ושחט את הצפור האחת (י"ד, ה'). מדרש: דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו (ישעיה נ"ז, י"ח) אלו אבריו של אדם המתאבלים עליו (פרשה ט"ז, ט').

להבין דברי המאמר נקדים מאמרם ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים כו' (סנהדרין צ') וכבר התעורר בזה הרב בעל מדרש שמואל ז"ל מאין יתעורר הקורא להשתדל בתורה ומצות אחר שכבר הוא מובטח מפי נאמני ארץ רבותינו הקדושים ע"ה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וא"כ למה לו לעמול ולהתייגע עוד, וכבר כתבנו בו דברים נחרצים (ריש פ' תשא) ועתה נראה כי באין ספק יש בזה מוסר נפלא, כי זה כלל גדול מצאנו ראינו בדברי חז"ל (במדבר רבה ב') שהנביאים בתחלה תוכחתם התחילו בשבח ישראל כמו זכרתי לך חסד נעוריך כו' קדש ישראל לה' כו' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי (ירמיה ב'), כי כבר אמר שלמה המלך ע"ה עצלה תפיל תרדמה (משלי י"ט, ט"ו). ולכן לא טוב להמוכיח להשפיל את השומע כי עי"ז ימאס את נפשו ויתייאש מן הטוב הנצחי ויתעצל עוד מלעמול עליו, ויאמר טוב לו עכ"פ לחיות חיי שעה, ואיש כזה אין לו תקנה עוד, לא ישמע עוד לקול מוכיחים כאותן שאמרו כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה (יחזקאל ל"ג, י'). לכן באו חז"ל לומר שבחן של ישראל כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ר"ל יש להם חלק המביאם להשגת עוה"ב, ולא אמרו חלק עוה"ב רק חלק לעוה"ב להורות הכוונה שאמרנו, ומהות החלק הזה דע כי יש באדם חלק יראה ואהבה אל ה' יתברך וזה נצר מטעי ה' בכחות הנפש בכל בית ישראל מיום עמדנו לפני הר סיני כמאמר משה רבינו ע"ה כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שמות כ', ט"ז). והחלק הזה קיים לעד בכל איש ישראל, בתנאי שלא יכסנו ולא יעלימנו מן הנפש בחטאו אותה בזדון לבו כי אז יהיה נעתק מן הכח הנפלא ההוא כמאמר נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו (תהלים ל"ו, ב').

והעד הנאמן על זה תמצא שכבר לקח אותו הנביא ע"ה למופת להוכיח ולברר דבריו לפני ההמון והוא ואת מי דאגת ותיראי כו' אני אגיד צדקתך כו' (ישעיה נ"ז, י"א)¹ והרצון בזה לתת מופת אל המתייאש כי הלא יש יראה טמונה ושתולה בקרב לבו, כי תראה רוב עושי רעה מסתירים עצמם מין הבריות ומעט הם המעיזים בהכרת פניהם אשר חטאתם כסדום הגידו, סיים עליהם הכתוב ואמר אוי לנפשם כי גמלו להם רעה (שם ג', ט'). כמו בגד אשר כלו הפוך שחור מאז אין הלכלוך ניכר בו, אבל רוב אנשים בהזדמן דבר רע ח"ו תחת ידם דרך איש להסתיר עצמו מפני היראה והבושה, שלא ידעו הבריות גם אם יהיה מאותם שנאמר עליהם הון עשיר קרית עזו (משלי י', ט"ו) זה יתן אות ומופת כי לא כהתה עינו ולא נס לחה מן הטוב הנמזג בקרב נפשו במעמד הר סיני, ולכן הצד המריע מתבייש מן הטוב. וזהו ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי כי בפני אנשים תכזב שלא תגלה ערותך כי תיראי ומדוע ואותי לא תיראי. וזהו - אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך, כלומר תדע כי יש בלבך יראה אבל אין אתה משתמש בה כראוי, והבן:

footnotes: ¹ אמר הכותב הנה הרב ז"ל במכתביו הנעימים אשר הרשים לעצמו בלשון קצרה השאיר מאמר דרכיו ראיתי וארפאהו כו' ולשון המדרש ואשלם נחומים לו ולאבליו אלו אבריו של אדם המתאבלים עליו, ולא כתב בבאור זה מאומה לכן באתי אחריו למלאות את דבריו, בהקדים דברי המלך החכם ע"ה שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און, אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח (משלי כ"א, ט"ו-ט"ז) והדברים סתומים וחתומים אור הבאור לא נגה עוד עליהם. אמנם דברים עמוקים ועתיקים השמיע אותנו שלמה המלך ע"ה כי כבר כתב החכם בעל יסוד התורה ז"ל (פ' עשרים) בתתו מופתים על נפש האדם ויקר מעלתה והשארתה סיים ואמר החרטה על עשיית הרע אחר שקוט חום הטבע יעיד כי הטוב והאמת טבעי בנפש והוחקק בה עכ"ל. ולדעתי כבר רמז ע"ז הנביא ע"ה תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך כו' (ירמיה ב', י"ט) ירצה בזה להעיר אותנו על ההבדל הגדול אשר בין המעשה הטובה ובין המעשה הרעה בעיני אדוניה ולא להפריד את השומע בהעונשים אשר יגיע אל העובר בעמק הבכא שהוא עונש שאחר המות כי ישוב ויענה לו חק בשאול מי יגיד לך, האם היית שמה בעמק רפאים האם ראית קו לקו משפטם ודינם. לכן זה דרך מוכיח חכם ונבון לב שלא יוכיח וירחיק עדותו, אבל בחכמתו ובתבונתו יברר בפני השומע את דברי תוכחתו במוסר חכמה ודעת מן הדברים המתגלים ונתראים לנגד עיניו בעוה"ז בעוד בחיים חייתו, ואחר שיתאמת מוסרו אל השומע אז גם אם יאמר לו אח"כ מן העונשים שאחר המות יאמין לו ג"כ כי כבר הוא מוכרח להאמין. והנה בעוה"ז אנחנו רואים בעינינו במעשה המצות יש סגולה להמשיך אל העושה אותם הרבה עונג ושמחת הלב, כמאמר שמחה לצדיק עשות משפט, ובהיפך בעשותו מן החטאים יכאב לבו יתחרט וידאג כמאמר (איוב ט"ו, כ"א) קול פחדים באזניו כו' כל ימי רשע הוא מתחולל כו' (שם פסוק כ') וכמאמר בפשע איש רע מוקש (משלי כ"ט, ו') כלומר ירגיש בלבו מוקש ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי. וזהו תיסרך רעתך כלומר התבונן נא הלא הרעה עצמה שעשית היא מייסרת אותך אח"כ על פניך, זהו ומשובותיך תוכיחוך כי אחרי שקוט חום הטבע יתחרט וידאוג (עי' מהר"י אלבז ז"ל בששי משלשים הרגיש בזה) ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך. הכפיל ואמר ודעי וראי גם מה ההבדל בין מאמר רע ובין ומר להעיר אותנו על ההבדל שזכרנו, וכבר ביאר בזה הגאון רמ"ע מפאנו ז"ל מאמר כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע י"ד, י') וז"ל (במאמר חקור דין ח"א י"ג) אמר סגולה כפולה ומכופלת בדרכי התורה כי הצדיקים ילכו ויחליפו כח והרשעים גם הם יתפעלו על ידה כי יכשלו יחוגו וינועו כמאמר כל ימי רשע הוא מתחולל. כמו שכתב הגאון ר' משה חפץ ז"ל על מאמר אמותה הפעם ביאר שם מאמר רשעים בחייהם קרואים מתים, יען כי רבים מכאובים לרשע בחייו ותמיד לבו נוקפו וכל כליותיו יוכיחוהו לאמר מדוע ככה עשיתי, אוי לי כי און פעלתי. ומעתה הנה בעסק התורה והמצוה יש ב' מעלות טובות, ערב ומועיל כי בעת עשותו המצוה יערבו לו מאד בעודו פה בארצות החיים, ומועיל לאחר זמן בעולם הנפשות כמ"ש הגאון בעל הברכות ז"ל בכפל מאמר אני עמל ומקבל שכר כו' אני רץ לחיי עוה"ב כו' שר"ל אני עמל ומקבל שכר בעת עמלי כבאור הראשונים ז"ל על מאמר ששכר מצוה מצוה. ב'. אני רץ לחיי עוה"ב הוא מעלת המועיל, והם בהיפך רצים לבאר שחת. וזהו הלא תיסרך רעתך הלא אתה רואה בעיניך כי יגיע אליך מן היסורים והפחדים פה בעוה"ז ומשובותיך תוכיחוך כלומר מזה עצמו תוכל להוציא לך תוכחה להוכיח על העתיד על העונש שאחר המות (ע"כ אמר בשינוי לשון תיסרך כו' תוכיחוך כו') וזהו שהכפיל ואמר ודעי וראי כי מאמר ודעי מורה התבוננות בעתיד, ומאמר וראי מורה התבוננות של עתה מה שעיניו רואות. ורצונו בזה להוכיח את הרשע כי כפלים בהפסדו היפך מן הנוצר תורה ושומר מצוה אשר פי שנים בידו ערב ומועיל היינו המעוז והשעשועים ושמחת הנפש אשר במעשה המצוה. ב'. הגמול הנצחי בעולם הנפשות. ולא כן הרשע כי פי שנים במכאובו העונש הרע בעתיד ב'. כי גם עתה בעת עשותו המזמה יתמרמר ויתעצב. וזהו שהכפיל ואמר ודעי בעתיד, וראי לע"ע, כי רע ומר עזבך את ה' כו' היפך מן ערב ומועיל אשר במעשה המצות, וההיפך מן מועיל הוא רע, וההיפך מן ערב ומר, וזהו כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך העבירה בעצמותה תסבב עליך מרירות כאלה, ולא פחדתו אליך פי' לא בעבור שאני מפחיד אותך כי המעשים עצמם סגולתם כן היא וכנז' בבאור מאמר צדיקים ילכו בם כו' וכמאמר כי אחרי שובי נחמתי כו' (ירמיה ל"א, י"ח) ר"ל בחזרתו מן החטא ואחר מעשה העבירה אז מצד הטבע יתנחם ויאמר הה מה עשיתי. וכבר כתבנו במקום אחר מחבורנו בביאור מאמר (שבת קנ"ג, א') בעי מיניה ר"א מרב איזהו בן עוה"ב אמר לו ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו (ישעיה ל', כ"א) ובהשקפה הראשונה לא ידענו דבר התשובה אשר ישיב רב לר"א ואזניך תשמענה כו' אבל הדברים נעימים ומובנים מאד על דרך שכתבנו דע כי ההולך ממקום למקום מה שכבר חלף ועבר נקרא אחריו ומה שיש לו ללכת נקרא לפניו כאמרם ז"ל (פאה פרק ו') לפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה. והאדם גם אם בטרם יעשה מעשהו זר, מעשהו לא היה מרגיש ברעת הדבר כי היה רוח אחרת עמו רוח התאוה והיצר האומר לרע טוב כו' אבל אח"כ הלא יתחרט כאשר תשקוט התאוה מזעפה כמאמר הנ"ל כי אחרי שובי נחמתי כו' ויבחין במה שעבר ויצטער ויתחרט עליו. וזה שהשיב רב לר"א על שאלתו איזהו בן עוה"ב השיבו בחכמה לאמר כי דבר זה אין צריך שאלה רק ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו, ר"ל ממה שחלף ועבר עליו יבין מעצמו מה הוא הדרך הראוי לבחור בו ומן העבר ישפוט על העתיד, כמאמר החכם איש חכם הוא עצמו מוכיח את נפשו הוא עצמו בעל ריבו והוא עצמו עד על מעשיו, לכן יפה השיב רב הלא המוסר היותר נפלא הוא מה שהאדם מוכיח את עצמו וא"כ אין לו צורך לשמוע מוסר מפי הזולת, רק ואזניך תשמענה דבר מאחריך. וזהו ענין המאמר דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו, אלו אבריו של אדם המתאבלים עליו כמשפט אחר החטא להצטער ולהתאבל. וכבר רמזו רז"ל הדברים האלה במקום אחר במאמר קצר (חגיגה י"ד) שמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם קורותיו ורהיטיו, היא מליצה נפלאה על בנין גופו והרכבת אבריו על דרך מאמרם ז"ל (שבת קנ"ב, א') ביום שיזועו שומרי הבית אלו הכסלים והצלעות כו' ובספר הזוהר (פנחס רי"ז, ב') ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו אינון גרמין וגידין ובשרא כו'. וזהו שמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם כו' כלומר הלא יש לנגד עיניו מופת נאמן כי גרמין גידין ובשרא כלם יחתו וירגזו, ואע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ור' זריקא אמר אף נשמתו של אדם מעידה בו כאשר עינינו רואות בקום למשפט אלהים ביום הכסא הנה פחד ורעד על הנפש חיל ורטט יאחזוה אשר כל אלה המה אותות נאמנות על כח אלהי אשר בנפש אשר בטבעה תשתוקק ותשמע במעשים הטובים ותפחיד ותתמרמר במעשים הרעים, וזהו עומק מליצתם ז"ל מי מעיד כו' והמבין יבין. וזה עצמו מאמר שמחה לצדיק עשות משפט כו' אמר אם אוכיחך שתקבל מוסר מסבת העונשים שאחר המות ממשפט הגיהנם ובאר שחת וכדומה ידעתי כי תשוב ותאמר וכי המוכיח ראה את כל אלה. לזה בא החכם הנבחר שזה ואמר אנכי לא אדבר עמך מגדולות ונפלאות אשר לא תדע אבל אדבר עמך מהדברים אשר אתה יודע ורואה אותם בעיניך. ואז אתה בעצמך תכריח נפשך להאמין גם את הנעלם מסבת תוקף ועוז מופת הגלוי והנראה לפניך. וזהו שאמר הלא התבונן נא וראה כי שמחה לצדיק עשות משפט כי הצדיק בעשותו דבר מצוה דבר חק ומשפט כמה ישתעשע וכמה ישמח במעשהו, ולהיפך תראה ומחתה לפועלי און כי הפועלי און אחר שיעשו העבירה יש בנפשם מחתה ונאקת שבר כמאמר כל ימי רשע הוא מתחיל כמו חללים שוכבי קבר כי קול פחדים באזניו, ואחר אשר הדבר כן כבר תוכל להאמין אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח כי באין ספק ערוך מאתמול תפתה בעבורו גפרית ואש כו' ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי ע"כ יראה ורעד וקול פחדים באזניו. וזהו ואת מי דאגת ותיראי כאומר התעורר נא והתבונן מי הפחיד אותך מי עשה עמך רעה ולמה תירא ותפחד. וא"כ ממה שאתה רואה כי בע"כ תירא עליך להבין כי אני עשיתי זאת כו' אגיד צדקתך כו' והדברים יקרים לנבוני דעת: