ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך (ל', ז').

הנראה בבאור ענין זה על דרך מאמר הנביא ע"ה ונתתי את כבודי בגוים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם וידעו בית ישראל כי אני ה' אלהיהם מן היום ההוא והלאה וידעו הגוים כי בעונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי ואסתיר פני מהם כו' (יחזקאל ל"ט, כ"א-כ"ג). וראוי לדעת מה חידש הנביא ומה הודיע אותנו בדבריו אלה שאמר וידעו כי בעונם גלו בית ישראל כאלו היום אין מי שידע זאת והלא כבר נאמר חטא חטאה ירושלים כו' כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה (איכה א', ח'). וגם במאמר שלפנינו ראוי להשית לב מה ענין התנחומים שיתן את הקללות על אויבינו כאלו אנחנו דואגים על הקללות שלא יהיו לבז לכן הוא מנחם אותנו שיתן אותם אל יד מי שיקבלם.

ולבוא אל באור הדברים נמתיק תחלה מאמר יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך (משלי כ"ט, י"א) באור זה כי הנה העולם מיוסד על אהבת האב לבנו ועל אהבת הבן לאביו, אהבת האב לבנו למען יסבול כל עסקי גדולו כאשר ישא האומן את היונק, עד יגדלהו ויעמידהו על מעמד הראוי אל מין האנושי, ואהבת הבן אל האב למען יכלכל שיבתו כמו שנזכר אצל נעמי ע"ה. ושתי אהבות אלו אינם שוות זו לזו כי אהבת האב לבנו היא אהבה טבעיית כמאמר כרחם אב על בנים, כי הקב"ה נטע בהאב רחמים גדולים בלבו והוא כח מוטבע בטבע הבריאה המהלך על כנפי רוח כל הבע"ח, והאהבה הזאת היא בטוחה יותר מן אהבת הבן אל האב, כי האהבה הזאת היא בחיריית מצד מצות התורה הקדושה שחייבם על זאת לכבד אביו ואמו, אבל אהבת האב לבנו לא רצה יתברך שתהיה רק אהבה בחיריית ולצוות עליו שיאהב את בנו ויכבדו ויגדלו, כי א"כ מה יעשה הבן אם יהיה אביו רשע וכאשר לא יהיה לו אהבה טבעיית הלא ישליכהו ויעזבהו ויהיה לאפס ואין אשם אל הבן מה שאין אביו צדיק. לא כן צורך האב אל בנו תלה הכתוב על חיוב מצוה, וכי תאמר מה יעשה האב אם בנו לא ישמע לקול המצוה, הנה דבר זה מסור ביד האב כי ביד האב לגדלו ולחנכו עד שיהיה צדיק ושומר מצוה, ואם לא עשה כן אשמו בראשו.

וזהו יסר בנך ותשתדל ללמדו חכמה ומוסר, ועי"כ – ויניחך, ואח"כ כאשר תצטרך לטובתו - ויתן מעדנים לנפשך. ועל ההיפך נאמר חושך שבטו שונא בנו (משלי י"ג, כ"ד) והבאור ברבותינו ז"ל כל המונע מוסר מבנו סופו שישנאהו, שכן מצאנו בישמעאל, אברהם אביו לא רידהו ויצא לתרבות רעה וישנאהו והוציאו מביתו ריקם, דוד לא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו כו' (שמות רבה א'). הנה הם ז"ל בארו מאמר שונא בנו שזהו עונשו לבעבור היותו חושך שבטו יענש בזה שסופו שישנא את בנו, וזה הפי' מוכרח כי אם נפרש כפשוטו יחסר סימן הפעול כי ראוי היה שיאמר חושך שבטו שונא את בנו, אבל כאשר אמר שונא בנו יש בהוראתו שאח"כ ישנא הוא את בנו. וכן יש במשמעו שאח"כ בנו ישנא אותו, כמו שיאמר האומר ראובן הרג שמעון יש בהוראתו פי שנים ראובן הרג את שמעון ויש בהוראתו שמעון הרג את ראובן. אמנם טעם ענין העונש הזה שהיה דוד ע"ה נרדף מפני אבשלום הוא ממש על דרך מי שלקח משרת אל ביתו וצוה עליו והזהירו שיהיה הבית נקי מכל אשפה ומכל דבר מאוס, ויהי היום וראה הבעה"ב כי המשרת מתעצל מאד כי על פני כל הרצפה כמה שופכים וכמה זבל ואשפה, מה עשה בעה"ב היה כמחריש אך בלילה כאשר ראה כי המשרת שוכב על משכבו והוא נרדם לקח את בגדיו שהפשיט מעליו והשליך אותם לארץ אל המקומות המטונפים ההם, לאמר כי כן ראוי לו כי מדוע לא פינה את הבית, מדוע לא ראה שיהיה הבית נקי.

הנמשל הקב"ה מסר הבנים ליד האבות לגדלם לחנכם למוסר ולמישרים, ללמדם דעת ודרך תבונות, והאב המתעצל ומתעלם מזה והבן ישחית דרכו על הארץ מוסר הקב"ה את האב ומפילו ביד בנו כי הוא חייב בעצמו.

ומעתה דע כי הבורא יתברך חייב אותנו ואמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כ"ח, י'), פי' שתגיע אליהם יראת שמים מסבת יראתך הגדולה כי כן חייב יתברך לירא מפניו עד שתהיה היראה עודפת וזורחת ממנו ולחוץ על כל הרואים אותו, וזהו ויראו ממך מסבת יראתך הגדולה עד כי תפיץ אורה גם עליהם. וכדברי רבותינו ז"ל בספר הזוהר גם את העולם נתן בלבם כל עלמא וכל עובדין דעלמא לאו אינון אלא בלבהון דאמשיכו עובדין טבין וכו' (מקץ קצ"ה, ב') והקב"ה בחר בנו שנהיה אוצר היראה והחכמה עד שאחרים ילמדו מאתנו כמו שיהיה לעתיד שיאמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כו' (ישעיה ב', ג') ואם לא נעשה כן אנחנו חייבים עונש ע"ז כמאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג', ב'). וכל זה יתודע לעתיד אשר כל מה שסבלנו מן הצרות ורעות הכל היה מסבת עונינו וחטאתינו.

ממש על דרך שכתבנו כי הם מסורים בידינו שיהיו גם הם מושפעים מן היראה הזורחת עלינו וראו כל עמי הארץ כו' ויראו ממך, כמו שהיה פעמים רבות בימים מקדם שנתגיירו כמה בימי דוד המלך ע"ה ואם לא נעשה כן ולא תספיק יד יראתנו להפיץ קרני אורה אליהם מחוייבים אנחנו לסבול סלף רשעתם וחטאתם, כמשפט דוד עם אבשלום. זהו שאמר הכתוב כי לעתיד יתגלה האמת שאין אנחנו מעונים כל כך בעבור עונות אשר אנחנו עושים כי אם ברשעת הגוים אנחנו סובלים עונש כמאמר אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה כו' מפשע עמי נגע למו (ישעיה נ"ג, ד'-ח') וכל המאמר מבואר אל הכוונה הזאת, ע"ש כי אך בעונותיהם אנחנו נמקים¹ והדין נותן כך שנסבול אנחנו מהם כי מדוע לא השלמנו יראתנו כ"כ עד כי תופיע ותזרח גם עליהם עד שיהיו גם הם יראים את ה'.

footnotes: ¹ אכן חלינו הוא נשא ומה נכבד בזה מאמר ואמרת אליהם כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שולח ביניכם והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר ה' צבאות שתו תשתו כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כו' ואמרת אליהם ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו הידד כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ (ירמיה כ"ה, כ"ז-ל'). באור הדברים כי הנה בהציעו דבריו אלה לפני העמים כלם אשר כלם ישתו מן הכוס יין החמה, וירושלים תהיה המתחלת לשתות מכוס זה מטעם הנאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג', ב') וכמו שנזכר בפנים כי ישראל יקבלו עונש על עונות העמים לכן יחשבו העמים שהמה יהיו נקיים מעונש כלל. לזה אמר כי לא כן הדברים אמת כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע, אבל אתם גם אתם לא תנקו, גם עליכם יעבור כוס ולבל יתנחמו עוד לאמר הלא בית ישראל נדונים כמו שהם נדונים וכל המון הגוים גם בית ישראל ומשפט אחד לכלם א"כ עוד לא נגרע ערכם מערך יהודה וירושלים, ע"ז אמר להם כי לא כן הוא - הביטו וראו דרך המשפט שיעשה בירושלים ודרך המשפט אשר יעשה בכם, כי הנה בחורבן ירושלים ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו, הקב"ה כביכול מקונן על חורבנה כמאמר חז"ל ועל כל משמר ומשמר הקב"ה שואג כארי כו' שנא' ה' ממרום ישאג כו' (ברכות ג'), לא כן כאשר ישפוך עליכם חמת אפו הידד כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ בשמחה ובשירים:

וזהו יראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם, לומר גם כי חטא ישראל וגם עברו תורות, עכ"ז למה מסר אותם יתברך אל יד אחרים שישלטו הם בהם, לזה אמר וידעו הגוים כי בעונם גלו בית ישראל, היינו בעבור העונות שעשו הם נענשו ישראל, כמאמר והוא מחולל מפשעינו ע"כ ואסתיר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם כלומר בחרב כל עם ולשון להוכיח אותם מרשעתם:

ומה יקר בזה מאמר דוד המלך ע"ה ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי כי רדף אויב נפשי כו' (תהלים קמ"ג, ב'-ג'). כי כבר מבואר מי שיש בידו למחות באנשי ביתו נתפס על אנשי ביתו על אנשי עירו נתפס על אנשי עירו (שבת נ"ד, ב') ודוד ע"ה ברוב גאונו ודאי היה בידו למחות על כל העולם, לזה בקש ואמר ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי, כלומר שלא תחייב אותי מדוע לא יצדקו כל אנשי העולם כי יש לי התנצלות כי רדף אויב נפשי כו' ולא היה ספוק בידי למחות. ומה גם כי כבר קבלנו שכל תפלות דוד המלך ע"ה היה בעד כלל ישראל א"כ יפה התפלל על הכלל ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי ותדין אותנו על חטא אחרים, כי זאת היתה ראויה אם ידנו היתה תקיפה עליהם אכן עתה הדבר בהיפך כי רדף אויב נפשי כו' המה שולטים עלינו ומחטיאים אותנו בזדון לבם. לכן יפה נחם אותנו יתברך ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך, היינו שיהיה המשפט בהיפך שיתן את כל האלות עליהם על כי רדפו אותנו, כמאמר הנזכר למעלה כי רדף אויב נפשי כו' הושיבני במחשכים כמתי עולם אם כן המה ישאו עונם על עצמותם:

עוד נראה להמתיק המאמר על דרך איש עשיר היה צריך לנסוע למרחקים והיה קונה לעצמו סוסים עם מרכבה, והיה צריך אל מי שינהיג את הסוסים מושכי מרכבתו, ויהי הוא מדבר על לב נער אחד שיהיה הוא המנהיג בדרך הזה שהוא נוסע ויאמר אליו העלם מה תתן לי בשכרי, ויען העשיר ויאמר אליו דע כי בבואי למחוז חפצי אז אין צורך לי לא אל העגלה ולא אל הסוסים ואז אני אתן את כל אלה לך בשכרך גם את הסוסים גם את השבט לרדות בם את הכל תקח.

הנמשל הקב"ה הכין לפנינו את דרכנו ללכת בדרכי התורה והמצוה, והכין בעבורנו גם בעלי עגלות הרודפים אותנו ולוחצים אותנו. בגזירת הקב"ה כמאמר הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעיה י', ה') למען נתעורר עי"ז ללכת בדרך טובים ולשמור ארחות צדיקים. ולעתיד כאשר נגיע אל גמר הנסיעה אל מחוז חפצו יתברך ומל ה' אלהיך את לבבך כו' לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך כו' ואז אין צורך עוד אל כלי הנסיעה לא אל האלות ולא אל הקללות, ויתן אותם אלהים אל בעלי העגלות בשכרם, וזהו ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך, כלומר אשר הנהיגו אותך בדרך אשר הלכת עתה יהיו כל הכלים האלה נתונים נתונים להם בשכרם: