Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך כו' (כ"ו, י"ב).
הנראה בזה בהקדים מאמר אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקודים כו' ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי כו' ותען רחל ולאה ותאמרנה לו כו' הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו כי כל העושר אשר הציל אלוקים מאבינו לנו הוא כו' (בראשית ל"א, ח'-ט"ז). והמאמרים נראים כסותרים זא"ז.
דע כי כבר כתבנו למעלה (פרשת ראה) בבאור מאמר נתון תתן לו, כי ההבדל בין צדקה ובין מעשר כי הצדקה לא יעשה האדם בשמחה יען כי הוא צריך לעשות שני דברים כאחד ההפרשה מממונו וגם הנתינה ליד העני, אבל במצות מעשר נאמר שמחתי ושימחתי יען כי כאשר התבואה נתחייבה במעשרות אסור לו לאכול ממנה עד שיפריש מתנותיה, והיו המתנות מונחות אצלו והוא צריך למקומם, וכאשר בא הלוי רץ לקראתו בשמחה גדולה לאמר מהר קח לך למה יהיו מונחות אצלי, ושם המתקנו הדברים במשל קחהו נא לפה ויערב לך. וזהו ויצל אלהים את מקנה אביכם יעקב ע"ה התנצל בפני נשיו לאמר אל תדמו בנפשותיכם שלקח הקב"ה מאת אביכם בעבור שרצה לתת לי, וא"כ תאמרו כי גרמתי חסרון לאביכם, לא כן הדברים כ"א ויצל אלהים את מקנה אביכם כבר הפריש מאת אביכם בעת שגזל ממני שכרי, וכמשפט לא יחרוך רמיה צידו (משלי י"ב, כ"ז) ואם לא נתן הקב"ה הרכוש הזה לידי היה נשאר ביד הגוזל והחומס או ביד החיות הטורפות והדורסים, רק עתה נתחדש הדבר ויתן לי וא"כ לא ירע בעיניכם מה שנתן ה' לידי כי לא מאת אביכם השגתי את הרכוש הזה. ועל זאת ותען רחל ולאה ותאמרנה לו מה לך להתנצל לפנינו כי גם אם היה הדבר כן שלקח הקב"ה מיד אבינו לתת לנו היה כשר הדבר, כי חטא נגדנו ויאכל גם אכול את כספנו, כי לא כן משפט האב הלוקח שכר בעד בתו הוא נותן זאת לבתו, וא"כ גם אם נחליט על העושר והרכוש הזה שהציל אלהים מאבינו היה בעבורנו ראוי הוא כן להיות לנו ולבנינו.
ומעתה גדול כחה של מצות מעשר על מצות הצדקה כי בה נאמר שמחתי ושימחתי וזה רק מסבת הפסק זמן בין ההפרשה ובין הנתינה אשר על שניהם אמר בערתי הקודש מן הבית, הוא ההפרשה, ב'. וגם נתתיו ללוי. אכן עוד יתרון למצות מעשר על מצות הצדקה כי הנותן צדקה אם אמנם הנתינה משובחת אבל ההפסק מן הנתינה איככה יהיה משובח, לא כן ענין מעשר אשר התורה נתנה שיעור קצוב אחד מעשרה וא"כ גם כלות הנתינה היא מצוה כי עשה מצות בוראו יתברך ונתן השיעור אשר נצטוה לא פחות ולא יותר, אמנם הצדקה כאשר לא יתן יותר היא פחיתות. וזהו כי תכלה לעשר לאמר כמו שהנתינה חביבה כן פסיקת הנתינה חביבה: