ויהי ביום כלות משה גו' מדרש: הדא הוא דכתיב אשמעה מה ידבר האל ה' כו' (תהילים פ"ה, ט') וכו' אמר רבי ברכיה הכהן בשם ר' יהודה בר סימון אמר הקב"ה למשה לשעבר היתה איבה ביני לבין בני, שנאה ביני לבין בני תחרות ביני לבין בני, אבל עכשיו שנעשה המשכן אהבה ביני ובין בני שלום ביני ובין בני הוי כי ידבר שלום אל עמו גו' לשכון כבוד בארצנו וכו' אמר ר' שמעון בן לקיש מה לי ללמוד זה מספר תהלים דבר תורה הוא ראה מה כתיב וישם לך שלום אימתי ויהי ביום כלות משה (פרשה י"ב, א').¹

footnotes: ¹ עוד במדרש (שם בסמוך) ויהי ביום כלות משה מי אמר וי מלאכי השרת אמרו וי, אמרו מלאכי השרת עכשיו הקב"ה מניח אותנו ויורד ודר בארץ, אעפ"כ פייסם הקדוש ב"ה ואמר להם חייכם העיקר למעלה הוא שכן כתיב כסה שמים הודו ואח"כ ותהלתו מלאה הארץ, א"ר סימון משום ריב"ל שחק עליהם הקב"ה כשאמר להם העיקר למעלה, מנין שכן כתיב הודו על ארץ ושמים תחלה ארץ ואח"כ שמים. והפליאה נשגבה מה ענין השחוק הזה אם הכתובים מכחישים זה את זה, והלא גם להמלאכים יש מקרא שכתב כסה שמים הודו ואח"כ ותהלתו מלאה הארץ. אבל יפה אמר ידידי הרב מו"ה אליהו מ"צ דפה נ"י כי באמת שני המקראות צדקו יחדו כי לעת עתה האמת הוא שעיקר למעלה רק המלאכים חשבו שיהיה כן לעולם ע"ז אמר ר' סימון שחק עליהם הקב"ה כי לעתיד כאשר ישראל יתבררו ויתלבנו ועתידים ישראל שתהיה מחיצתם לפנים ממלאכי השרת והאלילים כליל יחלוף, ונשגב ה' לבדו אז באמת יהיה עיקר בתחתונים ואז יהיה הודו על ארץ ושמים ארץ תחלה ואח"כ שמים: עוד שם (בסמוך) למה נזדרזו הנשיאים להביא להקריב תחלה ולמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים לאחרונה, לפי שבשעה שאמר משה כל נדיב לב יביאו תרומת ה' ולא אמר לנשיאים היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא, אמרו יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסר נמלא אנחנו, ואחר שני ימים שהביאו ישראל נדבתן בקשו הנשיאים להביא ולא יכלו שנאמר ויעבירו קול במחנה כו' אמר הקב"ה בני שנזדרזו יכתב שהביאו והותר, והנשיאים שנתעצלו חיסר אות אחת בשמם לכן כתיב והנשיאם חסר יו"ד. ובסמוך לאמר קח מאתם מאי לאמר תנא ר' ישעיה אמר לו הקב"ה למשה צא ואמור להם דברי כבושין ודברים נחומים. והמאמר פלאי מה לדברי כבושים עם דברי נחמות עי' הגהות הרד"ל שהגיה דברי ברכות ונחמות. אבל הבאור בזה על דרך שכתב האלשיך ז"ל על מאמר ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום (ישעיה ל"ב, ח') כי הנה כבר זכרו רז"ל במדרש ב' סוגי מתנדבים אחד המקדים את עצמו ומתנדב תחלה נדבה גדולה, ויש שאינו מתנדב תחלה רק אח"כ מה שיחסר ישלים הוא. והנה בכל אחד יש מעלה מצד וחסרון מצד, המעלה הוא כי ע"י שהתנדב ראשונה ונתן נדבה הגונה הלא ממנו יראו וכן יעשו גם אחרים, אבל יש בזה חסרון מצד כי אחר כך כאשר יחסר מדי הצורך מי ישלים, לא כן המתנדב ומפזר באחרונה יש מעלה מצד כי הוא משלים את החסר, וחסרון מצד אחר שלא נתן תחלה לא נתקנאו בו שיתנו גם הם נדבות הגונות, כי לא היה להנותנים על מי להביט, אכן איש האוחז בשתיהם יתן תחלה נדבה הגונה ואח"כ יתן מה שיחסר אין עוד מעלה גדולה ממנה, וזהו ונדיב נדיבות יעץ שהתנדב תחלה, ואח"כ והוא על נדיבות יקום להשלים מה שחסר. והנה הנשיאים הלא יפלא מאד על אנשים חשובים כאלה למה מנעו את עצמם תחלה לקיים מאמר ונדיב נדיבות יעץ ואח"כ יקיימו והוא על נדיבות יקום אמנם הם חשבו כי יותר נכון שלא לתת נדבתם תחלה כי הלא נצטוו רק כל נדיב לב יביאה וכאשר יקדימו הם הלא יתנדבו העם בהכרח וזה כל פרי שגגתם אשר חשדו את ישראל שלא יתנדבו בשמחה ואמרו והם ישלימו באחרונה, מה שיורה כי חשבו אשר העם לא יתנו ככל הצורך וישלימו הם מה שיחסר לכן נענשו בגופם כדין החושד בכשרים לוקה בגופו שחיסר הכתוב אות יו"ד נשיאם כתיב פי' שלא היתה מעלתן מצד עצמן רק בעבור שנתמנו עליהם לנשיאות לכן הכתיב עליהם הכתוב נשיאם פי' נשיא שלהם. ומעתה מה צדקו דברי המדרש צא אמור להם דברי כבושין ואח"כ תאמר להם דברי נחמות כי היה מהצורך להוכיחם גם כן על שחשדו את ישראל, והבן:

באור זה דע כי מאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל"ב, י"ד) מורה על חרטה מעיקרא לאמר כי הקב"ה התחרט על התחלת הכעס. כי יש אחד כועס על חבירו וחבירו בא ופייס אותו שלא יעשה עמו רעה כפי כעסו וזה מחל לו זהו חרטה מכאן ולהבא, לא כן אם הביא עדים ובירר לפניו שאין בידו עולה רק הזידו לדבר עליו בעלילות דברים, וזה שומע ומתחרט החרטה הזאת היא חרטה למפרע. זה הוא הוראת מאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, כלומר על שעלה על רוחו לכעוס על ישראל מלבד מה שמחל להם מהיום והלאה שלא יעשה עמהם רעה. והעד כי כן היתה טענת משה רבינו ע"ה למה ה' יחרה אפך בעמך ראה כי לא בא להשקיט ולהשבית הכעס מלעשות עמהם רעה עתה כ"א בא לטעון על עיקר התחלת הכעס למפרע, למה ה' יחרה אפך כי לא היה מקום לכעוס על ישראל וכמו שביארנו בבאור רחב במקומו, אמנם הדברים האלה נכונים לומר רק בבשר ודם אשר אצלו תמצא הרבה שינויים וחילופים פעם כועס פעם רוצה, פעם רחמן פעם אכזרי, אבל הבורא יתברך איך שייך בו שינוי רצון ח"ו כי כבר נאמר כי אני ה' לא שניתי (מלאכי ג', ו') וא"כ איך נחלק בין מחילה מהיום והלאה ובין חרטה על מעיקרא, חלילה לאל להתחרט על העבר כי אין העלם וטעות לפניו ח"ו.

אכן דע כי המורה ז"ל כבר ביאר אשר כל התוארים האמורים אצל הבורא יתברך גם כי בבני אדם מורים כפשוטם אבל אצלו יתברך הם רק משל על הפעולה הנמשכת מן המדה הזאת, והכעס הוא רק משל המורה על הקלקול וההפסדי אשר העובר עשה לעצמו, והניחום מורה על קיום ושלום הדבר מסבת תיקון הקלקול בתשובה, ואז אין מקום אל הרע לשלוט כי אין האיש בבחינת שהיה בה תחלה שכבר נשתנה ועשה תשובה ותיקן מה שקלקל, אבל גם היום הוא בכח לחטוא ולשוב לכסלה ויחזור עליו אותו הכעס הנה על זה אמר הכתוב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, היינו כי בחסדו יתברך עשה עמהם טובה, לא זאת לבד מה שמחל להם קלקולם עתה כ"א עשה להם תקנה מהיום והלאה שלא יבוא לכלל כעס עוד. והמשיל הענין במאמר וינחם ה' על הרעה כו' ככועס שמתרצה ומתפייס כל כך עד שהוא מתחרט על שבא לכלל כעס מעיקרא, אבל הנמשל בזה כי חידש יתברך ותיקן להם תוספת קדושה עד שלא יבוא עוד לידי כעס, וזהו אשמעה מה ידבר גו' אך קרוב ליראיו ישעו גו' ר"ל כי ה' דיבר טוב ושלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה שלא יקלקלו עוד ולא יעשו כמו שעשו, וביאר ואמר אך קרוב ליראיו ישעו¹ כלומר לא אל ה', כי אם הקב"ה היה עושה גדר כביכול לעצמו שלא יכעוס עוד מעתה היתה הישועה מתוארת קרובה אל ה'. אבל הדבר לא כן הוא כ"א הקב"ה בעשותו גדר אל הכעס הוא בתוספת קדושה שהוסיף לישראל ע"י המשכן לשכון כבוד בארצנו, וא"כ אך קרוב ליראיו ישעו במה שנתוסף להם עתה יתר שאת ויתר עז שלא יתקלקלו עוד ולא יהיו ראויים לכלל כעס.

footnotes: ¹ אשמעה מה ידבר וכו' אמר הכותב: עודי מדבר בזה נזכרתי מה שאמרתי אני בבאור מאמר אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו גו', אשר אין באור אל כפל המלות מה ידבר, כי ידבר. והנראה לפי עומק הפשט כי מאמר זה נמשך למה שאמר תחלה שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו הלעולם תאנף בנו גו' הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך גו' אשמעה מה ידבר גו'. באור זה ממש על דרך מחותנים מתקוטטים זה עם זה קודם החופה ואחד כעס על חבירו ויבזה אותו עד מאד, אמר לו חכם אחד עצור בדברים ועשה זאת לכבודך, כי הלא עוד מעט תלך עמו במחול ואיככה יערב לך לרקד עמו אחר הנאצות האלה אשר אתה מחרפו בהם, זהו מאמר המליץ הנשגב ע"ה שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו, ומה זה תחרף אותנו הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך כי השידוך לא יתפרד בשום אופן וא"כ יותר נאות לכבודך שלא להקל בכבודנו ושלא לכעוס עלינו כ"כ. והוסיף ואמר הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו ממש על דרך אחד הביא לבנו מתנה מן הדרך ובבואו סיפרה לו אשתו כי הכה אותה ואינו הולך לבית הספר אינו שומע לקול מורו ומלמדו, וינחם האב על המתנה שהביא לו והסתיר אותה מפניו ואמר לו תדע כי עיניך לא יראו החפץ ההוא, ואחר איזה ימים הבין הנער כי חמת האב שככה ובא אל אביו ובקש ממנו הראני נא עכ"פ את החפץ ואדע לכל הפחות מה הוא, ובתוך הדברים הוא מוסיף ומבקש גם כן ותנה אותו לי. וזה ממש מאמר הראנו ה' חסדך ואחר כך מוסיף ומבקש וישעך תתן לנו. והמליץ ואמר אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו גו' והוא על דרך בן חטא נגד אביו עד כי גירש אותו מביתו והיה האב הולך בכל יום לבתי המדרשות לשאל את פי היושבים בביהמ"ד אם לא ראו את בנו לומד, אם הוא חוזר את השיעורים אשר לו, ובהתוודע הדבר אל הנער הלך אצל אביו ויאמר לו גם היום אתה שואל עלי אם אני שומר את השיעורים אשר לי, למה לא שאלת אם אכלתי לחם היום גם אם אכלתי אתמול, ויאמר אל אביו אדרבא כל ישעי וחפצי לשמוע מפיך מה תדבר עלי כאשר תדבר תחלה עמי בשלום ותקחני ותחזירני על שלחנך ותספיק לי כל מחסורי אדרבא אז רצוני לשמוע מה תדבר עלי, הנמשל כי כהיום הקב"ה מדקדק אחרינו ואחר הנהגותינו על ביטול תורה ותפלה ומע"ט בא המליץ החסיד ע"ה ואמר אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו מה מאד נכספתי לשמוע מה ידבר ה' עלינו כאשר ידבר תחלה שלום אל עמו ויחזיר אותנו אל שלחנו להספיק לנו כל צרכנו, כי ידעתי בבירור ואל ישובו לכסלה כי עוד לא יעשו המעשים הפחותים אשר עשו כבר, אבל אם אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו אז חסד ואמת נפגשו גו' אך גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה שנתפרנס בריוח בלא דאגה אז צדק לפניך יהלך גו', והבן:

ועל זה יפה אמר ר' שמעון בן לקיש מה לי ללמוד זה מספר תהלים דבר תורה הוא ראה מה כתיב וישם לך שלום, אימתי - ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. כלומר לא שיצטרך הקב"ה לעבור על מדותיו היינו אתם תכעיסו אותו במעשי ידיכם והוא ימחול לכם כ"א כה תברכו גו' עד וישם לך שלום מיצר הרע שלא יתגרה בכם ובשלומו יהיה לכם שלום כמאמר וה' ישלם לך ישלימנו לך (סוכה נ"ב):

ועם דרכנו נוכל להמתיק מאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע גו' ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם תתן אמת ליעקב גו' (מיכה ז', י"ח-כ') גם מאמר אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד (ישעיה נ"ד, ד'). ונזכיר עוד מאמר רבותינו ז"ל אמרה כנסת ישראל רבש"ע שמא לא תשכח לי מעשה עגל כו' שמא תשכח לי ג"כ מעשה סיני אמר לה ואנכי לא אשכחך (ברכות ל"ב). והדבר פלאי כי איך יעלה על הדעת שישכח ג"כ מעשה סיני. אבל דע כי ענין שכחה אצלו יתברך קשה לצייר בשכל כי אין שכחה לפני כסא כבודו כי השכחה מצוי' אך בבני אדם לא אצלו יתברך, אם לא שנאמר כי הוא ע"ד גזירה מלפניו יתברך שלא יזכר ולא יפקד הדבר עוד, ואם כן כבר אפשר כי ראוי ונכון להעלים גם הדברים הסמוכים למעשה עגל, כמו שמצאנו אצל עמלק שנאמר לך והכית את עמלק גו' מאיש עד אשה גו' משור ועד שה מגמל ועד חמור יען כי נאמר תמחה את זכר עמלק א"כ מהצורך להאביד גם הבהמות וכל דבר אשר נקרא שמו עליו, כי יהיה סבה להזכירו כי יאמרו בהמה זו של עמלק. כן ממש אם להעלים מעשה העגל מהצורך להעלים כל מה שהיה בזמן ההוא שלא יהיה סבה להזכיר את הסמוך לדבר זה.

אמנם דע כי ענין הזכרון והשכחה למעלה הוא בענין אחר היינו כי דבר שנעשה כבר והאדם לא ישוב עוד לעשותו גם הקב"ה לא יזכיר עוד דבר זה, ואם נשאר בלב האדם תאוה לפתותו לשוב בדרך הזה עוד ממילא גם למעלה הוא בבחינת זכרון. כלל הדברים כי הוא תלוי בבחירת האדם ואם האדם שוכח ומסיר את הרע מלבו גם למעלה הוא נשכח ונעלם וזהו וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות ל"ב, ל"ח) לאמר אם לך תהיה זכורה להחטיאך גם אני אזכור להעניש אותך על העבר. וזהו שאמרו במדרש האשה אשר נתתי עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל אכלתי ואוכל (ב"ר י"ט). פי' כי לולא שנתהווה באדם תאוה רעה לפתותו על העתיד לא היה הקב"ה זוכר הדבר להענישו לעולם, רק בעבור שנעשה בקרבו תאוה בעתיד ויהיה הדבר בבחינת זכרון בנפש האדם לחטוא בעתיד א"כ גם למעלה יהיה בבחינת זכרון.

זהו מאמר שמא לא תשכח לי מעשה עגל אמר לה גם אלה תשכחנה ר"ל לא שהקב"ה ישכח מעשה העגל רק אם גם אלה תשכחנה פי' אם תשכחם מלבך שלא תשוב לכסלה אז גם מלמעלה יהיה הדבר נעלם, אבל ואנכי לא אשכחך כמדת בו"ד וא"כ אין לך לדאוג על מעשה סיני כי איך יצוייר למעלה ענין השכחה והבן. וזהו אל תיראי כי לא תבושי גו' כי בושת עלומיך תשכחי היינו שתסיר הרע מלבך ולא תחזור לשוב בדרך הזה עוד ואיה איפוא ישיגך בושה על העבר.

וזהו מי אל כמוך נושא עון גו' ישוב ירחמנו ובמה יכבוש עונותינו היינו שיכבוש אותנו מחטוא לו וממילא ותשליך במצולות ים כל חטאתם. וזהו תתן אמת ליעקב היינו כי לא נצטרך אל מדת לפנים משורת הדין כ"א באמת ובדין תטיב עמנו לרוב שלמותנו וזהו דיוק מלת אמת:

ועם דברינו בבאור מאמר הנ"ל אך קרוב ליראיו ישעו גו' נראה להמתיק מאמר החכם ע"ה לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט', ה') אשר מלת מסכתי נראה כשפת יתר כי אין בהוראת מלה זאת כ"א תיקון היין שיוכל לשתותו, ולמה לא אמר כן אצל הלחם לכו לחמו בלחם אפיתי. אבל לדברינו יתכן מאד כי הנה התורה מתוארת בכמה תוארים, בלחם, וחלב, ויין, ושמן, והם לפי חלקיה הפרטים שהם פרד"ס ובמדרש (פרשתנו) אמרו כי יין הוא הסוד ששוים במספרם ואנחנו ידענו כי הסוד מלובש בפנים הפשוטים אשר כפי הנגלה המה רק ספורים מקורות הימים מהמונים רבים מדתות שונות ותוכם רצוף אהבה מפנימיות התורה מהסודות הגנוזות באוצרותיה, ובזה הנה הנגלה והנסתר כמו יין חי שאי אפשר לשתותו לכן מוזגים אותו במים, כן הסוד הוא יקר מאד לגלותו לעיני ההמון לכן מזגו הקב"ה ועירב אותו עם הנגלה למען ימצו ישתו כל אישי ההמון ויהיה אפשר אל התורה שתתקיים אצלנו.

וזהו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי כי הנגלה אינו כ"א למזוג סוד התורה להעריכה לפנינו בפנים הפשוטים: