השפע כמאמר חז"ל בארבעה פרקים העולם נדון כו' בפסח על התבואה כו' (ראש השנה ט"ז א') והעולים לרגל בזמן שהיה בהמ"ק קיים היו כהולכים לקבל פרס מאת אביהם כי משלחן גבוה קא זכו, מקום הורדת השפע כמאמר כי שם צוה ה' את הברכה (תהלים קל"ג, ג').

footnotes: ¹ אך איש אל יריב והזכיר מלת איש פעמים אך איש אל יריב, ואל יוכח איש, לאמר כי התוכחה כבר פסקה מהם שאין עוד ביניהם מוכיח בשער להזכיר את אחד את חטאו ושגיונו אשר אולי היה זה סבה להעיר אותו אל התשובה שיתקן מעשיו ודרכיו המקולקלים אבל הם מנעו עצמם מזה. אולם עכ"ז עוד השאירו מקום אל התוכחה והוא כאשר יבואו לידי מחלוקת אז בעת הריב יאמר כל אחד לחבירו ויעריך לפניו חשבון מכל מה שיודע בו, אבל רק אך איש אל יריב כלומר אם רק ישמור את עצמו ממחלוקת אז ואל יוכח איש, והבן:

ועוד גם זאת כי בזמן הרגלים היו באים לירושלים להשלים העבודה אשר עליהם להקריב קרבנות המחוייבות, הנדרים והנדבות ולחזות בנועם העבודה אשר במקדש ה', הכהנים בעבודתם, הלוים בדוכנם, ישראל במעמדם, ואז קבלו לנפשם ונשמתם מזונה הראוי לה, אהבת ה', ויראה, וקדושה עד שאמרו ז"ל (בילקוט ויצא) כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם שואבין רוח הקודש. ונתקיים בנו מאמר לבי ובשרי ירננו אל אל חי כלומר גם הגוף גם הנפש יחדו ירונו חלקם,¹ הגוף על טוב שפעתו וברכתו כמאמר ואכלת ושבעת וברכת כו' (דברים ח', י') והנפש על מזונה הרוחני. והנה זאת תורת כל יצורי חלד כל אשר בו נפש חיה להכיר טובת המשפיע אליו הנותן לו מחיתו לחמו מימו צמרו כמאמר ידע שור קונהו כו' (ישעיה א', ג') לא כן עתה בזמן החורבן שאמרו חז"ל מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים (ברכות ל"ב, ב'). והנה אנחנו ממש על דרך עשיר גדול שיצא נקי מנכסיו ועקר רגליו הוא וב"ב ללכת מעיר לעיר ולחזור על הפתחים, פעם היה יושב עם אשתו ומחשב עמה הרפתקאותיו וכל הרעות אשר באו עליו מעת ירד מגדולתו, והיה עושה חשבון מהמאכלים היקרים אשר עלו על שלחנו, ויקר מלבושיו ובגדי חמודות אשר התהדר בהם, ועתה הוא לבוש בלויי הסחבות, עד שהוא לבוז בעיני כל רואיו, ואח"כ אמר לה דעי וראי כי רע ומר לי על ענין אחד יתר מאד מעל כל הרעות והצרות אשר באו עלי. והוא מה שנאמר הנה נחלת ה' בנים (תהלים קכ"ז, ג') ונאמר בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך היינו כי הבנים הם נתונים ביד אביהם לגדלם ולהורותם הדרך הטובה ולהרחיקם מן הרע, וטבע הבנים לסור אל משמעתו ויקבלו מוסר אב והוא שורש כל טוב האדם כמאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כ"ב, ו'). אבל כל זה הוא באם האב מפרנס וזן את בניו על שלחנו, ועיניהם רואות ומבחינות כי אביהם מכלכל אותם ומרחמם, ינהגם ונותן לפניהם כל צרכיהם, אבל אם האב והבן שניהם מדולדלים נעים ונדים, ובבואם אל עיר רעבים וצמאים שואלים את אביהם לחם ופורש אין להם, ומחלקים ביניהם את העיר זה בשוק וזה במבואות ולחזור על הפתחים לבקש מחיתם, אז בן לא ישא פנים לאב עוד, לא ישמע גערה, גם כי יחנן קולו לא יאזין ולא יקשיב לקחת מוסר מפיו, אחרי ראותו כי אין פרנסתו ממנו.

footnotes: ¹ ונתקיים בנו מאמר לבי ובשרי וכבר רמזנו במקום אחר (קול יעקב קהלת על מאמר הגדלתי מעשי) בבאור מאמר אשמעה מה ידבר כו' אך קרוב ליראיו ישעו כו' אשר חז"ל ביארו כי מאמר זה משה רבינו ע"ה אמרו בעת הקמת המשכן וז"ל (בילקוט תהלים פ"ה) אשמעה מה ידבר האל ה', בדין הוא מדבר או ברחמים הוא מדבר, אמר לו הקב"ה שלום אני מדבר להם, שנאמר כי ידבר שלום אל עמו כו', ומה ראה משה להיות כמסתפק מה בלב הקב"ה על בניו הלא כבר אמר לו סלחתי כדברך. אבל באור הדבר כך הוא כי הקב"ה חפץ להצדיק אותנו ולהטיב לנו מטובו, אמנם ההשפעה והטובה פועלת אחת מב' פעולות או ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח', י') או ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים (שם ל"א, כ') ומדאגה מדבר שלא נשוב אל מעשינו הקודמים אחר אשר נשבע מטובו שיתף יתברך אל הורדת השפע והמזון ומחיה אותו המקום והזמן אשר אל השפעת הקדושה לתורה ולתעודה לחכמה ויראה ורוה"ק, כמאמר הנזכר כי שם צוה ה' את הברכה כו' ונאמר ג"כ כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה ב', ג') וא"כ שם נשיג את שניהם להחיות הגוף והנפש גם יחד, ואז בנקל יתקדש האדם ויהיה טהור גם כאשר יאכל וישבע, כי כל מאכל מזונו ומחיתו ממקום קדוש יהלכו. וזהו מאמר מרע"ה אשמעה מה ידבר כו' כי פחד ודאג אחר מעשה העגל אשר חזרה זוהמת הנחש למקומה, והאדם עלול לחטא שאל מאת הקב"ה אשמעה מה ידבר כו' ואל ישובו לכסלה ע"י רוב טוב, שלא יתקיים בהם ואכל ושבע ודשן ופנה כו'. וזאת העצה היעוצה מאתו יתברך אך קרוב ליראיו ישעו כו' הנה מאמר ישע הוא כולל השגת כל חפצי האדם וצרכיו, כמו המאכל והמשתה והמלבוש וכדומה והתורה והמצות בכלל נגדרים בשם יראה, כמאמר יראת ה' היא אוצרו (ישעיה ל"ג, א') וזהו אך קרוב ליראיו ישעו ר"ל שתהיה היראה והתשועה משותפים יחדיו. וזהו חסד ואמת נפגשו, חסד הוא ההשפעה, ואמת היא התורה, צדק הוא הכלי המחזיק תורה, ושלום הוא הכלי המחזיק ברכה, ושני הכלים יחד יהיו מריקים זהב שפעתם מזה לזה, וזהו - צדק ושלום נשקו ר"ל כי כל דבר יהיה מעורב ממצות ה' ומטוב שפעתו כמו שמחת בית השואבה ואכילת הקרבנות, ואחר אשר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ר"ל אחר אשר יתלבשו ויתאחדו זה בזה אז גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה והטוב המרובה לא יזיק מאומה אבל צדק לפניו יהלך ר"ל התורה וצדקת המצות המשותפות בהעסק לפניו יהלך כאותן ההולכים לפני הנשמר לשמור אותו מכל נזק, וזהו גם ה' יתן הטוב כו', ועכ"ז צדק לפניו יהלך ובזה יהיה נשמר מכל רע וישים לדרך פעמיו (עי' קול יעקב על מאמר הגדלתי מעשי בניתי בתים, שם מובא הזה אבל המעתיק קיצר עד מאד ע"כ הרימותי ידי עליו עוד הפעם):

הנמשל כי בזמן שבית המקדש היה קיים ואנחנו היינו סמוכים על שלחן אבינו יתברך ונתקיים בנו מאמר ישא ה' פניו אליך (במדבר ו', כ"ו) כי היינו מקבלים ההשפעה מידו יתברך לידנו אז היינו יודעים ומכירים הטובה ומבחינים חסדי אבינו שבשמים. לא כן עתה שנפסקה חומת ברזל כו' ואין אנחנו זוכים לקבל ההשפעה אשר הקב"ה משפיע בכל שנה ושנה, אבל יעמדו רשעים וימלא גרניהם בר ולחם ומזון וכל טוב אדוננו בידם הוא, ואנחנו הולכים ומחזרים אחר סבות רחוקות לבקש מזוננו ומחיתנו. לא כימים הראשונים שהיו הבנים עולים ומתאספים אל שלחן אביהם בשלש פעמי רגלינו ונבוא עד בית אלהים בקול רנה ותודה כו', עד כי יראו עינינו וישמח לבנו בישועתו באמת באמור כו' כי שם היה מקום המיועד אל הנותן יתברך, ואל המקבלים המה הכהנים בהקריבם הקרבנות בזמניהם ובמועדיהם ובפרישת כפיהם, מה מאד היה נקל לאהוב את אבינו יתברך כידיעת שור קונהו. לא כן עתה כי הבנים גלו מעל שלחן אביהם.

וזהו כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ. הנה הכתוב בעצמו מבאר הסבה המסבבת הריב אשר לה' עם יושבי הארץ שהוא בעבור חסרון ב' דברים המחבבים אותנו אליו יתברך ויעשו שלום במרומיו, והם התורה הנקראת אמת, כמאמר אמת קנה כו' (משלי כ"ג, כ"ג) וההשפעה הנקראת חסד וזהו כי ריב לה' כו', והסבה אל הריב - כי אין אמת ואין חסד, ולכן אין דעת אלהים בארץ אשר שם אלהים מיוחד על היותו יתברך המשפיע והמכלכל כל החיים כנודע.¹

footnotes: ¹ הסבה המסבבת הריב אשר לה' והנה בזה ביאר הכתוב יפה סבת הריב אשר לה' עם יושבי הארץ, כי יעדרו הב' סבות העושים שלום במרומיו כמו שנתבאר בהערה שלפני זאת אשמעה מה ידבר כו'. כי ידבר שלום אל עמו כו'. ואנכי בספר שמן המור בארתי מאמר זה על דרך עומק הפשט, וליוקר הדברים אעתיקם פה בקצרה כי בההשקפה הראשונה אין באור אל מה שהכפיל ואמר אשמעה מה ידבר, כי ידבר. אבל הסכת ושמע כי תחלה שאל ואמר שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך, והוא ממש כמחותנים מריבים ומתקוטטים זה עם זה קודם החופה עד שהיו מרימים קול בחרופים וגידופים, אמר להם חכם אחד למה תבזו כ"כ אחד את רעהו זכרו נא הלא עוד לחצי שעה תלכו לרקד זה עם זה כי ההתקשרות לא תנתק בעבור אומר ודברים וא"כ מה לכם לזלזל עת רקוד. כן ממש אשר לעת עתה הקב"ה כביכול מתעבר עם בני ישראל ומזלזל בהם גוי חוטא עם כבד עון כו' והמשורר בא ושואל אותו יתברך אבל שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו כאומר מה בצע בהחרופים והגדופים אשר תחרף את עמך כ"כ מוטב שובנו כו' והפר כעסך עמנו, והטעם - הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור וכי ינתקו מוסרות השידוך ח"ו, הלא בהכרח אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך ויחדו נצא במחול ונהיה מפזזים ומכרכרים בכל עוז. ולב חכם ישכיל פיהו לאמר עוד אשמעה מה ידבר כו' כי ידבר כו' ממש על דרך אב שגירש את בנו והיה הולך בכל יום כמה פעמים לביהמ"ד לשאול עליו אם ראו את בנו חוזר על הלמודים אשר למד בבית הספר, אם הוא מתפלל בבהמ"ד, אם הוא אומר בכל יום ספר תהלים, וכאשר נתוודע הדבר אל הנער הלך אל בית אביו ובכה במרירות לב, ואמר אבי יקירי היום אתה שואל עלי אם למדתי וחזרתי הלמודים אם אמרתי תהלים וכדומה, למה לא תשאול עלי איה איפה אכלתי איה איפה אקח חית נפשי, אדרבה עשה זאת איפוא ובחנני ונסני היה נא אתה תחלה לי לאב לאסוף אותי אל ביתך ותראה להספיק לי כל דבר מחסורי אז רצוני לשמוע מה שתדבר עלי ומה חסרון תמצא בי. זהו ממש תפלת החסיד הזה כי לע"ע הקב"ה פורט עלינו כמה חסרונות גוי חוטא עם כבד עון בביטול תורה ותפלה ומע"ט, לזה ביקש ואמר אדרבה בחנני ונסני שובנו אלהי ישענו כו' ונתן טעם לדבריו אדרבה אשמעה מה ידבר האל ה' כאומר אני מתאוה מאד לשמוע מה מהחסרונות יהיה להקב"ה לדבר כאשר ידבר תחלה שלום אל עמו ויהיה לנו לאב ונהיה סמוכים על שלחנו אז באין ספק ואל ישובו לכסלה. והחליט ואמר אך קרוב ליראיו ישעו כו' כאומר שאין חסר לנו דבר רק אם יקרב אלינו הישועה אז אבטח כי חסד ואמת יהיו נפגשים וצדק ושלום נשקו אך גם ה' יתן הטוב כו':

אמנם כל הדברים האלה אין בהם בנותן טעם על הריב אשר לה' עם יושבי הארץ אשר ההוראה במאמר זה כי שני הצדדים מריבים זה עם זה, ואם כדברינו הריב הוא רק מאתו יתברך עלינו וא"כ מה בידינו לעשות ובמה אנו מקניטים הודו יתברך, לזה השלים ואמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף כו'. ר"ל הלא ראוי היה לקיים בנו מאמר חכמינו ז"ל די לעבד היות כרבו (ברכות נ"ח) ולהסתפק בחיי צער כמאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' וחיי צער תחי' (אבות ו') ולא לעסוק בסבות אשר הקב"ה הזהיר אותנו בתורתו למשוך ידינו מהם. ואנחנו לא כן נעשה בימים האלה שכחנו כי בית מקדש מלך עולמים יתברך חרב בעוה"ר זה כמה, ואין אנחנו משימים לב רק לפאר בתי מושבינו היכלי מגורותינו, ותמיד כל היום שקידתנו להרבות הון בדרכים אשר אסרה התורה, וזהו - אלה וכחש ורצוח וכו'. והרבה לספר גנות פרנסתנו משני פנים, א'. אלה הוא בין אדם למקום וכחש ורצוח וגנוב כו' יכלול גם בין אדם למקום ובין אדם לחברו, למשל אם יתנו מאכלים על השלחן והמאכל יהיה מצומצם לפי היושבים סביב השלחן אז אם אחד מהם ירבה לאכול אכילה גסה בע"כ יהיה הב' נשאר רעב. כן אנחנו בזמן החורבן הלואי שיתן לנו ה' יתברך פרנסתנו בצמצום כי בריוח בודאי לא יתן, וא"כ מי האוסף לנפשו עושר וגדולה ודאי גוזל הוא את אחרים כמאמר ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזילת העני בבתיכם (ישעיה ג', י"ג) והוא שואל אותם אמרו נא לי מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו אבל אנכי יודע גם אם לא תאמרו לי.

וזהו ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון כו' כי בגובה רוחם היו צריכים לכסף הרבה להוציא על כמה מיני תכשיטין הנזכרים שם, תפארת העכסים והשביסים והשהרונים כו' וא"כ בהכרח הם מקמצים על העני, כי צרכיהם מרובים להוציא הוצאה גדולה, על תכשיטי נשיהם ובניהם. וזהו מאמר יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם (עמוס ה', י') וא"כ גזילת העני בבתיכם. וזהו מאמר מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות (ישעיה כ"ב, א') מה לך איפוא הוא כשואל ואומר מאין נתגדלת ונתעשרת כ"כ לא משל אחרים וא"כ כמה נפשות שקועים בבתי גזית אשר בניתם ובהיכלי עונג אשר רוממתם ולא אחד לבד מת ברעב ע"י חפץ לבבכם רק להרבות הון ועושר. וזהו חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה כי אם היית הורג אותם בחרב בכח ידך עכ"פ היית מכיר רוע מפעליך והיית מתחרט על זה לא כן עתה הנה אתה חוטא בלא דעת.

וזהו מאמר אוי לך ירושלים לא תטהרי אחרי מתי עוד (ירמיה י"ג, כ"ז) כי לא יעלה על לבך את אשר כבר עשית לכן תעשה ותוסיף עוד. וזהו מאמר כי נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו על כן גדלו ויעשירו שמנו עשתו כו' (ירמיה ה', כ"ו) ר"ל כי לא נתעשרו כ"א מסבה זאת. וזהו שאמר כי ריב לה' עם יושבי הארץ כו' כרובם כן חטאו לי כלומר אם רצונך לעמוד על חשבון חטאיהם עמוד וערוך חשבון עשרם וגדולתם שהוא כלו מלא חטאים וזהו כרובם כן חטאו לי (עי' דברים רבה ב') וזהו אל תגזל דל כי דל הוא, היינו לא שלקחת מידו בידים רק מה שהוא דל וחסר לחם הוא אצלך גזילת העני כו' והבן: