Ohel Ya'akov on Torah, Ki Tavo
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני (כ"ו, י"ד). רש"י: שמחתי ושמחתי בו.
הנראה בהוכחת הדרש שמחתי ושימחתי על דרך מה שכתבנו בספר המדות (בשלשה עשר משער הדעת בשיורי המדות) בבאור מאמר במה יזכה נער את ארחו לשמור כדברך (תהלים קי"ט, ט') כי העושה דבר ע"י הכרח המצוה עליו ולו אין שום תועלת בזה אינו צריך אל הדבר ועושה אותו להיותו מוכרח לשמוע אל המשמיע והמזהיר עליו, ראוי לומר שהוא שומר דברו, משא"כ המשמיע דבר עצה והשומע אחר התבוננותו ישקיף וירא כמה הוא צריך וכמה הוא נחוץ אל הדבר הזה, עליו ראוי לומר לשמור כדברו, כלומר כדברי העצה אשר יעץ היועץ כן גם דעתו מסכמת על זאת.
וזהו במה יזכה נער את ארחו לעשות מה שעליו לעשות מחפץ לבבו ומאווי נפשו לשמור כדברך להורות לו ולהחכימהו הדברים המסוגלים לנפשו עד שיתעורר אליהם מקרב איש ולב עמוק. וזהו ההבדל בין מאמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה כו' (שמות ל"ה, א'-ב') ובין מאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה כו'. והרצון בזה כי כבר ביאר לנו הרמב"ם ז"ל (בששי מח' פרקיו) ההבדל אשר בין מצות שכליות לשמעיות, כי במצות השמעיות משובח אותו שהתעורר אליהם ע"י אזהרת התורה והוא עושה אותם רק לקיים גזירתו יתברך, אבל במצות השכליות כמו צדקה וגמ"ח בהם משובח יותר מי שנותן מנדבת לבו הטוב, לכן כאשר צוה הכתוב על מצות שבת שהיא ממצות השמעיות אמר אלה הדברים כו' ששת ימים תעבוד כו', כי בהם נאה לאדם לעשות אותם בכוונה למען הקים גזירת אדוניו יתברך עליו, כי אין נפשו של אדם מחייבת זאת, וכאשר דיבר מנדבות המשכן אמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר, אבל אתם אחר אשר תשמעו זאת קחו מאתכם, כלומר מטוב לבבכם ובנדבת רוחכם, תסכימו מעצמכם להרים תרומה לה', כי במצות האלה ראוי לאדם לדעת ולהבין שהקב"ה רק כיועץ נדיב ויתעורר אל המעשים מחפץ לבבו הטהור.
ומעתה הנה חז"ל הוציאו הדרש הזה שמחתי ושימחתי, ממה שנאמר עשיתי ככל אשר צויתני, ולא נאמר כל אשר צויתני, אבל בא להורות על הכוונה הנזכרת כי הוא עשה לא בהכרח כ"א גם דעתו הסכימה לזה ומחפץ לבבו התנדב, וע"ז בא כ"ף הדמיון ככל אשר צויתני לאמר כי השוה דעתו לדעת קונו, וזהו שמחתי ושימחתי כי העושה בהכרח לא ישמח במעשיו שמכריחים אותו לעשותם כ"א מאהבה גדולה עשיתי, והמופת ע"ז – השמחה, וזהו שהכפיל ואמר שמעתי בקול ה' אלוהי זה מוסב על מה שהביא לבית המקדש, שאין דעתו של אדם מחייבת, זאת עשיתי ככל אשר צויתני, היינו אשר גם דעתי ורצוני וחפץ לבבי נמשך לזה הוא נתינת הצדקה לעני ולגר: