ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו (י"ב, כ'). מדרש: ר' פינחס בשם ר' הושעיא רבה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך, את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו, באברהם כתיב ויהי רעב בארץ בישראל כתיב כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, באברהם כתיב וירד אברם מצרימה ובישראל כתיב וירדו אבותינו מצרימה כו' עד באברהם כתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ (פרשה מ', ו').

עיין בפנים במדרש כי הוא מונה והולך כמה כתובים מה שנאמר באברהם דומים למה שנאמר בבניו, וכדי להבין תכלית כוונת דבריהם נציע עוד מאמרם ז"ל (במדרש פרשתנו): ויחלק עליהם לילה (י"ד, ט"ו) אמר הקב"ה אביהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה. ואימתי במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה (פרשה מ"ג, ג'). אשר לכאורה הדברים מתהימים לב כל קורא, כי אחר התשועה הגדולה אשר עשה יתברך עם אברהם להפיל לפניו ארבעה מלכים גבורי חיל במעט אנשים שהיו עמו, יאמר ה' - אביהם פעל עמי, אתמהה!

וטרם נבוא לביאור המאמרים האלה נירו לכם ניר במאמר ה' יתברך אל לבו וזה תארו: וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול (י"ח, י"ז) אשר בההשקפה הראשונה לא ידענו איך יחייב מה שאברהם יהיה לגוי גדול לשלא יכסה יתברך ממנו מה שהוא עושה, הכי עבור כך המשפט לאלהים להודיעו דרכיו. פליאה!

אבל הענין יתבאר היטב עם מה שידענו כי מדרכי אלהינו יתברך לבלתי העניש עוברי רצונו עד שהוא מודיע לאנשי סודו, לאמר כך עלה על רוחי, כאשר הועד בנביא כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג', ז') ובמדרש: הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה (איוב ל"ו, כ"ב) שהוא מורה דרך לעשות תשובה (שמות רבה פרשה י"ב, א'). הורו לנו ז"ל כי מדתו יתברך איננה כמדת בשר ודם, כי בשירצה בשר ודם לעשות לחבירו רעה הוא מסתיר דבריו למען לא יתודע הדבר אליו, ויתן מועצות בנפשו להחיש מפלט לו, אבל מדת הקב"ה לא כן הוא כי איננו חפץ לדכא את מעשיו ולייסר בריותיו, על כן מדרכו להודיע אלינו את אשר עם לבבו לאמר כי רעה אני עושה חס ושלום למען יחרדו על דברו ויקחו מוסר ולא יהיה הדבר ולא יבוא. וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (תהילים ע"ו, ט') ובדרש: מתחילה יראה ולבסוף שקטה (שבת פ"ח, א') כלומר על ידי מה שהשמיע ה' יתברך כי יבוא במשפט עם בני האדם לעשות עמהם רעה זאת היתה הסבה שינחם ה' על הרעה אשר דבר כי שמעו רעתם, פחדו פחד ולקחו מוסר.

כלל הנרצה מדברינו הוא כי הקב"ה כרב חסדו שולח לנו עבדיו הנביאים השכם ושלוח טרם בא הדבר, והוא לאחד מב' סבות אם כי הנביא בשוט לשונו יעורר לבות האנשים לשוב עד ה', או כי ישא בעדם רנה ותפלה, ויהיה להם לפה ולמליץ מול האלהים, להשקיט חמת מדת הדין ותנוח מזעפה. והן על דרך זה ממש היה מאמר ה' יתברך המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, וכמו שאמרו במדרש (במקומו) אברהם זה נביא הוא ואיני מגלה לו. ולעינינו הוא כי כשמעו דברי ה' כי כלה הוא עושה אתם, כמה הרבה והפציר בתפילה לבקש רחמים עליהם בזכות הצדיקים הנמצאים בהם, ואמר אולי יש חמשים צדיקים כו', ואחר כך פיחת ואמר אולי ימצאון שם ארבעים, עד עשרה, וה' אמר לו לא אשחית בעבור העשרה.

ואחרי הכלל הנאמן הזה נחפשה דרכנו ונחקורה עוד, כי כל זה היה מהצודק באם היה בסדום עשרה צדיקים ויהיו כולם מוצלים בזכותם, החרשנו בראותנו הפעולה הטובה והגדולה שפעל אברהם אבינו עליו השלום בתפלתו עליהם, אשר בעבור עשרה צדיקים נשא יתברך לכל המקום בעבורם. אבל אחרי כי לא היה בסדום עושה טוב גם אחד, יפול ספק גדול בפעולת תפלת אברהם עליו השלום, מה היא ומה טובה, ומה הועיל יתברך באשר לא כסה מאברהם מעשהו. אמנם בהתבונן בדברי הכתוב הנה הוא בעצמו בא כמבאר הפעולה הטובה והתועלת המושג מסיבת מודעה זו ומתפלת אברהם עליו השלום, והוא במה שסיים ואמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול כו'.

אך הסכת ושמע נא ביאור כמה מאמרים המה יבנו מוסדות על מה שכוונו בביאור ענין זה. והם רבותינו ז"ל אמרו הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים (יבמות ס"ד). הנה לכאורה לא ידענו למה יתאוה יתברך לתפלתם, הלא אם יהיה להם דבר להתפלל מה' חזקה כי יתפללו לעת הצורך, ואם לא יצטרכו למה יתפללו.

ונזכיר לזה עוד מאמר דוד המלך עליו השלום ה' בעזך ישמח מלך, ובישועתך מה יגל מאד, תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה (תהלים כ"א, ב') גם מה שכתוב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון כו' (שם ק"ב, י"ח). וכל זה יתבאר עם מאמר הנביא ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה (ישעי' י"ב, ג') והוא עם מה שידענו כי מעשי ה' יתברך ונפלאותיו הנעשים בזמן מן הזמנים על ידי תפלת הנצרכים פועלים ישועות בקרב הארץ לעד ולנצח. רצוני לא כמדת בשר ודם העושה עם רעהו טובה וחנות תהיה הפעולה ההיא מיוחדת אך להאיש ההוא המקבל הפעולה ואך זמנית, ולא לאישים זולתו ולא לעת אחרת. אבל מעשי ה' יתברך אם יחדש בעולם ענין פלאי ונסיי בשגם ידומה כי המעשה ההיא מוגבלת אך לזמן ההוא לדור ההוא או לאדם פרטי, אולם האמת כי הדבר הבא לכלל הויה ואל המציאות יקום לעולם וחסדם לא ימיש, כמאמר החכם ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם (קהלת ג', י"ד) והישועה שעשה יתברך לאישים פרטיים ובזמן פרטי קמה וגם נצבה לעד ולדורות. וזה אשר יקראו לה תשועת עולמים והוא בנביא ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעיה מ"ה, י"ז) על היותה עולמיית ונצחיית (וכאשר רמזנו מזה בחיבורנו קול יעקב אסתר על מאמר והימים האלה נזכרים ונעשים) וזהו ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, ממש כאשר יבוא אחד לארץ ציה ועיף ויצמא שם למים, ויזרז עצמו לחפור באר ומצא מים חיים וישת לרויה וילך לדרכו, אשר בהשתדלותו פעל פעולה כללית ונצחיית לכל העובר דרך שם ימצא מים לצמאו. כן נפלאות ה' יתברך וישועותיו גם אם לעת חידוש הווייתה ידומה כי פעולתה ותועלתה הוא אך לזמן ההוא ולאיש פרטי, אבל האמת כי היא תעמוד לישע רבים כי מאז היתה בעולם כל באיה ישאבו ממבועה הנאמן ומקורה המבורך.

וזהו שתיאר ע"ה ישועות ה' יתברך מעיני הישועה על היותם בבחינת מעינות הנובעות ישועה לדורות עולם. וזהו שכוונו ז"ל במאמר שזכרנו הקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים, והוא כי ה' יתברך בהיותו קורא הדורות מראש ויודע עתידות למו כי יהיה הצורך אליהם לישועה ועזרת מצר, וזכות מעשיהם לא יהיה כדאי לחדש להם נסים חדשים ולחצוב להם בארות ומעינות ישועה שלא היו מעולם. לכן מחסד ה' ורב טובו, ראה וחישב עליהם להכין מחצבם ומוצא חידושם בעת שהיו בעולם אבותינו הראשונים גבורי כח. בשגם בימיהם לא היה מקום וצורך להם עם כל זה סיבב עליהם מה שיהיו מוכרחים לשאול עזרה מה', ואחר כי תתהוה התשועה תעמוד בקיום נאמן לעד ולדורות, והיה כל מבקש ישועה בקול יהיה דולה מים בששון ממעין הישועה אשר כרוה נדיבי עמנו. ממש כאשר יבואו הולכי ארחות לבאר מים החפורה מאז קל מהרה ירוו צמאונם באמצעים קלים. לא כן בשיצטרכו לחפור באר יהיה כבד מהם הדבר וילאו למצוא מבוקשם. והוא הטעם במה שאמרו הקב"ה מתאוה כו' רצו בזה כי הקב"ה מתאוה לתפלתם למען כי על ידם יתאוה ויתוקן המעין האלהי השופע ישועה ורחמים לנצח. והוא גם כן מה שאמר דוד המלך עליו השלום פועל פעלת בימיהם בימי קדם (תהלים מ"ד, ב') אשר מלות בימי קדם לכאורה הוא שפת יתר, אבל רמז בזה לדברינו כי הוא יתברך פעל ועשה ישועות בימי האבות הראשונים טרם היה הצורך אליהם למען יהיו מוכנים ועומדים לעת הצורך.¹

footnotes: ¹ ודע כי על כן היתה עצת חסדו יתברך להעיר אותנו ולצוות עלינו להתמיד בזכירת נסיו ונפלאותיו כי עם זכרון הנסים והנפלאות הראשונים מעוררים אנחנו אותם החסדים להריק אלינו ישועות הנעשות מאז, ועל דרך זה באו מסדרי התפלות במליצתם מי שענה לאברהם אבינו הוא יעננו כו'. ובזה נעמוד על דברי הנביא והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע (ישעיה ס"ה, כ"ד) אשר מהראוי לקרב איך יתכן ליתן מענה ללא שואל, גם מה שהחל לאמר והיה טרם יקראו כו' שמשמעותו שיענם ה' גם בזולת הקריאה ואחרית דבריו מורים לא כן, באמרו עוד הם מדברים כו'. אבל לדברינו יהיה יעוד הכתוב הזה על דרך מאמרו שזכרנו ושאבתם מים בששון כו' והרצון כי בימים הבאים ובזמנים העתידים בהצר להם לא יצטרכו לבקש חדשות מאת ה' כי אם יזכירו הישנות והראשונות אשר באו מאז. וזהו והיה טרם יקראו ואני אענה כלומר הדבר שישאלו מפני, מכבר עניתיה ומוכנת ואך בזכרון וסיפור הנסים הראשונים ישאבו בששון ממעיני הישועה החצובים מאז על ידי תפלת הצדיקים, וזהו עוד הם מדברים כו' כלומר אך ישמע על פיהם זכר נפלאותי הראשונות ובקל ישועתם קרובה לבוא. וזהו שסדרו לנו ז"ל טרם נקרא אליך עננו כדבר שנאמר והיה טרם יקראו כו' כי אתה ה' העונה בעת צרה כו' אשר אות הה' ממלת העונה היא מיותרת. אולם רצו בזה על דרך שזכרנו, והוא טרם נקרא אליך עננו ותמכו שאלתם זו (הנראית על דרך הפלגה) על יעוד הנביא בשם ה' כדבר שנאמר והיה טרם יקראו כו' וכביאורנו. והוסיפו לתת טעם על זה כי אתה ה' העונה כו' כלומר כאשר תתן מענה לאחד ביום צרתו ותושיעהו בזה אתה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה, כי תשועתו היתה לנצח ועד עולם היא:

וזהו מה שאמר דוד המלך עליו השלום ה' בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגל מאד. רצה בזה לספר עוצם יקרת פעולת ישועת ה' יתברך, ועל דרך שזכרנו היינו כי בשיצטרך הצדיק להשיג ישועת ה' יתפעל בזה ישועת עצמו וישועה לדורות. וזהו ה' בעזך ישמח מלך מוסב על ישועת עצמו, ובישועתך מה יגל מאד כלומר עוד יגל בזה על העתיד ומבאר בעצמו ואמר כי כפלים לישועתך, אחד תאות לבו נתת לו רצה לומר ישועת עצמו ב'. כי וארשת שפתיו בל מנעת סלה, כלומר מה שפעל בתפלתו הוא שמור ובא גם לאחרונים שיהיו.

ומעתה נבוא אל ביאור מאמר ה' יתברך שזכרנו ואברהם היו יהיה לגוי גדול כו'. ואשא משלי ועל ידו יומתק כל הענין בעז"ה, ב' סוחרים היו נוסעים בדרך על אודות מסחרם אחד היה צעיר ורך בשנים והשני שיבה זרקה בו, בא בימים, ויהי בבואם לעיר גדולה ראו חנויות מוכרות בגדים לרוב אמר הזקן מה מאוד כלתה נפשי לקנות לבני בן זקונים איזה בגד נאה ומשובח, אבל יראתי פן לא יזדמן כמדו, אמר השני אני אקח ב' וג' מהם, אמר לו הזקן מה תעשה אם לא יהיו מוכשרים לבניך, אמר לו אתה לאשר אין לך כי אם הבן זקונים הצדק אתך כי משכת ידך מלקנות כי אם לא יהיה כמדו למי תלבישהו, לא כן אני כי חנני אלהים בכמה ילדים, צעיר ורב, וגם צעיר אנכי לימים ואם לא יוכשר לאחד יוכשר להשני או להבנים אשר יולדו.

הנמשל כי כל אשר פעל יתברך את אברהם אבינו עליו השלום שמור לדורות הבאים אחריו (וכמו שיבוא עוד אם ירצה ה') ועל כן ברצותו יתברך לשפוך על סדום סוללה אמר המכסה אני מאברהם כו', והרצון לגלות על אזני אברהם עבור יתפלל עליהם וכדברינו למעלה. והגם כי ידע ה' כי אין מקום לתפלתו עליהם וכנזכר לעיל, עם כל זה לא היתה חס ושלום לריק ולא שבה ריקם, כי ארשת שפתיו לא מנע ה' ופעולתו תעמוד לדורות, וזהו שסיים ואמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול, כלומר הלא יוליד רבות, על כן גם אם עתה אין תועלת בתפלתו, תועיל לדורות הבאים. ולדעתנו יהיו דברינו אלה נעמסים במאמר הכתוב הנזכר פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם, ערער רומז על אברהם באשר קרא עצמו ואנכי הולך ערירי. וסיפר לנו המשורר חסדי המקום ב"ה איך המציא עצמו לתפלת אברהם (כהוראת מלת פנה) ולא בזה את תפלתם. כלומר בשגם לא פעל מאומה בתפלתו על סדומיים, עם כל זאת לא בזה אותה כי היא ערוכה ושמורה לדורות. וזהו: תכתב זאת לדור אחרון כלומר פעולת תפלתו תעמוד לדורות, והיא כתובה בספרתו יתברך להיותו נעתר גם להם בשיקרה להם כמקרה הזה כאשר נעתר לאברהם. וזהו ועם נברא יהלל יה כלומר המה יודו לה' חסדו במה שפנה אל תפלת אברהם.

ובנביא: מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו, ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבוא, מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מ"א, ב'). וכשנתבונן בדברי הנביא בטוב העיון נראה ונדע כי המה דוברות מה שאמרנו, והוא בהזכרת מדרשם ז"ל: מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם, צדק יקראהו לרגלו, חי העולמים שהוא מאיר לו בכל מקום שהיה הולך כו' עיין שם (פרשה מ"ג, ג'). והוראתם לבל יעלה על דעת אדם לומר כי מפלת המלכים ביד אברהם היה אך ענין מקרה והזדמן כדרך מלחמות זולתיים, כי אם הקב"ה העיר לבב המלכים האלו ללחום עם אברהם והוא הסבם לכך, וזהו שאמרו מי העיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם. והנה אמרו גם כן במדרש (שם בסמוך) ויחלק עליהם לילה ר' בנימין בר יפת משם ר' יונתן הלילה נחלק מאליו, ורבנן אמרי יוצרו חילקו אשר כפי הנראה היה ענין חלוקת הלילה באחד מפלאי ה' ונסיו, אשר רק גבוה מעל גבוה שומר עליו, באשר הוא יודע לכוין עתיו ורגעיו. והנה לא מצאנו זאת כי אם פה במלחמת אברהם, וגם ביציאת מצרים במכת בכורים נאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כו' (שמות י"ב, כ"ט), וגם על העתיד רמזה לנו התורה הקדושה שהיא שמורה לכל בית ישראל, ולנו אין לנו לעמוד על טעמה וסודה מאיזה צד לא צלחה זולת מהעתים רק חצות לילה ממש,¹ כמו שאמר הוא יתברך כחצות הלילה אני יוצא וכו' ורק הוא יודע עתותיו הנאותים לפעולותיו. אך מכל זה נדע אשר הענין מרום ונשגב, ולא יכלו בני ישראל להשיג גאולתם ממצרים אם לא בחצי הלילה ממש, והנה היא שמורה ומוכנת גם לעתיד לבוא. ובעבור כי צפה הקב"ה וראה מאז דלת ערך עם בני ישראל גולי מצרים כי לא יהיה זכות מעשיהם כדאי וראוי לכך לחדש להם ענין נשגב כזה לחצות להם לילה, כרב חסדו יתברך ראה לסבב ולהתגולל על אברהם עליו השלום שנצטרך גם הוא לחלק לו לילה, ואחר שיעשהו ויחדשהו למען אברהם אוהבו, יצפון לישרים תשועה עד עת הצורך להם בצאתם ממצרים.

footnotes: ¹ ולולא דמסתפינא הייתי אומר בטעם הדבר כי הנה מכבר אמר החכם לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ב', א'). רצונו כי יש עתות קבועות לכל מעשה אשר יעשה אלהים להרע או להיטיב דבר דבר בזמנו עת רצון ועת רעה כנודע כמבואר בזוה"ק (תרומה קע"ג) בראשיתא דלילא דינין מתערין בעלמא כו' עד בפלגות לילא כדין וכו' ורחמין מתערין. והנה בשיזדמן דבר אלהים הנושא טוב ורע, רצוני טוב לזה ורע לזה לא תצלח זולת חצות לילה ממש, כי הוא זמן הממוצע ועומד בין הדין והרחמים וסובל ב' הבחינות גם יחד. גלל כן מלחמת אברהם שהיה ענין הנושא ב' פעולות הפכיות טובת הנוצח ורעת המנוצח לא הוכשר לזה זולת חצות לילה ממש, וכמו כן מכת בכורים שהיא רעת מצרים והטובה הגדולה לישראל, אחר כתבי זאת מצאתי מבואר בזוהר (פ' בא) וז"ל כתימרות עשן סליק חוור ואוכם אוף הכא בלא כליל בפלגות לילא ולמעבד נימוסוי בחד שעתא חוור לישראל ואוכם למצרים והאי לילא אי לא אתפלג לא עבד נמוסוי מנלן מאברהם, דכתיב ויחלק עליהם לילה ואתפלג למעבד נמוסוי הרי מבואר מה שאמרנו.

והוא הוא המרומז לדעתנו בכתוב ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים (שמות י"ב, מ"ב) כלומר הכינה יתברך והיתה שמורה אתו מאז חילקה בעבור אברהם, למען הצורך לה עתה להוציאם מארץ מצרים, ומעתה היא שמורה עוד לדורות עולם להגאולה המקווה במהרה. וזהו הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם וכדברי הנביא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז', ט"ו). ומה נמרצו עתה דברי המדרש ויחלק עיהם לילה הלילה נתחלקת מאליה, ורבנן אמרי יוצרה חילקה, אמר הקב"ה אביהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה ואימתי במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה והוא מבואר כדברינו.

וזהו שדייקו ואמרו אף אני פועל עם בניו לשון בינוני ולא אמרו אפעל (כמו שאמרו בסמוך אברהם יצא בחצי הלילה אף אני אצא כו' והוא אך על הכוונה שאמרנו) כלומר בזאת הנני פועל תשועת בניו.

וזהו שאמר הנביא הנזכר לעיל מי העיר ממזרח כו' וכדברי המדרש (שם בסמוך) מי העיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם, רצה לומר שאיננו ענין מקרה והזדמן, רק ה' יתברך העיר לבם על זה. וזהו אורח ברגליו לא יבוא כלומר הלך אורח אשר לא הוצטרכו רגליו לדרוך בו אבל מי פעל ועשה קורא הדורות מראש, כלומר הצופה עד סוף כל הדורות ראה וידע אז כי עם בני ישראל יצטרכו לנפלאות נשגבות ולא יהיה לאל ידם להשיגם לכן הקדים יתברך להמציאם מאז על ידיי גלגולי הסיבות אשר קרה את אברהם אבינו עליו השלום וממנו יעמוד רווח והצלה לבניו אחריו וזהו שסיים אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא.

ומעתה נשאר עלינו לבאר לשונם ז"ל אביהם פעל עמי אשר שאלנו הלא הוא יתברך היה הפועל עם אברהם. וכדי לבוא אל הענין נקדים דבריהם ז"ל (במדרש פרשתנו): אל תירא אברם אנכי מגן לך (ט"ו, א') לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי, למלחמות מלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבא, אמר הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך, וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא, שכרך הרבה מאד היך מה דאת אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהילים ל"א, כ') (פרשה מ"ד, ד'). וגם בזה יש להעיר א'. מה שכתוב וכל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך, הוא דבר מתנגד למאמרם במדרש אגדה כל האומר הקב"ה ותרן כו'. ב'. כי על פחד אברהם עליו השלום שמא קבל כל שכרו היה הנכון להשיבו אל תירא הנה שכרך אתך בשלמותו, ומה שעשיתי חנם עשיתי עמך. אולם מה שכתוב אבל שכרך הרבה מאד מורה כי עוד הוא עומד למתן שכר יתר מאד עבור הנסים שעשה השם יתברך עמו.

וכל זה יותר לנו בשנחקור על גלגולי הסבות והקורות שאירעו לאבותינו הקדושים עליהם השלום. אברהם בכבשן האש, ברעבון, במלכים, וכן יצחק, ויעקב בחיר האבות כל ימיו לא נח ולא שקט, הכי קרה אותם כאלה על פי מעשיהם חס ושלום ואכלו פרי מעלליהם, אבל הוא הדבר שביארנו, כי כל מה שפעל אתם ה' יתברך היה אך למען בניהם אשר יקומו אחריהם, וכאשר העידו רז"ל מעשי אבות סימן לבנים¹ ובמדרש אגדה מעשי אבות ירשו בנים והוא כי בהשקפתו יתברך על הדורות האחרונים שעתידים למקרות ופגעי התלאות, ותקצר נפש העם מהפיק ממנו יתברך ישועות נסיות, היה מחכמתו יתברך להקדים ולהמציא דוגמת אותן המאורעות להאבות הראשונים אשר ברב אונם ואומץ ידם יעשו חיל ויכרו בארות ומעינות ישועות ונפלאות, למען יהיו שמורים לזרעם אחריהם. וזהו מעשי אבות סימן לבנים, מוסב על הקורות והפגעים העברו עליהם היו לעד אשר יקרה כן לבניהם ומעשי אבות ירשו בנים מוסב על מעיני הישועה זו חפרו לטובתנו ולחיותנו כיום הזה (והמעיין במדרש וישלח יראה בעיניו ולבבו יבין כי כנים דברינו, כי הם ז"ל הסבו כל תפלות יעקב עליו השלום ביום צרתו על צרות בניו כמו שכתוב הצילנו נא מיד אחי מיד עשו, הצל את בני מיד בני בניו הבאים בכחו של עשו, ורבים כמוהו, וכאשר נאריך אם ירצה ה' בביאור ענין זה על מקומו בישע אלהים). וזה שסידרו ז"ל: עזרת אבותינו אתה הוא מעולם (ובזה הנה אתה) מגן ומושיע לבניהם אחריהם בכל דור ודור.

footnotes: ¹ לך נא ראה מה שכתב הרמב"ן ז"ל (פרשת לך) על מאמר ויעבור אברם בארץ וזה לשונו. אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירו אותו רבותינו ז"ל בדרך קצרה ואמרו כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו, כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזירה מתקיימת על כל הפנים, ולכן יעשו הנביאים מעשים כנבואות, כמאמר ירמיה שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל כו' (ירמיה נ"א, ס"ג), וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה באדם (מלכים ב' י"ג, י"ז) שלש פעמים תכה את ארם עד כאן לשונו הזהב. וכדברים האלה כתב הרמב"ן ז"ל בביאור מאמר אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי שעשה יעקב כדרך שעשו הנביאים נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי וזרק שם חצים כדי שתהיה אחר כך נכבשת לבניו כענין שעשה אלישע ויאמר אלישע ירה ויור, וזהו אשר לקחתי אני מיד האמורי בחרבי ובקשתי. כי מאז לקח הארץ שתהיה נכבשת לבניו (עיין שם בפרשת ויחי):

וזהו שרצו ז"ל במאמר אנכי מגן לך כו'. כי הנה אברהם עליו השלום עת ערכו המלכים אתו מלחמה דן אל עצמו כי הוא ראוי לזה על פי מעשיו וכפועל ידו השיב לו ה' יתברך, כי כן הוא מדת הצדיקים להצדיק דין שמים כמליצת רז"ל לא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא (ברכות ה'). ועל כן אחר כי הצילו ה' מידי המלכים (וכמו כן בכבשן האש וברעבון) פחד ואמר יגורתי שמא קבלתי כל שכרי בעולם הזה, כמאמר רז"ל ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו. אבל לפי האמת הוא עליו השלום לא היה ראוי לתהפוכות כאלה על דרך הגמול חלילה, כי כל אלה ידו יתברך עשתה לטובת הדורות העתידים והוא סבל מה שסבל על חנם, על כן לא זאת שלא ינוכה לו דבר מזכיותיו אבל עוד יחוייב לו מוהר ומתן הרבה מאד להיותו נאחז בסבכי המקרים על חנם. וזהו מה שאמר יתברך לאברהם - אל תירא אנכי מגן לך, וכל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך, כלומר לא כגמולך הסיבותי כל אלה עליך כי אם על חנם, ועל כן לא זאת שאין נגרע דבר מזכיותיך אבל עוד תקבל על זה רב טוב, וזהו אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא. וזהו שסיימו ז"ל שכרך הרבה מאוד היך מה דאת אמר מה רב טובך אשר צפנת כלומר רב טוב פעלת ותשועה לדורות עולם צפנת.

והנה עתה יזהירו דבריהם ז"ל שזכרנו, אביהם פעל עמי בחצי הלילה כי באם היה אברהם עליו השלום ראוי לקורותיו אשר מצאו אותו על פי מעשיו, וה' יתברך יעשה עמו חסד ונדבה להצילו מהם, אזי היה הקב"ה הפועל עם אברהם. אבל אחרי שאברהם עליו השלום על חנם סבל מה שסבל, אך הוא יתברך סיבב עליו מה שעל ידיהם יכין צדיק תשועה לדורות, הנה בזה היה אברהם עליו השלום הפועל עם הקב"ה. וזהו שאמרו אברהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה, וכאשר ביארנו למעלה.

ומה נעמו לי בזה דברי רז"ל במדרש: אמר ר' ירמיה בר ר' אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו. הדא הוא דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ג, כ"ג) (ויקרא רבה פרשה כ"ז, ב). כלומר כל מי שעל ידו ועמו עשה יתברך טובה וחנות לעולם יבוא ויטול שכרו, כי גם הזולת מהקדושים אשר בארץ ההיו למטרה לחצי ה' יתברך לטובת העולם כולו (כי את אשר יאהב ה' יוכיח) למען הפחיד על ידו לב ההמונים ויראו יביטו בו ויקחו מוסר.

וזהו שסיימו ז"ל הדא הוא דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כלומר אם כי לעת פגעם המקרים והמכאובות היו לזרה בעיני הרואה, אולם יגיע העת ויתבוננו מאד מה רצה יתברך בפעולותיו הללו. וזהו כעת יאמר כו' מה פעל אל.

והנה עתה פתח דברינו יאיר. אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך כו'. והוא כי צפה יתברך בבניו עם בני ישראל עת יהיו תחת יד פרעה מלך קשה ומדינה קשה עמוסים בכובד הגזירות ועול השעבוד, ויצטרכו לנסי השם יתברך היתה עצתו יתברך להקדים למו גרות אברהם עליו השלום שמה, וגלל עליו שמץ מכל הקורות אשר מצאתם וכל אשר סבבם נגד פניו היה, למען יבקש רחמים עליהם ויפיק רצון ותשועה מאתו יתברך, והיא תעמוד גם לזרעו אחריו בגרותם. ולך נא ראה קורא ישר בפנים במדרש כמה כתובים לקטו ומצאו ז"ל מה שנאמר באברהם דומה להנאמר בבניו מכל גלגולי הסבות שפגעם מעת בואם למצרים עד צאתם, והוא מכוון למה שביארנו. וזהו צא וכבוש ממש כאשר עושים דרך חדש הרצוף באבנים מנופצות החדים ביותר כל אשר יעבור עליו ראשון ימחץ רגליו, זולת אחר אשר יעברו עליו עגלות עמוסות המהלכות בכבדות המה בכבדותם מרביצים ומחליקים האבנים וחד פניהם יקלקלו, כמו אז ההולך רגלו לא יגוף אף לא יכשל. וזהו שאמר יתברך לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך.