כי ישבו אחים יחדו כו' יבמה יבוא עליה כו' ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו כו' ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וקראו לו זקני עירו כו' לא חפצתי לקחתה כו' (כ"ה, ה'-ח').

ויש להעיר בזה א'. מ"ש ואם לא יחפוץ כו' מן התימא הוא מה נשתנה מצוה זו מכל מצות שבתורה שלא נתנה בהם הבחירה לאדם. ב'. מאן יבמי להקים כו' לא אבה יבמי וקשה כפלי המלות. ג'. מדוע שינה הכתוב ואמר אצל היבם לא חפצתי לקחתה ואצל היבמה ואמרה כו' לא אבה יבמי.

והענין הוא עם המבואר אשר תכלית המצוה היא זכות המחשבה וטהרת הלב שיכוון בה האדם אך לעשות נחת רוח ליוצרו¹(רות רבה פרשה י', ד') ובההשקפה הראשונה יפלא מאד מה הוסיף ר' חנניא על דברי ר' יהודה. אמנם דע כי מה שהצדיקים נשבעים ליצרם וגם בועז שנשבע ליצרו לא שהיצר מפתה אותם לעבור על דבר שאסרה התורה כי זאת יודע היצה"ר שהצדיק לא ישמע אליו לעבור על דת התורה, רק זאת היא ערמת היצה"ר להראות לו פנים של היתר גמור שאין בזה שום צד איסור, ולפעמים יאמר לו שהוא מצוה מן המצות הגדולות, ואמר לו לבועז כי גם תאוה גופנית אין לחשוב בזה כי אתה הלא אין לך אשה ואתה מבקש לקחת אשה, והיא גם היא פנויה ומבקשת להנשא לאיש א"כ לא תכוון רק לשם אישות, לא ח"ו לשם זנות כו' וכאשר ראה בועז כי הענין נראה כדבר המותר עמד ואסרו באיסור שבועה ומה יאמר עתה היצר כי הלא כבר נאסרה עליו מצד השבועה, ור' חוניא אמר אם הדבר כן אשר על דבר איסור שבועה לא יעברנהו היצר כי אין להיצר עוד צד היתר א"כ גם על הביאה עצמה בלא שבועה ג"כ לא יעברנהו כי הלא יש בה איסור מצד עצמה כי יש גואל קרוב ממנו וא"כ היא אסורה עליו אולי יחפוץ הגואל לקחת אותה לו, ואם התנצלות זו לא תועיל להשקיט היצר גם השבועה לא תועיל, לזה אמר ר' חוניא כי אין השבועה רק זריזות כח אחר חוץ הכח הטבעיי אשר באדם מצד היצר טוב. ממש כמו שנותנים אל החולה סמים ותרופות וגם כי כח הטבעי אשר בו לוחם מלחמתו ג"כ עם החולי אשר נפלה בו עכ"ז בהצטרף עוד כח אחר לעזור אל הכח הטבעיי הנה טובים השנים מן האחד והשנים יעמדו נגד החולי היינו הכח הטבעיי וכח הסמים. ככה עשה בועז כי מלבד כח הטבעיי אשר בו מצד היצר טוב נזדרז ונשבע למען יוסיף איסור על איסור ושני איסורים יעמדו נגד היצר בלי ספק, לכן דרש עליו ר' חוניא מאמר גבר חכם בעוז שעשה בחכמה להוסיף איסור על איסור, ואיש דעת מאמץ כח היינו כי חיזק כח טבעו עם כח אחר אשר נצטרף אליו. וזהו לרוח משפט זה הרודה ביצרו כאותו שהוא לוחם בכח טבעו לבד ולגבורה זה המתגבר על יצרו היינו שהוא מבקש לו אמצעיים מן הצד בכדי שיוכל להתגבר על יצרו למען אשר השנים יעמדו נגד היצר: וידענו כי הדבר הערב אל גוף האדם יכבד עליו לכוון רצונו ומחשבתו בלתי לה' לבדו, משא"כ במצוה הנוגדת אל טבע הגוף מהנקל אל האדם לעשותם בכוונה רצויה אך לשם ה' וכאמרם ז"ל בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות יבום קודמת למצות חליצה עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום (בכורות י"ג). ומעתה מה שכתבה תוה"ק ואם לא יחפץ כו' איננו על דרך ברירה ח"ו אך זאת היתה מחכמתו יתברך עם השקפתו יצרי לב האדם כי יהיה כבד עליו לקיימה על שלמותה ע"כ מצא את לבבו להקל מעליו בחליצה.

footnotes: ¹ ובגמרא: לרוח משפט זה הרודה ביצרו ולגבורה זה המתגבר על יצרו (סנהדרין ק"א, ב') באור הדברים על דרך מאמר המדרש חי ה' שכבי עד הבקר ר' יהודה אומר כל אותה הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר לו אתה פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש, עמוד ובעלה ותהיה לך לאשה, ונשבע ליצרו ואמר חי ה' שאיני נוגע בה וכו' ור' חוניא אמר גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו בשבועה*[הגה"ה ובזה זכינו להבין מאמר הגואל אל בועז לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה כו' (רות ד', ו'). והדבר פלאי וכי לבעבור שלא היה בידו דרש הזה עמוני ולא עמונית שע"כ אמר לא אוכל לגאול א"כ איך אמר לבועז שיגאל הוא. אבל המאמר יתבאר עם מה שכתבנו בספר אוהל יעקב בראשית (פ' וישב) על מאמר יוסף ע"ה אל אשת אדוניו הן אדוני לא ידע כו' ואיך אעשה כו'. ובמדרש בדבר מצוה ממאנין בדבר עבירה אין ממאנין בתמיה, כמו שנתבאר לפנינו מאמר המדרש באריכות, וז"ש הגואל אל בועז לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי כי הוא עוד היה עול ימים והיה דואג על עצמו אולי יבוא עליה להשביע תאותו וישחית בזה את נחלתו ע"כ מיאן במצוה זאת, ואמר אל בועז גאל לך אתה כי בועז היה איש זקן וכבר פסקה תאותו]:

ודע כי מצוה זו מתוארה ע"ש יבום והוא באם לב האדם המייבם תמים עמו לעשותה למען להקים לאחיו שם בישראל. לא כן באם יגרע כח ההוא ממנו וילוה אליו כח המתאוה אז מתוארה ע"ש לקיחה על דרך הכתוב כי יקח איש אשה.

ובזה נבוא אל באור הכתובים, כי ישבו אחים כו' יבמה יבוא כו' ולקחה כו' ויבמה. רמזה תוה"ק במלת ויבמה אשר מגמתו לא יהיה בלתי ליבמה ולקיים המצוה. וע"ז אמר ואם לא יחפוץ כו' ר"ל לא על דרך הממאן ח"ו במצות ה' רק הוא ירא על עצמו פן יפגע בה על דרך לקוחין. וזהו שאמרה אל הזקנים מאן יבמי כו' כלומר על שאינו בבחינה זו שיהיה מכוון אך להקים לאחיו כו', ע"כ לא אבה יבמי מדאגה הנ"ל: