הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם (כ"ז, ט'). גמרא: וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו תדע שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם (ברכות ס"ג, ב').

והדבר קשה מאד והלא כבר ידענו כי אין עבירה מכבה מצוה ואיה איפוא תאבד ממנו הקריאה שקרא עד היום, עוד מהצורך לתת לב על דבר הראיה שאמרו ז"ל תדע שהרי אדם כו' וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם, אשר מאמר תדע תורה כי יש לזה ראיה נודעת מקובלת ומפורסמת, והלא הראיה עוד צריכה ראיה כי הלא בכל מצות התורה אנו יודעים שאין החוטא חוטא מוחלט שלא יוכל לצאת מטומאת חטאיו אבל ישוב אל ה' וירחמהו. ומה נשתנה מצות ק"ש מכל מצות התורה עד שעליה אמרו מעות לא יוכל לתקון (קהלת א', ט"ו) זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית כו' (ברכות כ"ו, א') עוד מצאנו דבריהם ז"ל במקום אחר שינה של שחרית מוציאה את האדם מן העולם כיצד מלמד שלא ירגיל אדם עצמו לישן עד שיעבור זמן ק"ש שאם יישן עד שיעבור זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה (אבות דר' נתן פרק כ"א) וכבר יש מן המחברים שהתעורר בזה איככה החליטו עליו נמצא בטל מן התורה והלא יוכל ללמוד כל היום.

ולבא אל הענין נזכיר עוד מאמר משה רבינו ע"ה רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך (דברים ד', ט') ותועלת הזכרון הזה נראה לדעתי כי קורא הדורות מראש צופה ומביט עד סוף כל הדורות, וראה כי המדריגה הנפלאה שהיו בה ישראל במעמד הנבחר לא תקום ולא תהיה עד עת קץ במהרה, כי בכל עת מן העתים המתגלגלים ובאים יחשכו כוכבי השלמות, ואם הראשונים כמלאכים כו' ומכש"כ דור דעה כדורו של משה אשר קבלו התורה מפי הגבורה אין ערך אל קדושתם ומעלתם, אשר ע"כ הדברים והענינים אשר נתחדשו בימיהם והיה נעשה בטוהר ידיהם היה ההכרח אל הדור ההוא להשאיר ברכה אחריהם, כמו שידענו מהאפר פרה כי לא היה בה כח לטהר טמאים אם לא ע"י מה אשר היו מערבים בה מעט אפר מאפר פרה שעשה משה במדבר, וכן בשמן המשחה כי אז נעשו הענינים בקדושה וטהרה, וא"כ איה איפוא ישיג האדם עתה הקדושה הנפלאה והמדות הישרות אשר אל התורה כמו שהיה לאבותינו ביום עמדם על הר סיני אשר היום ההוא היה אוצר כל כלי חמדה כי בו נתנו לישראל כל הכלים היקרים שצריכים ישראל לתורה ועבודה, וכבר רמזו חז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע (שבת פ"ח, א') ופי' בעל מנורת המאור ז"ל שהכוונה בזה על המדות הטובות הצריכות לתורה ועבודה. וכן מצאנו במדרש לא בשמים היא (אמר משה לישראל הוו יודעים כשנתנה התורה לכם) היא וכל כלי אומנתה נתנה ענותנותה וצדקתה וישרותה (דברים רבה פרשה ח', ו'). הנה כללו באלו ג' אבות המעלות כל כלי התורה אשר תחתיהם, ושם הכולל הכל הוא יראה כמו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כ"ב, י"ב) כמו כסף הוא שם כולל לכל המטבעות כמאמר אם כסף תלוה (שמות כ"ב, כ"ד). הכסף נתון לך (אסתר ג', י"א). אם תבקשנה ככסף (משלי ב', ד'). כן במתן תורה נכללו מתנות רבות לכל כליה היקרים והמשובחים אשר עליהם שר המשורר החסיד ע"ה ואמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם כו' (תהלים ס"ח, י"ח) המה המלאכים הממונים על כל המדות והכחות העליונות והכלים אשר הם מוכרחים אל משמרת התורה וכאמרם ז"ל מיד כל אחד מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (שם שם, י"ט) ר"ל המדות היקרות שנתוספו באדם ונתמזגו בו כענין מאמר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו (יחזקאל ל"ו, כ"ז). וכי תאמר א"כ מה לנו עוד לזעוק אל המלך יתברך והלא לא חסרנו דבר אמנם הלא הקב"ה בעצמו אמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים העיד יתברך על שלמותנו בעת ההיא, אבל דאג על הימים הבאים וכבר אמרו חז"ל לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כ"ח, י"ז) אלו דברי תורה שקשים לקנותן כזהב ונוח לאבדם כזכוכית (חגיגה ט"ו) והרע הוא בהיפך נוח להשיגו וקשה לאבדו.

ואנחנו נוכל להמליץ בזה משל אחר כמו מיני בשמים מור ואהלות וכדומה שממהרים להפיג טעמן כמאמר נרדי נתן ריחו (שיר השירים א', י"א) ולכן הזהירה התורה על השמירה שלא לאבד הטוב והברכה אשר קבלנו ביום המעמד ההוא. וכי ישאלך לבבך כמה שיעור העזיבה שעליה אמרו ונוח לאבדם כזכוכית, דע כי כבר מבואר אם תעזבני יום יומים אעזבך (ירושלמי סוף ברכות) הנה העידה החכמה כי אם תעזוב אותה יום אחד תעזב ממך ואין אל האדם לחשוב בלבבו שיחזרו ויתנו לו מן השמים אחר שכבר נאמר לא בשמים היא שלא נשאר ממנה למעלה כלום.

ומעתה הענין דומה ממש אל העורך מלחמה עם אותו שכנגדו והוא בעצמו עומד רחוק ממערכות המלחמה ב' וג' פרסאות רק העמיד צופים בכל כברת ארץ בכל השטח עד שיוכל אחד להשמיע דבריו אל השני והשני ישמיע דבריו אל השלישי כו' עד שיגיעו הדברים אל השר וממנו אל בעלי המלחמה למען ידעו אנה יפנו ואיך יעמדו במערכות. אבל כל זה הוא בתנאי שלא יהיה אחד רחוק מחבירו כ"א בכדי שיוכל להשמיע קולו אל השני אולם כאשר יברח אחד מהם ממעמדו הנה נפסק חבל ההשתלשלות.

הנמשל הקב"ה ייחד אלינו יום אחד אשר בו נתן אומר המבשרות צבא רב וביום ההוא מלא את לבבנו יראה וקדושה וכל שאר המעלות הנצרכות אל עבודת מלכנו בקודש אך בתנאי שלא נרחיק עצמנו ממנו יותר מיום אחד, כ"א בכל יום ויום בבוקר השכם נתחזק לעמוד ביראה ואהבה, אשר עי"כ ישתלשל בלבנו כח היראה הראשונה אשר היתה אלינו במעמד ההוא, ובה נהגה כל היום בתורה עד יום המחרת נשוב לקבל כח היראה, כמאמר ואותי יום יום ידרושון (ישעיה נ"ח, ב') ולהשלים כן כל ימי האדם על הארץ ובתנאי שלא יהוה הפסק בין הימים כי כאשר יחסר ממנו יום אחד באמצע שהיה בטל מקריאת שמע בזמנה איככה יהיו הימים מחוברים ביום הנכבד ההוא. ולמען נחיה במי טהרתו ביראתו וקדושתו וכל יקר סגולתו מסר לנו הקב"ה יסוד נאמן הק"ש וברכותיה, אשר אתה עמה אנחנו מחברים הזמן אחד באחד יגשו ואז יוצק לנו מים טהורים נוזלים ממקור נאמן, כשואב ממעין שאין לו סוף, ולכן הזהיר הכתוב ואמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים כו', ואז - פן יסורו מלבבך כל ימי חייך שתהיה נפסק ונעזב מן המעין הכולל.

ומעתה מה יפה אמרו חז"ל מעוות לא יוכל לתקון (קהלת א', ט"ו) זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית או תפלה של שחרית כו' (ברכות כ"ו, א') כי על אלו האדנים עומד יסוד כל הבנין וכמ"ש הכוזרי (בחמישי לשלישי) והסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף מתפלל לנפשו ונזון לגופו ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כח סעודת היום עד שיסעוד בלילה כו' עיי"ש וינעם לנפשך.

וזהו מאמר ה' אלהים נתן לי לשון למודים כו' בבוקר בבוקר יעיר לי אזן לשמוע כלמודים (ישעיה נ', ד') קרא את למוד התורה בלא יראה לשון למודים שאינו כ"א לשון רב המלמד לתלמידו, לאמר אם תאבה ושמעת עשה כך וכך, בבוקר בבוקר יעיר לי אזן לשמוע כלמודים זה מוסב על התעוררות היראה שמתעוררת ברוחו בכל יום בעת קראו ק"ש ביראה ואהבה היא מעוררת אהבה ראשונה ומטהרת את האדם, לשמוע כלמודים כלומר לשמור ולעשות כמו שמלמדים אותו.

ומעתה דברי המאמר כפשוטן שאם יישן עד שעבר עליו זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה היינו שהוא נפסק מן המעיין הקבוע ועומד לשאוב מים בששון ממעיני מעמד הר סיני, אשר עליו אמר המשורר אחר מאמרו הנזכר לקחת מתנות באדם, השלים ואמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה וכמאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי כי מוצאי מצא חיים (משלי ח', ל"ד) הוא שם הכולל על מדות הישרות, ויפיק רצון מה' כמו רצון יראיו יעשה שיפיק מאת ה' יתברך יראה ואהבה ורצון שלם לעבדו באמת.

וזהו מאמר כל הרגיל לבוא לבהכ"נ ולא בא יום אחד הקב"ה שואל עליו שנאמר מי בכם ירא ה' כו' ואין נוגה לו, על הזמן העבר קרא אותו ירא ה' שהיתה היראה מושפעת לו ואחר שהפסיק ולא בא יום אחד אין נוגה לו מעתה, כמאמר הנזכר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך.

וזהו מאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם הזהיר על למוד התורה שלא יהיה בינה ובינך כדרך יום אחד, כי אז יהיה נפסק מן היום הזה אשר בו נהיית לעם, וביארו ז"ל שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני כלומר על לומדיה שלומדים בכל יום ויום אצליהם היא חביבה כיום שנתנה מהר סיני וע"ז הביא ר' תנחום ראיה מק"ש תדע שהרי אדם קורא ק"ש כו' וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם וא"כ מענין ק"ש תוכל לקחת אות וראיה על כל התורה כי גם בלמוד התורה כן הוא אם תעזבני יום יומים אעזבך: