Ohel Ya'akov on Torah, Ki Teitzei
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה (כ"א, י"ד).
ראוי לעמוד על ההבדל בין חשק לחפץ כי תחלה אמר וחשקת בה ואח"כ אמר אם לא חפצת.
ונקדים לזה מאמר ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה (בראשית כ"ט, כ') והחוש מעיד ההיפך כי כאשר האדם אוהב ומשתוקק לאיזה דבר והזמן מעכבו מהשיגו יום לשנה יחשב. וכבר כתבנו בזה דברים נמרצים בספר קול יעקב על מאמר חי ה' שכבי עד הבוקר, עיי"ש.
ולפי הענין נאמר עתה בפנים אחרים. ונקדים מאמר שקר החן והבל היופי כו' (משלי ל"א, ל') דע כי יש בעולם ב' סוגי אהבה, אהבה חומריית ואהבה רוחניית ונפשיית והעדים הנאמנים עליהם כי האהבה החומריית אשר לגופות ב"א המה מבוהלות ודחופות פחז כמים למלאות תאותם ותשוקתם כי בפרוץ התאוה באדם לא ינוח ולא ישקוט בלתי אם כלה הדבר היום. לא כן האהבה הנפשיית כאשר יראה בעין שכלו כי ראוי לו להתעכב לא יצר לו כל מאומה על הפסק הזמן (וכמו שכתבנו מזה בקול יעקב שם) וכמו שיש ב' מיני אהבה אצל האוהב כן יש ב' סוגים אלה בהנאהב, יש נאהב מפאת חומרו ובנין גופו כמו יפת תואר וכדומה, ויש נאהב מפאת נפשו הטובה ורוחו הנדיבה, והוא סוג האהבה שאוהבים לאיש חכם וצדיק. והנה האהבה היקרה הזאת שהיא מנפש האוהב לנפש הנאהב ראוי לייחס האהבה אל הבעלים לאמר פלוני אוהב את פלוני, לא כן אם הגופים אוהבים זה את זה אין מן הראוי לייחד האהבה ולייחס אותה כ"א אל המשרתים, כי הגוף וכל נתחיו אינו עצם האדם כ"א משרתו ובאי כחו של הנפש, וזהו שקר החן והבל היופי, אבל אשה יראת ה' אז היא עצמה תתהלל בנפשה היקרה, והכפיל ואמר שקר החן והבל היופי להורות על הפועל ועל הנפעל היינו על האוהב ועל הנאהב, כי החן הוא מן האוהב הוא שקר כי אינו מנפשו רק מגופו וכן גם הנאהב אינו נאהב מנפשו רק מגופו יתוארו ושניהם שקר, ולכן הם מבוהלים ונחפזים כי אינם בטוחים בקיומם, לא כן האהבה הנפשיית הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו לכן המאמין לא יחוש.
והדמיון בזה לסוחר שהבטיח את אחד שיתן לו סחורה בהקפה כל מה שיצטרך, וכן נחם אותו וידבר על לבו ימים כבירים פעם בא אליו לקחת בגד פחות עבור משרתו ולא נתן לו בלא מעות, ויתפלא עליו לאמר הלא הבטחת אותי שתתן לי בהקפה, ויענה ויאמר לו: ראשונה תדע כי בגד זה אינו שלי כ"א של משרתי כי הוא קנה אותו להרויח בו, ועוד שנית כי אתה גם אתה אינך קונה בגד זה לעצמך כ"א בעבור משרתך ואולי יברח ממך עם הבגד ויקשה בעיניך לשלם בעד דבר הנאבד.
הנמשל האהבה מגוף האוהב אל גוף הנאהב מבוהלת נחפזת כי הוא רק בין משרתים וסופם להתרחק זמ"ז ע"כ הם צריכים למהר על ענינה בטרם יברח אחד מאת פני רעהו, משא"כ האהבה אשר אהב יעקב אבינו את רחל לא אהב את משרתיה רק יקר נפשה ומדותיה ומה מקום בזה אל חפזון, לכן ויהיו בעיניו כימים אחדים והטעם באהבתו אותה. והבן.
ובדבר ההבדל בין חשק ובין חפץ כבר מלתי אמורה בחלק הראשון על מאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם (בראשית ל"ד, י"ח) כי מאמר חשק יסוב על בחינה רוחנית ונפשיית, כמ"ש רק באבותיך חשק ה' כו' (דברים י', ט"ו) ומאמר חפץ ישמש בו הכתוב ע"פ רוב על בחינה חומריית, וע"ז התחכם הנבל הזה ואמר אל אבינו יעקב ע"ה שכם בני חשקה נפשו בבתכם היינו כי הוא משתוקק להתדבק ביחוסי ארץ לקחת בת טובים לו לאשה, ורק בעבור שהיא בתכם חשקה נפשו בה לא בעבור יופי, ובא הכתוב ונתן מופת כי שקר בפיו, והעד - ולא אחר הנער לעשות הדבר, מזה יבחן כי חפץ בבת יעקב תאוה חומריית.
ומעתה דע כי בענין יפת תואר הנ"ל באין ספק יבוא היצה"ר ויפתח פתח לפני האדם לאמר הלא טובה היא לך מאשה ישראלית, כי היא בריה נפלאה היא תעשה חיל מפרי כפיה, תהיה בטוב כל הימים, ואתה תהיה פנוי לעבודת שמים, ואין לך תכלית טוב מזה, וזהו - וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה, כי היצר יבוא ויטעה אותך שהיא ראויה להביאה אל ביתך מצד חכמתה ושלמותה, לכן יעץ הכתוב ואמר שלא תהיה נחפז לדבר רק תתן מקום וזמן אל הדבר הזה, ואז יהיה בידך מופת אם הוא כדבריך ודאי ירף היצר ממך ולא ימהר עליך לבצע מעשיך, שנית כאשר תגביל זמן אל הדבר ותכניס אותה לביתך אז תעמוד על האמת כי אין בה המעלות אשר חשבת, כי לא תראה בה רק פחיתות, וע"ז נתן הכתוב מופת נאמן ואמר והיה אם לא חפצת בה פי' אם מתחלה לא היה חפץ תאווני רק חשק נפשיי ודאי ושלחתה לנפשה, כלה גרש תגרש אותה מביתך: