אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם גו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם (ל"ג א'-ב').

מה מאד ראוי להתבונן בסדר כתוב זה בשנותו את טעמו, תחלה אמר מוצאיהם למסעיהם ואח"כ הפך הדברים ואלה מסעיהם למוצאיהם.

אמנם דע כי מאמר מוצאיהם מורה על המקרים והנסיונות אשר קרה אותם במדבר, וזה כלל גדול כי כל המקרים הגם שהיו רעות בזמנם עכ"ז טובה גדולה עשו לדורות, כמעשה קרח ועדתו גם שהיה רע להם כי נאבדו הם וכל אשר להם, עכ"ז גדר גדול גדרו לדורות כמאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו גו' (במדבר י"ז, ה') וכן כל הנסיונות אשר קרה אותם בהיותם במדבר הלא היו לאות לבני מרי שלא לעשות עוד דבר כזה מעתה ועד עולם, ומעתה אם ישראל היו גומרים ומצליחים נסיעתם והיו באים לארץ ישראל הנה עיקר נסיעותיהם והעתקותיהם היה שבאו לארץ ישראל ואגב פעלו טובה גם לדורות במוצאיהם ובמקריהם אשר אירעו להם, אבל אחר כי לא באו לארץ ישראל א"כ לא פעלו בנסיעותיהם כ"א פעולות המקרים אשר נתגלגלו במקום זולת מקום לגדור פרצות בדורות הבאים וא"כ מסעיהם טפל למוצאיהם. ויפה סיפר הכתוב ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם בכל מסע ומסע היה כותב המקרים אשר נזדמנו שם והשלים ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם כי המסעות היו מכוונות בעבור פעולות המוצאות והבן:

עוד נראה בזה על דרך מאמר אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כי לא נחש ביעקב גו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ב, כ"ב-כ"ג). ולבוא אל הבאור נזכיר דברי החסיד ע"ה אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך גו' (תהלים ק"ו, ז') אשר בהשקפה הראשונה לא ידענו מה זאת למשיח ה' להזכיר גנות ישראל כי לא השכילו נפלאות השם יתברך ולא זכרו חסדיו הרבים, וחלילה לדוד מלך ישראל מלדבר דברים כאלה, אבל הסכת ושמע כי דוד המלך ע"ה דבר בקדשו התנצלות על ישראל וחפץ בהצדקם, הכל בהיפך ממה שנראה בהשקפה הראשונה, והוא כאשר נתעורר על אמרו לא השכילו אשר מהראוי לומר לא הביטו או לא ראו וכדומה מהלשונות, אבל במאמר לא השכילו נפלאותיך ודאי הורה על ענין נכבד וכמו שנבאר: כי הנה באמת יש להתפלא על יוצאי מצרים שהיה מורך בלבבם ופחדו פחד בראותם מצרים רודפים אחריהם שלא היה זאת ראוי להם אחרי ראותם המסות הגדולות האותות והמופתים אשר עשה ה' בפרעה ובכל מצרים כי מאז היה ראוי להם לבטוח ולהאמין בצור משגבם כי לא יפלא ממנו דבר וכדברי הנביא כי תעבור במים אתך אני גו' ולהבה לא תבער בך (ישעיה מ"ג, ב') והן על זאת בא המשורר ע"ה בהתנצלות ואמר אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך גו' לאמר שלא היו מבינים בהנפלאות למה הם באים, כי היו דברים מיותרים בעיניהם, היינו שיהפך לב פרעה לרדוף אחריהם ולעשות להם אח"כ נסים נוראים להצילם מידו, הלא טוב היה להם שלא ירדוף אחריהם ולא יצטרכו לישועה, וכמו כן כל הנסים שעשה יתברך עמהם אח"כ בלכתם במדבר לא מקום זרע וגפן גו', וכלכל אותם שמה במן ובאר, והוביש מי ים סוף מפניהם, הנה כל אלה היו אך למותר כי היו יכולים להתקיים מבלעדי כל הנסים האלו כי היה לפניהם דרך קצרה סלולה וישרה, דרך ארץ פלשתים והיה אפשר להם להתפרנס בדרכי הטבע, ולכן היה הדבר אצליהם נגד השכל המקובל, למעט בניסא עדיף, וזהו - אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך, לא הבינו על מה ולמה הם באים, ע"כ ולא זכרו את רוב חסדיך כי היו מרובים יותר מן הצורך, וע"כ וימרו על ים בים סוף כי היה קשה בעיניהם למה יביאם יתברך אל תוך מים רבים שיצטרכו לנסים, וזאת היתה עילה להקטין אמונתם וימרו על ים בים סוף:

אמנם המשורר ע"ה ברוח קדשו בא וביאר אלינו תכלית כל הנסים ההם שהם נעשו בהכרח לעיקר גדול באחרית הימים והוא אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם (תהילים מ"ד, ב') אשר מלות בימי קדם נראות כשפת יתר, אבל באור הדבר הוא ממש בדמיון עשיר גדול היה לו ב' בנים ובהגיע בנו הבכור אל תור הנשואים נתקשר עמו בשידוך הגון, וחלק לו מוהר ומתן ובגדים כמשפט, ואמר בלבו הלא עוד לי בן אחר להשיאו ומי יודע מה ילד יום, לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ויגמר אומר לחלק מיד גם לבנו השני כמכסת הכסף אשר נתן לבנו הראשון, והכין ונתן ליד שליש הנדן שלו והכין גם בגדים ותכשיטים וכדומה מהדברים הצריכים אל הנשואים, כמשפט הקצינים והרוזנים, וזאת עשה הכל מדאגה פן לא יהיה בידו אח"כ להספיק לו צרכי נשואיו לזמן ההוא, ע"כ החריד עליהם להכינם קודם בימים שהיכולת בידו כן הדבר בנסים הראשונים שעשה יתברך כי כבר אמר שלמה המלך ע"ה ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם (קהלת ג', י"ד) ר"ל כל דבר נסיי הבא לכלל הויה ואל המציאות תתמיד סגולתו לעולם, אשר ע"כ תיאר הנביא ע"ה ישועת ה' ע"ש מעין כמאמר ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה (ישעיה י"ב, ג') (וכמו שכתבנו פרשת לך על מאמרם ז"ל צא וכבוש את הדרך לפני בניך עיי"ש באורך) ולהיותו יתברך קורא הדורות מראש וראה כי עתידים ישראל להשתעבד עוד בגליות אחרות ובאחרית הימים יהיו דלים מזכות, רקים מכשרון, ויצטרכו לנסים גדולים להתחסד עמהם, ולא יהיו ראויים אליהם, ומי כאלהינו החושב בתשועת בניו כי הכין מראש כל הנסים והנפלאות שיצטרכו ישראל בגאולה המקווה, בהיות העת ההיא עת רצון ומוכשרת לחדש להם ענינים נסיים, אשר ע"כ התגולל וסבב עוד עליהם כמה סבות למען יצטרכו לבקש רחמים על נסים וישועות, והכל להכין ישועה אל דור האחרון.

וזהו עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע לבניהם אחריהם כו', וזה אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם, ר"ל מה שהיה הצורך לפעול בזמן העתיד פעלת בימיהם (וזהו הוראת הכפל פועל פעלת), וזהו בימי קדם כלומר הישועות כבר מוכנות ושמורות מימי קדם ונמצאו בעולם קודם עת הצורך להם, והכל בעבור הטעם שאמרנו כי אז היה עת רצון וזמן שמחה, ומשה רבינו היה עמהם ואהרן ומרים ושארי הצדיקים הגדולים שהמה ראויים לחדש להם נסים, ואחר שיתחדשו הנסים ויצאו מן הכח אל הפועל יהיה נקל אל הדור האחרון להשיגם.

וזהו מאמר בלעם אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו ר"ל הוציאם ממצרים בנסים רבים עודפים על הצורך, אבל כעת יאמר ליעקב ולישראל גו' ר"ל עם הזמן שיבוא אח"כ יתברר להם פעולת כל נס ותכליתו, ומלת כעת תתפרש כמו בבוא העת, כלומר גם כי אז היה ענין הנסים ללא צורך אולם יבוא עת אשר יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, מה פעולת כל הנסים האלה. והנה הפליאה הראשונה היתה אצליהם מה שראו כי שדד יתברך במצרים מערכת הכשפים שלא תשלוט בישראל, והוא במאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות י"א, ז') ובמדרש (פ' בשלח): עשו מצרים כלבים של זהב בכשפים שיהיו נובחים וקולן הולך בכל ארץ מצרים ושתקן משה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (פרשה כ', י"ט). ובאמת לא הוצרכו כלל לנס זה בצאתם כי לא ברחו ממצרים כעבד הבורח מאת אדוניו כי יצאו ביד רמה ונאמר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ (שמות י"ב, ל"ג) אם לא כי הקב"ה חידש הנס ההוא אך בעבור היותו מוכרח בזמן הבא, כי בזמן בלעם היה הנס ההוא מוצרך מאד, כי הוא רצה לעשות כלה בעצמו ע"י הקסמים שבידו, והקורא הדורות מראש סיבב מתחלה בעת שהיה מוכשר לחדש להם נסים. הוסיף וחידש גם בעבור ימי בלעם הקוסם, מדאגה פן לא יהיה הדור ההוא ראוי לחדש להם נס חדש, והרשע הזה הודה בעצמו ואמר מה אקוב לא קבה אל גו', והוסיף ואמר אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, כלומר הלא כבר הרבה להם נסים גדולים וחזקים כתועפות ראם בעת צאתם ממצרים, ומאותו הזמן כבר נעשה ונגמר גם הנס הזה כי לא יפעול עוד נחש ביעקב ולא קסם בישראל, וזהו כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כלומר עתה הם מבינים למפרע מה פעל אל עמהם בימים הראשונים, וכמו כן הארון היה משוה לפניהם כל הר וגבעה ונתגלה להם פעולת הצלחתו בעת שהטמינו עצמם האמוריים כמוזכר ברז"ל. וכן את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניהם, גם כי אז היה כל ענין הנס ללא צורך, אולם הלא הקב"ה ידע כי עוד לו בן להשיאו עוד ימים יבואו ויצטרכו לעבור ימים ונהרות בימי המלך המשיח במהרה ויהיה מהצורך לקבץ נדחים מירכתי ארץ, וכל הארץ מלאה נחלים ונהרות וימים ואיך יעברו גאולים כל כך מהרה אם לא כהבטחת הנביא ע"ה והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו גו' והדריך בנעלים והיתה מסלה לשאר עמו גו' (ישעיה י"א, ט"ו-ט"ז). ומתי היה התחדשות הנס הזה, הלא עתה בעת צאת ישראל ממצרים אז היה נעשה ונגמר כל החתונה אשר תהיה אי"ה בימים הבאים עלינו לטובה, הכל נגמר בעת גאולת מצרים כי מאז כבר הדבר בטוח כי תעבור במים אתך אני גו' וכמאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז', ט"ו) כלומר כי לעתיד לא יחדש יתברך נס חדש, רק אותם הנסים אשר נעשו לפנינו בגאולת מצרים ישוב יתברך לעשות אותם אלינו, וזהו אראנו נפלאות, כלומר אז יתגלה אלינו פעולת הנסים הראשונים מה שלא היה מובן עד היום (כמ"ש באורך בפרשת לך ובפרשת בשלח על מאמר ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו גו') ומעתה הנה מי אשר ראה את ישראל במדבר אין לחם ואין מים, והקב"ה האכילם לחם שמים, והשקה אותם מים מן הסלע הלא אמר כי זה היה מסבת ההכרח לדוחק רעבונם וצמאונם. אמנם בהביט אל תחלת הנסיעה הלא על דעת כן הסיעם יתברך אל המדבר הנורא הזה למען יצטרכו לנסים רבים וכמבואר ברז"ל (ילקוט בשלח) ויסב אלהים את העם דרך המדבר מפני מה ויסב אלא כדי לעשות להם נסים וגבורות, היינו בעת שהיה הדור ראוי לכך להמציא להם נפלאות חדשות למען יכינו הדרך לפני בני בניהם בגאולה העתידה במהרה. כמאמר קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיה מ', ג') ומאמר קול קורא במדבר כמו חכמות בחוץ תרונה (משלי א', כ') כן בהיות ישראל במדבר היה הקול קורא ואומר כל הנסים אשר נעשו שמה בעת ההיא אינם מכוונים לשעתם רק להכין וליישר דרך אל הגאולה העתידה.

ומעתה יפה אמר הכתוב ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו' ואלה מסעיהם למוצאיהם. ונמתיק הדברים ע"פ משל לעשיר היה לו ב' בנים וכאשר נתקשר עם בנו הבכור ונתן הנדן ליד השליש, היה הנער בנו השני עומד ורואה כי אביו מפזר מעות הרבה לאחיו, ויאמר אל אביו מדוע לא תתן גם לי סך כזה למה יגרע חלקי מחלק אחי לא נופל אנכי ממנו, ויאמר לו אביו הלא אחיך כבר הגיע עתו עת דודים ואת הכסף אשר אתה רואה אני נותן לו נדוניה אל הנשואים, ואתה עודך נער ורך אבל ראה ותספור ותמנה כמה אני נותן לאחיך, ותכתוב המספר הזה רשום בכתב אמת על פנקסך, ואני אבוא גם כן בחתימת ידי לאשר ולקיים לתת גם לך כמספר הזה כאשר אתקשר עמך, ויעש הנער כן ויספור הסלעים וישקול השקלים והעלה הסך הכולל וירשום כל זה על הלוח אשר בחיקו, אח"כ ראה הנער כי הביאו מן החנות כמה מיני סחורות יקרות יפות המראה וישמח מאד עוד מעט בא חייט עם קו המדה והחייט ממדד ומתעסק רק עם אחיו החתן, ועמו לא יעשה דבר, ויתן את קולו ויבך ויאמר אל אביו מכל הסחורות האלה יעשה החייט מלבושים רק בעבור אחי ובעבורי לא יעשה מאומה, ויאמר לו אביו הלא כבר הגדתי לך כי אחיך הוא חתן ומהצורך לעשות לו בגדי חתונה רק אתה תרשום כל מספר הבגדים אשר עשיתי לאחיך וכמספר הזה ודאי אעשה גם לך לעת חתונתך, והנער לא זז ידו מן החייט כל הימים האלה והעלה על הכתב כל הבגדים גדולים וקטנים גם תכשיטין אשר ראה שהכינו אל הכלה את הכל העלה על הלוח, ויהי כאשר כלו הבעלי מלאכות את מלאכתם בהכנת כל הבגדים והתכשיטים, ויקח אותם אבי החתן ויתן אותם אל תוך הארגז למען יהיו שמורים לו על החתונה, ויהי בבוקר והארגז איננו, וימר לו מאד ויום החתונה קרוב לבוא ובהכרח הלך מהרה אל החנות והביא סחורות אחרות ויקרא את החייט, ויהי כראותו את החייט ממדד וחותך המלבושים וזה בא ועומד על ימינו עם הלוח אשר בידו ורושם כל בגד וכל מעטה וכל לבוש, ויהי כאשר נשלמה המלאכה קרב יום החופה ויעשו חתונה, ויהי בטוב לבם והחתן עם אחיו הקטן ועם המחותן הולכים לטייל על דרך הכרמים, והחתן מציע ומספר טוב לב אביו כמה פיזר בעבורו, כמה מלבושים עשה לו, וכמה מעטפות עשה לו גם בגדי חול גם בגדי שבת ובגדי יו"ט, וכלם כפולים ולא פעם אחד כפולים כ"א ג' וד' פעמים כפולים, כי כאשר נגמרו הבגדים הראשונים נגנבו או שאבדו ובהכרח עשה אחרים תחתיהם, וגם הם נגנבו וחזר ועשה אחרים, ואחיו הקטן שומע את דבריו ואומר לו אחי יקירי לא תדברנה שפתותיך מישרים, ויאמר אליו החתן מדוע, וכי אתה לא ידעת כי לבעבור שהראשונים נגנבו היה אבינו מוכרח לעשות אחרים וכן דברתי במו פי, ויאמר הנער אחי לא תדבר כן רק כה תדבר למען שיעשה לי אבי מלבושים אחרים לכן נגנבו הראשונים, כי אנכי בחכמתי הסיבותי את כל זאת והייתי מסית אל גנבים שיגנבו למען יהיה אבי מוכרח לעשות עוד הפעם מלבושים למען רבות מספר גדול על הלוח אשר אתי בבית, כי כן הבטיח לי כל מספר הבגדים שיעשה לבנו הראשון יעשה ג"כ אל בנו השני, א"כ אין הדבר כמו שאתה חושב כי מעשה הבגדים האחרים היה מסבת שנגנבו הראשונים רק בהיפך כי לכן נגנבו הראשונים כדי שיעשה אחרים:

הנמשל משה רבינו ע"ה לקח עט סופרים והעלה על הספר כל המקרים אשר קרה אותם בדרך, כדברי המשל אשר בפי רבותינו ז"ל במדרש כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות כאן ישננו כו' כאן חששת את ראשך, כן העלה משה רבינו ע"ה בכתב כל מוצאיהם וכל מקריהם אשר קרה אותם ככל פרטי מקומות מסעיהם, מהרעב והצמאון והמלחמות ושארי ענינים אשר קרה אותם, וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, ר"ל כתב את זכרון המקרים אשר קרה אותם בפרטי מסעיהם. ולמען שלא יחשוב האדם כי הזדמנות המקרים היו מסבת מסעיהם באלו המקומות, לכן חזר והפך את הדברים ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם, כי בכוונה הסיעם הקב"ה בהמסעות האלה בעבור לסבב מוצאיהם למען יזדמנו המקרים שיצטרכו לחדש להם נסים הרבה להכין תשועת עולמים הגאולה אל העתידה במהרה, והענין יקר.

וכל הדברים האלה שאמרנו הנה הנם מבוארים במאמר קצר מדברי רבותינו ז"ל אמר ר' סימון כתיב רבות עשית גו' לשעבר רבות עשית, מכאן ואילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו (תהלים מ', ו'), (בירושלמי ראש השנה פרק א'), ומבואר כדברינו. וכבר מלתי אמורה על מאמר ה' פעלך בקרב שנים חייהו גו' ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג', ב') שפירשו בו הפשטנים ג"כ שיעורר ויחיה חסדיו ונפלאותיו הקדומים שעשה לאבותינו בימים מקדם. ולפי דברינו יצדק מאד אמרו ברוגז רחם תזכור, ולא אמר רחם תפעל, או רחם עלינו, אבל הכוונה כי אם בשצף קצף הסתיר פנים מאתנו ואין במעשינו כדאי לעשות עמנו רחמים וחסדים חדשים, עכ"פ רחם תזכור, כלומר שתזכור רחמיך הראשונים אשר פעלת לאבותינו בימי קדם ומהם נושע, וכבר כתבנו בקול יעקב (במגלת איכה) על מאמר המדרש השביעני במרורים בלילי פסח הרוני לענה בליל ט' באב (איכה רבתי פרשה ג', ה') כי הנה התורה צותה לנו לזכור יציאת מצרים בכל יום, והעולה על דעתנו הוא שהקב"ה חפץ שלא נשכח כל גמוליו אשר הפליא עמנו למען נשבחהו ונפארנו תמיד בקול רנה ותודה.¹ אשר לא כן הוא מדת הנדיב כי דרכו תמיד להטיב עם הבריות ואינו דורש מהם ההלל ותודה כי כל החסד אשר הוא עושה עם המקבל הוא מצער בעיניו כמאמר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך (אבות א') ר"ל שלא יגדל אצלך החסד אשר אתה עושה עם העניים יותר ממה שאתה מפרנס את בני ביתך. וא"כ רחוק מאד לשפוט טעם הזכירה שיחפוץ הקב"ה להתפאר ח"ו במה שנזכור את אשר גמל עלינו. ויפה אמרנו בספר הנזכר כי מה שצוה יתברך על הזכרון הוא ממש על דרך אם והיה איש חייב לרעהו איזה סך וישלם לו מקצת ממנו, והמותר ישאר חייב לו, אז הענין צריך זכירה או רשימה בפנקס, לא כן מי שפורע לחבירו חובו ולא נשאר חייב לו כלום אין כאן מקום לזכירה כי כבר עבר הענין מכל וכל, וא"כ כל מקום שנאמר זכירה בע"כ עדיין הענין לא נגמר. וגאולת מצרים עוד לא נגמרה עד לעתיד כמאמר הנזכר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (עי' שם השלמת הדברים ועיין מה שכתבנו עוד בחבורנו כוכב מיעקב בהפטרה לשבת הגדול בבאור הכתוב אז נדברו יראי ה'):

footnotes: ¹ הקב"ה חפץ שלא נשכח כל גמוליו אמת כי אל המקבל הטוב ראוי שיחייב את עצמו לזכור טובת המטיב שלא להיות כפוי טובה, וכמו שתמצא בדוד המלך ע"ה שזירז את עצמו ואמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו (תהלים ק"ג, ב') אשר ע"כ אמר כמתפלא איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר (שם קל"ז, ד') כי ענין השירה לעשות נחת רוח אל המטיב, כי זה משפט המטיב אל אחרים שיקבל נחת בראותו שהמקבל טובתו הוא עלז ומתענג בהטוב ההוא כמאמר וייטב אלהים למילדות וירב העם ויעצמו מאד (שמות א', כ') פירוש שהיה נחשב להם לטובה ולברכה מאת ה' מה שברך מעשה ידיהם ונתרבו הילדים ונתגדלו, וזה סימן טוב להם אשר כל ישעם וכל חפצם היה להטיב לבית ישראל, כש"כ הבורא יתברך כי חפץ חסד הוא כל היום ומנהג עולמו ברחמים רבים ודאי מחוייבים אנחנו המקבלים חסדיו וטובותיו לבוא לפניו בתודה וקול זמרה, להודות ולהלל ולומר קבלנו טובותיך ואנחנו שמחים בהם מאד, ובזה יהיה אל הנותן והמשפיע העליון יתברך נחת רוח כי עלתה ברכתו בטוב ובנעימים. אבל כל זה בהיותנו על אדמתנו אז היינו ששים ושמחים בטוב העבר ומבקשים על העתיד כמאמר כן בקודש חזיתיך וגו' כן אברכך בחיי על העבר בשמך אשא כפי על העתיד (תהלים ס"ג, ג'-ה') לא כן עתה שהמליצו חז"ל (ברכות ג', א') מה לו לאב שהגלה את בניו, כי הנה העבד שסרח על אדוניו ויגרש אותו והיה נע ונד ודאי רבו משתוקק שיעבור על עבדו רעב וצמאון ומקרים רעים עד אשר יתייסר ויכיר בטובת רבו, לא כן בן שחטא על אביו והלך מעל פניו מה יקוה האב וכי ישמח האב בפיד בנו אכן גם בטוב לו ג"כ לא ישמח כי הנער לא יתן לבו לשוב אליו עוד. וזהו מה לו לאב כלומר באיזה אופן ישמח האב או מה יקוה אם לא שתתעורר בלב בנו אהבת אביו שישתוקק לבוא להסתופף בבית אביו ולהשתעשע עמו פנים בפנים וזה יערב לו יותר מכל התעגוגים כמאמר ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין (שיר א', ב') וזהו מה לו לאב שהגלה את בניו כאומר מה לו לבחור כי גם בהיות דרכנו צלחה אין נחת רוח לפניו יתברך כמאמר והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם גו' כן ישיש גו' (דברים כ"ח, ס"ג). אשר עי"ז כאשר באו מים עד נפש אז נתעורר ונאמר ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה (הושע ב', ט') כלומר גם אם נשיג טוב גם במקום זה עכ"ז משתוקקים אנחנו רק אל שלחן אבינו יתברך כבן שיש לו געגועים על אביו. וזה ענין מאמרם ז"ל (ברכות ז') טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות היינו כאשר לבו עליו דוי על הגעגועים שיש לו על אביו זה טוב לו הרבה יותר ממאה מלקיות הגם כי גם המלקיות טובים לו להעיר את לבבו לאמר אלכה ואשובה גו' כי טוב לי אז מעתה והחי יתן אל לבו, לאמר הלא מצאוני כל הרעות האלה רק מסבת כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת אבי רוכב שמים בעזרי, עכ"ז הלא יותר טוב לפניו מרדות אחת הנ"ל. והתבונן כי מאמר כי טוב לי אז מעתה מורה יפה על הדבר שאמרנו לאמר כי גם אם יהיה לי פה הרבה ממיני הטובות והתענוגים עכ"ז אני מבחין ומכיר ההבדל. ממש על דרך עשיר מעיר גדולה של סוחרים עשירים נסע בדרך ובא אל עיר קטנה ונכנס אל בית האכסניא וראה כי המה דלים ורקים אין בבית מאומה לא לאכול ולא לשתות הנה בעבור זאת עוד לא יבחין פחיתות העיר ודלותה כי אם יתלה הדבר ברוע מזלו של בעל האכסניא הזאת כי דל הוא, אכן כאשר ידרוש תחלה וישאול איה אכסניא טובה ויאמרו לו אם רצונך אכסניא טובה סורה נא אל בית איש פלוני כי הוא הנגיד והעשיר בעיר הזאת, ויסר שמה וראה איך הוא משתמש בכלים פחותים ובזויים אז יבחין ההבדל אשר בין עיר קטנה לעיר גדולה, כי גם העשיר של עיר קטנה עוד לא הגיע אל פחותי הערך אשר בעיר הגדולה. הנמשל כאשר אנחנו מבלים ימינו בערום וחוסר כל נדע כי מידת הדין הוא מאתו יתברך אבל אין הדבר תלוי בפחיתות המקום, לא כן אם נשיג טובה ושפע גם פה ועכ"ז יהיה לפי המקום נדע ונבחין היטב מה בין חו"ל גם אם אנחנו בטוב לבין טובת ארץ ישראל. וזהו ורדפה את מאהביה גו' אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, ר"ל מהטובות אשר אנחנו משיגים עתה. וזהו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר גו' תדבק לשוני גו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, והבן:

עוד נראה להמתיק מאמר ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם על דרך דמיון אחד נשא אשה אחרת והיה לו נער קטן מאשתו הראשונה, והיה מר לו מאד והיו עיניו כלות ומיחלות לאמר מתי יגדל הנער ויגיע עתו עת דודים לתתו אל בית חותנו, ויהי כי ארכו הימים והנער הגיע לפרקו והוא נסע בדרך בעבור מחסוריו, וירא שם בת איש מכנעני הארץ והתקשר עם אביה וכתבו כתבי התנאים, ויהי בבואו לביתו אמר לבנו דע בני כי כבר נתקשרתי עמך מעיר פלונית ולא תסבול עוד מרורות מאשת אביך בלתי אם כמשלש חדשים עד זמן החתונה, והנער יספור וימנה מספר הימים מתי יעברו ימי הצער עד כי הגיע היום והאב שכר עגלות לנסוע אל מקום החתונה ובשמחה גדולה ונפלאה עלה הנער על המרכבה ויסעו מביתם, הם יצאו את העיר והרחיקו ויאמר הנער אל הבעל עגלה ידידי הגידה נא לי כמה פרסאות נסעתי מביתי, ויאמר לו הבעל עגלה כבר נסענו ב' פרסאות ויותר, למחר הוא חוזר ושואל את הבעל עגלה כמה פרסאות הנני רחוק עתה מביתי וזה אומר לו ח' פרסאות או עשרה והמה נוסעים עוד הלאה, וישאל אבי החתן את הבעל עגלה כמה פרסאות יש לפנינו עוד לנסוע על החתונה והבעל עגלה משיב לו, וישמע הנער ויאמר אל אביו הבינני נא והורני מדוע אין שאלת שננו דומות זה לזה, אני בשאלתי את פי הבעל עגלה אני שואל אותו על מספר הפרסאות אשר מאחרי ואתה שואל אותו ובחרת לשאול כמה פרסאות יש עוד לפנינו לנסוע, ויען אביו ויאמר לו אתה הטבת בשאלתך ואני בשאלתי, אתה הלא לא היית מעולם בעיר פלונית ואין אתה מכיר את מעלת המחותן חסנו ויקרו, ולא את בתו הכלה אין אתה יודע כל מאומה מהצלחתך אשר קרא ה' עליך שמה, רק זאת ידעת כי אתה בורח מפני אשת אביך לכן אתה שואל כמה פרסאות אתה רחוק ממנה, לא כן אני אשר נפשי יודעת מאד להיכן אני מוליך אותך, לכן אני מבקש לדעת מספר המסעות אשר לפני מה לי להפרסאות אשר לאחרי.

הנמשל מובן מאד כי ישראל הלא אין להם שום ידיעה בארץ ישראל ומעלתה וחשיבותה, המה אינם יודעים יותר רק מה שהם נוסעים ובורחים ומתרחקים מארץ מצרים, לא כן משה רבינו ע"ה אשר נפשו יודעת מאד להיכן הוא מוליכם לכן הוא מונה המסעות אל אשר לפניו, וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ר"ל הוא עשה חשבון ומנה לפניו אל המקום אשר הם נוסעים, והמה בהיפך כי המה לא עשו החשבון רק על ההרחקה מן המקום אשר יצאו משם וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם והבן: