Ohel Ya'akov on Torah, Korach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרש: אמר להם משה אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, עכשיו הקב"ה נתן לו שהגדולה והגבורה והמלכות שלו כל מי שעומד על אהרן לא על הקב"ה הוא עומד, לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, בוא וראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציק משה שמן המשחה על ראשו נזדעזע אהרן ונבעת אמר למשה אחי שמא מעלתי בשמן המשחה כו' והכתוב מעיד עליו מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהילים קל"ג, א') מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת (עי' הוריות י"ב) לפיכך הנועדים על ה' (פרשה י"ח, ט').
וראוי להתעורר במאמר זה א'. על מאמר וכי אהרן אחי נטל לעצמו כו' היה צריך לומר בעצמו ב'. מה שאמר לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו אין לזה באור ג'. סמיכות מאמר בא וראה חסידותו של אהרן מה ענינו ומה הוראתו ד'. מה שמסיים ואומר לפיכך הנועדים על ה' הוא מאמר סתום.
אמנם דע כי כבר כתבנו למעלה (פ' שלח) מענין ההבדל אשר בין ערב ובין מועיל, ובארנו שם כמה מאמרים בדרך נפלא מאד. ולפי הענין נאמר עתה בקוצר דברים כי יש דברים מכונים בשם ערב כמו כל תענוגי העוה"ז ויש מכונים בשם מועיל היינו שאין בהם ערבות כלל כ"א תכלית טוב, ולפעמים ימצאו דברים פרטיים שתרווייהו איתנייהו בהו יחד. וכמו כן תמצא במצות התוה"ק אשר קצתם בלתי ערבים על עושיהם ועוד כמשא כבד יכבדו ממנו, כמו מצות הצום ביוה"כ והצדקה וכדומה מהענינים המתנגדים אל טבע האנושי. ויש שיהיה בהם בחינת שניהם ערב ומועיל, ערב מסבת מתיקותם ומועיל בעבור היותם מצות השם ב"ה, כמו מצות עונג שבת, עונג יו"ט יש מקיימים אותם מחמת חשקת התענוג, אבל החסידים ואנשי מעשה אינם עושים כי אם להקים מצות ה' יתברך אשר צוה, לא לכוונת שום תענוג. וכבר ידוע כי המצוה אשר עשייתה מתנגדת אל יצרי לבו כמו מצות הצום וכדומה הנה לבעבור אשר המעשה כבדה עליו לעשותה א"כ ודאי שהוא עושה אותה למען קיים מצות השם, לא כן להתענג על ה' ביום השבת בעבור שהמעשה קלה מאד כי בעסקו בה גם שני היצרים כאחד נפגשו אם כן איה איפוא יבחן עונג זה לשם מי הוא אם לענג את השבת וכל ערבות המאכלים מורגש לו מפאת יצרו הטוב הממתיק אותם בפיו, או שכוונתו לענג את עצמו במטעמים אשר אהב. וע"כ זה הוא הגדול שבנסיונות אשר טוב התענוג לא יפסיד כוונת המצוה.
והנה אהרן בשעה שנמשח בשמן המשחה הלא במצוה זאת שניהם כאחד נפגשו, ערב ומועיל כי המשיחה ערבה וחשובה מאד מצד מעלתה שיזכה לגדולה ולתפארת שאין למעלה ממנה, וגם מועילה מאד כי הוא יהיה הנבחר לשרת בקודש כאשר הפליג עליו המשורר ע"ה אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (תהלים ס"ה, ה'). וע"כ דאג הצדיק הזה פן התערב זר בשמחתו בהיות המשיחה דבר הערב להתהדר ולהתפאר בה, ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, כי זה משפט הצדיקים השלמים שאינם מאמינים בעצמם, ולכן כאשר הרגיש שמחה בלבו דאג לאמר אולי השמחה הזאת מעורבת עם שמחת היצר ח"ו היינו שמחת הערב והעונג לא שמחת המועיל והטוב אשר בה. על זאת יצאתה בת קול ואמרה מה טוב ומה נעים, כלומר מה לך בכך אשר במצוה זאת יש בה גם שניהם גם ערב גם מועיל עכ"ז אתה אל תירא, כי אותך ראיתי תמים עם ה' ועשית מצותיו בשמחה, וא"כ מה בכך אם מצוה זאת היא מבחינת הערב ג"כ. וזהו מה טוב (מוסב על סוג המועיל) ומה נעים (הוא סוג הערב) ור"ל למה יגרע כח המועיל אשר במצוה זאת ע"י היות בה גם ערבות, וא"כ שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת כי קדוש ה' כמוהו שלל מלבו כל ערבות וכל עונג ולבו התאוני כבר היה חלל בקרבו, ובלבו לא היה הרגשה אחרת כי אם שמחת הקימו מצות בוראו יתברך (ועי' השלמת הדברים למעלה פרשת תצוה על מאמר ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך כו'):
וכבר הזהיר הכתוב ואמר לבלתי רום לבבו מאחיו גו' (דברים י"ז, כ') היינו שלא יהנה ממה שחבריו יראים ממנו ומכבדים אותו, וכאשר התנהג כן עלתה מצוה זאת בידו כמו תפלין וציצית, לא כן אם כוונתו לעצמו. והדמיון בזה אחד חוטב עצים אצל חבירו ואינו משלם לו שכרו, ודאי תאמר עליו כי הוא עשק שכר שכיר, אמנם אם יקחהו להיות ממונה ומשגיח על סעודה גדולה שעשה מכמה מיני מאכלים ומשקים ערבים ויקרים, ועל פיהו ישק כל העם המסובים וזה לא יתן לו שכרו אותו, הלא לא תחשוב לעושק שכר שכיר כי הלא הרבה נהנה בעת התמנותו, ודאי אכל חלקו בראש ובשר הבריאה אכל וכוסו רויה. אמנם אם ביום אשר עשה זה את הסעודה היה אצל זה יום התענית אז חשוב עבודתו זאת בעסק הסעודה להיות כחוטב עצים אחר שאין לו הנאה מהעסק.
וזהו לבלתי רום לבבו גו' ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל שתהיה מצוה זאת כשאר המצות שאינם ערבות מורגש בהם אל הגוף.
ולסבה זאת מצאנו ראינו כל גדולי הצדיקים ברחו מזה כאמרם ז"ל על משה רבינו ע"ה בים עמד לו מן הצד, בסיני עמד לו מן הצד, באהל מועד עמד מן הצד, אמר לו הקב"ה עד מתי אתה משפיל עצמך כו' (ויקרא רבה א') ובשאול בחיר ה' נאמר הנה הוא נחבא אל הכלים (שמואל א' י', כ"ב). וכל זה בעבור כי אין עבודה קשה מזאת שהוא נסיון גדול אל האדם לגרש מלבבו סוג הערב ולכוון רק כוונת המועיל (ובאמת לולא זרע הקב"ה בקשת הכבוד והפאר והגדולה לא היה בעולם מי אשר יאבה להיות מושל באדם והיה העולם הרוס, והכבוד יענה את הכל) עד כי אהרן הצדיק נזדעזע נרתע ונפל לאחוריו, ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה כי היה ירא ודואג על עצמו מפני הסכנה הגדולה פן יפגענו היצר בבחינת הערב, וקרח ועדתו אחר שהם מתקנאים בו ומבקשים התמנות הכהונה ודאי כוונתם בעבור בחינת הערב כי לולא כן היו בורחים להנצל כצבי מיד.
וזהו מאמר משה אל קרח אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה ר"ל לענג את עצמו בחלק הערב אשר בה, יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, הלא הקדוש ב"ה נתן לו שהגדולה והגבורה והמלכות שלו. כלומר הלא אהרן לא יתן גדולה לעצמו מזה כל מאומה, אבל הגדולה והתפארת את הכל יחזור לבעליו וכל מעשיו לשם שמים, ואינו משתמש בהתמנותו רק לעבוד עבודה אשר ה' יתברך צוה אותו, וא"כ כל מי שעומד על אהרן לא על הקב"ה הוא עומד.
וזהו לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו כלומר הלא ראו נא אותו והתבוננו בו מה הוא אם הוא חושב את עצמו למציאות נכבד עד שיבקש מכם כבוד ותפארת, וא"כ למה תלינו עליו. והוכיח ואמר באו ראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציק משה שמן המשחה כו' נבעת נרתע ונפל לאחוריו כו' עד לפיכך הנועדים על ה' ר"ל ואתם כאשר בכל לבבכם תבקשו ותרדפו אחר זאת ודאי אין בלבבכם רק השגת הערב כהמבקש גדולה לעצמו, וכמו שיתבאר כי מאמר לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' יש להתבונן בו מה הוראת אות הה' במלת הנועדים כ"א היה אומר נועדים על ה' בלא הה' היתה ההוראה כפשוטה אבל עתה באמרו הנועדים ההוראה כמסמן ורומז על דבר, כלומר אתה וכל עדתך היינו הנועדים המה על ה' ועיקר נושא המאמר הם הב' מלות על ה' ואם כן ראוי לדעת מהו העון הנכלל כמאמר על ה'.
והנראה לדעתי בבאורו על דרך שאמרו חז"ל ופרעה חולם והנה עומד על היאור א"ר יוחנן הרשעים מתקיימים על אלהיהם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם והנה ה' נצב עליו (בראשית רבה פ"ט). וכבר מלתי אמורה בחלק הא' (במקומו) כי הרשעים אינם משימים לב לעשות מצות אלהים יתברך וכל עסקיהם ומעשיהם רק להשביע את עצמם מטובו יתברך והשפעתו הנדיבה, לכן המליץ ואמר הם מתקיימים על אלהיהם, לא כן הצדיקים כמו אליהו זכור לטוב וכדומה, שלא בקשו ליהנות מטוב שפעתו כי אם לחם חקם ופת בגם, והיו משעבדים נפשם לעסוק כל ימיהם בעבודתו יתברך ונותנים נפשם עליהם, והקב"ה מנהג עולמו ע"י זכות מעשיהם, א"כ הקב"ה וכבוד מלכותו מתקיים עליהם. וזהו שאמרו שם אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי, פי' שהיה ברצונו לדעת תחלה על דרך כלל מהו הוראת החלום ורמיזתו אם אני על אלהי פי' שאשיג טובה ממנו, או בהיפך אלהי היינו שהוא מבקש ממני מאומה והוא עלי למשא (ועי' הדברים פרשת מקץ בהמתקת משל צח וינעמו לך).
ומעתה המאמר שנפנינו מבואר מאד כי משה רבינו ע"ה אמר עליהם המעט מכם כי הבדיל גו' להקריב אתכם אליו גו' ובקשתם גם כהונה לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'. וראוי להבין מדוע אמר המעט מכם ולא אמר המעט לכם. אבל כל זה יתבאר ע"פ משל לשר גדול היה לו שדות הרבה, והטיל העבודה על עבדיו הכפריים עובדי אדמה שיעבדו בכל עבודה בשדה עד שיאספו מעשיהם אל הגורן והיה בתבואות, והמה באו בעגלות מלאות עמיר והשלימו כל התבואות אל יד השר לא השאירו בידם מאומה ולא יחשבו האנשים העושים בעבודתו, כי האמין להם שלא יגנבו לעצמם, והיה משפט השר להטיל עליהם עבודת האדמה לאיש איש כפי כחו, לזה רק שדה אחת, ולזה שתים, ולזה עוד יותר, לימים בא אחד לפני השר ואמר מדוע לא מצאתי חן בעיניך כי לא נתת לי רק חלקה אחת ולחברי נתת ב' שדות וג', וכשמוע השר את דבריו צוה ואמר לקחת מידו גם השדה הזאת, בא לפניו ויאמר לו לא די שלא הוספת לי עשית עמדי גם זאת ולקחת מידי את אשר היה לי, השיב השר ואמר כי מתוך בקשתך והפצרתך בי אני מבין כי גנב אתה לכן תבקש שדות הרבה שתוכל לגנוב הרבה, כי אם היית איש נאמן וכל מחשבתך לעבוד באמונה א"כ למה לך לבקש עול עבודה רבה על עצמך מה שלא הטלתי עליך אם לא כי גנב אתה ולטובת עצמך אתה דורש, לכן גם מה שהיה לך אקח מידך.
הנמשל כי משה רבינו ע"ה אמר להם אם הייתם תמימים עם ה' לעבדו באמת כמשפט הצדיקים שאלהיהם מתקיים עליהם לא היה לכם לבקש עול עבודה יותר מהמוטל עליכם, אין זאת כ"א כי נחשב לכם עבודתכם כתבואה מן הגורן ולכן באתם לבקש עוד יותר כמשפט מאמר אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה', ט'). ולכן אמר המעט מכם, כלומר גם זה המעט אשר בידכם ראוי לקחת מכם, יען כי הבדיל אלהי ישראל אתכם גו' להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה לשרתם, האריך הכתוב והציע לפניהם העבודה אשר עליהם כאומר ראו והתבוננו מאד כי יש ויש בידכם במה להתעסק אם ברצונכם לעשות נחת רוח לפניו יתברך הנה טוב העבודה בידכם הוא ובקשתם גם כהונה, תשתדלו לחפש ולבקש עוד עבודה נוספת. לכן אתה וכל עדתך הנועדים והבאים לבקש באין ספק הוא על ה', כי מי שכוונתו להנאת עצמו הוא מתקיים על ה' כנזכר לא ה' עליכם. ולכן יפה העיר אותם במאמרו הנכבד המעט מכם כמו שאומר עוד אין לי תקוה להשיג מכם רק מעט, כענין הגנב שביקש שדות הרבה ודאי כוונתו לעשות גניבה גדולה ומה ישאר אצלי כי הלא ראו נא סדר העבודה אשר עליכם ומדוע בקשתם גם כהונה, והבן.