ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים, ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד (י"ז א'-ב').

הנה הוראת מאמר ויהי אברם כו' וירא ה' אל אברם כו' הוא כאלו לא נראה אליו ה' ולא דבר אתו מאומה עד עתה, והלא מכבר הרבה הכתוב והזכיר כמה חזיונות ודברות מה' יתברך אל אברהם, גם לא ידענו מה שכתוב ביני ובינך מה הוא כי מהצדק היה שיאמר בינינו, גם ב' השמוש ממלת במאד חסרה מובן מה מנו יהלוך אם יאמר וארבה אותך מאד מאד.

וטרם נבוא אל ביאור הכתובים נציע משנתם ז"ל ר' נהוראי אומר מניח אני כל האומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעוה"ז והקרן קימת לו לעוה"ב וכו' אבל התורה משמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו, בנערותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח ובזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה, וכן הוא אומר באברהם עליו השלום ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל, מצינו שעשה אברהם את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כו'. (קידושין פ"ב, א') והמאמר אומר הבינני כי איככה נמשך מאמר מצינו שעשה כו' לענין שלמעלה.

וכדי להבין הסמיכות הזה נעמוד תחילה על השתנות לשון הכתוב הנאמר באברהם למה שנאמר אצלנו כי בו נאמר עקב אשר שמע כו' ועלינו אומר והיה עקב תשמעון כו' לשון עתיד. אמנם כל זה יתבאר בשנחקור בההבדל אשר בינינו ובין האבות עליהם השלום, כי הנה מצאנו ראינו כי האבות הקדושים לא השיגו ברכת ה' יתברך בנערותם ובימי ילדותם כי אם לעת זקנותם כמו שכתוב ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (כ"ד, א'), וכן זולתו אשר ראשיתם היה מצער. ולא כן בניהם אשר קמו אחריהם כי הרבה יתברך והפליא עמהם טובות נשגבות גם טרם עלה עליהם עול עבודתו יתברך וטרם קבלו מצותיו, ומהם נסי יציאת מצרים ואשר על הים, וכאלה נסים נוראים ועצומים.

ונאמר כי ההבדל שבינינו ובין האבות הוא אשר בין ב' בעלי מלאכה אחת, ואחד מעשהו אצל בעל הבית אשר לקחו לביתו לעשות לו כלים או לבושים מסחורת בעל הבית, והב' קונה סחורה לעצמו ועושה מהם כלים או בגדים ואחר כך ישאם ברחובות קריה לבקש איש אשר יאותו אליו ויחפוץ לקנותם. והוא כי העושה בשל בעל הבית האמנם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, עם כל זה אם יגרע לו לחם חקו טרם עמדו על כלות מלאכתו או איזה דבר אשר יחסר לו מהצורך למלאכתו ודאי אם דרוש ידרוש מאת בעל הבית לא יקפוץ את ידו מתת לו די מחסורו, כי על ידי זה יוכל למלא את ידו להשלים מעשהו בהחל וכלה, מה שאין כן הב' העושה משלו איננו רואה כל מאומה בידו עד כי יגמור מעשהו, כי ממי ידרוש או את מי יבקש. הוא הדבר והוא הענין העומד בינינו ובין האבות עליהם השלום כי אנחנו הננו ממש בבחינת הפועל העושה בשל בעל הבית כי אותנו צוה ה' וקרבנו לעבודתו ורצה בנו לעשות מצותיו, לכן בשגם עדן לא סגלנו מאומה מצות ומעשים טובים פעל ועשה עמנו טובות נשגבות, כי הלא לקח אותנו לביתו לעבוד עבודתו ולשרת בשמו על כן מהצורך היה לו יתברך להשלים חסרוננו לבל יהיה נגרע מאתנו דבר למען נהיה נכונים אל התורה הנכבד לקבל התורה והעבודה. וזה שאמר יתברך אל משה על שאלתו וכי אוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג', י"א) וביארו ז"ל (מדרש במקומו): באיזה זכות, השיב לו יתברך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון כו' (שם פרק א', י"ב) כלומר גם אם עוד הם דלי הזכות עם כל זה ההכרח אתי לתת להם מחסורם באמנה ובהקפה בעבודה אשר יעבדו עמדי אחר כך. וכמו כן אחר כי קיימו וקבלו התורה הקדושה היה הצורך אליהם עוד מקום הנאות והמוכשר לעבודת הקודש שעליהם, הוא ארץ ישראל וירושלים כענין מאמרם ז"ל אוירא דארץ ישראל מחכים כו' (ב"ב קנ"ח, ב') וכמאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם (ישעיה ב', ג') עשה עמנו כחסדו והעלנו לתוכה טרם עמדנו על קיום התורה והמצוה. וזהו מה שכתוב ויתן להם ארצות גוים כו'בעבור ישמרו חקיו (תהילים ק"ה, מ"ד) כלומר כדי שיוכלו להשלים שמירת חוקותיו ועל כן נאמר אלינו והיה עקב תשמעון את המשפטים כו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (דברים ז', י"ב) כלומר לבעבור היותכם מעותדים לשמוע מצות ה' מאז אתם ראוים לקבל הברכה והחסד למען העמיד אתכם על מכונות עבודתו יתברך וזהו עקב תשמעון כלומר כדי שתוכלו לשמוע.¹

footnotes: ¹ לשמוע מצוות ה' ועל דרך זה מצינו עוד מאמר מבואר בתורתנו הקדושה וכתוב הדר הוא ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה כו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם (דברים י"א, כ"ו) ולא אמר אם תשמעו כמו שכתוב בקללה והקללה אם לא תשמעו. אבל הרצוי כי ה' יתברך מה שהוא נותן כהיום לעושי מצותיו איננו על דרך השכר, בשכבר החליטו היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (עירובין כ"ב) אבל עיקרו הוא אך למלא ידינו היום ברכה, מה שעל ידה נוכל לעמוד על משמרת עבודתו יתברך. וזהו שדייק ואמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, והעילה - את הברכה אשר תשמעו, כלומר היא ההכנה והסבה הגורמת שתשמעו ותעשו מצות ה':

אבל לא כן האבות עליהם השלום שהם היו על דרך בעל מלאכה העושה בשלו, כי אברהם עליו השלום הכיר את בוראו מעצמו וקיים כל התורה עד שלא נצטוה עליה מאתו יתברך, לזאת אין לו לדרוש מאומה מה' עדי גמרו מלאכתו עד גמירא ובא לפני ה' לעת זקנתו ובידו מלאכה מפוארה היא משמרת התורה והמצוה כאשר לו יתברך יאתה, אז כאשר ישרה עבודתו בעיני ה' יתברך ברכו בכל. וזהו שאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, כלומר אחרי השלמתו כל מלאכתו על תכליתה או אז בא אליו השכר הטוב מאת ה' יתברך.

ומעתה הנה הנם מבוארים דברי המשנה שזכרנו כי הנה אמרו אבל התורה משמרתו בנערותו ובזקנותו והביאו ראיה מהכתובים, ואמרו עוד וכן הוא אומר באברהם ואברהם זקן כו' וה' ברך כו' שהוא ראיה לסתור כי מה שכתוב ואברהם זקן כו' מורה שבנערותו לא נתברך עד עת זקנותו. על זאת ביארו ואמרו מצינו שעשה אברהם את כל התורה עד שלא ניתנה שנאמר עקב אשר שמע כו' וכאשר ביארנו.

עתה נבוא אל ביאור הכתובים בנושא דרושנו בהקדים עוד דבריהם ז"ל במדרש (פרשתנו): אל תירא אברם אנכי מגן לך לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שקבלתי כל שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבוא, אמר לו הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך כו' (פרשה מ"ד, ד'). והנה מכבר הערנו למעלה כי לכאורה המאמר הזה (חנם עשיתי עמך) הוא ענין מתנגד למאמרם ז"ל כל האומר הקב"ה ותרן.

ונאמר בהבנת הענין כי אברהם עליו השלום בעבודתו את ה' יתברך היה דומה ממש לאחד הבא אל עיר נכריה אל בית נדיב ושוע לבקש מלפניו לתתו משרת בביתו או באמרכולתו, אמר לו העשיר לא אוכל כי הלא נכריים אנחנו, אנכי עדן לא ידעתיך אם אתה איש משכיל ומצליח לעניני ועסקי, וגם אתה לא ידעתני עם תהלוכות ביתי, אם אנכי טוב לך. והנה לרוב הפצרת האיש אמר לו העשיר אם יש את נפשך תשב אתי איזה זמן תאכל בלחמי ובין כך תראה ותתבונן בעסקים אשר לי בבית או בשדה, ואתה גם אתה בעתים הנאותים בהזדמן דבר לפניך תעשהו ובו אדע זריזותך והשתדלותך, או אז נשתעה יחד אודות מבוקשך, ויעש כן. והנה אחר זמן ידוע הוטב הדבר לפני שניהם ולקחו העשיר לשרת אותו ואת ביתו וקצב לו שכרו ויכתבו בספר כל הנעשה בין שניהם אודות העבדות אשר עליו לעשות לבעליו ואודות המשכורת המגיע לו ממנו. ומתחילה נכתב אשר בין הבעל הבית להמשרת, היינו את שהבעל הבית צריך להשיג ממשרתו מהעבודה והשירות כפי הצורך אליו, ואחר כך אשר בין המשרת להבעל הבית והוא אודות הגמול והמשכורת המגיע לו ממנו. והנה ההבדל בין ב' העתים הללו (היינו קודם השוואתם יחד אל העת שאחריה) הוא כי האמנם גם מאז היה עובד את בעל הבית והוא גם הוא עשה עמו טובה וחנות בהספקת מחסוריו אבל לא היו אז בגדר החיוב זה עם זה, ולא היה נערך פעולת המשרת ממש מול מה שהשיג מאת בעל הבית כי פעם היה שירותו יותר על השגת גמולו ופעם להיפך כי מעשה שניהם היה עדיין אך על דרך החסד והנדבה. ועוד זאת כי לא היה אז מקום אל ההקפדה והכעס, היינו גם אם לא הוטב שירותו בעיני הבעל הבית אין מקום לכעוס ולדבר עליו עתק כי הלא איננו מחויב בהדבר עדיין, וכן להיפך. מה שאין כן אחר השוואתם והתקשרותם כי אז יחקו בספר וחתום עדים על אודותם זה עם זה ותכבד ההקפדה אם יעבור עליו לכל דבר כי כן קיימו וקבלו עליהם.

הוא הדבר בדמותו וצלמו באברהם עליו השלום כי ברוח בינתו הכיר את בוראו מעצמו ובא להסתפח אל כהונת ה' ולעמוד על משמרת עבודתו רק מהשכלתו ובר לבבו אשר נדבה רוחו אותו. והאמנם עדן לא היה מגיע לו שכר מה' יתברך על מעשיו הטובים כי לא צוה אותו אלהים דבר, עם כל זאת בהשקפתו יתברך על אוהבו הנאמן כי תחת מסבות יתהפך כמקרה הכבשן אש, ומלחמת מלכים וזולתם, עמד על ימינו לעזרו להחיש מפלט לו. אבל הצלתו היתה אך על דרך חסד ונדבה מאתו יתברך ואז לא היה נערך עבודתו מול השגתו מה' יתברך כי הוא עליו השלום עבד בחנם מנדבת לבו כענין הכתוב ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט', ח') והקב"ה גם הוא עשה עמו טובה וחנות לעתים מיוחדים. וזהו שאמרו ז"ל לפי שהיה אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי כו' תאמר שקבלתי כל שכרי בעולם הזה אמר לו יתברך אל תירא אברם אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך. כלומר כל הטובות שגמלתיך לא היו חלף עבודתך כי הלא הפקדתיך על משמרת עבודתי רק אתה מצאת את לבבך הנאמן לעמוד לפני ולשרת בשמי ולמה אחשוך גם אנכי מהושיעך בצר לך על דרך הנדבה והחנות.

עוד זאת כי מאז החל אברהם עליו השלום לבוא לגשת נוכח פני ה' ולשרת לפניו מהערת עצמו לא היה עדנה מקום להקפיד עליו גם אם היה נגרע ממנו דבר מהמצות אשר על האדם לעשותם אחר שאיננו מחוייב בם. אבל אחרי כי הגיע אל תור זקנתו וראה בו יתברך כי לא חסר את נפשו כל מאומה מהעבודה המאושרה הנאותה אליו יתברך, אז בו חשק ה' לקרבו אל המלאכה לעשות אותה, וכרת עמו הברית להיותו עבד נאמן בבית ה' וייעד לו השכר בעבודה שיעבוד עמדו, ומאז נפל עליו החיוב בלי להפיל דבר מכל אשר יעבור תחת הברית הכרותה אתו, וכן ה' יתברך לא יחסר ולא יוותר מאומה כי אם לעומת פעולתו לפיהם ישוב גמולו.

וזהו דברי הכתוב ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי, כביכול כאשר הבעל הבית ברצותו להתוודע עצמו אל אשר יקחנו לביתו לשרת אותו יאמר אני אני הוא אשר לאל ידי לתת לאשר ישר בעיני כאות נפשי, וזהו אני אל שדי התהלך לפני, כלומר מהיום שכור שכרתיך לעבוד עמדי והיה תמים, כלומר אך עתה אין נגרע מעבודתך דבר. ואמר ואתנה בריתי ביני ובינך כלומר נכרתה ברית על מה שאנכי אשיג מידך ממשמרת עבודתי וזהו ביני, וגם אשר עליך להשיג מאתי לתת לך משכורתך וזהו ובינך, ומאז וארבה אותך במאד מאד (ויהי הב' ממלת במאד ב' התמורה כמו טוב ברע או רע בטוב (ויקרא כ"ז, י')) כלומר מעתה לא אוותר עמך על דרך חסד ונדבה כי אם בעבודה שתעבוד עמי ואם תחפוץ רב טוב עליך להרבות בעבודתך. וזהו וארבה אותך במאד מאד כלומר חלף עבודתך בשתהיה מאד יהיה גם שכרך רב מאד. והבן.

ועם דברינו אלה יתבארו דבריהם ז"ל בגמרא: אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר ה' במה אדע כי אירשנה, אמר רב אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנאמר ועתה שמע אלוקינו אל תפילת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' (דניאל ט', י"ז), למענן מיבעי, אלא למען אברהם שקראך אדון (ברכות ז', ב'). והמאמר מבקש ביאור ונמתיק הענין במשל שר אחד שנפלה לו עיר אחת בירושה והוא להיותו מנעוריו איש שקט לא ידע מאומה ממשפטי השרים מאת עריהם וחוק נמוסיהם במסים וארנוניות וכמוהם, בא אחד לפניו והודיעו מנמוסי השרים ותהלוכותיהם ומשפטיהם ואופני הכנסותיהם מגביית המסים וכדומה. ויהי בשמעו עצת האיש הזה נתן דת ויפקד פקידים על אנשי עירו להיות כל אחד מביא סך מסויים אל גנזי השר, איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, ולענוש העובר על זה באיזה קנס, לימים רבים ויקר לנכד האיש הזה לעבור חוק השר ויתנהו בכלא, ויהי זקן אחד בעיר ההיא אשר זכר כי הפקידה הזו נתחדשה לו מאת אבי אביו הלך אל השר לבקש מלפניו על העובר לאמר, אדוננו האמנם מהראוי להעובר על פיך להענישו, עם כל זה זכר נא מי הסב החוק ההוא הלא אביו הזקן הוא יעץ עליך טובות לחדש בעיר גביית המסים האלה אשר מעולם לא היו, על כן הלא עליך לעשות עם נכד היועץ הטוב הזה לפנים משורת הדין לבלתי העניש אותו במשפט הנחרץ אך מאתו.

הנמשל עד אברהם עליו השלום היה הוא יתברך מנהג עולמו בחסד חנם ובריותיו ברחמים על דרך נדבה לא לפי מעשיהם. אולם אברהם עליו השלום הכיר את בוראו וקבל עליו עול מלכותו ויהי למס עובד ומאז היה יתברך מתואר אדון בעבור אברהם עבדו, ומה גם מאז כרת אתו הברית (כמוזכר למעלה) נעשה מדת הדין בעולם. רצוני שיתנהג העולם כפי שורת הדין על פי מעשי בני אדם אם טוב ואם רע, ולא על פי חסד חנם וכמבואר במדרש (פרשתנו) וישובו אל עין משפט עין שעשתה מדת הדין בעולם (זה אברהם) (פרשה מ"ב, ז'). וזהו ששאל דניאל עליו השלום למען אברהם שקראך אדון כלומר הלא הוא אשר המציא המדה הזאת בעולם ואך על ידו נקראת אדון לכן כדאי הוא שתהיה נושא פנים לזרעו אחריו להכנס עמהם לפנים משורת הדין.