Ohel Ya'akov on Torah, Mishpatim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרש: אם הכסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה הדא הוא דכתיב מלוה ה' חונן דל כו' (משלי י"ט, י"ז), עד היכן עבד לוה לאיש מלוה (פרשה ל"א, י"ב).
הנראה בכוונת המאמר כי הם ז"ל באו בעצות נדיבות ללמד לאדם דעת, כי המלוה לעני יותר טוב לו שלא לגוש אותו על חובו ולא לתבוע אותו כלל ועיקר.
והוא על פי משל לאחד שבא אצל חבירו וביקש ממנו איזה הלואה אמר לו, אם יהיה לך ערב, וילך והביא לו שני אנשים והם קבלו ערבות על הלואה זאת, אחד היה עשיר גדול ונאמן רוח, והשני היה בלתי בטוח מסכן ודל, וכתב בשטר חוב רצה מזה גובה רצה מזה גובה, אשר באין ספק אם המלוה הוא חכם לב יבין את זאת כי טוב וכשר לפניו שלא להזכיר החוב הזה בפני הבלתי בטוח בשום פעם, לעזוב אותו מלגוש בו מאומה, למען ידע חבירו הבטוח העשיר כי רק עליו הוא סומך ואליו הוא נושא את נפשו, כי כאשר יראה העשיר שהמלוה רודף אחר העני יאמר אם כן החזק ידך בו ומה לך עוד אצלי.
כן ממש בא הכתוב בעצה טובה אל האדם לאמר כי המלוה לעני הנה העני הוא חתום בשטר חובו, אכן גם הקב"ה כביכול חתם את עצמו גם כן על השטר חוב שלא יהיה הפסד אל המלוה, ועל כן נתן הכתוב עצה טובה ואמר, אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, לא תהיה לו כנושה והרף ידך ממנו מכל וכל שלא להתראות בפני העני שאתה נושה בו, וכי תאמר מה יהיה בכסף ההלואה, על זה דרשו הה"ד מלוה ה' חונן דל כו', ואם כן החזק ידך בהעשיר הגדול הזה והוא ישלם לך גמולך באין ספק כלל, והענין נחמד: