אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. (כ"ב, כ"ד).

הנה הכוונה הפשוטה בזה לדעתי כפי ענין המאמר שמצוה את האדם על גמילות חסדים עם הבריות, ובאין ספק כל איש אשר רוח נדיבה בו יחפוץ וישתדל יותר להטיב לרבים מהטיב אל יחיד. ולזאת בא הכתוב לתת עצה נכונה איך ומה יחרוץ בטובתו ליחיד כמו לעם רב, והוא להלוות לעני בשעת דחקו כי בזה ישתרבב הטוב ההוא שהוא עושה עם העני ויכלול את הרבים, כי אם היה העני נשאר בדחקו היו הם צריכים לעזור לו במתת הצדקה, ועל כן בהפיק האיש הזה נפשו אל העני הנה הוא גומל בזה את הרבים. וזהו אם כסף תלוה את עני, היינו שתרצה לגמול חסד עם הרבים אל תדמה בנפשך לחלק מה שביכלתך לפרוטות כדי להלוות לאנשים רבים, אבל הנכון הוא את העני עמך כי בגמלך את העני תפעול גמול לרבים וכנזכר לעיל:

או יאמר כי הכתוב בא להביננו ההבדל הגדול שבין הלוקח רבית, להגומל חסד חנם, כי האדם החונן ונותן לעני ממה שחננו ה' נמצא בשעה שהוא עוסק להשיג מעות לעצמו הנה אז גם העני עמו, היינו כי ירבה ויקבץ על יד עד כדי מחיית עצמו ומחיית העני. אבל הלוקח רבית עניינו בהיפך כי כשיעסוק העני עם המעות שהלוה לו העשיר הנה יעמול עצמו מלבד מכדי פרנסתו עד שיספיק לו לתת להעשיר מוהר הרוחים. וזהו אם כסף תלוה את עמי לא תהיה אתה משותף עם העני בבקשת הפרנסה, היינו שיעמול הוא גם עבורך כי אם את העני עמך, כלומר כל צרכי העני יהיו משותפים עמך היינו שתראה להרויח גם עד כדי הספקת העני.

ואולי זה שרמזו ז"ל במדרש: אם כסף תלוה כו', הדא הוא דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט (תהלים קי"ב, ח') (פרשה ל"א, א'). ולכאורה הוא דרש נעלם, ולדעתי מכוון הדרש אל מה שכתבנו כי הנה זה משפט הרודפים צדקה וחסד לאחוז במדת ההסתפקית בכל חפציהם מבלי לפזר על מותרות ותענוגים כדי שיוכלו להטיב מרכושם אל העניים. וזהו טוב איש חונן ומלוה, יכלכל דבריו במשפט. כלומר דברים הצריכים לו ממאכל ומשתה יכלכל אותם בסדר הראוי (וזה מבואר), וזהו דברי המדרש אם כסף כו' את העני עמך כלומר שתשתתף את העני עמך בעסק פרנסתך הדא הוא דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. והבן:

עוד ביאור על זה בהקדים מאמר המשורר ע"ה ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו (תהלים ס"א, ח'). והביאור בדרש (מדרש פרשתנו) אמר דוד רבון העולמים ישב עולמך (ובתנחומא הוסיף תיישב עולמך בשוה העשירים והעניים,) אמר לו הקב"ה אם אעשה עולמי שוה (ויהיו כולם עשירים) חסד ואמת מן ינצרוהו, פירוש למי יעשו צדקה.¹

footnotes: ¹ ישב עולם לפני אלוקים ומבואר בדרש... והנה לכוין הדרש במלת ישב אל הפשוט ולהחזיק הכלל המונח אין מקרא יוצא מפשוטו נאמר שהם ז"ל לא כוונו בזה בלתי לבאר קוצר לשון הכתוב. כי הנה ההבדל בין העניים והעשירים הוא ממש כמשפט המסיבים בסעודה גדולה אשר היושבים על השלחן מקבלים חלקיהם ומנותיהם מאת בעל הבית, והעניים אינם מסובים אבל עומדים על פתח מפתן הבית ועיניהם נשואות וצופות למה שיושיטו להם המסובים ואל מה שיותירו משבעם. כן העשירים דומים בענינם כמסובים ויושבים ראשונה בהשלחן אשר לפני ה' אשר חלק ה' ונחלתו יאכלון איש איש על פי סבות ידועות וחלקיהם ומנותיהם נתנו להם מיד ליד בכבוד והדר, והעניים מרחוק יעמדון אין להם חלק בין המסובים ולא נחלה בין הנוחלים ואינם נזונים כי אם מהנותר מפי העשירים. ולזאת שאל דוד המלך ע"ה ישב עולם לפני אלהים כלומר ישבו כלם סביב לשלחנך ויתפרנסו מידך בשוה, וזהו שביארו ז"ל אמר דוד רבון העולמים ישב עולמך בשוה העניים והעשירים, ועל זה השיבו יתברך חסד ואמת מן ינצרהו כלומר מאין יזכו העשירים אם לא על ידי העניים.

והנה לכאורה קשה מה ענין אמת אצל החסד הלא המה ענינים מתחלפים מהיפך אל היפך. אבל הענין יתבאר עם מה שכתבנו בקול יעקב (קהלת) בבאור מאמר החכם ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה גם את זה לעומת זה עשה האלהים כו' (קהלת ז', י"ד). והוא עם מה שכתב הגאון בעל תורת חיים ז"ל על מאמרם כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (ברכות י"ז, ב'). וזה לשונו: ביאור הדבר על פי מאמרם ז"ל מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים, ולכן העולם הזה מתנהג חציו במדת הדין, וחציו במדת הרחמים. ור' חנינא בן דוסא סבל מדת הדין הרבה כדי שיזכה העולם בשבילו בטוב מדת הרחמים, עד כאן דברו. והתבונן בזה חסדי אלהים יתברך שמו, כי מרבה הוא להטיב לפנים משורת הדין היינו כי שורת הדין הוא שלא יחדל אביון מקרב הארץ, כי הוא גלגל החוזר בעולם, ומי שהוא עשיר עתה יהיה עני לאחר זמן, וכן העני היום יהיה עשיר למחר, והקב"ה רצה לזכות את העשיר שיעמוד בעשרו מבלי לגלגל עליו גלגל העוני לעולם, ולכן הדין נותן שיסבול העשיר דין דלים להאציל אליהם מחלקו ומברכתו, אשר ברכו ה'. ולתת מנות לאין נכון לו כי בזאת ישתתף עם העניים לשאת בעול המדת הדין. וזהו מאמרו יתברך לדוד חסד ואמת מן ינצרהו רצה לומר שיהיה האמת (היינו המדת הדין) משתתף עם החסד גם יחד אצל העשיר וישא בעול העני ובזה יחשוב לו הקב"ה כאילו הוא עצמו היה מעונה במדת הדין.¹ וזהו אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, כלומר יהיה אצלו יתברך כאילו המדת הדין שאצל העני (וזהו את העני) הוא עמך היינו כאילו אתה בעצמך שרוי בעוני ודלות וזהו גם כן נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' כו' (דברים ט"ו, י'), והוא ממש כדברינו:

footnotes: ¹ ועל דרך זה רמז המשורר ע"ה אשרי משכיל אל דל (ובדרש נדרים מ' אין דל אלא חולה) ביום רעה ימלטהו ה' (שם מ"א) כלומר כי כבר קבל חלקו במדת הדין במה שהיה משכיל לדל. וזהו ה' ישמרהו כו' ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו (שם) כלומר במה שהוא סובל ומכלכל מחלת העני ומבקר אותו הרי כאלו הוא היה החולה. וזהו מה שכתוב (שם ל"ה) ואני בחלותם לבושי שק כו' כלומר ועל ידי זה תנצל נפשי כי כבר שבעה לה במדת הדין של אלו:

עוד יתכן בזה בשנעמוד על כוונת דבריהם ז"ל במדרש (בסמוך) מתן אדם ירחיב לו (משלי י"ח, ט"ז) משל לאחד שהיה לו עסק לפני המלך והיה לו סנגורין מפייסים עליו, כך האדם עושה מצות והוא בן תורה וגומל חסדים, והשטן עומד ומקטרג וסנגורין עומדים כנגדו ומלמדים זכות, שנאמר מתן אדם ירחיב לו, מה שהוא עושה עם העניים מסייעים אותו, לכך נאמר אשרי משכיל אל דל. והנה אם נניח המאמר בההוראה הפשוטה שהוא בא להשמיענו שבזכות הצדקה יחיש מפלט לו וימצא כופר ממדת הדין יפלא הלא מאמר מפורסם הוא מתן בסתר יכפה אף (משלי כ"א, י"ד) ובנביא וחטיך בצדקה פרוק (דניאל ד', כ"ד). גם המשל שהביאו לאחד שהיה לו עסק כו', מורה שיש לרז"ל כוונה עמוקה בזה.

ואחשוב בהבנת דבריהם כי הנה ידוע ממעלת הצדקה ויקרותיה עד שהיא מביאה את בעליה להון ועושר ובשעה שנפשו מצפצפת לצאת מתוך גופו הקב"ה משיבה אליו בזכותה, וכאשר הפליגו ז"ל (ויקרא רבה ל"ד עיין שם). ועם כל זה יש עוד מעלה העולה על גביהן הוא מה שאמרו ז"ל עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג', י"ח) ובדרש: אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא למחזיקים בה (ויקרא רבה פרשה כ"ה, א'), וכן נאמר כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז', י"ב) רצה לומר שיש להנותן צדקה חלק ושותפות בתורת העני המקבל ממנו והקב"ה מעלה עליו כאילו הוא למד וכאילו הוא עשה המצות שעשה העני, וכמו שסיימו ז"ל שם עתיד הקב"ה לעשות צל וחופות לבעלי המצות אצל בני תורה בגן עדן, ואית ליה ג' קראין חדא כי בצל החכמה בצל הכסף כו', עץ חיים היא למחזיקים בה כו', ודכוותה שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, על ידי שהיה זבולון מפרש ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר נותן לו שכר בעמלו, עד כאן.

ולמען שלא יתפאר על עצמו האדם החכם והמלומד לאמר הלא בעל תורה אנכי ובעל מעשים טובים אין אני צריך להשתתף בתורת העני ובמעשיו, ולא עלי נאמרו הדברים הנה על זאת באו ז"ל להביננו כי יהיה בצע ויתרון במעשים שיזכה האדם על ידי העני מאשר יעשה בעצמו. כי זה כלל גדול כי המשפט של מעלה לא לבד על הרשעים כי אם גם הצדיקים שקיימו כל התורה, גם עליהם ינקש המדת הדין מאד, וכמאמר רז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. והטעם מבואר במאמר החכם כי ברב חכמה רב כעס כו' (קהלת א', י"ח), כי כל מה שהאדם יותר גדול בחכמה ראוי הוא לדקדק בו יותר כי מעשי הצדקה ופרטיהם ודקדוקיהם ועומק כונותיהם אין חקר להם כמאמר המשורר לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצותך מאד (תהלים קי"ט, צ"ו). וכבר הפליגו ז"ל על יונתן בן עוזיאל שכל עוף הפורח עליו מיד נשרף (סוכה כ"ח, א'), ולכן אמר כי ברוב חכמה רב כעס. יען כי לפי גדולתו ויכלתו כן מוסיפים לדקדק עמו וכמו שאמרו כדבעי למעבד לא עבד. ומעתה מי שהוא בעצמו חכם בתורה ובעל מעשים טובים ומחזיק עניים ההוגים בתורה ומקיימי מצות, באין ספק כי שלהם עלולים להתקבל יותר משלו כי עם העניים לא ידקדק מדת הדין כל כך.

וזהו דברי המדרש מתן אדם ירחיב לו משל לאחד שהיה לו עסק לפני המלך והיה לו סניגורין מפייסים עליו כך אדם עושה מצות והוא בן תורה וגומל חסדים והשטן עומד ומקטרג, כלומר בא לבקר ולמצוא דופי בדקדוקי מצותיו, וזהו וסניגורין עומדים כנגדו ומלמדים זכות, שנאמר מתן אדם ירחיב לו. מה שהוא עושה עם העניים מסייעים אותו כלומר המעשים שהוא משותף בהן עם העניים מסייעים אותו כי המה קרובים להתקבל בטח יותר ממעשי עצמו, וזהו שסיים ולכן נאמר אשרי משכיל אל דל וכמו שביארנו.

וזהו אם כסף תלוה את עמי את העני עמך כלומר בא כמייעץ אל האדם ולהעיר את לבבו לבלי יקפוץ ידו מאחיו האביון, לאמר כי על ידי מה שתעביטנו די מחסורו תפעול בזה את העני עמך, כלומר מה שעושה העני יהיה עמך היינו תשתתף עמו במצותיו ויהיה לך חלק בהן: