ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה (ט"ו, ח'). מדרש: ר' חייא ב"ר חנינא אמר לא כקורא תגר אלא אמר לו באיזו זכות (פרשה מ"ד, י"ד).

הנה הם ז"ל הורו אותנו כי שאלת אברהם עליו השלום במה אדע לא היתה חס ושלום מפאת קוצר אמונתו בהבטחת ה' יתברך בירושת ארץ ישראל, אבל שאל באיזה זכות. ואם הדבר כן יש לשאול למה נענש אברהם עליו השלום בידוע תדע, אחרי כי לא נמצא בו עון אשר חטא במה ששאל במה אדע, ואם כן הלא מהראוי היה להעלים ממנו ענין כזה ולכסות מעליו כמו שהעלים ממנו מעשי עשו.

וכדי לבוא אל ביאור הענין נזכיר מדרשם ז"ל על כפל המלות ידוע תדע מקור עם הפעולה וזה לשונם ידוע - שאני מפזרם תדע - שאני מכנסם, ידוע - שאני משעבדם תדע - שאני גואלם. ועל פי דבריהם אלו נאמר כי שאלת אברהם עליו השלום במה אדע ענינה ממש כאשר ישאל החולה אל הרופא שהבטיחו לרפאותו מחליו לאמר, אמצא חן בעיניך להגיד לי אופני רפואתי ולהודיעני מה תעשה עמדי להעלות ארוכתי, והוא אך למען יהיה הדבר מקובל מאד על לבו ומאומת אצלו יותר בשיבין מהות הסמים ואיכותם ותכונת מזורם. ועל דרך זה גם כן היה שאלת אברהם עליו השלום במה אדע, לא כמסתפק חלילה, כי אם אדרבה מרוב ששונו ושמחת לבו בהבטחת אל אמונה לא עצר כח מלשאול מאת ה' יתברך להבינו איכות וסבת הירושה הגדולה הזו, וזאת היתה העילה להודיע אותו גלות בניו וגרותם בארץ לא להם. והוא עם המקובל אצלנו כי כמו החרישה והזריעה המה מוכרחים קודם הצמיחה כך הגלות ועוני השעבוד שהיה לנו במצרים היה ענין הכרחי קודם ירושת ארץ ישראל. וכאשר העידו רז"ל ג' מתנות טובות ניתנו לישראל וכולם לא ניתנו אלא על ידי יסורים (ברכות ה'), כי היסורים ועול הגלות היו חורשים להצמיח על ידיהם טובות הנשגבות ירושת ארץ ישראל והזולת שזכרו רז"ל (שם). וכמו שאמר המשורר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו (תהלים קכ"ו, ה').¹ (וכבר דברנו מזה באורך בקהלות יעקב בכמה מקומות.)

footnotes: ¹ ואולי זהו הרצון במאמר ה' יתברך אל משה ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ כו' זבת חלב ודבש (שמות ג', י"ז) אשר מלות מעני מצרים נראים מיותרים. ולדברינו יאמר על דרך האומר מן העיסה הלז אעשה לחם או מן הסחורה זו אעשה בגד כן ממש העוני וסבל הגליות המה הולידו והצמיחו טובת ירושת הארץ:

ומעתה האמנם כי היה מרצונו יתברך להעלים מאברהם עליו השלום ענין הגלות ועוני מצרים. אבל אחרי כי שאל במה אדע ומגמתו היה להבין עילת וסבת הדבר איך ומה הוא (כאשר ביארנו) אז היה ההכרח שיודיענו יתברך גלות בניו וגרותם בארץ נכריה. וזהו שרמזו בכפל לשון ידוע תדע, וכמו שביארו ז"ל במדרש הנזכר לעיל.

והנה הרמב"ן ז"ל דרך אחר היה לו בזה. וכתב כי על כן שאל אברהם עליו השלום במה אדע יען כי אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה מדאגה פן יגרום החטא וכמוזכר במדרש. והנה על פי דרכו לא היה החיוב להודיעו גלות בניו עבור אמרו במה אדע.

וכדי לבוא אל התרת הספק הזה נקדים כלל אחד מה שנקח ממנו לבאר כמה מאמרים ואחר כך נעמוד על עניננו. והוא כי ידיעת כל דבר, מטוב עד רע פועלת באדם מעט קט ושמץ מני עצם הדבר, כמו בשיתוודע לאדם אשר לזמן ידוע ישיג איזה טובה וגדולה אזי ירגיש שמחה בלבו מכח הידיעה ההיא גם טרם יבואנו הדבר בפועל. וכן אם יוודע לאיש אשר אחר יום או יומים שבט המושל יעלה עליו ויעשה בו שפטים אזי יהיה לבו נהפך בקרבו וכמעט ירגיש דאבון נפש גם כי עדן לא נעשה עמו דבר. והוא הנרמז במאמר החכם לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר (משלי י"ד, י'). ירצה כי כל אברי האדם גם אם נחרץ עליו להכותו מכה רבה לא ירגישו דבר עד כי יעלה השבט על גביהם, לא כן הלב מרגיש בידיעת הצער טרם בוא הדבר. כן אם האדם מיועד לאיזה טובה כמו אכילה שתיה, או ללבוש שני ועדנים אזי יגיל לבבו בו גם טרם בא הדבר מפאת הידיעה הטובה, וזהו לב יודע מרת נפשו כלומר מרגיש תחילה הרעה אשר תמצאנו, וגם ובשמחתו לא יתערב זר כי הוא המרגיש שמחת הטובה ראשון לכל האברים.¹ וזה לך האות על דברינו כי כנים הם מה שהמליצו ז"ל אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו (יבמות ל"ז). ועילת הדבר הוא אך הידיעה כי היודע בבירור כשירעב יאכל בלחמו השמור אתו הנה זאת יועילנו מעט להמעיט ולהקטין רעבונו, לא כן מי שאין לו פת בסלו כי יפחד גם טרם ירעב ללחם.

footnotes: ¹ ועם דברינו אלה נבין מאמרם ז"ל (ביצה ל"ב) המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו. והוא כי ההבדל בין בעל הבית ובין האורח הוא הידיעה טרם בא הדבר, כי הבעל הבית יודע אשר לעת האוכל יהיה מוכן לפניו לאכול לשבעה, מה שאין כן האורח כי איננו יודע מאומה. וזהו שהמליצו עליו עולם חשך בעדו כלומר איננו רואה ואיננו יודע עד כי ישימו לפניו לאכול. וזהו גם כן מה שאמר החכם ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו (קהלת ה', י'), רצה לומר כי בשתתרבה הטובה בעולם הקרוב כי גם זרים יאכלו בלחמו, ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו כי הבעל הבית עינים לו לראות את העשוי לפניו והמוכן עבורו לא כן האורח:חלום ועל זאת ירמזון דברי המשורר עליו השלום יפול מצדך אלף ורבבה מימנך אליך לא יגש רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה (תהלים צ"א, ז'). והוא כי לפי ראות אנוש בעיני בשר יפלא על מדותיו יתברך אשר לפעמים יפחד הצדיק בהמון רשעים רבים אשר סביב שתו עליו ולדמו יארובו ואחר כך תושיענו ימינו ויחיש מפלט לו והמונם יהדוף ורוח תשאם, הלא על זאת יתחמץ לבב איש לאמר טוב טוב היה לנצור עליו שלא יקומו הרשעים נגדו בל יערוץ מפניהם ולבל יתמה מגערתם. אבל עילת הדבר הוא מה שזכרנו בפנים כי הקב"ה מעניש הצדיק רק בידיעה רעה רצוני שיהיה עולה על רוחו ויחשוב בדעתו כי דמו הנה נדרש ובזאת ינקה רע וזהו יפול מצדך אלף כו' אליך לא יגש רק בעיניך תביט כלומר כל זאת מסב יתברך אך למען תביט ותגור מפחד אויב ותתיסר בידיעה וזהו תפלתו (שם ס"ב) מפחד אויב תצור חיי:חלום לאדם טוב ולרע על דרך שראיתי בספר לקוטי תורה להאר"י הקדוש ז"ל על מאמר שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים (תהלים קכ"ז). היא מליצה נפלאה על העמלים בעמל רב ויגיעות גדולות בזעת אפם למרק עונותיהם כן יתן הקדוש ברוך הוא לידיו ואוהבו דרך למרק אותו מעונותיו בשעה שהוא ישן על מטתו כי הצדיק לא חטא בפועל חס ושלום רק מידי הרהור לא יצא. על כן זהו עונש שלו שמראים לו בחלום שהוא עולה על הסולם ונופל ממנו או פלוני רודף אחריו ומכה אותו ומפילו ומזה לבד יתמרק עונותיו. ועל פי דבריו הקדושים אמרתי כי זהו הכוונה במאמר הנזכר חלמא טבא חדוויה מסתייה חלמא בישא עציבותיה מסתייה. כלומר כי החלום הטוב לאדם רע והחלום הרע לאדם טוב אינו להורות לו מה שיהיה ומה אשר יהיה נעשה עמו רק החלום בעצמו הוא הוא הפעולה התכליתית שאין עוד אחריו מאומה שיהיה החלום רומז עליו. וזהו חלמא טבא חדוויה מסתייה כו' ודוק:

והנה עם הכלל הנאמן הזה נשכיל לדעת כי לפעמים יגמול הוא יתברך את האדם בשכר ידיעת הטוב ויעניש אותו עם ידיעת הרעה. והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל: לאדם טוב אין מראים לו חלום טוב ולאדם רע אין מראים לו חלום רע (ברכות נ"ה) אשר לכאורה הדברים האלה אין להם שחר. אבל יתכן כי יהיו דבריהם נמשכים למה שאמור שם חלמא טבא חדוויה מסתייה חלמא בישא עציבותיה מסתייה. והוא כי בשיחלום לאדם חלום טוב שהוא נהנה ושמח מידיעת הטובה מאז כבר נתבטלה הטובה מבוא בפועל וכן להיפך. אשר על כן לאדם טוב אין מראים לו חלום טוב אחר שהוא יתברך רוצה שישיג הטובה בפועל. ועוד מראים לו חלום רע כדי שיענש בידיעה ולא תשיגנו הרעה בפועל. לא כן אדם רע אין מראים לו חלום רע למען לא יהיה נפטר בעונש הידיעה אך ישיג ענשו בפועל, ובהיפך בהטובה למען לא תבוא אליו בפועל מראים לו אותה בחלומו למען ישמח מידיעתה.

והטעם בזה הוא עם מה שאמר החכם כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז', כ') ואם מידי עבירה יצא, מידי הרהור לא יצא, וכמו כן הרשע באין מנוס היה לו הרהור טוב באיזה זמן. על כן הוא יתברך כמעשה ידיהם ישיב גמולם להם, לאדם טוב שלא חטא זולת ברעיון לבו מראים לו חלום רע למען יענש ברעיוניו, וכן לאדם רע שכל הגמול הטוב הראוי אליו הוא אך עבור הרהור הטוב שהיה לו מראים לו חלום טוב.

ומה נמרצו בזה דברי המשורר עליו השלום בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזמות זו חשבו (תהלים י', ב'). והוא כי הקב"ה מסבב שיהיה הצדיק נרדף מהרשע והצדיק יתעצב אל לבו מרגשת רודפו, והרשע הרודף ישמח ויאמר האח האח אשר בזאת גם שניהם פרי מזמותיהם יאכלו, הצדיק יתיסר בידיעה על העדר רעיון הטוב והרשע ישמח בידיעה על הרהור הטוב שהיה לו. וזהו יתפשו במזמות זו חשבו.

וזה הרצון במאמר הכתוב והגדתי לו כי שופט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם (שמואל א' ג', י"ג). כלומר בעבור זה אני מודיע לעלי משפט בניו אחריו על אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם ויען כי חטא בידיעה המשפט כי יענש בידיעה.

ומעתה אחרי המונח הזה אשר הידיעה מטוב או רע רב חילה לפעול קצת ומעט קט מעצם הדבר. הקרוב לומר כי כמו עוני מצרים ועול הגלות הולידו והצמיחו לזרע אברהם עונג ירושת הארץ בפועל כן ידיעת אמיתת הטובה ההיא שרצה אברהם אבינו עליו השלום מאתו יתברך לא היה מקום שתהיה מושגת עליו בלתי במאצעות ידיעת העוני וצער הגלות שיוקדם אליה. ולכן אחר ששאל אברהם אבינו עליו השלום במה אדע כו' שלא היה הדבר מאומת אצלו בהחלט פן יגרום החטא (כמו שזכר הרמב"ן ז"ל) אמר לו יתברך אם רצונך שיאומת אצלך ידיעת ההבטחה הטובה הזו ההכרח אתך שתדע כי גר יהיה זרעך כו'. וזהו ביאור מלות ידוע תדע המקור עם הפעולה וכמדובר למעלה.