מדרש: אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהילים מ', ה') זה יוסף, ולא פנה אל רהבים על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים (פרשה פ"ט, ג').

הדברים מפליאים מאד כי התחילו בשבח יוסף וסיימו בההיפך (וכבר העירו בזה המפרשים עליהם השלום). וכדי לבוא אל ביאור המאמר נציע הכתובים החונים עליו קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשורי ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלוקינו יראו רבים וייראו ויבטחו בה', אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהילים מ' א'-ה'). אשר מהראוי להתבונן בהתכת הכתובים ועל קישורם לפי הדרש הזה שהענין מדבר ביוסף.

ואחשוב בהבנת הענין עם מה שידענו מקדמונינו עליהם השלום מגדרי הבטחון באלהים יתברך, שלא יבטח האדם במעשה נסים אבל ישתדל ויעסוק בסבות ואמצעים מהמלאכה, והמשא ומתן, וכדומה מהסבות, ויהיה בוטח בה' כי על ידי הסבות האלה ישיג חפצו. וכמאמר ז"ל (ספרי) וברכתיך יכול יהיה יושב ובטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה, וכמו כן אמרו ז"ל הרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם (ברכות ל"ה). והן לעילה זו יוסף עליו השלום האמנם היה סמוך לבו בטוח בה' לא חטא מאומה במה שביקש עילה וסבה לצאת מן הבור שהיה אסור שם, כי כך היא המדה, אמנם מגרעת אחרת היתה בו.

והוא על דרך דמיון שר גדול אשר לו כפרים ועיירות רבות ונתן עיר אחת קטנה במתנה לאחד מאוהביו ושיהיה הוא השליט עליה לאסוף ולכנוס כל המסים והארנוניות ויהיו שלו כל ימי חייו, ובתוך כך היה איש אחד שהפיק רצון מאת השר לפטרו מהמסים האלה וכתב ונתן לו מכתב חתום בחותמו כי הרשות אתו לשבת בכל העיירות אשר תחת ידו באיזה מהם שיבחר, ויצא האיש לבקש לו בעיירות ההם ויבחר לשבת בהעיר ההיא הנתונה במתנה לאיש זר, ויהי כשבתו בה איזה זמן בא הנושה והנוגש על המס המוטל על יושבי העיר ותבע גם אותו, לקח בידו המכתב אשר לו מאת השר ובא לפני הפקיד הנזכר לעיל ויראהו כי השר עשה אותו חפשי מכל המסים. ענה הפקיד ואמר לו צדקת צדקת, אולם הלא הסכלת עשו, הכי קצור קצרה ידך לבחור מקום לשבתך בזולת מערי השר הרבות שאינם נתונים לזולתו, ובחרת בעיר קטנה הזו שאיננה עתה ברשותו כי מתנה נתונה היא אלי על כל ימי חיי.

הנמשל כי ה' יתברך הכין בעולם יצורים נבדלים ונבראים שונים, וכולם בחירתם ביד ה' כי הוא השליט ברוחם להטותם אל כל אשר יחפוץ זולת האדם הלז אליו חלק יתברך לכל ימי צבאיו בחירתו ורצונו להטות עצמו אל מה שיבחר ואל מה שייטב בעיניו.

ומעתה הבוטח בה' האמנם כי מהצורך אליו לבקש עילה וסבה אך בשיבחר בזולת מהנבראים ויקחם לאמצעי לבצע מגמתו וחפצו על ידם יהיה נחשב בעיני ה' לבוטח השלם אחרי כי גם מה שלקח לו לסבה הוא מהעומדים תחת רצון הבורא יתברך והוא המניע אותם בבחירתו ורצונו. מה שאין כן אם הבוטח יתעולל עלילות ויבקש סבות מאת בני אדם הנעתקים מאת ממשלת רצון ובחירת ה' יתברך (כי האדם הוא חפשי בבחירתו ורצונו) או אז לא יהיה בטחונו בה' שלם כמאמר הנביא ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו (ירמיה י"ז, ה') כלומר לוקח אותו לו לסבה, והטעם - ומן ה' יסור לבו כלומר האדם המבטיח אשר הבוטח לקחו לסבה לבו מוסר מה' כי רצונו ובחירתו הוא רק בידו. ומעתה יוסף עליו השלום האמנם כי בטחונו בה' היה שלם בלב ונפש, עם כל זאת הרע לעצמו במה שלקח לו לסבה את שר המשקים בעל בחירה, על כן נתוסף לו שתי שנים מרוע לב ובחירת שר המשקים, שלא רצה להזכיר את יוסף כמאמר ולא זכר כו' (וכמו שנתבאר למעלה).

וזה שכתוב קוה קויתי ה' כלומר בטחונו בה' היה שלם והמופת ויט אלי כו', אך עם כל זאת נתוספו לו שתי שנים עבור שלקח לסבה את שר המשקים, וזהו ויתן בפי שיר חדש כו', כלומר להודיע חדשות יראו רבים וייראו ויבטחו בה', כלומר רק בה' ולא יקחו בני אדם לסבה. וסיים ואמר אשרי הגבר כלומר זהו שלמות הבטחון שישים האדם מבטחו בה', אך בתנאי ולא פנה אל רהבים כו' כלומר שלא יקח לסבה בני אדם אשר התוחלת מהם נכזבה להיותם נוטים אחרי רצונם ובחירתם. וזהו שאמרו במדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, ולא פנה אל רהבים כלומר אך לא היה לו לפנות עצמו אל שר המשקים לקחת אותו לאמצעי. והבן.