מדרש: אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוקים אלקיך שמן ששון מחבריך (תהילים מ"ה, א') ר' עזריה משום רב אבא פתר קרי' באברהם בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על סדומיים כו' עד השופט כל הארץ לא יעשה משפט, אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם, ומה אתה תופס החבל בתרין ראשין, את בעי עלמא ובעי דינא סב לך חד מינהו, ואם לית את מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים, אמר לו הקב"ה אברהם אהבת צדק ותשנא רשע אהבת לצדק את בריותי שנאת מלחייבם, מחבריך מהו מחברך מנח ועד אצלך עשרה דורות לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך. (פרשה ל"ט, ו').

הנה כדי להבין מה היה ענין תפלת אברהם ועילת מה שהשיג דבר ה' יתברך ממה שהיה מצדיק עולמו, גם מה שכתוב שמן ששון שהוא חסר המובן, נקדים מה שכתבנו במקום אחר בביאור מאמר הכתוב האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד', י"ז) אשר מהצודק היה שיאמר האנוש לפני אלוה יצדק. אבל הנה ידענו כי העבודה הראויה והנאותה אליו יתברך כפי גדולתו ועוצם רוממותו תקצר נפש איש חומריי להגיע אליה, ומה גם כי אילי מרום העומדים ממעל לו אינם משיגים ואינם עומדים בעבודתם כפי העבודה הראויה לערכו יתברך כמאמר מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה, הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו. (שם ט"ו, י"ד) אבל מחמלתו יתברך ורוב חסדו עלינו יקח מידנו עבודתנו אך כפי ערך יכולת הבשר ודם להגיע אליה, ומעריך אותנו כפי דלת השגתנו, ויערבו לו מעשינו ושמח בעבודתנו, בשגם היא גבוליית ותכליית, באשר זוכר שפלותנו, גויתנו, ואדמתנו, כמאמר זכור כי עפר אנחנו (תהילים ק"ג, י"ד). והן זאת עלתה לנו מעתירת אבינו היקר אברהם עליו השלום שהמליץ ואמר אתה תופס החבל בתרין ראשין בעי עלמא ובעי דינא, כלומר תחפוץ בישובו של עולם ובעבודת ילודי אשה ואם תתבע מאנוש אנוש כפי דין ומשפט העבודה הראויה אליך לית עלמא יכיל קאים, והוא עליו השלום פעל ועשה בתפלתו שיקבל הקב"ה מאתנו עבודתנו כפי ערכנו המעט והפחות.

וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום אוכיחך ואערכה לעיניך (תהלים נ', כ"א) כלומר לא אדין אותך כי אם כפי ערכך השפל, ולעומת זה אמר איוב האנוש מאלוה יצדק כלומר האם מצדו יתברך ולפי ערכו יוכל איש למצוא צדקה או אם מעושהו יטהר גבר, וזהו הן בעבדיו לא יאמין כו' אך חסד ה' עלינו לאמר למעשי ידינו די עם שאין די לפי מה שראוי אליו יתברך.

ובגמרא: אם הראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם הראשונים בני אנשים אנו כחמורים כו' (שבת קי"ב, ב'). ומהראוי לחקור על קוטב ומשקל דבריהם ז"ל, אשר באין ספק לכוונה עמוקה ירזמון מליהם. אבל הדברים נמשכים עם מה שאמרו ז"ל במדרש: נקראו הנביאים מלאכים דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ', ט"ז). (ויקרא רבה פרשה א', א'). והבנת הענין הוא על דרך משל אחד בא לחנות חבירו וראהו מוכר חפץ בעד עשרים כסף, ואחר כך ראה אותו מוכר חפץ כזה לאיש אחר בעד ט"ו כסף, אזי יהיה מסתפק בלבו לומר אם שהראשון לא שילם רק כדי שויו ולא יותר, והב' הוא שפיחת מהשיעור הראוי. או בהיפך שהשני שילם לו שיעור דמיו אבל הראשון ויתר הרבה ונתן יותר מכדי דמיו.

והן הספק הזה בדמותו וצלמו הוא הנופל אצלנו, כי אנחנו עם דלת ערכנו העבודה המושגת לה' יתברך מאתנו קטנה ודלה, ובהשקפתנו על דורות הראשונים והקדושים אשר בארץ המה, מהם נביאים, מהם חכמים, וחסידים, הבאו בסוד אלוה אשר כמונו כמוהם ילודי אשה חצובי החומר, וקטנם עבה ממתנינו. על זה חקרו רז"ל ואמרו אם הראשונים כמלאכים כלומר ויתרו בעבודתם לשלם לה' יתברך יותר משיעור החיוב להאדם ועלו במדרגת מלאכים אזי אנו כבני אדם, כלומר עם כי נגרע מאתנו ערך עבודתם עם כל זאת עוד עמדנו על שיעור העבודה אשר על האדם. אבל אם הראשונים כבני אדם, כלומר לא הוסיפו מאומה על העבודה האנושיית הרי אנו כחמורים כי נפקד מאתנו גם העבודה הראויה לבני אדם.

ואחשוב כי רז"ל במדרש שאמרו נקראו הנביאים מלאכים כוונו לדבר על לבנו, לפקח עצבוננו להחליט שהנביאים היו בבחינת מלאכים והוסיפו על העבודה המחוייבת על האדם ועל כן לא נגרע מאתנו מלהקרא בשם הנכבד אדם.

ומעתה נבוא על ביאור דברי המדרש שלפנינו, בשנבאר תחילה ההבדל בין ב' הקונים שזכרנו. והוא אם נאמר כי השני בתתו בעד החפץ ט"ו כסף שילם כדי דמיו ולא פיחת לו מאומה, אזי יחוייב להמוכר גיל ונחת על הקונה הראשון, לאשר השיג ממנו יותר מהשיעור הראוי. אבל אם נחליט כי הראשון לא שילם רק כדי דמיו אין לו לשמוח עליו, אך יהיה נעצב על הב' שפיחת מדמי שויו. וזהו הענין אצל אברהם עליו השלום כי טרם עמד להתפלל על סדומיים היה ה' חפץ מעולמו עבודה מעולה כיאות לערכו הגדול והקדוש יתברך שמו, ואז לא היה לו לשמוח בעבודת אברהם ובהפלגת צדקתו ורב שלימותו, כי לא ויתר מאומה, אך כביכול היה לבו רגז וכעסהו חסרון עבודת זולתיים. אבל אחרי אשר פלל אברהם עליו השלום ואמר בעי עלמא ובעי דינא, וכאשר ביארנו, ובזאת הקטין האיפה והמעיט העבודה מעל האדם, מאז ישאר לו גיל וששון מאברהם עבדו על כי מעשיו עודפים על מעשי כולם על דרך הוותרנות להתחסד עם קונו.

וזהו שאמרו במדרש אמר הקב"ה אהבת צדק ותשנא רשע כלומר בשגם אתה אהבת הצדק למאד, ותשנא הרשע, ועם כל זאת אהבת לצדק את בריותי ושנאת מלחייבן, כלומר אבית להקטין חוב עבודתם על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך, כלומר אשוב לשוש עליך על רוב הצדקה והחסד אשר לך יתר על חברך, ולכן זאת אעשה לך כי אייחד עמך הדבור, וזהו שמנח ועד אצלך עשרה דורות ומכולם לא דברתי אלא עמך, והבן. (ועיין מה שכתבנו עוד בבאור המאמר הזה בחלק ד' ריש פרשת בלק).